האטת קצב הלב. התהדקות קלה של הגפיים. תחילתו של יובש בעיניים הבלתי ממצמצות. זה מתח אלגנטי, כמעט בלתי מורגש ובכל זאת נוכח. כמו מסר תת-הכרתי. זה הכוח הייחודי והבלתי ניתן לשכפול של "סמוך על סול". היא לוקחת את הזמן, ואותנו, ברצינות תהומית, ומצליחה לייצר בצופות ובצופים שלה תחושה פיזיולוגית מובהקת ויציבה של דרמה. דרמה מתמשכת. דרמה של פרטים. ניואנסית כל-כך שפשוט בלתי אפשרי להתיק את העיניים, לשחרר את הקשב. כאן לא עושים צפייה מקבילה, פה לא יעבוד לכם להירדם על הספה.
סמוך על סול, עונה 6 – טריילר
(באדיבות AMC)
לאיטיות הזאת יש אנרגיה משלה. בעוד היא מאפשרת את הפרטיקולריות הנרטיבית, את ערימות האיסטר אגז ששוכללו כאן לכדי אמנות, את הצילום המרהיב, העריכה והסאונד - היא מהווה גם מקור לביקורת מתמשכת כלפי "סמוך על סול". עכשיו, עם עליית העונה השישית והאחרונה (שעלתה אמש, ד', ב-HOT, yes וסלקום tv, ובהתאם לרוח התקופה חולקה לשני חלקים נפרדים) נדרשים יוצרי הסדרה, וינס גיליגאן ופיטר גולד, למשימת חייהם - איך קושרים את כל הקצוות וממזגים בין קווי הזמן של "סול" ושל סדרת האם, "שובר שורות", בתוך 13 פרקים בלבד?
לביקורות טלוויזיה נוספות:
במקום סיקוונס הפתיחה השגור שקופץ קדימה, אל ג'ימי בזהותו הבדויה כג'ין טקוביק, מנהל סניף "סינבון" באומהה האפרורית כמו הפריים בשחור-לבן, העונה החדשה נפתחת בצבע. כלומר, לא בדיוק בצבע, כי תחילה רואים עניבות בשחור-לבן, אבל ככל שהמצלמה ממשיכה לרחף בחלל, העניבות הופכות צבעוניות, ססגוניות ומופרכות יותר. מכאן ובמשך יותר מחמש דקות אנחנו נחשפים לרגע ההימלטות של סול גודמן, כשאת האחוזה המטורפת והיקרה-להחליא שלו אורזים ביסודיות צוות פועלים בסרבלים. וכן, יש בה חדר שירותים מצופה זהב ובמרכזו אסלה מזהב. ויש גם בריכה, ג'קוזי, חדר ארונות, תכשירי טיפוח וחזיות תועות. הפנטזיה ה"גודמנית" בהתגלמותה, רגע אחרי שהיא קורסת.
3 צפייה בגלריה
בונה יקום סינמטי. מתוך "סמוך על סול", עונה אחרונה
(צילום: באדיבות yes, Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television )
ויש גם קריצות, רפרנסים מפה ועד הודעה חדשה - לא רק אל מה שקרה ומה שעוד יגיע, אלא גם אל העולם שבחוץ - רגע ה"רוזבאד" של "האזרח קיין" צועק מהאסתטיקה של הצילום בסיקוונס הזה, לצד דמות הקרטון של ג'ימי שמרחפת בבריכה ממש כמו ב"שדרות סאנסט". גם איסטר אגז לא חסרים בפתיחה הזאת - בין החפצים של ג'ימי אפשר למצוא לדוגמה את כדורי הפינג-פונג שמיתג כשעבד בחנות הסלולר, כדורי הבינגו שלו מהעבודה בבתי האבות, ולבסוף גם את פקק בקבוק הטקילה, זפירו אנייחו - אותו פקק שקים שמרה למזכרת מהתרמית הראשונה שלה עם ג'ימי.
כל זה קורה בפתיחה שהיא חדר בריחה נרטיבי - עמוסת חידות, רמזים, אזכורים והשפעות. אלה חמש דקות שמנקזות לתוכן את הקסם העקבי של "סמוך על סול", היכולת לבנות יקום סינמטי, רעיוני ואסתטי, מוקפד וגדוש כל כך בפרטים. וכן, גם לסמוך עלינו שנתפוס אותם, לפחות את רובם, גם בלי קלוזאפים מעיקים והסברים מיותרים. "סול" לא מאכילה אותנו בכפית. לא מניחה שאנחנו מטומטמים. להפך - היא חולקת איתנו עולם מסועף ומרובד כל כך, שהוא דורש עיניים סקרניות. הוא לא יתפשר על פחות.
