מדונה ליהקה אותו לספרה הפרובוקטיבי "סקס" ולקליפים "ארוטיקה" ו-"Deeper And Deeper", הבמאי הדני השערורייתי לארס פון טרייר משבץ אותו באופן כמעט קבוע ביצירותיו (כולל "לשבור את הגלים" וב"הממלכה") ואף מינה אותו להיות הסנדק של בנו הבכור, חבורת אנדי וורהול העניקה לו תפקידים ראשיים והקהילה הלהטב"קית רואה בו גיי אייקון. זהו אודו קיר, השחקן הגרמני-הוליוודי, אחד האנשים המרתקים, המשעשעים והססגוניים בתעשיית הבידור ובעולם הפסטיבלים.
בגיל 78, קיר עדיין פעיל ונמרץ ולא מפסיק לעבוד. מתרוצץ בין הפקות חדשות לפסטיבלים, שם מעניקים לו פרסי מפעל חיים ובפאלם ספרינגס, עיר הנופש המדברית בקליפורניה, שם הוא חי בעשורים האחרונים, מתנוסס כוכב על שמו ומדי שנה חוגגים ב-3 בינואר את "יום אודו קיר".
לראיונות נוספים:
"כן, יש לי הרבה פרסים על מפעל חיים - לאחרונה קיבלתי פרסים בטאלין, במונטה קרלו ובדבלין", הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet. "כששחקן מזדקן, אנשים חושבים: 'וואו, הוא כבר בן 78 - הגיע הזמן לתת לו פרס'. זה נחמד. זה כמו להיות טבח - אם הכנת מרק וכולם אוהבים אותו זה כיף גדול. אם יצרת מנה חדשה ואנשים אומרים: 'אוי, יש פה יותר מדי פלפל!', אז זה כבר פחות נחמד. הקהל אוהב את מה שאני עושה".
"השכן שלי אדולף" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
קיר מרבה לגלם את האיש הרע, מג'ק המרטש ועד ד"ר ג'קיל ומר הייד, הרבה בזכות המראה המאוד מיוחד שלו - שכולל מבא מאיים וחודר ועיינים כחולות קרות ומהפנטות, כל לצד מבטא כבד שקשה מאוד לשכוח. "אני אוהב לשחק רעים, כי אנשים תמיד זוכרים את המרושעים. בחיים, אני גנן, מציל בעלי חיים, עושה המון בשביל עמותות וכשאני משחק את החבר'ה הרעים אני נהנה מזה. אם אתה אדם רע אתה לא יכול לשחק אדם רע. מישהו שלח לי סרטון שכלל את כל הפעמים שבהם מתתי בסרטים: 65 פעמים. אז אומנם אני הבחור הרע, אבל הורגים אותי כאילו השמידו את הווירוס שהוא מקור הרוע".
ואם אנחנו מדברים על רוע, הרי שקיר, שנולד בשלהי מלחמת השנייה בקלן שבגרמניה, גילם, ולא רק פעם אחת, את אדולף היטלר. בימים אלה מגיעה לאמזון פריים העונה השנייה של הסדרה "ציידים" בכיכובו של אל פאצ'ינו, שעוסקת בציידי נאצים חדורי נקמה שיוצאים למצוד אחרי נאצים שחמקו, ובה קיר מגלם את היטלר.
בניגוד לשחקנים גרמנים, שאמרו לי שהם מסרבים לגלם את היטלר, לך אין בעיה.
"כמובן שאני מבין אותם, אבל מישהו חייב לשחק את היטלר כדי להראות איזה רשע הוא היה. רשע זו מילה קטנה מדי לדברים הבלתי נתפסים שהוא עשה. כפי שכולנו יודעים היטלר הוא האדם הכי נורא שחי אי פעם. יש לי הרבה חברים יהודיים בתעשיית הקולנוע בקליפורניה ושאלתי אותם בעבר אם זה בסדר שאשחק את היטלר והם אמרו שכן. כשחקן, למה שלא אוכל לשחק אותו או דמות של נאצי? לא לשחק אותו רק בגלל שהיה רשע? אני לא מסכים עם העמדה הזו. כאמור שיחקתי את אדולף היטלר המון פעמים ותמיד חשבתי על צ'רלי צ'פלין, שגילם דיקטטור בן דמותו של היטלר בסרט 'הדיקטטור הגדול' והסצנה שבה הוא בועט בגלובוס עם הרגל, כך שתמיד הייתה בגישה שלי נימה של הומור".
