נדמה שכל שיחה שמתקיימת כרגע במדינת ישראל תגיע באיזשהו שלב לאחד משלושת הנושאים הבאים - או לכולם גם יחד: להפיכה המשפטית, לחוק הארנונה הטרי ולמהפכה שעומדת לעשות הבינה המלאכותית בחיינו. את השיחה שלי עם אלון אולארצ'יק אני בוחר להתחיל דווקא מהנושא השלישי, ויש לכך סיבה. לא סתם הוא החליט להקליט עכשיו גרסה חדשה ומוצלחת ללהיט הוותיק שלו מ-1987 "בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי", שבה משתתפים גם ג'יין בורדו, רונה קינן, שלומי שבן, גיא מזיג ויושי.
"הרעיון מאחורי הביצוע החדש זה העיקרון שאני מהדור הישן והאנלוגי, והם מייצגים את הדור החדש והדיגיטלי, למרות שזה לא מדויק ממש", הוא אומר בריאיון ל-ynet בחיוך, ומוסיף שמרגש אותו לשמוע כיצד שיר ישן שלו, שאנשים עדיין אוהבים, מקבל צבעים חדשים ועיבוד חדש בזכות אותם האורחים, איתם הוא ייצא למיני סיבוב הופעות בגריי תל אביב שייפתח ב-1 ביולי. החידוש הזה בא לידי ביטוי בנגיעות העכשווית בקלידים של הוד מושונוב, לצד הבסיס האנלוגי וחם, עם צרידות האולארצ'יקית הקלה והמפורסמת, הסולואים היפים של גיא מזיג ושלומי שבן, והתיפוף של אשר פדי הוותיק שעדיין לוקח כל מכונת תופים בסיבוב. "לא יכולתי להגזים יותר מדי לכיוון השני ולעשות למשל, שיר עם נועה קירל, החיבור ביני לבין האורחים-חברים האלו הוא אורגני, זה לא AI", הוא מבהיר.
"הופעות שלי בלי 'יו יה' יראו כלוקות בחסר, בגלל זה אני ממשיך לבצע אותו"
המתח הזה שבין העולם המוכר למקומות הלא ידועים שאליהם עשויה לקחת אותנו הטכנולוגיה, העסיק את אולארצ'יק גם כשהוא כתב את השיר הנהדר הזה לאלבומו השני "שעשועי כאילו" לפני 35 שנה. "יזהר אשדות הביא אז לאולפן את הפן הדיגיטלי ואני הייתי האנלוגי. באמצע שנות ה-80 העולם התחיל פתאום להיות דיגיטלי, עברנו להקלטות דיגיטליות, ונכנסו סינתיסייזרים ומכונות תופים לכל שיר כמו במקרה של 'בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי'. אנשים כמוני קצת נלחצו מהדבר הזה, כי פתאום הייתי צריך להחליף את השיטה שבה כתבתי מוזיקה, והשיר הזה נכתב מתוך דאגה אמיתית שבחורים אנלוגיים כמוני לא יצליחו להשתלב ולעבור לדבר הבא".
ואתה עדיין מרגיש ככה, כי העולם הפך להרבה יותר דיגיטלי מאז. זה לא קצת מפחיד?
"כמוזיקאי המקום שלי הוא קצת אחר לשמחתי, אבל אני די חושש מההשפעות של ה-AI בתחומים אחרים. ראיתי לא מזמן איזה נאום של פוליטיקאי ולקח לי בערך 20 שניות להבין שמדובר בפייק, ו-20 השניות האלו הדאיגו אותי מאוד כי יכול להיות שכל מה שאנחנו רואים ברשת הוא לא נכון ואין לנו אפשרות לבדוק אם האינפורמציה מגיעה ממישהו אמיתי או ממחשב, וזה מדאיג".
