מייקל סי הול תמיד נראה מאוד רגוע. זה יכול להטריד כשזוכרים שהוא מתמחה בגילום דמויות טלוויזיוניות אפלות - הבולטות שבהן קברן מדחיק ומודחק, ורוצח סדרתי - ולמרות שבפועל מדובר באיש נחמד מאוד, הול נהנה מהמסתורין הקבוע שהוא מקרין. זה חלק גדול מהאפיל שהפך אותו לאחד משחקני הטלוויזיה המצליחים במאה ה־21, כזה שבתוך עשור היה כוכב של שתי סדרות אייקוניות, "עמוק באדמה" ו"דקסטר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קשה למצוא הרבה דוגמאות מקבילות: ג’וליה לואי־דרייפוס, עם "סיינפלד" ו"ויפ", בריאן קרנסטון עם "מלקולם באמצע" ו"שובר שורות", אליזבת’ מוס ב"מד מן" ו"סיפורה של שפחה", וזהו בערך. מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית, והול השיג אותה בעזרת עיניים ירוקות שיש להן שפה משלהן, פני גבר אמריקאי לבן ממוצע, אניגמטיות וקסם חסרי מאמץ.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שמונה שנים עברו מאז השאיר הול מאחור את דקסטר, הרוצח הסדרתי הכי נחמד ומצחיק שנראה על מסך הטלוויזיה, והוא לא הפסיק לחשוב עליו. לא כי התגעגע לבתר אנשים להנאתו - למרות שהוא לחלוטין נהנה מזה - אלא בגלל הצורה שבה זה נגמר. אחרי שמונה עונות הוא נפרד מדקסטר ב־2013 עם פרק סיום שהיה כל כך רע עד שהטיל צל ארוך על הסדרה כולה. עבור הול - שרק כמה שנים קודם היה שותף ב"עמוק באדמה" לאחד הפינאלה הטובים בהיסטוריה של הטלוויזיה - להיות פתאום כוכב פרק סיום שנמצא באופן קבוע בכל רשימת "הסופים הגרועים אי פעם", היה קצת יותר מדי.
הול בחור שקט, אבל הוא גם פרפקציוניסט והצורה שבה נשלח דקסטר לדרכו רדפה אותו. מדי פעם הגיעו אליו רעיונות לתת לדקסטר סיפור חדש, לנקות ממנו את הכתם ההוא בעזרת כתמי דם חדשים. הוא דחה את כולם וחיכה שיעבור מספיק זמן ושתהיה סיבה טובה באמת לחזור. וכשזו הגיעה, נדהם הול לגלות שהוא אולי עזב את דקסטר, אבל דקסטר מעולם לא עזב אותו.
"חשבתי שנפטרתי ממנו, שהשארתי אותו מאחור", אומר עכשיו הול, שהעיניים הממזריות שלו עוברות גם את מחסום הזום, "הייתי קצת עצבני ולא בטוח שאני עדיין יודע איך להיות דקסטר, אבל גיליתי שכל מה שצריך זה להפעיל את המצלמות. הוא פשוט היה שם, חיכה לי. ממש ביום הראשון צילמנו סצנה שבה דקסטר מוצא את עצמו מול שלולית דם שמעוררת בו את כל הדחפים. לשחק את הרגע הקטן הזה הספיק לי כדי לומר, 'אה, הנה הוא, חבר שלי'".
החבר שלך שכולם שנאו את הצורה שבה סיפורו הסתיים בפעם הקודמת.
"כן. אין ספק שחלק גדול מהמוטיבציה לחזור אליו היה ההכרה בכך שעבור רוב הצופים, וגם עבורי, הסוף ההוא לא היה מספק. תמכתי ברעיון איתו נגמרה אז הסדרה, אבל הצורה שבה הוצאנו את זה לפועל הייתה… בואי נאמר שאני מבין את הכעס. כולנו כבר היינו אז על אדי הדלק האחרונים".
כשלפני ההריגה הראשונה שלו עכשיו דקסטר אומר, 'אם אני הולך לעשות את זה, אני חייב לעשות את זה כמו שצריך', נראה שיש כאן מסר.
"את זה אני משאיר לצופים. אני רק רוצה לעשות לו צדק עכשיו, ולהחליף את הטעם הרע שנשאר לאנשים בפה אחרי הארוחה הטעימה שהייתה הסדרה כולה".
