יש אינספור סרטים שבהם יש עלילה רומנטית או קומית-רומנטית, אך מעט מהם מצליחים להציג דמויות של גברים ונשים עם מניעים ורצונות מורכבים, ועלילות שחורגות ממסלול התפתחות ידוע מראש. "מתחרים" (Challengers), סרטו האחרון של לוקה גואדנינו, מצליח לעשות זאת בשילוב יוצא דופן של כתיבה, בימוי ומשחק (למעשה כל מרכיב בסרט ראוי לשבח). הוא בוחן משולש אינטנסיבי של שני גברים ואישה, המתקיים בחיים ועל מגרש הטניס כשני צדדים של אותו מטבע. זהו לא רק סרט חכם ומבוים היטב אלא, לא פחות חשוב מכך, סרט סוחף ומהנה.
"מתחרים" – טריילר
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
גואדנינו חוזר שוב ושוב לעיסוק בתשוקה במובן העמוק שלה. לא רק כתאוות בשר אלא ככוח חיים שפותח בפני הדמויות את החושניות של העולם ("אני אהבה") והתרבות ("קרא לי בשמך"). במיטבם סרטיו אינם רק עיסוק בתשוקה אלא גילום מסעיר שלה באמצעים הקולנועיים שעומדים לרשותו.
ההווה של עלילת "מתחרים" מתרחש ב-2019. ארט דונלדסון (מייק פייסט) הוא טניסאי בכיר שמתקשה לחזור למסלול הניצחונות לאחר פציעה ולהשלים את ה"גראנד סלאם" שעד כה חמק ממנו. אשתו טאשי (זנדאיה), המשמשת גם כמאמנת שלו, רושמת אותו לסבב ה-ATP צ'לנג'ר המתקיים בעיירה ניו רושל. מדובר בטורניר מסדר שני שהניצחון בו יקנה לארט כרטיס כניסה לטורניר שבו יוכל להגשים את חלומו. לטורניר מגיע גם פטריק זוויג (ג'וש אוקונור), טניסאי שנמצא הרחק מאחור בדירוג המקצועני. הוא מגיע לטורניר מרושש ורעב, וכמי שאין לו ציפייה ליותר מסכום כסף שיקבל ככול שיצליח לשרוד זמן רב יותר בתחרות.
הסרט קופץ למשחק הגמר בטורניר ובו מתברר כי דונלדסון ו-זוויג מתחרים האחד מול השני. מתרחש כאן משהו הרבה יותר אינטנסיבי ממשחק בין טניסאי בכיר ואנדרדוג. הסרט נכנס לתוך מבנה נרטיבי מורכב של פלאשבקים שעוסקים ביחסים בין שני המתחרים וטאשי, הנפרשים על פני 13 שנים. מתברר ששני הטניסאים היו חברי נפש מאז נפגשו בילדותם, ובנוסף גם גרו ביחד. הם התחרו כצמד שלו הודבק הכינוי "אש וקרח" וזכו באליפות הזוגות הצעירים של ארצות הברית. לא יהיה זה מפתיע לגלות בסרט מאת הבמאי של "קרא לי בשמך" שמערכת היחסים ביניהם, חרף היותה אפלטונית, נושאת הדים הומו-ארוטיים שאותם קשה לפספס.
ההרמוניה הזוגית של דונלדסון ו-זוויג מתחילה להשתנות כשהם צופים בהשתאות בתופעת הטניס הנשי טאשי דנקן בת ה-18 - אלופה כריזמטית שכבר החלה להיות מעוצבת כאייקון של חברות ענק. מי שעבורה התמסרות המקצועית לטניס היא טוטאלית, והשלמות של המשחק מתקיימת כמערכת יחסים אינטנסיבית עם המתחרה מהצד השני. שניהם מנסים לחזר אחריה בעודם משמרים את חברותם הקרובה. ממשחק טניס באחד על אחד ובזוג, זה הופך לפלירטוט בשלישייה עם פוליאמוריה דו-מינית. הזיעה על המגרש תשלים את מה שלא יוצג בפרוטרוט בחדר המיטות.
הדרך מנקודת פתיחה זו אל משחק הגמר בניו רושל תכיל לא מעט תהפוכות עלילתיות שאותן לא אציין. כוחו של "מתחרים" הוא ביכולתו לעצב שלוש דמויות ולחקור אותן בסיטואציות שבהן הן מוצבות אחת מול השניה. פייסט, המגלם את דונלדסון, משך תשומת לב ב"סיפור הפרברים" של ספילברג בתפקיד ריף, מנהיג ה"ג'טס". כאן הוא מגלם את הטניסאי שעתיד להיות מצליח יותר, אבל תופס את עמדת החולשה במערכות היחסים מול זוויג וטאשי. אוקונור, שגילם את דמותו של הנסיך צ'ארלס בעונה השלישית של "הכתר", מעצב את זוויג כדמות המפגינה ביטחון עצמי הגובל בשחצנות, ועדיין כמי שיש לו גם רבדים נוספים. שני השחקנים צפויים להזנקה משמעותית של הקריירות שלהם בעקבות הסרט.