5 צפייה בגלריה
"קשה לי להתחבר רגשית למה שנוצר על ידי מכונה". אלון אולארצ'יק
(צילום: ניקול דה קאסטרו )
אבל הבחור ההוא מ-1987 בכל זאת אימץ משהו מהעולם המתחדש. "עם השנים עברתי מהקלטה על סרטים של שני אינץ' לעבודה עם מחשב באולפן. אני לא יכול להגיד שאני דיגיטלי לגמרי, אבל אני משתמש במחשב ככלי לעיבוד ולהקלטה ואז אני הולך מהאולפן שלי לאולפן האמיתי' שבו יש עדיין הרבה ציוד וכלי נגינה, ושם אנחנו עושים את המיקסים. לפעמים זה מוזר לי כי כשאני שומע שם גיטרה בס, למעשה אני לא זה שמנגן עליה. אבל למרות שהדיבור שלי עדיין נשמע אנלוגי אני אוהב חידושים במוזיקה ולא מפחד מהם", הוא אומר.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
אבל כנראה שרק עד לגבול מסוים. כשאני שואל את אולארצ'יק אם הוא חשב להשתמש בבינה המלאכותית כדי להקליט מחדש בעזרת מעין "עפרה חזה" ממוחשבת שכזאת את השירים שהוא הציע לה אז בשנות ה-80, הוא צוחק אבל מוסיף מיד שזה רעיון מעניין. "עפרה הגיעה אליי אז לניו יורק עם מנהל שלה בצלאל אלוני והם חיפשו שירים לאלבום חדש", הוא נזכר, "השמעתי להם את 'בא לשכונה בחור חדש' ו"היא הולכת בדרכים' ועוד כמה שירים. הבנתי שהיא הקליטה סקיצה ל'היא הולכת בדרכים' אבל החליטה לגנוז אותה. שנתיים אחרי זה הקלטתי את השירים האלו בעצמי ולמזלי הם הפכו לשלאגרים אמיתיים. שמעתי את השיר של עפרה עם זהר ארגוב שעשו בעזרת בינה מלאכותית. הבנתי את העניין, ואני בטוח שהטכנולוגיה הזאת תשתפר עוד שישה חודשים וזה ישמע יותר טוב, אבל אני פשוט רוצה להתחבר רגשית לשירים, וקשה לי להתחבר רגשית למה שנוצר על ידי מכונה".
לאולארצ'יק באמת שאין סיבות להתחבר למכונה, בטח כשהוא יכול להמשיך להופיע עם חברים טובים ותיקים בשר ודם, כמו גיד גוב, שלהם קילומטרז' ארוך שמתחיל בלהקת הנח"ל, עובר בכוורת ומגיע עד לעבודה באלבומים שאולארצ'יק הפיק לגוב ("אין עוד יום" ו"בקצה ההר"). "גידי שר ג'אז עם תזמורת במופע הזה עם תזמורת שבו אני מתארח בחמישה שירים וזה נורא כיף לי. הוא מפרגן ואני מפרגן לו, ונעים לנו להיפגש בסביבה מוזיקלית הרבה יותר מאשר בנסיבות אחרות".
הוצאת אלבומים גם ב-20 השנים האחרונות, חלקם בעלי אופי ג'אזי. אבל נדמה שהקהל שלך מעדיף את החומרים שלך מתחילת הדרך. זה לא מתסכל קצת?
"הקהל באמת רוצה לשמוע את השירים הישנים אבל היום כבר פחות אכפת לו איך, וזה יכול להיות גם דרך ג'אז. פעם אסור היה להגיד את המילה הזאת 'ג'אז' בארץ והיה רק את מועדון הברברים שהיה פתוח כמה שעות, אבל ההתפתחות של הג'אז בארץ היא מטורפת, אנשים מקבלים ג'אז ואוהבים את זה. הסצנה בארץ נפלאה, ג'אזיסטים ישראלים מצליחים בחו"ל, ואני שמח שכבר לא מפחדים פה מג'אז גם אם הקלה לא תמיד מבין אותו. העיבודים כל הזמן משתנים במהלך ההופעות ואנשים ישובים מרותקים לזה. אנחנו עושים הופעות שהן רק כאלו וזה דבר נפלא. כשהנגנים ואני מעבדים את השירים בחי על הבמה אנחנו מתעוררים לחיים.
