"כתיבה זה לא זבנג וגמרנו", כך נוזף הסופר אבירם כץ בשכן שלו, ד"ר גואטה, שהעז לשלוח לו כמה פרקים מיצירה פרי עטו לחוות דעת. "יש חוקים, צריך לכתוב, לתקן, ולמחוק עד שיוצאת לך הנשמה, אתה צריך לשנוא את עצמך שלא תבין למה אתה עושה את זה בכלל, ואתה תרצה למות ותסתכל על הטקסט ויבוא לך להקיא עליו, ואז פתאום להבין משהו ולתקן, ופתאום הדברים מתחברים. ואז שוב להתייאש".
מתוך "אבירם כץ"
(צילום: באדיבות כאן)
אבירם כץ יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו סופר שהצליח ליצור לעצמו שם בזכות כמה ספרים שהוציא והפכו לרבי מכר, אבל כבר די הרבה זמן זה לא בא לו בקלות, או לא בכלל. פתאום הוא בצד הפחות מזהיר של הכתיבה. חלפו הימים שבהם היה יושב מול המחשב והמוזה היתה מכתיבה לו את הלהיט הבא שלו. עכשיו הוא בעיקר שותה מוקדם בבוקר ומוחק ומוחק ומוחק. לעתים קרובות הוא נתקל במציאות שמזנבת באגו שלו: אנשים שלא מזהים את גדולתו ומשבשים את שמו, קוראים-מעריצים שחושבים שהוא הוציא רק שני ספרים במקום חמישה, אשה שמזמינה אותו להרצאה ולא מפסיקה לדבר במקומו. כל זב-חוטם שהוא פוגש בדרך מספר לו שהוא כותב למגירה וחולם להוציא ולצאת לאור, ויוצר זילות מזדחלת של ההישגים שלו.
רצה הגורל ודווקא עכשיו אבירם כץ, שהוא גיבור הסדרה "אבירם כץ", שעלתה אמש בכאן, קיבל הצעה חלומית מעורכת בכירה בעיתון נפוץ: לפרסם סיפור בהמשכים. כץ (יחזקאל לזרוב המושלם לתפקיד) מגיע לרגע בו הוא עולה על נתיב המילוט המהיר והבלתי מוסרי ממצוקת הכתיבה שלו - הוא שולח את הפרקים הראשונים ששלח לו ויקטור גואטה (ששון גבאי) לעורכת, שיוצאת מגדרה מהתלהבות.
הגורל אפילו תומך במזימה הקטנה של כץ ומסדר לגואטה תאונת דרכים שהופכת אותו למחוסר הכרה, אבל מצד שני גם מסבך את כץ, בעקבות התפתחות מוזרה הקשורה בטקסט הגנוב, שהופכת אותו לחשוד בחטיפה וברצח. כץ נקרע בין וידוי פשוט שעשוי לחלץ אותו מהחקירה אבל מן הסתם יחסל את הקריירה הספרותית והמוניטין שלו, ובין המשך ההתפתלות מול החוקרים המשטרתיים (דנה מודן ויניב ביטון), בניסיון להוריד אותם מהגב שלו. את התסריט כתבה דנה מודן, בהתבסס על ספר של אשר קרביץ, "לכתוב כמו אלוהים", ואיתן צור ("החמישיה הקאמרית", "הבורגנים") ביים.
כמו הספר עליו היא מבוססת, גם "אבירם כץ" עוסק הרבה בפער בין הדימוי של כתיבה ובין כתיבה מתבצעת בפועל. רוב הזמן הפער הזה גם בא לידי ביטוי במופעים שנונים שמגחיכים את הגיבור אך גם גורמים לצופה להזדהות איתו, אבל לפעמים התסריט מתפרש לסצנות ארוכות מדי, גאגים שמנוצלים יותר מידי פעמים וזליגות לסצנות קטנות ודיאלוגים יומיומיים, שאמורות להיות רבות-משמעות אבל רק מייצרות סטיות מהעלילה ללא סיבה. הכתיבה של דנה מודן, שידעה להעביר קז'ואליות נהדרת, טבעית וטעונה כמו ב"ככה זה", לא תמיד מתמזגת עם כתיבה שמתבקשת מדרמת-מתח.
ועדיין, למרות כל אלה, "אבירם כץ" היא סדרה מהנה וחכמה, גם אם לא אחידה, על סמך צפייה בשני הפרקים הראשונים (מתוך חמישה שנשלחו לביקורת, ומתוך שמונה פרקים סך הכל). כשהיא למעלה היא שנונה ומדויקת. ההזיות של כץ, שמשולבות בתסריט, מעבות את הדמות שלו ומכניסות את הצופה לראשו, והמשחק של כל מי שנקלע לאזור – מלבד לזרוב וגבאי גם מיטל רז ("מייקל") ועלא דקה פה - מצדיק כל דקה. נשאר רק לקוות שזאת לא שירת הברבור של התאגיד אלא רק עוד מערכה באופרת השידור הציבורי.