3 צפייה בגלריה
סומכת על האינטליגנציה שלנו. מתוך "סמוך על סול", עונה אחרונה
(צילום: באדיבות yes, Greg Lewis/AMC/Sony Pictures Television )
אף שעברו יותר משנתיים מאז ששודרה העונה החמישית - בהן נכללו לא רק מגפת הקורונה, אלא גם את ההתמוטטות המתוקשרת של בוב אודנקירק על סט הצילומים - העונה החדשה מתחילה בדיוק מאותה נקודה. אחרי ניסיון ההתנקשות הכושל בלאלו סלמנקה, נאצ'ו נמלט. במקביל, קים וג'ימי משוכנעים שהאיום הקיומי עליהם הוסר ומתפנים לתכנן את הסקאם האחרון, האמא של כל המזימות. זאת שתוציא אותם עם שני מיליון דולר ועם נקמה כואבת, אבל לא מרסקת, בהאוורד המלין.
המורכבות של קים וג'ימי, לחוד וגם ביחד, היא כזאת שמייצרת המון במעט - בתוך דיאלוג קטן בחדר מלון, בתוך שני משפטים לפני השינה, בתוך שלוש הברות וקמטוט של הגבות במכונית, הם מציגים את המרקם הדביק של ההונאה. "חייבים למצוא את הסוויט ספוט", קים אומרת, זאת שתפעיל את המזימה כך שתצליח, אבל רומזת גם לזו ששניהם יוכלו להרגיש איתה בנוח. הדרך המסוימת שבה הם מחליפים רעיונות היא תמצית היחסים ביניהם, כשהשאלה שעדיין מרחפת מעל הכול היא מתי יגיע רגע הפרידה? לקים הרי אין זכר ב"שובר שורות", מה שהפך אותה לתעלומה של ממש מהפרק הראשון של "סמוך על סול".
3 צפייה בגלריה
זו פרידה מעולם שלם. מתוך "סמוך על סול", עונה אחרונה
(צילום: Greg LewisAMCSony Pictures Television)
ניואנסים מקשטים גם את הדינמיקה המרתקת בין פרינג לבין מייק: אף פעם לא תהיו בטוחים אצל מי מהם נמצא הכוח. כאילו הם שניהם מחזיקים בקצוות של חבל מתוח, מיוזעים, אבל לא זזים מילימטר. במקום לזרז את ההתרחשויות, "סול" מאטה. היא מאפשרת לנו לראות הכול מקרוב - איך חוזרים על העקבות, איך מוודאים, איך מנקים. הרי כשכל צעד הוא עניין של חיים או מוות, מוכרחים לתכנן. לחשוב קדימה, אחורה ולכל הכיוונים. ועדיין, איכשהו, זה לא מונע הפתעות עלילתיות, ואפילו להפך - זה הופך אותן לעוד יותר חכמות ובלתי צפויות.
צפייה בשני הפרקים הראשונים לעונה מציפה בעיקר את אורך הרוח של גיליגאן וגולד. שני פרקים שמתקדמים כמעט בזמן אמת, משאירים לנו בערך 12 שעות על הסטופר. במה שעתיד עוד להגיע, אנחנו אמורים ליהנות גם מהופעת אורח של צמד כוכבי "שובר שורות" (וולטר ווייט וג'סי פינקמן) לפתור את תעלומת "לאן נעלמה קים?" (תיאוריית המעריצים הרווחת מדברת על תוכנית כלשהי להגנת עדים), ולחבר סופית בין הפריקוול לבין סדרת האם. בין לבין אנחנו אמורים ליהנות מהתרסקות ממסדית, כפי שהיא מגולמת בידי האוורד המלין, לייצב את מערך יחסי הכוחות בין הקרטלים, וכן - גם להיפרד.
"סמוך על סול" סומכת על האינטליגנציה שלנו כצופים, ואנחנו סומכים עליה שתאפשר לנו פרידה מורכבת, מתוחה, רגישה ונכונה. זו פרידה מעולם שלם: מהמדבריות של אלבקרקי, מהמבטים הקפואים של פרינג, מהפעמון של הקטור, מהתכסיסים, מהדיאלוגים המצומצמים ומזוויות הצילום הבלתי ניתנות לשחזור. פרידה מעולם הפשע האלגנטי הזה, החכם והמדויק.