4 צפייה בגלריה
"מישהו חייב לעשות את זה". קיר ב"השכן שלי אדולף"
(צילום: Luis Cano, באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אז לאור הרקע הזה, לא מפתיע שהבמאי הישראלי לאון פרודובסקי ליהק את קיר לסרטו "השכן שלי אדולף". מדובר בדרמה קומית שהשתתפה בין היתר בפסטיבל לוקרנו היוקרתי, שם פתחה את מסגרת הפיאצה גראנדה. הסרט, שמגיע עכשיו לבתי הקולנוע ישראל, מתרחש בארגנטינה ב-1960, מיד אחרי לכידתו של אדולף אייכמן והבאתו למשפט בירושלים. העלילה מתמקדת בפולסקי (דייויד היימן), יהודי מבוגר בודד ונרגן, ניצול שואה, שכל משפחתו נספתה והוא בוחר לעקור לארגנטינה ולהתבודד בישוב מרוחק. שגרת חייו עוברת טלטלה, כשגרמני מסתורי (קיר) משתכן בבית הסמוך עם הרועה גרמני שלו. פולסקי מחליט שהשכן החדש, אותו הוא מתעב, הוא לא אחר מאשר אדולף היטלר.
פולסקי פונה לשגרירות ישראל בבואנוס איירס, אבל שם לא מתרגשים מהמידע המפתיע ולא לוקחים אותו ברצינות – אנשי ונשות המוסד מורגלים היו לקבל ידיעות מהסוג הזה, שהתעקשו שהיטלר בחיים ולא התאבד בבונקר בברלין 1945, וכמו נאצים רבים אחרים מצא מחבוא בדרום אמריקה. אחרי האדישות שבה הגילוי שלו התקבל בשגרירות, פולסקי מחליט לפצוח במלאכת בילוש מדוקדקת, ועורך מחקר על הצורר הנאצי כדי להוכיח שהשכן שלו הוא אכן היטלר.
"מה משך אותי ל'השכן של אדולף'? - התסריט וכל הרעיון הזה של השכן שנחשד שהוא היטלר", אומר קיר. "אהבתי גם את הרעיון של שני בתים באמצע שום מקום, כשאדם אחד מרגל אחר השני. אהבתי גם את הרעיון שפולסקי ניגש לשגרירות הישראלית ואומר שאדולף היטלר עבר לבית לידו. אני פתוח לעבוד עם יוצרים חדשים, אז אחרי שקראתי את התסריט ביקשתי לפגוש את לאון – רציתי להכיר אותו לפני שאני נוסע עד קולומביה לעבוד איתו. לאון הגיע לבקר אותי בפאלם ספרינגס, ואחרי שבילינו יחד השבתי בחיוב. זו הייתה חוויה נהדרת לעבוד איתו. בכלל, נהניתי מאוד בזמן הצילומים, למרות שבכל בוקר הדביקו לי זקן ענק לפנים. אהבתי גם לעבוד ולבלות עם הצוות הישראלי והמפיקים חיים ואסתי מקלברג ומעולם לא דנו ב'למה אתה משחק את היטלר?'".
ואם אנחנו מדברים על היטלר, מה חשבת על מעללי חברך הטוב לארס פון טרייר, שחולל סקנדל אחרי שאמר במסיבת העיתונאים בפסטיבל קאן 2011 – "אני מבין את היטלר. הוא אומנם עשה דברים לא נכונים, והוא לא מה שנקרא בחור מתוק, אבל אני חש סימפטיה אליו" ו"אני נאצי"?
"ישבתי כמעט לצידו באותה מסיבת עיתונאים וזו הייתה אי הבנה. כמובן שלארס לא נאצי, ואני אומר זאת מעומק הלב. לארס הוא אחד מחבריי הטובים ביותר ואנחנו עובדים יחד כבר 30 שנה, ולכן אני יכול להגיד לך שהוא לא נאצי. הוא גם לא תומך בנאצים, ממש לא. לארס פשוט רצה להיות פרובוקטיבי. לא הייתי עובד עם מישהו שמזדהה עם אדולף היטלר. לארס הוכרז בקאן 'אישיות לא רצויה', נאלץ להתנצל ולעזוב את הפסטיבל. לארס שילם מחיר על ההתבטאויות האלה; הוא לעולם לא יוכל להתחרות יותר בקאן. למחרת, גם אני עזבתי וחזרתי לאמריקה, בגלל שבמלון ניגשו אליי מפיקים אמריקאים ואמרו: 'נו, מר קיר, איך אתה מרגיש לעבוד עם נאצי?', כגרמני זה היה בשבילי כבר יותר מדי. בכלל, אין לי שום דבר שקרוב לסימפטיה או הבנה כלפי אנשים שכן מפגינים סימפטיה להיטלר או מעירים הערות אנטישמיות".
4 צפייה בגלריה
"כמובן שהוא לא נאצי". אודו קיר (מימין) ולארס פון טרייר (במרכז) בפסטיבל קאן 2011
(צילום: gettyimages)
"יכול להיות יום הולדת דרמטי מזה?"
