ערב חורפי, הסופה ברברה בהופעת יחיד, הכבישים בלב תל אביב סתומים והרעיון של בית מתחת לפוך נראה נכון כל כך. ובכל זאת, המחשבות האלה נמחות כליל עם הכניסה להיכל התרבות רוחש החיים. כ-10,000 איש יפקדו את ארבעת המופעים של הפצ'ה קוצ'ה, שניים אתמול (ב') ושניים היום, כולם סולד אאוט. זה לא אביב גפן והפילהרמונית או מחזמר מברודוויי, זה אפילו רחוק מזה מאוד (גם המחיר רחוק מזה מאוד – 50 שקלים לכרטיס), ובכל זאת, האירוע המסקרן שעוסק באמנות וביצירה בדרך ייחודית ומתקיים זו השנה ה-16 בישראל, גורר קהל רב ונאמן. מי שכבר ביקר – יודע.
4 צפייה בגלריה
זה לא אביב גפן והפילהרמונית וזה לא מחזמר מברודוויי. איתי מאוטנר וענת ספרן ב"פצה קוצה"
(צלם: חיים יפים ברלבט)
מה זה פצ'ה קוצ'ה? 9 אמנים מכל הקשת – מעצבים תעשייתיים, גרפיקאיות, מוזיקאים, אנימטורים, שחקנים, קולנוענים ועוד ועוד – עולים בזה אחר זה על הבמה, כשלכל אחד מהם יש 6 דקות ו-40 שניות בדיוק להביע את עצמו באיזושהי דרך. זה יכול להיות דרך סאונד, הצגה, מוזיקה, סיפור במילים, תמונות, תנועה או שיר – האפשרויות רבות ובלבד שיעניין ויסקרן.
כתבות נוספות במדור במה:
מדובר בארגון ללא מטרות רווח, ובפורמט שמתקיים בלמעלה מ-1,200 ערים ברחבי העולם, מניו יורק, לונדון ופריז, ועד טהרן, ביירות ואדיס אבבה. בארץ, מי שעומדים מאחוריו בכל שנה וגם מנחים אותו הם המנהלים האמנותיים והיזמים ענת ספרן ואיתי מאוטנר, שמבלים זמן לא מבוטל בנבירה בסצנת האמנות המקומית כדי למצוא את הקולות החדשניים והמעניינים ביותר.
ראשון עלה על הבמה ניצן מיוסט, ומאחוריו תמונה ענקית של ירקות. 75 מכתבים מלאי הומור ומנוסחים במקוריות הוא שלח למנכ"ל שופרסל, כדי לעדכן אותו שאוכל טוב וטרי נזרק תדיר לפח הגדול מאחורי הסניף. פרויקט הגמר של מיוסט בבצלאל עסק בבזבוז העצום של אוכל שנזרק בישראל, דרך כל הדרכים היצירתיות והאלגנטיות שבהן ניסה לעורר את תשומת לבו של המנכ"ל. אם זה להשאיר לו ירק בודד בפתח הסניף בכל בוקר, למשל חציל, ולהמליץ לו במכתב להכין ממנו מפרום, או להשאיר שביל ארוך העשוי כולו ממלונים שנזרקו, או להרים סעודה חגיגית בחניון הסניף ולהזמין אליה את המנכ"ל. האם בסוף מיוסט, הפח הגדול והמנכ"ל עופר בלוך צעדו יחד אל השקיעה? אפשר לגלות שמדובר בסיום טרגי-קומי.
השחקנית מיטל רז מוכרת בין השאר מתפקידה כיסמיניש בהצגת הקאלט ובסדרה "מייקל" וכן מתפקידה ב"אבירם כץ". בפצ'ה, היא התיישבה מול שולחן וסיפקה טעימה מתוך ההצגה שלה "מוות קטן", סיפור אישי מתוק להפליא, שכולל את אמא שלה, אבא שלה חובב ריקודי העם ואפילו את מלאך המוות, שמסופר כולו בטכניקה שאותה היטיבו מארגני המופע להגדיר כ"תיאטרון ידיים".
ליאת דניאלי היא אמנית פלסטית וגם חוקרת ביולוגית, שעוסקת בנשיות באופן יוצא דופן. בין השאר דרך פרויקט שבו האמניות הן לא אחרות מדבורים, או בפרויקטים אמנותיים שבהם מושא ההשראה וחומר הגלם ליצירה הוא חלב אם.
אמנים נוספים שבלטו הם יוצר הקולנוע הדוקומנטרי ברק הימן שחשף חלקים מהסרט הבא שלו העוסק בקבוצת רקדנים חרדים בלב בני ברק, והמעצבת הגרפית עדי פלד פליישר, שערכה ניסוי מרתק כשהפגישה שתי דמויות שהן פרי עבודתה של בינה מלאכותית והניחה להן לשוחח אחת עם השנייה. אז מה קורה במערכת יחסים בין שתי דמויות מבוססות מכונה כשבני האנוש יוצאים מהמשוואה?
עוד עלו על הבמה האמן אורי שיפרין ענבי שבונה מיצבי ענק מרשימים העשויים מחפצים יומיומיים ומוכרים לכולנו, כמו כיסאות כתר פלסטיק או שרשרת הדליים המשתלשלת באתרי בנייה; צ'יל פיל - הרכב נגנים קלאסיים שמשדך בין מוזיקה קלאסית להיפ-הופ; המתופף בן אילון שיצר חיבור אישי מפתיע למתופף ידוע בסנגל, ופיתח שיטת נגינה שבה הוא נשמע כשבט תופים שלם; זוג האנימטורים עדה רימון ואופק שמר היוצרים דימויים מרעננים ממציאות החיים הישראלית, וקבוצת מלחמאמי הירושלמית שבוראת עולמות קטנים מסאונד, תאורה וחלל.
4 צפייה בגלריה
תמונה חיה ועזת צבעים של צורות מרגשות וחדשניות של אמנות ישראלית. ברק היימן ב"פצה קוצה"
(צלם: חיים יפים ברלבט)
גם אם היו אמנים שיותר הצליחו לסקרן וכאלה שפחות, המכלול הוא תמונה חיה ועזת צבעים של צורות מרגשות וחדשניות של אמנות ישראלית. סביר להניח שכל אחד מהאמנים לבדו לא היה מוצא את עצמו מציג מול אלפי אנשים בהיכל התרבות, והנה השזירה של כל הקולות הללו יחד יוצרת הזדמנות כזו, בערב שהוא חלק ממסורת עולמית, שמתפוצץ ממחשבה ועשייה מקורית.
