בתחילת השבוע שעבר קיבלו כל מי שבילו את שנות נעוריהם מול הטלוויזיה בצפייה במעלליהם של ברנדון וברנדה וולש בסדרת התיכון הנצחית "בוורלי הילס 90210", בשורה קשה. שאנן דוהרטי, אותה ברנדה - הכוכבת עם האטיטיוד העוקצני מול המצלמות ומאחורי הקלעים - הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.
הסדרה, של המפיק הוותיק אהרון ספלינג, צברה לעצמה במהלך השנים (עם דוהרטי ולאחר עזיבתה) מוניטין של סדרה שלא חוששת לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת המעסיקים בני נוער, או לפחות אלו שהיו כאלה בתחילת הניינטיז, בהם משפחות לא מתפקדות, סקס ולחץ חברתי. חבורת התיכוניסטים הראתה לנו את המדרון החלקלק של הפרעות האכילה, הזהירה אותנו מלקיים יחסי מין לא-מוגנים ואף הפצירה בנו (ובברנדה ספציפית בפרק ששודר כבר ב-1991!) לגשת לבדיקות לגילוי מוקדם של הסרטן השד, וזה רק קצה הקרחון.
תרבות - שאנון דוהרטי בוורלי הילס דילן ברנדה
על אף שהייתה פורצת דרך לתקופתה וניסתה לדבר לנוער בגובה העיניים, לא פעם הפרקים לוו באופי דידקטי למדי, כזה שמנסה להזהיר את הנוער מהסכנות הכרוכות ביחסי מין, בסמים ובאלכוהול - ו"בוורלי הילס 90210" ממש לא הייתה היחידה. סדרות נוער רבות (גם בארצנו הקטנטונת, אגב) בילו עונות ארוכות בניסיון לחנך, שלעיתים הסתיים בלצלק, את דור הצופים הצעיר - ולא פעם הן הצליחו, וגידלו כאן דור נוירוטי משהו ואכול חרדות, נעים להכיר.
מ"עניין של זמן" שנטעה בנו פחד מאיידס, דרך "דגראסי" הקנדית שבזכותה אנחנו עדיין לא עולים על טרמפים ועד "השמיניה" שהזכירה לנו שהמשפחה היא מעל הכול - קבלו את הפרקים הגדולים בסדרות שגדלנו עליהן שהותירו בנו חותם, רבים מהם - לא משנה כמה ננסה! - לא נשכח לעולם.
"הצלצול הגואל" הרחיקה אותנו מסמים, ומקפה
הרבה לפני שארצות הברית של אמריקה הבינה שהיא מכורה לאופיואידים, סדרות הנוער הביאו לנו את גרסת הנעורים המרוככת: גלולות קפאין. בני נוער שאפתניים שרצו להספיק הכול, כולל לימודים ועבודה וחיי חברה ותחביבים, פנו לעזרת הכימיה והשיגו לעצמם גלולות ממריצות, שהתסריטאים העניקו להן את כינוי האימה הגנרי "סמים". ככה נחת על המסך שלי בתחילת הניינטיז הפרק בסדרה התמימה "הצלצול הגואל", שבו ג'סי ספאנו, הבחורה המושלמת, מתמכרת לגלולות קפאין כי היא רוצה להספיק ללמוד למבחן אבל גם להספיק לחזרות למופע השירה של להקת הבנות שהוקמה ממש באותו הפרק!
