עולם האופנה הפך בשנים האחרונות לאחד הנושאים המועדפים על הקולנוע התיעודי. ההתמקדות היא בדרך כלל בבתי האופנה הוותיקים דיור (Dior And I, 2014 ו-Inside Dior, 2016), שאנל (Seven Days Out, 2018), פייר קארדן (House of Cardin, 2019), ובמעצבי אופנה בכירים - קארל לגרפלד (Lagerfeld Confidential, 2007), ולנטינו (Valentino: The Last Emperor, 2008), איב סן לורן (L’Amour Fou, 2010) ויויאן ווסטווד (Westwood: Punk. Icon. Activist, 2018), אלכסנדר מקווין (McQueen, 2018), הלסטון (Halston, 2019). גם אם הסרטים האלה נגעו בצדדים הפחות מחמיאים בביוגרפיה של המעצבים, בהיסטוריה של המותגים או בתהליכי הייצור המסחריים, רובם תפקדו כשיר הלל לכישרון והיצירתיות של אנשי האופנה.
הוט קוטור
בקולנוע העלילתי העיסוק בנושא מורכב יותר ולעיתים אף ביקורתי. זו יכולה להיות סאטירה על הפער בין השמות הגדולים והאנשים הקטנים ("משהו ללבוש" של רוברט אלטמן, 1994), הפרופיל הפסיכולוגי המניע את החתירה לשלמות ("חוטים נסתרים", של פול תומס אנדרסון מ-2017), או התככים המלודרמטיים מאחורי המותג הנוצץ ("בית גוצ'י", של רידלי סקוט מ-2021). אך מה לגבי האנשים הלא זוהרים והעשירים שבלעדיהם הבגדים לא היו נתפרים?
עוד במדור קולנוע:
"הוט קוטור" (Haute couture), סרטה של הבמאית הצרפתייה סילבי אוחיון, מסתכל בחיבה והערכה באנשים שעושים מלאכה זו, ובאופן בו הם חלק בלתי נפרד ממסורת תרבותית של הקפדה ומצוינות שצריכה להמשיך להתקיים. ערכים אלו עומדים ביסוד הקשר המתהווה בין התופרת הבכירה באָטֶלְיֶה (סטודיו) של דיור, לבין אישה צעירה, בת למהגרים שחיה בפרברי פריז. זהו סיפור על האופן בו לכל צד יש צורך רגשי בשני, והשלם הבן דורי מתהווה כדימוי אופטימי לגבי עתיד צרפת.
5 צפייה בגלריה
מה לגבי האנשים הלא זוהרים והעשירים שבלעדיהם הבגדים לא היו נתפרים? מתוך "הוט קוטור"
(צילום מסך)
אסתר (נטלי ביי) היא התופרת הראשית ומטבע הדברים היא גם בעלת מקצוע מהשורה הראשונה. חייה הוקדשו לעבודתה, וכעת היא מתקרבת במהירות למועד הפרישה לגמלאות. שינוי זה אינו דבר שלו היא מייחלת. ללא בן זוג, עם יחסים מנוכרים מבתה הביולוגית, ובקרוב גם ללא המלאכה שהעניקה משמעות לחייה.
5 צפייה בגלריה
חייה הוקדשו לעבודתה וכעת היא מתקרבת במהירות למועד הפרישה לגמלאות. מתוך "הוט קוטור"
(צילום מסך)
ג'ייד (לינה חודרי), בתחילת שנות ה-20 לחייה, גדלה לתוך תחושת ריחוק ועוינות לחברה הצרפתית המטופחת, זו שבה אנשים עשירים יכולים לקנות בגדים שעולים הון עתק. היא עצמה מטפלת באימה שמצבה הנפשי המעורער (והלא לגמרי מובהר) לא אפשר לה לגדל את בתה כשורה. יחד עם חברת הנפש שלה סועאד (סומייה בוקום) השתיים מחפשות צרות שעלולות לקבור את הסיכוי שלהן לחיים נורמטיביים. במנהרות הרכבת התחתית הן חוטפות את הארנק של אסתר, אך במקום שזה יהיה צעד הרה גורל במדרון, זו הופכת להיות הזדמנות לשינוי בחייה.