קיר נולד ב-1944 לאמא גרמנייה ולאב צרפתי. "אני ממזר. אבא שלי, אותו מעולם לא פגשתי, הכניס את אמא להריון והתארס איתה, בלי להגיד לה שהוא נשוי ואב לשלושה ילדים. בבית החולים, ביום שנולדתי, אחות אספה את התינוקות מהאימהות ושמה אותם בחדר מיוחד עם קיר מזכוכית. אמא שלי ביקשה מהאחיות להחזיק אותי עוד קצת, ואז התחילה הפגזה. אמא ראתה את הקיר נופל ומתרסק. האחות קפצה על התינוקות, אבל הם נהרגו. אנחנו ניצלנו, כי המיטה של אמא הייתה בפינת החדר. אמא עשתה חור בקיר ופילסה דרך בין ההריסות וזה לקח שעות. בסוף המחפשים ראו את הידיים המנפנפות שלה ומשכו אותנו משם. יכול להיות יום הולדת דרמטי יותר? הזיכרון החזק הזה עיצב אותי והפך אותי למה שאני".
קיר מעיד שהחיים בגרמניה אחרי המלחמה היו קשים. "הייתה לי ילדות ענייה, מבלבלת, מייאשת, לא מאושרת. בבית הספר לא סיפרו לנו מה קרה במלחמה, בגלל תחושת האשמה. רק בגיל 14 בערך הבנתי מה קרה באמת בגרמניה. כמובן שלא אהבתי את זה, אבל נאלצתי להישאר".
ב-1960, קיר יפה התואר בן ה-16 פגש בבר במינכן את ריינר ורנר פאסבינדר, שהיה צעיר ממנו בשנה, והשניים החלו לבלות ולהסתובב יחד. "בגיל 18 נסעתי ללמוד אנגלית בלונדון ונערה איטלקייה שלמדה איתי אמרה שמחפשים נער יפה לסרט וקיבלתי את התפקיד. בהמשך פתחתי את המגזין 'שטרן' וראיתי תמונה גדולה של פאסבינדר עם הכיתוב: 'גאון'. אמרתי לעצמי: 'אני מכיר אותו מאיזשהו מקום', עד שנזכרתי".
קיר נסע למינכן כדי לפגוש את פאסבינדר והחל שיתוף פעולה ביניהם – "הדור השלישי", "ברלין אלכסנדרפלאץ". "ואז, כשעשינו את 'לילי מרלן' ב-1980, פאסבינדר סבל ממצבי רוח, נהיה פרנואידי ואובססיבי. הוא רצה את כולם לעצמו. פאסבינדר ביקש שאחתום איתו חוזה לכל החיים. אמרתי לו שאני אדם חופשי ולא אוהב ששולטים בי. למדתי ממנו הרבה, אבל הייתי חייב להתרחק. הוא היה דוקטור ג'קיל ומר הייד. כעבור שנתיים הוא מת".
קיר נהנה לחלוק את זיכרונותיו, וכאלה יש לא מעט. אחד הסיפורים החביבים עליו הוא איך החל לעבוד עם אנדי וורהול וחבורתו. "בשנות ה-70 גרתי תקופה ברומא ויום אחד עליתי על טיסה למינכן, ולידי ישב גבר אמריקני. אמריקנים תמיד רוצים לדעת במה אתה עוסק, אז הוא שאל אותי: 'ומה אתה עושה בחיים?'. אמרתי שאני שחקן והראיתי לו צילומים שלי. הגבר ביקש שאתן לו את מספר הטלפון שלי, שלף את הדרכון וכתב את המספר על העמוד האחרון. תהיתי מה הוא רוצה ממני והוא אמר: 'אני פול מוריסי, במאי בשירות אנדי וורהול'. כעבור כמה שבועות קיבלתי טלפון: 'היי, זה פול, האיש מהמטוס. אני עושה סרט שנקרא Flesh for Frankenstein בתלת ממד ויש לי תפקיד קטן עבורך'. אמרתי: 'אה, מצוין, את מי אני משחק?' והוא ענה 'את פרנקנשטיין'. אנדי וורהול נהג לומר שלכל אחד יש 15 דקות של תהילה וכשסיימנו את הצילומים ברומא, חשבתי שבזאת הסתיימו 15 הדקות שלי. ואז פול הודיע שאני הולך לעשות את דרקולה, אבל שאני חייב לרדת 10 קילו בשבוע. אמרתי שאנסה. לא אכלתי שום דבר מלבד עלים וסלט, וזו גם הסיבה שבתחילת הסרט דרקולה יושב בכיסא גלגלים - כי לא הייתה לי אנרגיה".