בואו נגיד שתצוגת המשחק של אליזבת ברקלי, שגילמה את ג'סי, בהחלט השיגה את מטרתה הכפולה - לגרום לי לפחד מגלולות קפאין וגם מהאופן שבו קריירת משחק עלולה לדרדר בן אנוש. ברקלי עברה לפאסט פורוורד בכל פעם שנטלה גלולה, צרחה בהתלהבות בכל הזדמנות כדי להפגין את עודף המרץ שלה, קיפצה כמו חרגול, החליפה כיפים כמו משוגעת ואז, כשקרסה בסוף, היא נתנה את השורה האלמותית של הפרק: "אני כל כך מתרגשת! אני כל כך.. מפחדת.." ונפלה בוכיה בזרועותיו של זאק מוריס. תהיו בטוחים שהקפה של הבוקר כבר לעולם לא הרגיש אותו הדבר. (סמדר שילוני)
"עניין של זמן" הבהירה שאיידס זה לא רק מילה
"עניין של זמן" לא הייתה סתם תשובה ישראלית דלת תקציב ל"בוורלי הילס 902010": היא לקחה מאוד ברצינות את מקומה בתור דרמה לנוער שמשודרת בטלוויזיה החינוכית. וכך היה גם בפרק "איידס זה לא רק מילה", שבו ויצמן (שי קפון) חושש שהוא נדבק באיידס: הבהלה מפני המחלה הנוראית, שההידבקות בה לפני כ-30 שנה הייתה כמעט משולה לגזר דין מוות, תורגמה לפרק מורט עצבים, שבו דמותו הקלילה והמשוחררת של ויצמן הפכה לצל של עצמה, ושמחת החיים שלו התחלפה בחרדה ועצב. ההמתנה לתוצאות הבדיקה יצרה קליימקס ברמה שלא הייתה מביישת את "שובר שורות". ובעיקר, הפרק היה אפקטיבי עבור הנושא עצמו הרבה יותר מתשדירים מיתולוגיים בנוסח "בכל פעם כשאת שוכבת עם החבר שלך, את שוכבת עם החברה שלו לשעבר": מספיק ויצמן אחד כדי להבין, ובכן, שאיידס זה לא רק מילה. (עינב שיף)
הפרעות האכילה של קלי ב"בוורלי הילס 90210" גרמו לנו להבין שלא כולנו קייט מוס - וזה בסדר
באחד הפרקים בעונה השלישית של סדרת הנוער האולטימטיבית, פיתחה קלי טיילור הפרעת אכילה, עד כדי נטילת כדורי הרזיה מסוכנים. ההתמודדות הגיעה לשיאה כשהיא התעלפה בשירותים ב-Peach Pit האייקוני במהלך מסיבת יום הולדת ואף הובהלה לבית החולים. אומנם הרופא אומר לה שהיא צריכה לאכול באופן מאוזן ואימה נוזפת בה שזו אף פעם לא דרך טובה להתמודד, אך קו העלילה הזה, וגם הטיפול בנושא הכה-חשוב של אנורקסיה בקרב נערות, נזנח. רק בעונה 9 המפיקים חשו כנראה שחייבים לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה (אגב, כמה קלוריות יש בתפוח אדמה?) ודמותה של ג'ינה קינקייד שטורפת את הקלפים בשלל זירות, מתמודדת גם עם בעיות שיניים שנגרמו בשל החומציות העולה מהקיבה בעקבות הקאות.
כנערה שהתמודדה עם גזרה עגלגלה, זה היה לא פחות ממיינד-בלואינג. הבנתי שלא רק אני חושבת על מה לאכול - ויותר מזה על מה לא לאכול - ובעיקר הבנתי שיש גבול מאוד דק עד לא קיים בין הרצון לרזון לבין פגיעה עצמית הרסנית. לספור קלוריות ולהחרים גבינה צהובה (ביי פיצה) יכול היה בקלות להידרדר לבליעת כדורים הרסניים או גרוע מזה. המדרון הוא חלקלק כפי שהראו לנו ב"בוורלי", אומנם לא באותה להיטות שבה התייחסו לנושאים בוערים אחרים כמו בגידה, סמים, יחסי מין בקרב בני נוער וכדומה. בדיעבד מתברר שכבר אז היו ביקורות על כך שהסדרה הציגה אנרוקסיה באופן שאינו מעמיק דיו והציעה פתרונות פשטניים מדי. אך לי הספיק גם הטיפול השטחי והמרומז כדי להבין שלא כולן נולדו עם גוף של קייט מוס. (יוליה פריליק-ניב)
"90210" עזרה לנרמל התמודדויות נפש
אם למי שגדל בשנות ה-90 היה את "בוורלי הילס 90210", למי שגדל בשנות ה-2000 היה את סדרת הבת שנקראה בפשטות "90210". גם היא, בדומה לאחותה הבכורה, עסקה בנושאים שהכי מטרידים את בני הנוער - נושאים שלא תמיד היה נוח לשאול עליהם את המבוגר האחראי בסביבה. אחת הדמויות האהובות בסדרה הייתה ארין סילבר (ג'סיקה סטרופ), אחותה למחצה של קלי, שסיפקה כמה מהרגעים החזקים והמרגשים בחמש עונותיה. בעונה הראשונה, דמותה של סילבר עוברת שינוי קיצוני ופתאומי. היא מתחילה להרגיש שהיא כל יכולה ומתמכרת למיניות חופשית - מה שבסוף מוביל לפרידה מבן זוגה דאז, דיקסון. אבל אז מגיעה הנפילה, וסילבר שוקעת בדיכאון עמוק. כשהיא פונה למעשים קיצוניים, דמותו של דיקסון מתגלה ברגישות יוצאת דופן כשהוא מתחיל להבין מה קורה - ובני הנוער שצפו בסדרה נחשפו, אולי לראשונה בחייהם, להפרעה דו-קוטבית. הסדרה הראתה שהתמודדות נפש היא לא דבר שצריך להסתיר, אפשר לחיות איתו, אבל חייבים ללמוד לטפל בו.