דקסטר עלתה לאוויר ב־2006 ועזרה להפוך את "שואוטיים" מערוץ זול שחי על דרמות ארוטיות, לשחקן רציני ומכובד בליגת־העל המצטופפת של הטלוויזיה. היא מספרת על דקסטר מורגן, מומחה פלילי לנתזי דם במשטרת מיאמי, בחור נחמד וידידותי לסביבה, שבזמנו החופשי מבתר אנשים רעים, או כאלה שהוא מחליט שהם רעים. המומחיות שלו בניתוח דפוסי כתמי דם עוזרת לו להיות רוצח סדרתי מושלם שאי־אפשר לתפוס. את הסדרה מלווה קולו המרגיע־עד־היפנוזה של דקסטר, פסיכופת שלא מרגיש שום דבר בעולם, חוץ מאשר את אורגזמת הדם.
ארבע העונות הראשונות של דקסטר היו טלוויזיה מושלמת, גם אם לא ממש פורצת דרך, והול היה מועמד לחמישה פרסי אמי ולחמישה פרסי גלובוס הזהב. כמו שקורה להרבה סדרות שמושכות מעבר לתאריך התפוגה שלהן, שתי העונות האחרונות היו הרבה פחות טובות, אבל שום דבר לא הצדיק את קטסטרופת הפינאלה ב־2013.
"אנשים שואלים אותי כל הזמן אם לשחק את דקסטר השפיע על החיים שלי. אם זה אולי גרם לי להרגיש איזה אופל פנימי. אני מבין למה שואלים, אבל אין בי דחפים להרוג אף אחד"
באנטי־קליימקס הגדול מפליג דקסטר היישר לתוך סופת הוריקן במיאמי. איכשהו הוא שורד והסצנה האחרונה מראה אותו חוטב עצים באורגון, בצד השני של אמריקה. זה היה כתוב נורא ועשוי ברישול. האינטרנט יצא מדעתו בזעם, המבקרים שרפו את המקלדות, דקסטר הפכה לסמן לפיו מדרגים סופים גרועים של סדרות טובות - מאוכזבי פרק הסיום של "משחקי הכס" הקפידו להבהיר ש"זה אפילו יותר גרוע מהסוף של דקסטר". המפיק, ג'ון גולדווין, סיפר אז כי "שואוטיים" לא איפשרה לכותבים להרוג את דקסטר, כיוון ש"לצופים יש מערכת יחסים איתו והם יכעסו שהוא מת". כזו קריאה לא נכונה של הקהל לא נראתה מאז הסיום של "הסופרנוס".
הול המשיך הלאה לעשות קצת תיאטרון ועוד פרויקטים בקולנוע ובטלוויזיה שלא הותירו חותם, עד שקיבל טלפון מקלייד פיליפס, מי שהיה אחראי על ארבע העונות הראשונות והמצוינות של דקסטר. פיליפס הציג בפני הול סיפור חדש לגמרי, וזה הרגיש את הדם שלו מתחמם. "בגלל שעבר הרבה זמן, כל השרידים של הניסיון הקודם עזבו את הסיסטם", הוא אומר, "לאורך השנים היו רעיונות שלא מצאו חן בעיניי, אבל הסיפור הזה כן נראה לי שווה. דקסטר חי עכשיו במקום אחר, תחת שם אחר, הוא התנזר, הוא קבר את הצד הכי אותנטי שלו. מבחינה פסיכולוגית זה משהו חדש".
"דקסטר: דם חדש", שתשודר החל מ־8.11 (ימי ה' ב־22:00), ב־yes VOD וב־yes TV ACTION, מתרחשת במרחק אמיתי של שמונה שנים מהפינאלה ההוא. את השמש של מיאמי מחליפים השלג והקור של איירון לייק, עיירה פיקטיבית בצפון מדינת ניו־יורק. דקסטר מורגן, שעכשיו קוראים לו ג’ים לינדזי - הומאז’ לסופר ג’ף לינדזי, שעל ספרו Darkly Dreaming Dexter ("דקסטר חולם חלומות אפלים") מבוססת הסדרה - לא הרג אף אחד קרוב לעשור. יש לו עבודה מסודרת מתשע עד חמש, והוא מנהל מערכת יחסים קבועה עם מפקדת תחנת המשטרה המקומית (ג'וליה ג’ונס, "ווסטוורלד", "דמדומים"). הדבר היחיד שמזכיר לו את עברו הוא נוכחותה הקבועה בראשו של אחותו מנבלת־הפה, דברה (ג'ניפר קרפנטר), שמתה באותו פינאלה מקולל ועכשיו משמשת כטרול שלו. החיים השלווים, גם אם המזויפים, שייצר דקסטר לעצמו מתהפכים על ראשם כשבדלת דופק נער צעיר שמציג את עצמו כבנו, האריסון, אותו נטש כשהיה בן חמש.