5 צפייה בגלריה
"למרות שהדיבור שלי עדיין נשמע אנלוגי אני אוהב חידושים במוזיקה ולא מפחד מהם". אלון אולארצ'יק
(צילום: אילן בשור)
"מגיעים להופעות שלי גם אנשים נולדו אחרי שנת 2000 והם מתחברים לזה וזה נפלא בעיניי. ההופעה של כוורת ב-2013 כללה את כל הגילאים. היו שם החבר'ה המבוגרים בגילאים של כוורת, היו הילדים שלהם וגם הנכדים שלהם בני ה-10, וכולם שרו את השירים וצעקו את המערכונים וזה היה לא יאומן בעיניי. בהופעות שלי יש גרסת מיני של זה, שמאוד משמחת אותי. אבל כשאתה בגיל מתקדם ויש לך שירים ישנים שהם שלאגרים ולאנשים יש ריספקט לזה, ברור שהם ירצו לשמוע אותם יותר. גם כשפול מקרטני הופיע פה ושר את השירים שלו ושל ווינגס, אם הוא לא היה עושה שירים של הביטלס, זה היה מוזר לי כצופה. אני יכול להבין שהופעות שלי בלי 'יו יה' או 'ילד מזדקן' יראו כלוקות בחסר ובגלל זה אני ממשיך לבצע אותם".
אולארצ'יק מאוד מאמין בחיבורים, לא רק בין-דוריים בקהל, אלא גם בין סגנונות מוזיקליים באולפן ועל הבמה. הוא בין אלו שתרמו לא מעט לחיבור הכה מתבקש בין המזרח למערב עם שירים כמו "בא לשכונה בחור חדש" ו"בן בסט" וגם בעבודה שלו כמפיק מוזיקלי עם להקת טיפקס ואתי אנקרי. לשאלה כיצד מי שנולד בפולין ועבר בלהקת הנח"ל ולמד ג'אז, עשה את החיבור הזה בצורה כה טבעית, לאולארצ'יק יש תשובה פשוטה למדי.
5 צפייה בגלריה
"אהבתי כל מיני דברים אז במוזיקה המזרחית, למשל את הריספקט שיש לסולואים". אלון אולארצ'יק
(צילום: יאיר שגיא)
"בין השנים 1976 ל-1984 לא הייתי בארץ ולא הייתי מודע למה שקורה כאן. אצלי המהפך והחיבור למוזיקה המזרחית הגיע כשניגנתי במועדון הפיקוק בניו יורק", הוא מסביר. "היה לי שם פז"ם עצום של שירים תימניים עם בעז שרעבי ושילבנו בהם אקורדים של ג'אז עם נגנים שהגיעו מברקלי, ולחלקם לא היה שום קשר ליהדות או לישראל. עשינו מיש-מש כזה שיצא לנו טעים על הבמה. אהבתי כל מיני דברים אז במוזיקה המזרחית, למשל את הריספקט שיש לסולואים, ואת זה שמוזיקה אמורה להרקיד ולשמח ושהיא צריכה להיות קצבית ועם גרוב. השירים שניגנתי שם עם זמרים מזרחיים שהגיעו מהארץ היו ארוכים והם כל הזמן השתנו והתפתחו בהתאם לקהל והם הזכירו לי מאוד את התקופה שלמדתי מוזיקה בברקלי ואת הג'אז. אז למרות שאני פולני התחלתי לאהוב את המוזיקה הזאת, ושיר כמו 'בא לשכונה בחור חדש' בא לי באופן טבעי", הוא צוחק.
את העובדה הזאת לא ידעו כנראה בנות אולפנת חורב שבחרו להשתמש ב"בא לשכונה בחור חדש" בסרטון הגזעני שלהם, שבהתחלה הצחיק את המוזיקאי "בגלל הצורה החובבנית שלו", ובהמשך די הרגיז אותו. גם היום, כחודש לאחר הסערה שעורר הסרטון, אולארצ'יק מדגיש שהוא לא מוכן שישתמשו באף שיר שלו באופן שיפגע באדם אחר.
"גיל הוא דבר בלתי נמנע, אבל נורא משמעם לנו לדבר עליו"
אולארצ'יק שיחגוג בחודש הבא יום הולדת 73 מעדיף שלא לעסוק בעניין הגיל. גם במפגשים השנתיים של חברי כוורת הנושא לא כל כך עולה. המפגשים האלו כנראה יהיו מעתה והלאה גם קצת יותר עצובים, בעקבות פטירתו של חברם יצחק קלפטר, שהפך את השביעיה הוותיקה לשישייה. גם על איחוד נוסף של הלהקה אין שום טעם לדבר כי אולארצ'יק מעיד שהוא לא עומד לקרות, אפילו לא לרגל שנת היובל להקמת הלהקה. "גיל הוא דבר בלתי נמנע, אבל נורא משעמם לנו לדבר עליו. כשאנחנו נפגשים פעם בשנה בחזרות אנחנו מתחילים לנגן ופחות מדברים על הגיל, כל אחד מאיתנו עובר את זה אחרת, אבל כולנו עוברים את זה. פעם, כשהייתי ביום הולדת של אח של אבא שלי שחגג 80 בירושלים, והגיעו למסיבה אורחים שלו מפולין, הם ישבו מסביב לשולחן במשך ארבע שעות ולא דיברו על זקנים, זקנה, כדורים או בתי אבות. זו החלטה נבונה שאני זוכר אותה עד היום, וכך גם אני אעשה כשאגיע לגיל הזה".