"דגראסי" דחסה לקחים של עונה שלמה וחיים שלמים בפרק כפול אחד
איך תזהו ילד ניינטיז אמיתי? תעירו אותו באמצע הלילה ותראו איך הוא מיד מתחיל לשיר את הפתיח של "דגראסי". אם תתעקשו, הוא ימשיך גם ללהיט של להקת תרופה לחצ'קון. לא סתם "דגראסי" נחרטה כל כך עמוק בנפשנו, היא באמת הייתה משהו מיוחד: ספק סדרת טלוויזיה - ספק ניסוי חברתי שהצליח מעל למצופה. הכול התחיל עוד ב-1979, עם עליית הסדרה "הילדים מרחוב דגראסי". בהמשך, חלק מאותם ילדים עלו לחטיבת הביניים, ומשם עקבנו אחריהם גם לתיכון. הילדים-שחקנים השפיעו על העלילה ועל אופי הדמויות, וככה קיבלנו את המציאות לפנים ובגובה העיניים. אלא שזו הייתה מציאות קנדית, אז בזמן שבו אנחנו בארץ למדנו את הכוראוגרפיה של "שיר הבטלנים", ראינו על המסך איך ספייק הופכת לאמא, או את אריקה (אחת התאומות) נאלצת לעבור הפלה ונקלעת להפגנה נגד "רצח תינוקות". אבל כנראה שהפרק המצלק ביותר היה פרק כפול בשם Taking Off, שבו קרו שני אירועים קשים: שיין, אבא של הילדה של ספייק, קפץ מגשר בהשפעת LSD ונכנס לקומה ו-וויל, שאיבד את הוריו המאמצים בגלל תאונה עם נהג שיכור, ברח מהבית כדי לפגוש את אביו הביולוגי, ובדרך הוטרד מינית על ידי נהג שאסף אותו בטרמפ.
למרות הטראומה (והפגישה עם האב, שלא ממש היה בעניין שלו), וויל חזר הביתה בשלום יחסי, אבל הסיפור שלו עדיין רחוק מלהסתיים. בסרט שחותם את הסדרה, וויל שותה במסיבה ובדרך הביתה דורס למוות פעוט ומוביל לעיוורון של ידידתו לוסי. כך, בעצם, הוא משחזר את האירוע שגרם למות הוריו. אבל אפילו זו לא הטרגדיה האמיתית: השחקן שגילם אותו, ניל הופ, היה בן להורים אלכוהוליסטים ולימים הפך לאלכוהוליסט בעצמו, מה שגם הוביל לסיבוכי מחלת הסכרת שממנה סבל. ב-2007 גופתו נמצאה בביתו על ידי בעל הבית, שבוע לאחר שהוא מת מהתקף לב. המשטרה והרשויות לא זיהו אותו והוא נקבר כאלמוני. המשפחה הרחוקה שעוד נותרה לו החלה לשמוע שמועות על מותו ב-2009, אבל רק ב-2012 הצליחו לזהות אותו סופית ולאשר כי אכן, הופ מת. המעריצים ההדוקים של הסדרה טוענים שהעלילה בסדרה גרמה לנאחס גם בחיים, אבל לפחות היא לימדה אותנו לא לשתות ולנהוג, לא לעלות על טרמפים עם זרים, ושתקיפות מיניות קורות גם לבנים. (תיגל נשיא)
"מופע שנות ה-70" הרימה לדונה על נטילת גלולות
