מעשה שהיה כך היה. הבמאי ג'יימס קמרון היה בפגישה עם הבוס והמנהלים הבכירים של אולפני פוקס המאה ה-20 כדי לדון באפשרות ההפקה של סרט המשך ל"הנוסע השמיני" (Alien) של רידלי סקוט מ-1979. כדי לסיים את הפיץ' באופן אפקטיבי קמרון הפך את התסריט לצד השני. על הדף הריק הוא רשם בגדול את המילה Alien הוסיף את האות 'S' ואז סימן עוד שני קווים אנכיים על האות כדי להפוך את זה לסימון הדולר - $. למנהלי האולפן הייתה תגובה פבלובית לגילום הוויזואלי של פוטנציאל הרווח, וכך זכינו ליצירת המופת "שובו של הנוסע השמיני" (1986).
"טוויסטרס" – טריילר
כנראה שלא כך התנהל הפיץ' ל"טוויסטרס" (Twisters) מעין סרט המשך/אתחול לא מתחייב ל"טוויסטר" (1996). המקור עסק בזוג פרוד של מטאורולוגיסטית וחזאי טלוויזיה שמוצאים זה את זה מחדש במהלך מרדף אחר סופות טורנדו. מלבד המחזור של קונספט הגבר והאישה הרודפים אחר טורנדואים, שני הסרטים נפרדים לחלוטין. הדמויות מהסרט המקורי, שגילמו הצמד הלן האנט וביל פקסטון, לא חוזרות ל"טוויסטרס" (לפקסטון יש עילה מבוססת היטב – הוא נפטר לפני 7 וחצי שנים בגיל 61). הדבר הכי קרוב שיש לכך היא נוכחותו ג'יימס פקסטון, בנו של ביל, שמשחק בתפקיד לא משמעותי. צוות הכתיבה השתנה, ועכשיו הסיפור של הבמאי ג'וזף קוסינסקי, והתסריט של מארק ל. סמית ("האיש שנולד מחדש").
יאן דה בונט, הבמאי של הסרט המקורי, ניסה כבר שנים רבות לקדם רעיון של סרט המשך. הוא נדהם לגלות באמצעות הודעה שיצאה לתקשורת ש"טוויסטרס" יצא לדרך בלעדיו. את מררתו הוא שפך ברשתות החברתיות, בהטילו ספק בסרט שעשוי להחליף אפקטים פרקטיים ב-CGI, ושבראשו הוצב במאי חסר ניסיון בסוג סרטים זה רק כדי שהאולפן יוכל - במתכונת המוכרת מסרטי מארוול - לתפעל אותו כמו בובת גרב.
בובת הגרב הנ"ל היא לי אייזק צ'אנג, שזכה לתשומת לב והערכה ביקורתית על "מינארי", סרטו הקודם מ-2020 (כולל שש מועמדויות לאוסקר ושתיים מהן - על כתיבה ובימוי – לצ'אנג עצמו). "מינארי" עסק במשפחה מהגרים דרום קוריאנית שמתיישבת באזור חקלאי בלב ארצות הברית, והוא עלה בדיוק מאית מתקציב ההפקה של "טוויסטרס" (200 מיליון דולר). סרט של ניואנסים ורגשות מעודנים, השונה מאוד מתהפוכות דרמטיות בזמן שהדמויות בסכנת הישאבות לתוך טורנדו. מה שכן משותף לשני הסרטים, אם לנסות לעקוב אחר נפתולי ההיגיון של האולפן ההוליוודי, הוא ששניהם מתרחשים במדינות חקלאיות שכנות – "מינארי" בארקנסו, ו"טוויסטרס" באוקלהומה.
4 צפייה בגלריה
הרבה דברים לא סבירים בסרט, אבל הוא עדיין משעשע. מתוך "טוויסטרס"
(באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט ישראל)
יתכן שצ'אנג באמת לא היה יותר מבובה של האולפן, ואכן קשה לראות בתוצאה חותם אישי ייחודי. אך חרף היות "טוויסטרס" סרט מטופש למדי, הוא בכל זאת מבדר יותר מכפי שניתן היה לצפות. גם כאן גבר ואישה מתקרבים זה לזו, על רקע אנשים שנשאבים למותם, עיירות שמוחרבות באסון טבע, והומאז'ים לסופת הציקלון מה"הקוסם מארץ עוץ".
"טוויסטרס" מצליח לבסס רוח פופוליסטית של התרפקות על יזמות ותעוזה של אמריקה השורשית, הרודפת אחר הרפתקאות מלהיבות, אך לא שוכחת לסייע לאדם הקטן בשעת צרה. אמריקה המשלבת בין השכלה מדעית, לרכבי ארבע על ארבע מפלצתיים. רכיבה על פרים ברודיאו או דהירה לתוך טורנדו תוך ירי זיקוקים הינם היינו הך. מבחינת חוסר הבושה המבדר של דימויים מסוג זה "טוויסטרס" הוא פחות בר השוואה ל"טוויסטר" ויותר לסרט נוסף שיצא גם הוא ב-1996: "היום השלישי", סרט ה"קרענו לחייזרים ת'תחת" של רולנד אמריך.