5 צפייה בגלריה
"כשאנחנו נפגשים פעם בשנה בחזרות אנחנו מתחילים לנגן ופחות מדברים על הגיל, כל אחד מאיתנו עובר את זה אחרת, אבל כולנו עוברים את זה". אלון אולארצ'יק
(צילום: דנה קופל)
עוד חבורה מוכשרת ולא ממש צעירה שאולארצ'יק קשור אליה היא "זהו זה". הוא כתב להם את השיר "הפיצה שבלב", ועם שלושה מהם (גוב, שלמה בראבא ומוני מושונוב) הופיע בתחילת שנות ה-90 במסגרת "ערב חד פעמי קונבנציונלי" לצד שלמה יידוב. לדבריו הוא לא מופתע מההצלחה הגדולה שלהם עכשיו. "הם מקסימים ונהדרים ואלו חמש אימפריות שנפגשות. אני חושב שהגיל המבוגר שלהם עושה להם רק טוב. הקהל מכיר אותם עשרות שנים, והוא מקבל אותם על הבמה ביחד עם הגעגוע לפעם. יש גם יתרון בלהיות אמן מבוגר שיכול לספק אינפורמציה רגשית, ולא רק בן 22 עם להיט ברדיו, כי אנחנו לא חיים רק מהיום ולדברים שעברנו יש משמעות".
בחודש שעבר איבד אולארצ'יק עוד יוצר גדול שעמו שיתף פעולה בעבר, את יהונתן גפן, שאיתו הופיע בתוכנית "על הפנים" ב-1985, קצת אחרי שחזר לארץ. "יהונתן היה איש נעים ומתוק וחריף שתמיד שמר על עצמו ושמר עליי", הוא מתחיל, "הופתעתי אז כשהוא בחר בי כזמר לתוכנית החדשה שלו, כי לפני זה הוא עבד עם זמרים מצוינים כמו דויד ברוזה ודני ליטני. כששאלתי אותו אם הוא בטוח, והוא מיד ענה שכן. בהופעות האלו מאוד השתפשפתי בלשיר מול קהל. עצוב לי מאוד שהוא הלך למרות שלא היינו אחוקים שיוצאים לברים ביחד, אבל אני בהחלט זוכר את הימים ההם כתקופה טובה".
הקרע הנוכחי במדינה לא גורם לך לכתוב עליו איזה שיר? כי ב"עכשיו", האלבום שהוצאת לפני כמה שנים, כן נגעת בעניינים פוליטיים וחברתיים. עד כמה אתה מודאג ממה שקורה לנו?
"מה שמעציב אותי הכי הרבה היום זה הפילוג, כי יש פה שני מחנות וכבר מדברים על חלוקה לקנטונים. השיר שהכי הרבה קופץ לי מבין השירים שלי שרלוונטי למצב הוא 'שני חלקים מתוך השלם'. המצב הזה מדאיג אותי ואני מפגין בכל שבת בקפלן, אבל לא בריש גלי. אני מקווה שהשינוי הפוליטי לא יהיה חריף מדי ואולי שהוא גם לא יקרה בכלל. הגעתי עם ההורים שלי לארץ בגיל שש-שבע כשישראל הייתה קטנה ורצתה בקיבוץ גלויות, שינו לי את השם מאלכסי לאלון, כדי שלא אכנס לבית ספר עם שם מהגולה, ולמרות שידעתי איפה נולדתי התרגלתי וקיבלתי את זה שאני ישראלי ואין יותר פולניה ושכולם פה ישראלים, וידעתי שאני צריך לעשות התאמות כדי להצליח להיות ישראלי כמו כולם. היום כבר לא כל כך ברור מהם 'הישראליות' וה'כולם' האלו. חיינו בגולה 2000 שנה והחלטנו שפה זה המקום שלנו ופתאום הוא מתערער בצורה קיצונית, וזה מאוד מדאיג ומעציב אותי".