בפרק בעונה הראשונה של קומדיית הקאלט "מופע שנות ה-70", ג'קי הצעירה (הלוא היא מילה קוניס העוד-יותר-צעירה) חוששת שנכנסה להיריון מהחבר היפה אך הטיפש שלה קלסו. זהו קו עלילה שלא היה נדיר למצוא בסדרות נוער בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, אלא שלרוב המסר שהועבר בו היה בעיקר מאיים - תינוק יהרוס את חייך ו/או תצטרכי לעבור הפלה ולהיות נתונה לזעמם של מפגינים שקוראים לך "רוצחת תינוקות" אה-לה "דגראסי". היופי בפרק הזה ב"מופע שנות ה-70", שנקרא "הגלולה" הוא דווקא בקו העלילה השני בו - דונה האינטליגנטית והפמינסטית נוטלת גלולות למניעת היריון. למרות שבתחילת הפרק עושים לדמותה מעין סלאט-שיימיג מעודן בסצנה שבה אביה מדמיין אותה כ"פתוחה לעסקים" בעוד גברים עומדים בתור כדי לשכב איתה - הפרק מסתכם בכך שדונה הייתה אחראית וחכמה ודאגה שהחיים שלה יישארו במסלול שבו היא רוצה אותם. בעוד פרקים אחרים מסוגת ההיריון הלא-מתוכנן בעיקר הפחידו אותנו מיחסי מין, דונה הייתה קול היגיון שמביא עימו פתרון. גו, אמצעי מניעה - גו! (יעל אילן)
"תיכון סוויט ואלי" גזלה את האמון שלנו באנושות
עזבו אתכם מהריונות לא רצויים, התמכרויות לטיפה המרה או נהיגה תחת השפעת סמים, "תיכון סוויט ואלי" העניקה לצופיה חרדה חינוכית חשובה לא פחות לפי אימהות פולניות: לא לסמוך על זרים. עבור מי שאיתרע מזלו ולא בהה בערוץ הילדים באמצע הניינטיז, נזכיר שמדובר בסדרת תיכון מבוססת ספרים ובהפקת חיים סבן (כמובן), שבמוקדה צמד התאומות אליזבת וג'סיקה (בגילומן של בריטני וסינתיה דניאלס): הראשונה ילדה טובה קליפורניה, תלמידה חרוצה שחולמת להיות עיתונאית ומנהלת זוגיות עם טוד החתיך, בעוד השנייה היא פאשניסטה שחצנית שתעשה הכול כדי להשיג את מבוקשה.
כיוון שרוב הזמן השתיים וחבריהן בילו בעיסוק בצרות של טינאייג'רים, אף אחד מהצופים לא צפה את הגעתם של שלושת פרקי הספיישל בסוף העונה הראשונה, שעוקבים (ליטרלי) אחרי אליזבת שמתיידדת בתמימותה עם מטופל משונה בבית החולים האזורי שבו היא מתנדבת - שמתגלה כקריפ מטורלל שחוטף אותה לבקתה מרוחקת כדי להתוודות על "אהבתו" כלפיה. לא נספר איך הדברים התגלגלו כדי לא לספיילר, אבל מה שבטוח - אין אחד שצפה בזה ולא פיתח חשדנות מיידית כלפי כל זר מתנחמד באופן חשוד שנקרה בדרכו, או היה עם אצבע בהיכון על חיוג "100" כששמע מאחוריו רעשים ברחוב חשוך. מצד שני, אפשר גם לקרוא לזה "להיות אישה", או כל ישראלי ב-2024. (נעמה ברקן)
"השמיניה" הזכירה לנו את לכבד את אבינו ואת אימנו
קשה לדבר על סדרה שבה נערים הופכים לסוכנים חשאיים, שודדים בנק, ומנהלים רומן עם אנשים שמבוגרים מהם בהרבה כ"חינוכית". אבל כשמדברים על סדרות נוער, קשה להתעלם מ"השמיניה" של גיורא חמיצר, שהגדירה מחדש את המושג הזה בקרב הצופים הישראלים הצעירים. אך בכל זאת, אם מניחים את הרעיון של לקחת את החוק לידיים בצד, בכל זאת יש כמה שיעורים חשובים שלמדנו מצפייה בשלוש העונות של הסדרה על שמונת (או למעשה תשעת) הילדים הגאונים שכולנו רצינו להיות הם.