בעוד "טוויסטר" השתמש בתבנית "הנישואים מחדש" כדי לאחד בין בני הזוג הפרודים, ב"טוויסטרס" ההתקרבות הרומנטית של הפכים מתרחשת במהלך התאוששות מטראומת עבר. בתחילת הסרט קבוצות סטודנטים שאפתנים למטאורולוגיה יוצאת למסע ציד של טורנדו באוקלהומה. מי שמובילה את הקבוצה היא דוקטורנטית בשם קייט קופר (דייזי אדגר-ג'ונס, "אנשים נורמלים") ילידת אוקלהומה שמצהירה על אהבתה למדינה המשופעת בסופות ממין זה. מטרת המרדף היא ניסוי בשיכוך טורנדו באמצעות שחרור של תכולת חביות שעשויה לספוג את הלחות ברגע קריטי בהתפתחות הסערה, פעולה שכרוכה במידה רבה של סיכון. לרוע המזל, במקום סערה בדרגה נמוכה (1-2 E.F) החבורה נתקלת בטורנדו בדרגה הקיצונית ביותר (5E.F) והדבר גובה מחיר בחיי אדם, כולל חייו של בן הזוג של הגיבורה.
חמש שנים אחר כך קייט עובדת בניו יורק כמטאורולוגית. היא לא סיימה את המחקר שלה, היא התנתקה מאמא שלה ומאוקלהומה, וכמובן הפסיקה לרדוף אחרי טורנדואים. ג'אווי (אנתוני ראמוס) שהיה אחד המשתתפים באירוע הטראומטי מלפני חצי עשור, מצליח לפתות את קייט לחזור למרדפים המסוכנים. הוא עומד בראש צוות מדענים, עם ציוד משוכלל, והוא מנסה לבצע סריקה תלת-ממדית ברזולוציה גבוהה של סופות טורנדו, שעשויה להביא להבנה מדעית שתסייע בהצלת חיי אדם מסופות עתידיות. המניע הכלכלי האמיתי של היוזמה עוד יתגלה, למרות שגם עם גילויו (הצפוי למדי) התקשיתי להבין מדוע היה צורך בפסאדה יקרה של אופרציה מדעית. היגיון עלילתי בוודאי מצוי ב"טוויסטרס" במחסור. לעומת זאת, מה שלא מפליא הוא שהרכבים שבהם מבוצעת הטריאנגולציה של המכ"מים מכונים "האריה" "הדחליל" ו"איש הפח". בהמשך יהיו גם הומאז' לתרנגולת המתעופפת בציקלון של "הקוסם מארץ עוץ" (ב"טוויסטר" הלכו על הומאז' לפרה המעופפת. אז זה מה שנשאר לסרט ההמשך).
הצוות של ג'אווי כולל לא רק דוקטורים במראה אחיד משלל סוכנויות ממשלתיות אלא גם את הסגן שלו סקוט (דייויד קורנסווט), אסהול שמתנשא על קייט קופר מהשנייה הראשונה. זו הזדמנות אחרונה לראות את קורנסווט בתפקיד מסוג זה, לפני שנפגוש אותו בשנה הבאה בתור כסופרמן החדש המוביל את הסרט של ג'יימס גאן אשר מצולם בימים אלו. חרף מראהו הנאה, שחקן אחר יגלם ב"טוויסטרס" את תפקיד הגבר שימשוך מידה הולכת וגוברת מתשומת הלב של קייט.
כאן זהו הכוכב העולה גלן פאוול ("אהבה בשחקים: מאווריק") שמגלם את דמותו של טיילר אוונס. הוא מוביל צוות של אינדיבידואלים מגוונים מבחינת מין, גיל וצבע שרודף אחר טורנדואים כדי להעלות סרטונים פרועים ליוטיוב. הצוות הרועש והמוחצן שואב הנאה מהעיסוק הלא שפוי, מה שמעורר תגובת רתיעה ראשונית מצידה של קופר המאופקת. אבל הדברים אינם מה שהם נראים - לא בצוות המשכיל במראה האחיד של ג'אווי, ולא בצוות ההפוך של אוונס. העיקרון הרומנטי של הפכים נמשכים פועל גם כאן, בעיקר כשהם פחות הפכים מכפי שנראה במבט ראשון.
בתוך מהלך עלילתי זה משובצות לא מעט סצנות של מרדף פרוע אחר הטורנדואים. הסרט צולם ברובו בלוקיישן בפילם 35 מ"מ של קודאק, והרכות של הפילם מאפשר להטמיע באופן מספק את האפקטים של CGI שבהם נעשה שימוש. התקציב מנוצל היטב במספר סצנות המוניות שבהן טורנדו מסכן חיי אדם, האחרונה שבהן מתרחשת בבית קולנוע במהלך הקרנה של הגרסה הקלאסית של "פרנקנשטיין", כשהמוני אדם נצורים בבית קולנוע בעיירה שנמצאת על סף החרבה. כמו הרבה דברים ב"טוויסטרס" זה מאוד לא סביר, אבל בהחלט משעשע.