(קיר בקליפ של מדונה)
במהלך הקריירה הארוכה והמגוונת שלו, קיר עבד עם במאים נחשבים – לצד פון טרייר ופאסבינדר, אפשר למצוא ברשימה שמות כמו וורנר הרצוג, גאס ואן סנט ("איידהו שלי") ופאטי אקין ("סול קיצ'ן"). קיר הופיע גם הופיע בלהיטים קופתיים ("אייס ונטורה: בלש בצחוק", "ארמגדון", "בלייד"), לצד סרטי אימה פולחניים ("סוספיריה", "צילו של הערפד") וזבלוני טראש ("חתיכה דוקרנית" עם פמלה אנדרסון). קיר גם נצפה בקליפים אחדים, כולל כאמור של מדונה. "בראשית שנות ה-90 המנהל שלי אמר שהצלם המפורסם סטיבן מייזל רוצה לפגוש אותי בנוגע לספר. נפגשתי אתו והייתה לצידו בחורה צעירה, לא מאופרת, יפה – וסטיבן שאל: 'אני יכול להציג אתכם? מדונה, זהו אודו קיר'. ואז מדונה שאלה אותי: 'האם תרצה לעשות איתי ספר ארוטי?'. כמובן שהשבתי בחיוב. בצילומים לספר הצטלמתי בטוקסידו במועדון סקס לגברים בניו-יורק. כעבור כמה זמן קיבלתי טלפון ונשאלתי האם אני מוכן לעשות משהו יותר הארדקור ואמרתי: 'סוף סוף'. אז חזרתי לניו-יורק וצילמנו תמונות עירום חזקות יותר במועדון סקס מוקף בגברים עירומים ושריריים. מה יכול היה להיות רע להצטלם לצד כל הגופות המדהימים הללו? אחרי שיצא הספר, התבקשתי להופיע בקליפ Deeper and Deeper, מדונה רצתה שאשחק בו את הגורו שלה, והיה נהדר לשתף איתה פעולה".
מסתבר שבחודש שעבר קיר נפגש עם מדונה בחגיגות 30 שנה לספר "סקס" לאחר שהשניים לא התראו שנים רבות. "בית האופנה איב סן לורן עשה תצוגה במיאמי, ואנשי החברה הגדילו 15 או 20 תמונות מ'סקס' והן הוצגו באוהל שהיה בצבע מתכת כסוף כזה, כמו עטיפת הספר. הלכתי לראות את התצוגה ומדונה הגיעה עם כל החברים שלה. אמרנו שלום, התנשקנו, ואז הייתה מסיבה. איב סן לורן מוציא מהדורה מיוחדת של הספר, שתעלה 2,200 דולר. הספר המקורי עלה רק 45 דולר".
"אני לא גיי אייקון"
לפני שנה יצא סרט חדש של קיר בשם "שירת הברבור", שבו קיר מגלם מעצב שיער מזדקן קאמפי חובב גברים, שיוצא למסע לעשות כבוד אחרון ללקוחה שמתה – בכוונתו לעצר את שיערה של המנוחה לכבוד ההלוויה שלה. "זאת הפעם הראשונה שעשיתי תפקיד ראשי באמריקה. קיבלתי המון פרסים על הסרט הזה וגם המבקרים אהבו אותו. ב'ניו יורק טיימס' כתבו: 'סוף סוף מר קיר הופך לדמות הראשית'".
הסרט הזה רק חיזק את מעמדך כגיי אייקון.
"אני לא גיי אייקון. איזה כינוי! זה כמו לשאול שחקן מה דעתו על היותו גבר מאצ'ו סטרייט".
אתה מן הסתם מודע לכך שבקהילה הגאה מתים עליך.
"איזה יופי להם, אבל זה לא אומר שאני צריך להגיב על זה. הבה נמשיך".
אתה יודע שבערך בוויקיפדיה שלך כתוב שאתה הומו מוצהר?
"אני לא יודע מה הכוונה ב'הומו מוצהר'".
וכך קיר הודף את שאלותיי לגבי נטיותיו המיניות. ובהקשר הזה מוסיף עוד תובנות. "ראיתי ראיון עם ברנדן פרייזר שבו הוא סיפר שהתקיפו אותו על כך שגילם הומו ב'הלוויתן' למרות שהוא סטרייט. כן, לאחרונה נטען שרק להומואים מותר לשחק תפקידים של הומואים וזה כל כך מגוחך. זה אומר שרק לרוצחים מותר לשחק רוצחים? כל כך התרשמתי מ'הר ברוקבק' והשחקנים לא היו הומואים - כל העניין הוא בפרפורמנס. אני פרפורמר - אני לא ערפד ולא נאצי, אבל אני יכול לשחק אותם. אם אני משחק רוצח - כפי שאני עשיתי אינספור פעמים - זה לא אומר שאני כזה. בחיים לא הייתי הורג זבוב, אלא אם הוא ממש מציק לי…".