העונה השנייה של "השמיניה" לנצח תיזכר כעונה שבה איה (הילי ילון) נתקעה במדבר ונחטפה על ידי כת של אנשים לבושי גלימות אדומות שמקדשים חיי נצח ועקרבים. ולמרות שזה עונש קצת קיצוני, התעכבות על הקשר בין איה לאביה דדי (השם המתוחכם של דמותו של טל מוסרי), שהוביל לבריחה שלה מהבית ולבסוף להתרסקות מטוס, יכולה לספק שיעור חשוב לחיים. גם כשרבים וכועסים, בין אם אתה אבא שזועם על הבת שלו שמבלה עם החבר שלה מעבר לשעות המותרות, ובין אם את הבת שלא באמת סלחה לאביה על זה שהוא הכניס אותה למכונה, ביגר אותה בחמש שנים ואז נעלם - חשוב לזכור שהמשפחה חזקה מהכול ולברוח מהבית זו החלטה מסוכנת עם השלכות חסרות תקדים. (איה חיות)
"פאנקי השובבה" לימדה שכדאי לדעת עזרה ראשונה - ולהתרחק ממקררים ריקים
מה אפשר להגיד על סדרה שמבוססת כולה על רעיון מטריד ומצלק במיוחד מלכתחילה? פאנקי ברוסטר, ילדה חמודה עם קוקיות (ליטרלי), ננטשת על ידי שני הוריה: אבא שלה עוזב אותה ואת אימה ואז אמא שלה נוטשת אותה ואת הכלב שלה במרכז קניות ונעלמת. אז כבר התחלנו בלעשות טראומה לצופה הצעיר ולהוביל אותו לעתיד מלא חרדות נטישה. ומה למדנו? כנראה להחזיק יד חזק לאבא ואמא ולא לתת להם אפילו רגע אחד של אפשרות להימלט.
9 צפייה בגלריה
אם אתם בגיל הנכון, ייתכן שהתמונה הזו צריכה להגיע עם אזהרת טריגר. מתוך "פאנקי השובבה"
(צילום מסך)
בכל אופן קשיש טוב לב מאמץ את השניים והכול מסתדר פחות או יותר (למרות שההורים שלה לא חוזרים ואף אחד לא ממש טורח לחפש אותם). אבל הרגע המצלק במיוחד בסדרה מגיע בפרק שבו מקרר מקולקל מונח מחוץ לדירה ובמהלך משחק מחבואים, החברה הכי טובה של פאנקי מתחבאת וננעלת בתוכו. עד שמוצאים אותה היא כבר מחוסרת הכרה, ובדרך נס - פאנקי, שבצירוף מקרים נוח במיוחד בדיוק למדה החייאה בבית הספר, מצילה את חייה. מוסר ההשכל היה ברור ונשאר איתי גם כמעט 40 שנה אחרי: לא נכנסים למקררים ריקים, כי אולי לא נצא משם בחיים (תוסיפו לזה קטע מלחיץ במיוחד בספר "זה" של סטיבן קינג, שחיזק את האימה ממקררים נטושים). ואם אפשר - כדאי ללמוד עזרה ראשונה. אין לדעת מתי זה יהיה שימושי. (עומר דניאל)
"לא כולל שירות" הכינה אותנו לפרידות כואבות
"לא, זה לא יכול להיות", זו פחות או יותר הייתה המחשבה הראשונה שעלתה לראש כשאלינור התחילה לחשוד בנאמנות של גבע. הרי איך היה אפשר להאמין שהזוג המושלם הזה מתישהו ייפרד? בימי ערוץ 1 שבהם כולנו התערבבנו רגשית עם אותה תוכנית טלוויזיה, הרומן בין אלינור לגבע היה המנוע שלנו, חומר הבעירה שלנו ובעיקר השאיפה הגדולה שלנו. גם אנחנו רצינו אהבה גדולה מהחיים כמו של מלכת ומלך הכיתה. אז עוד לא ידענו שאהבות גדולות מהחיים מתגייסות לצבא והולכת לזלול טורטית עם מישהי אחרת, וכך למדנו שאסור להתחיל זוגיות עם מישהו שעוד רגע מתגייס בדרך הקשה. הלב שלנו נשבר, אבל לפחות קיבלנו גרסה מופתית ל"לך איתה", שהיה יכול להיות הביצוע הכי טוב לשיר אלמלא מיקיאגי. בכל זאת ייאמר לזכות היוצרים, שאם הם לא היו מאלצים אותנו להתמודד עם הפרידה של אלינור וגבע, כנראה שהיום לא היה לנו שום סיכוי לשאת את הפרידה הנוכחית של ג'ניפר ובן. (תיגל נשיא)
9 צפייה בגלריה
אהבות גדולות מהחיים מתגייסות לצבא והולכת לזלול טורטית עם מישהי אחרת. מתוך "לא כולל שירות"
(צילום מסך: ערוץ 1)