"הוא מנסה באמת לחיות חיים נורמליים", אומר הול, "אבל זה הכול משחק. הוא מגלם דמות. אני משחק את דקסטר, אבל גם משחק דמות שהיא עצמה משחקת. זה אתגר שעדיין מרגש אותי".
איך הייתה הפעם הראשונה שבה הוא שוב הורג?
"כיוון שכל עשרת הפרקים נכתבו עוד לפני שהתחלנו לצלם, אז לא צילמנו אותם לפי הסדר, זה היה יותר כמו לצלם סרט של עשר שעות. לכן לקח זמן להגיע לסצנה שבה דקסטר הורג מישהו, וזה נתן לי אפשרות להכיר אותו מחדש בדרך נורמלית יותר. שאגיד לך שבסוף זה לא היה כיף? היה כיף".
העניין המרכזי בעונה הזאת עוסק בתזה מהפסיכותרפיה לפיה אדם לא יכול להקהות רגש אחד בלי להקהות את כולם, ובאותה מידה אי־אפשר לעורר רגש אחד מבלי לעורר את כולם - רק שכאן זה קורה לפסיכופת. "דקסטר מידרדר חזרה אחרי שהאריסון מופיע", אומר הול, "הבן שלו הוא החלק האנושי שבו וכשהוא מגיע נפתחת אצל דקסטר איזו דלת. הבעיה היא שאיתה נפתחות כל הדלתות האותנטיות שלו, כולל החשוכות ביותר. הוא לא יכול להיות או אבא או רוצח, זה בא יחד והוא ינסה להיות שניהם".
דב, אחותו, לא אופטימית. היא צורחת לו קללות באוזן.
"דקסטר שמח שיש לו חיים שקטים, יש לו חברה ואנשים אוהבים אותו. הוא מרגיש שזה הפרס שהוא מקבל על ההתנזרות, אבל ברגע שהוא מתחיל להידרדר חזרה, דב באה אליו באגרסיביות מכל המקומות עם הפה המוכר שלה. היא מייצגת את היחסים שלו עם עצמו, והוא הרי קצת משוגע ובאמת חושב שהוא מדבר איתה".
דקסטר הצליח להיגמל מההתמכרות שלו במשך קרוב לעשור, בין היתר כי הוא חי במקום מרוחק, מבודד, בלי פשע ופיתויים. יש כאן אמירה רחבה יותר על החברה האמריקאיֿת?
"אנחנו לא צריכים לעבוד קשה מדי כדי שהסדרה תהיה מאוד אמריקאית. דקסטר מתמודד עם התמכרות קשה, ואנחנו אכן חיים בחברה שנמצאת באופן קבוע במצב של התמכרות. כדי לצאת מזה הוא העלים את דקסטר מורגן, אבל הוא כל הזמן על הקצה כי זה מי שהוא. זו לא סדרה פוליטית, אבל אם כן יש בה מסר ברור לגבי החברה המודרנית באמריקה, הרי זו המציאות של מצב התמכרות נון־סטופ".
מייקל סי הול בן 50 ונראה בדיוק כמו לפני 15 שנה כשהיה דקסטר צעיר. הוא אפילו לא נראה שונה מאוד מכפי שהיה לפני 20 שנה, כשבא ממש משום מקום כדי לנתץ את המסך בתפקיד דיוויד פישר, הקברן שמטפל בארונות מתים כשהוא קבור בארון משלו, בסדרה "עמוק באדמה". הול למד משחק באופן מסודר, השתפשף שנים על הבמות בברודוויי ולא באמת נכנס לעולם ההוליוודי עד תחילת שנות ה־30 שלו. הוא היה יכול להישאר על הבמה, אבל יוצר "עמוק באדמה", אלן בול, חשב אחרת.