זנדאיה היא הכוכבת הבלתי מעורערת ומשמשת גם כאחת המפיקות של הסרט. יחד עם "חולית 2" היא מככבת בשני הסרטים האמריקנים הטובים ביותר של השליש הראשון של 2024. התפקיד הנוכחי ימשוך תשומת לב מיוחדת בהציגו דמות שמכסה את כל הטווח הרגשי, הן במה שהיא מפגינה כלפי חוץ והן במה שניתן לקרוא על פניה. גם הנוכחות הפיזית שלה כשחקנית טניס, והיותה קודקוד המשולש שאליו נושאים שני הגברים עיניים, מעניקים לה תפקיד עם הרבה בשר. היא מנצלת את ההזדמנות עד תום.
3 צפייה בגלריה
תפקיד עם הרבה בשר. זנדאיה וג'וש אוקונור, מתוך "מתחרים"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
העיסוק במשולש רומנטי של שני גברים ואישה היה מקור לכמה מהסרטים המתוחכמים והאלגנטיים של הקולנוע. בקומדיה הרומנטית והנועזת Design for Living (ארנסט לוביץ', 1932) שני אומנים מתאהבים באותה אישה, ותהפוכות העלילה נושאות דמיון ל"מתחרים". בדרמה הרומנטית "ז'יל וג'ים" (פרנסואה טריפו, 1962) שני סופרים צעירים מתאהבים במוזה בדמותה של ז'אן מורו, בסרט שרעננותו הצורנית משתלבת במערכת היחסים הלא-קונבנציונלית המוצגת בו בדרך שהיוותה מקור השראה לדור חדש של אנשים צעירים ככלל, וקולנוענים צעירים בפרט. ב"מתחרים" יש גם אלמנטים המזכירים את "ידע הבשרים" (מייק ניקולס, 1971), הפורטרט השנון והאכזרי של חברות ארוכת- שנים בין שני גברים, הכוללת אלמנטים של תחרותיות ויחסי כוח. ההבדל המהותי, ביחס לסרטו של ניקולס, הוא שכאן ניתן מקום רב יותר לדמות דומיננטית ושלמה של אישה, ולא רק כדבר שבאמצעותו מתקיימות הפתולוגיות הגבריות. היכולת לאזן בין התנופה הרומנטית/סקסית וחדות האבחנה הפסיכולוגית היא אתגר מאוד לא פשוט שאותו "מתחרים" מבצע בהצטיינות.
כול אספקט בסרט ראוי לשבח. המוזיקה האלקטרונית הקצבית של טרנט רנזור ואטיקוס רוס מחדירה אנרגיה למשחק הטניס, ומזכירה את הפתיחה המדהימה של "קליימקס" (גספר נואה, 2018). הצלם התאילנדי סיימבו מוקדיפרום (שעובד בקביעות עם אפיצ'טפונג וויראסטקול וזהו סרטו השלישי עם גואדנינו) משנה ומקצין את טכניקות הצילום שבהן הוא משתמש במהלך הסרט, על מנת לשקף את האינטנסיביות הגוברת של הדרמה והתחרות. לכידת הפעולה הספורטיבית באמצעות טכניקות משתנות מזכירה את העבודה של מייקל צ'פמן ב"השור הזועם" של מרטין סקורסזה (גם אם הטכניקות מאוד שונות).
מבין היוצרים מאחורי המצלמה מי שיסומן כתגלית של הסרט הוא התסריטאי ג'סטין קוריצקס. בחייו הפרטיים הוא בעלה של הבמאית-תסריטאית סלין סונג, היוצרת של "חיים שלמים" – עוד סרט על משולש רומנטי שזכה להערכה רבה בשנה שעברה. זהו התסריט הראשון שלו שמופק, אבל לפני זה הוא כבר כתב מחזה (The Sensuality Party, 2016) וספר (Famous People, 2019). את ההשראה לתסריט ולדמותה של טאשי הוא קיבל כשצפה במשחק טניס של רוג'ר פדרר בווימבלדון, ובמהלכו בחן את התגובות האינטנסיביות של מירקה פדרר – אשתו של הטניסאי. העתיד המזהיר שהיה צפוי למירקה כטניסאית צעירה נקטע בעקבות פציעת רגל, והיא הפכה להיות מעורבת באופן מקצועי (כמנג'רית) בקריירה של בעלה, וכך להמשיך לחוות את המשחק.
קוריצקס יצר מבנה זמנים מורכב שנע לסירוגין בין נקודות שונות בפרק זמן של 13 שנים, ומשתמש היטב בציר המרכזי שהוא המשחק הפותח את הסרט וממשיך להתקדם כציר הזמן של ההווה. עם כל מעבר לנקודת זמן מוקדמת יותר מתגלה דבר שלא ידענו, או דבר שעליו ידענו או שיערנו אך בכל זאת הוא מוצג ללא איבוד אימפקט רגשי. כך הסרט נע לעבר ומתכנס בשיא שמשלים את ההאחדה המטפורית של הטניס ומערכות היחסים המוצגות (לעורך מרקו קוסטה מגיע לא מעט קרדיט על המימוש של מבנה נרטיבי זה). לא מפתיע לגלות כי גואדנינו וקוריצקס משתפים פעולה גם בפרויקט הבא והמסקרן של הבמאי - עיבוד לספר Queer של ויליאם ס. בורוז. סביר להניח שלא מעט מהיוצרים של הסרט, לפני ומאחורי המצלמה, יהיו מועמדים לפרסי האוסקר בשנה הבאה.
