רק בתחילת החודש נטפליקס הוציאה מהמעבדות שלה גימיק חדש: סדרת מתח שלא משנה באיזה סדר תראו את הפרקים שלה - למעט האחרון - עדיין תבינו מה קורה בה. עוצמת הרעש ויחסי הציבור שאיתם הושקה הסדרה העידו שנטפליקס המציאה מינימום את המסע לחלל. אבל איכות התוצאה הסופית ומידת ההנאה ש"קליידוסקופ" הסתפקה בהן המחישו שמדובר בפלופ במקרה הטוב. והנה פיקוק, שירות הסטרימינג של NBC (ואצלנו ב-yes) הוציאו סדרה בדיוק כזו, כמחווה לפורמט הישן של סדרות הבלש והמתח כמו "קולומבו" (עם פיטר פולק) או "מגנום" (עם טום סלק), בהן הגיבור מתמודד בכל פרק עם חקירה אחרת ומשלים אותה לפני שהוא עובר לפרק הבא.
"פוקר פייס", בכיכובה של נטשה ליון החד-פעמית ("בובה רוסית") ועל פי תסריט של ריאן ג'ונסון, האיש שאחראי על שני סרטי התעלומה המהנים מסדרת "רצח כתוב היטב", וגם כתב וביים את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי". ותראו מה זה, מילה אחת על חידוש גדול לא שמענו פה, להיפך. ג'ונסון וליון הבהירו שהסדרה נוצרה בעקבות הגעגוע שלהם לסדרות הישנות שנהגו לצפות בהן כילדים, משמע יש גם דרך יפה לתת כבוד לסדרות עבר - במקום לייצר להן חידוש מעליב וחסר ברק - פשוט תייצרו אחת חדשה.
עוד במדור טלוויזיה:
לשילוב בין ג'ונסון וליון יהיה קשה לאכזב, ובאמת "פוקר פייס" מקיימת את ההבטחה שלה במלואה. ליון היא צ'ארלי קייל, בחורה שניחנה בכישרון מיוחד: יכולת לדעת מתי מישהו משקר לה. אחרי כמה סיבובים בבתי קזינו וגריפת כספים מפיץ אחד מבעלי הקזינו שהיא מבקרת בהם שמדובר ברמייה, וקייל מוכנסת לרשימה השחורה של המהמרים ומנודה מכל בתי הקזינו. אותו אחד שהעיף אותה דווקא נותן לה עבודה כמלצרית בקזינו שלו, והיא מאמצת חיים שקטים בקרוואן במדבר. כשהבן שלו, סטרלינג פרוסט ג'וניור (בגילומו של אדריאן ברודי, "לייקרס: קבוצה מנצחת"), הופך למנהל של בית ההימורים, הוא מנסה להשתמש בה כדי לרמות בחזרה את אחד המהמרים הכבדים שלו.
אלא שחשיפה של צ'ארלי, שניחנה (כך מתברר) גם בכישורי בלשות מדהימים, מביאה אותה לבגוד בפרוסט ג'וניור ולחסל אותו מקצועית. כתוצאה מכך היא נאלצת להימלט בפליימות' ברקודה הישנה שלה כשאחריה דולק שליחו של הבוס, קליף (בנג'מין בראט), הדמות היחידה בסדרה חוץ מצ'ארלי שחוזרת ביותר מפרק אחד. בכל מקום נידח בו צ'ארלי עוצרת מתרחש למרבה הנוחות אירוע רצח, שאותו היא מסייעת לפתור באמצעות גלאי הבולשיט שלה ויכולות החקירה המופלאות שניחנה בהן. לא תמיד מדובר במופת של היגיון צרוף, ואם נאמר שהעלילה נעדרת צירופי מקרים או חורים קטנים יהיה מדובר בשקר, אבל כל אלה לא מכבידים על הצפייה או מסרסים את ההנאה ממנה.
כמו ב"בובה רוסית", ליון היא הלב של הסדרה שמבוססת כולה על האישיות שלה. היא בעצמה גם השתתפה בכתיבה וביימה את הפרק השמיני בסדרה ולמעשה קל מאוד להאמין שקיים דמיון ניכר בין השחקנית עצמה לבין הדמויות שהיא מגלמת. אפילו סיפור החיים האמיתי שלה - ההתמכרות שלה להרואין בשנת 2000, ניתוח הלב הפתוח שעברה, השיקום וההיכרות העמוקה שלה עם הוליווד כילדה שחקנית הופכים אותה מושלמת לתפקידה כגלאי שקרים אנושי.
את התפקיד הראשי יעד ג'ונסון לליון ותפר אותו סביבה. הם נפגשו בעקבות היכרות מוקדמת של השחקנית עם אשתו של היוצר וגילו שהם אוהבים את אותם פלחי היסטוריה של הקולנוע והטלוויזיה, בין היתר הבלש פיליפ מרלו, בגילומו של אליוט גולד בסרט "שלום לנצח", עליו ביססה ליון את דמותה של נאדיה ב"בובה רוסית". כמוה, גם מרלו של גולד מרבה למלמל לעצמו ומחפש ארוכות אחרי חתול שאבד. אחרי כמה ארוחות ערב שהפכו למסוע של רעיונות, ג'ונסון הגיע פעם אחת לארוחת ערב אצל ליון עם מחברת ונתן לה פיץ' של הסדרה שכתב עבורה. את הדמות של צ'ארלי הוא ביסס על ה-Dude של ג'ף ברידג'ס ב"ביג לבובסקי". על פניו אין שום קשר בין הדוד המנומנם לצ'ארלי התזזיתית, אבל בסופו של דבר קייל היא אכן בחורה שכל מה שהיא רוצה זה שקט בחיים, אבל כשהיא נתקלת באי צדק היא לא מסוגלת להרפות.
הצופים לא מתבקשים לקחת חלק באתגר הפענוח - כל פרק נפתח בסצנת הרצח הרלוונטית וברור לחלוטין מי הרוצח ומה הסיבה. מטרתו של המסע של צ'ארלי עוסק בגילוי ולא פעם גם בוידוא שהפושע ישלם, וליון, שחקנית מחוננת כשזה מגיע לערבוב של דרמה בקומדיה, מחזיקה את כל המבנה הזה על הרעמה הג'ינג'ית שלה בקלות. לצדה לוהקה חבורה מכובדת של שחקנים אורחים, כי כל פרק מצריך קאדר חדש של דמויות - קלואי סוויני, ג'ודית לייט, אלן ברקין, ג'ון הודג'מן, ג'אמילה ג'מיל ועוד. הודות לנוכחות הכריזמטית של ליון ולפירוק והבניה החכמים של הז'אנר על ידי ג'ונסון, ארבעת הפרקים ששוחררו עד כה של "פוקר פייס" (מתוך עשרה) הם הכול חוץ מחזרה חיוורת על רעיון ישן, והם מזכירים (למי שעוד זוכר) כמה זה מענג לקבל עלילה שלמה בפרק אחד.