תור הזהב הטלוויזיוני של המאה ה־21 חייב ל"עמוק באדמה" חוב שאי־אפשר לפרוע. הסדרה על משפחת הקברנים המתוסבכת אולי לא מסתובבת עם הילת "הסופרנוס" או "הסמויה", אבל המורשת שלה מפוזרת על כל סדרה מצוינת שנולדה מאז. רק לפני 20 שנה עוד היו מי שהזהירו את הול כי לשחק הומו יפגע לו בקריירה. הוא לא התרגש ולא נבהל. "כשקראתי את הפיילוט של 'עמוק באדמה'", הוא נזכר, "זה לא היה דומה לשום דבר שאי פעם נתקלתי בו בכל מדיום. אחרי שיצאתי מבית ספר למשחק, עבודה כמו 'עמוק באדמה' לא הייתה בכלל על הרדאר שלי, כי פשוט לא היה לפני כן שום דבר כזה".
כמו ב"דקסטר", גם ב"עמוק באדמה" לוותה דמותו של הול על ידי אביו המת, שהופיע מדי פעם לעזור לו, אבל בעיקר כדי לנזוף בו. הול היה רק בן 11 כשאביו מת מסרטן הערמונית בגיל 39 והייתה לו גם אחות שמתה בינקות. חלק מהמסתורין הקבוע שהוא משדר טמון בטראומות האלה, שגרמו לו ללמוד להסתיר רגשות. רצו החיים, והיכולת הזאת הפכה לנשק החזק ביותר שלו כשחקן.
ב־2010, כשהוא בן 38, אובחן הול כחולה בסרטן הלימפומה. זה קרה באמצע העונה הרביעית של דקסטר והול שמר על זה בסוד, וקיבל טיפולים כימותרפיים אחרי סוף העונה. מי שמסרב באדיקות כמעט דתית לדבר על חייו הפרטיים, זכה בגלובוס הזהב על "דקסטר" באמצע הכימותרפיה ועלה לקבל את הפרס כשהוא חובש כובע צמר. הוא אמר אז ל"ניו יורק טיימס": "לדקסטר היה סוד וגם לי. מאז שאבי מת הייתי עסוק בשאלה האם אחיה אחרי גיל 39".
גילוי מוקדם של המחלה והאפשרות לקבל את הטיפול הטוב ביותר שיש, עזרו להול להחלים והוא בריא לגמרי כבר עשור. לא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין מדוע הול נמשך לסיפורים שעוסקים במוות ובאב נעדר, אבל את החיבורים האלה הוא משאיר לאחרים: "העיסוק בנושא שמזכיר לך בכל פרק שלחיים יש תאריך תפוגה, הוא דבר טוב. לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל קל להיכנס לשאננות". ל"ניו יורק טיימס", אמר הול השבוע: "אולי אני נמשך לדמויות שיש להן פנימיות סוערת, שהן לא מרגישות חופשיות להוציא החוצה, אולי ככה אני חווה את החיים שלי. ואולי אני מרגיש את זה פחות בחיי כי אני יכול לקחת את זה לעבודה".
מחוץ למסך הול נשוי בפעם השלישית ב־20 שנה, לעורכת הספרותית מורגן מקגרגור. אשתו הקודמת הייתה ג’ניפר קרפנטר, הלא היא דב, אחותו החורגת של דקסטר, איתה התחתן ב־2008 בנישואים שהסתיימו אחרי כשנתיים. נישואיו הראשונים היו לשחקנית התיאטרון, איימי ספנג‘ר, בתחילת שנות האלפיים. כשהוא לא מבתר גופות בטלוויזיה, הול הוא זמר וסולן הלהקה בעלת השם הקליט Princess Goes to the Butterfly Museum.
הול יודע שקרה לו נס מקצועי עם שני תפקידים שרוב השחקנים לא זוכים אפילו לאחד מהם. נקודת הפתיחה שלו על המסך הייתה סדרה של פעם בחיים, אז אחרי "עמוק באדמה" הוא חזר לברודוויי. ואז הגיעה ההצעה לגלם את דקסטר מורגן ומייקל סי הול עבר את מחסום האלבום השני באלגנטיות, עם דמות מרתקת לא פחות ואייקונית הרבה יותר. "אנשים שואלים אותי כל הזמן אם לשחק את דקסטר השפיע על החיים שלי", אומר הול, "אם זה אולי גרם לי להרגיש איזה אופל פנימי. אני מבין למה שואלים, אבל אין בי דחפים להרוג אף אחד. אני מסתכל לאחור על 20 השנים האחרונות וכל מה שיש בי זה הכרת תודה".
פורסם לראשונה: 07:43, 05.11.21