בתוך הארנק נמצאת שרשרת עם מגן דויד, סמל שג'ייד לא מכירה אך חבריה מכנים "הצלב היהודי". הם משכנעים אותה שזה מזל רע לגנוב אותו, וזה מספיק עבורה בכדי שהיא תעשה את הדבר הלא לגמרי סביר - תיצור קשר עם אסתר כדי להחזיר לה את הארנק. קשה לומר שאסתר מודה לה בחום על שהשיבה את מה שגנבה, אבל לאחר הכעס הראשוני יש להן הזדמנות שנייה שממנה תתפתח מערכת יחסים. אסתר מזהה בידיה של ג'ייד מיומנות שעשויה להפוך אותה לבעלת מקצוע ראויה. היא מציעה לה לעבוד באטליה כמתמחה, וללמוד מקצוע שיעניק כיוון לחייה.
5 צפייה בגלריה
ג'ייד מתחילה לעבוד באטליה כמתמחה, ובתקווה ללמוד מקצוע שיעניק כיוון לחייה. מתוך "הוט קוטור"
(צילום מסך)
העבודה באטליה מתנהלת בשקט והקפדה. המקום עצמו אינו אטליה עכשווי "אמיתי" אלא כזה שנבנה כדי לייצר ערך מוסף תיאטרלי-מלכותי-מסורתי. בתוכו מתקיים מחול של תופרות מיומנות, שמבצעות תנועות מדויקות ונזהרות בהקפדה יתרה לא לקמט ולא להכתים את הבדים היקרים. זוהי מלאכה הדורשת ריכוז וסבלנות שג'ייד תצטרך ללמוד לסגל.
סביבת העבודה תומכת ברובה במתלמדת החדשה; נמצאים בה קת'רין (פסקל ארבילו), סגניתה של אסתר, שחרף המראה הבלונדי ההדור שלה גדלה באותה שכונה ממנה מגיעה ג'ייד, אבל (אדם בסה), ששינה את שמו המקורי (עבדל) כדי שמוצאו הזר יבלט פחות. וישנה דמות שלילית אחת - התופרת אנדרה (קלוד פרון) שמנסה לחבל באופן אקטיבי בהשתלבותה של ג'ייד. היחסים בין ג'ייד לאסתר מתפתחים במספר מחזורים מעגליים של התקרבות ומשבר. אבל הנוסחאות התסריטאיות שעליהן נסמך הסרט מוכרות מספיק כדי שלא יהיה ספק בנוגע לאופן בו ההדורים צפויים להתיישר.
5 צפייה בגלריה
המקום עצמו אינו אטליה עכשווי "אמיתי" אלא כזה שנבנה כדי לייצר ערך מוסף תיאטרלי-מלכותי-מסורתי. מתוך "הוט קוטור"
(צילום מסך)
שתי השחקניות הראשיות מבצעות היטב את תפקידם. ביי, בעלת קריירה קולנועית בת חצי מאה (וארבעה פרסי סזאר), עושה בסרט תפקיד סימפטי של אישה "קשה" שקל לראות את רגישותה. בוודאי בכל הנוגע לחיבה המיידית שיש לה כלפי ג'ייד. חודרי הצעירה זכתה בשנת 2020 בפרס הסזאר לשחקנית מבטיחה על גילום הגיבורה בסרט "פפיצ'ה" (שבו היא גילמה תלמידת עיצוב אופנה בתקופת מלחמת האזרחים באלג'יר). מאז היא כבר הספיקה לשחק גם בתפקיד קטן כסטודנטית מהפכנית ב"הכרוניקה הצרפתית" של ווס אנדרסון מ-2021.
הבמאית אוחיון היא בת למהגרים ממוצא טוניסאי-אלג'יראי, שהסרט נושא הדים לחייה האישיים. הדמויות הראשיות בסרט הן השתקפות של מרכיבי זהותה - בעלת המקצוע הקפדנית, מול הצעירה בעלת האופי המתפרץ שהייתה בעברה. יש בה גם מן הזהות היהודית של אסתר, וגם מזו של בת המהגרים מארצות צפון אפריקה. האלמנט האישי ניכר גם בבחירה לתת לדמות הצעירה את השם שאוחיון העניקה לבתה.
היכולת של שתי הדמויות למצוא את עצמן היא ביטוי למשאלת הלב המגולמת בסרט. החברה הצרפתית כמעניקה הזדמנויות לבני המהגרים להשתייך לחברה, להפוך להיות חלק מהמסורות התרבותיות רבות השנים שבהן ספוג עולם ה"הוט קוטור". יש לכך ערך מוסף כאשר זהו קשר אם/בת חלופי שמתקיים בין שתי דתות שיחסיהן בצרפת אינם פשוטים. החתירה למסר פוזיטיבי באה על חשבון המורכבות. הקונפליקטים בין הדמויות לא תמיד מטופלים באופן שלם, אלא מתפקדים כשלב מעבר בדרך למסר האופטימי.
