"ממגנטת", "בלתי נשכחת", "מיוחדת", "מצחיקה", "בלתי ניתנת להשוואה" - אלה הם רק חלק מהסופרלטיבים שהומטרו על כוכבת הקולנוע והטלוויזיה נטשה ליון ("כתום זה השחור החדש", "בובה רוסית") בעקבות הופעתה בסדרה החדשה "פוקר פייס", שעליה היא גם חתומה כמפיקה. הגדיל לעשות מבקר הטלוויזיה הבכיר של "וראייטי", שהילל: "נטשה ליון היא לא שחקנית שעוצרת את עצמה. הכישרון הגדול שלה הוא להסתער על סצנה ולחשמל אותה בשצף של דיבור, וביכולת שלה פתאום לשנות את הטמפרטורה עבור כל מי שנמצא שם סביבה".
"פוקר פייס" המשופעת בהופעות אורח (אדריאן ברודי, קלואי סביני, אלן ברקין, ג'וזף גורדון לוויט, ג'ודית לייט, רון פרלמן) עלתה בסוף השבוע האחרון ב-yes (ארבעת הפרקים הראשונים שלה זמינים ב-VOD). מדובר בהצלחה נוספת של הצמד-חמד שכובש עכשיו את הוליווד ואת שירותי הסטרימינג: המפיק הישראלי רם ברגמן והבמאי-תסריטאי ראיין ג'ונסון ("לופר", שני סרטים בסאגת "מלחמת הכוכבים" וסרטי "רצח כתוב היטב"). ליון מגלמת ב"פוקר פייס" את צ'ארלי קייל, עובדת קזינו שניחנה ביכולת לזהות שקרים, או כפי שמגדיר אותה מנהל האבטחה של הקזינו (בנג'מין בראט): "גלאי שקר אנושי". בעודה משוטטת בין עיירות נידחות, צ'ארלי מפענחת בעזרת כישרון-העל המופלא שלה פשעים ותעלומות.
אם סרטי "רצח כתוב היטב" הם מחווה לאגתה כריסטי אשפית המותחנים, הרי ש"פוקר פייס" מתרפק על בלשים פרטיים מיתולוגיים ועל סדרות וסרטי מתח משנות ה-70. בעיקר על הסדרה "קולומבו", שזכורה בזכות הבלש המפוזר והמרושל ממחלק הרצח של משטרת לוס אנג'לס, עם מעיל הגשם הנצחי, שאותו גילם פיטר פאלק. בניגוד למה שהיה נהוג אז, כל פרק התחיל במעשה הרצח עצמו, וזהות האשמים כבר הייתה ידועה לצופים ולצופות. הפושעים סברו שקולומבו חסר ביטחון וקשה תפיסה, והוא היה נצמד אליהם, מתיש אותם וסותר את טענותיהם, עד שהיה שולף את הראיה המכרעת. וזה מה שעושה בעצם צ'ארלי ב"פוקס פייס". בכל אחד מעשרת הפרקים, היא פותרת פשע אחד. "אני מאוד אוהבת את פיטר פאלק, לא רק מתפקידו כקולומבו, אלא גם מכל הסרטים שהוא עשה עם ג'ון קסאווטס ומ'מלאכים בשמי ברלין' של ווים וונדרס", סיפרה ליון בריאיון ל-ynet. "אני אוהבת גם את אליוט גולד ב'שלום לנצח', סרט מ-1973 של רוברט אלטמן שבו הוא גילם את הבלש פיליפ מארלו. בכתיבת 'בובה רוסית' גנבתי משם את עניין החתול שנעלם".
איך נוצר החיבור עם ראיין ג'ונסון?
"במהלך השנים התחברתי עם קרינה לונגוורת, אשתו של ראיין, וב-2019 היא הזמינה אותי למסיבה ספרותית, במהלכה ראיין ואני דיברנו על הוליווד הישנה. אמרתי לו כמה אני אוהבת את סרטי הבלש הפרטי - 'התרדמה הגדולה', 'שלום לנצח', 'צ'יינהטאון' ו'עיר שמנה'. איכשהו התגלגלנו לדבר על 'בובה רוסית' וזה הפך לשיחה על תוכניות בילוש שאהבנו מהילדות. זרקנו לאוויר שמות כמו 'רצח במשיכת קולמוס' ו'זינוק לאתמול' וראיין אמר שהוא רוצה כבר הרבה זמן לכתוב סדרת בלשים. החלטנו להמשיך לדבר על הנושא ושמרתי מחברת עם רעיונות. נפגשנו להרבה ארוחות ערב כדי לגלות מה יהיה הפרויקט המשותף. לא הייתי בטוחה שהדבר הזה יקרה, בגלל איך שהדברים עובדים בהוליווד. ואז ראיין שלח לי תסריט שהיה פשוט מבריק: 'פוקר פייס'".
מה הכי קסם לך בדמות של צ׳ארלי?
"היכולת שלה לדעת מתי אנשים משקרים - אבל לא בגלל שהיא לא כוח, אלא בגלל היושר וזיקתה לצדק שעומדים בבסיס הווייתה האנושית. לצ'ארלי יש אפס סובלנות לשקרים והרעיון הזה של חוסר צדק כואב לה מדי בשביל שתאפשר את קיומו. היא מוכנה להציב את עצמה בקו האש כדי לתקן את העוול, ממש הזדהיתי עם זה. אני גם פשוט שונאת שקרים ושקרנים, ואני בחיים לא אבין למה אנחנו חיים בחברה שבה אנחנו מהללים שקרים נוראיים כצורת תקשורת. יש הרבה השלכות לנפש של כולנו. מה הקטע שיש הסכם חברתי שאומר שעלינו לשקר אחד לשני כל הזמן? כששואלים אותנו 'היי, מה נשמע?' אנו עונים: 'הכול טוב'. אבל הייתי אומרת ש-90 אחוז מהזמן לא הכול טוב. אני לא יודעת למה הסכמנו לומר את זה במקום: 'אה, ככה-ככה'. אני מאוד מזדהה עם התכונה הזו בצ'ארלי, ממש כמו בשורה הישנה ההיא של ג'ון לנון: 'פשוט תנו לי קצת אמת'. זה כל מה שהיא רוצה. צ'ארלי באמת מתעניינת באחרים ומושקעת באדם הקטן. היא זאב בודד בטעות, בגלל שהיא בורחת ממשהו. אבל היא נשארת אדם שהאינסטינקט שלו הוא לתעדף אחרים על פני עצמה".
"גרנו בקיסריה, הייתי רוכבת על אופניים, זורקת אותם ונכנסת לים"
גם בשיחת זום אי אפשר להתעלם מהקול הצרוד הייחודי של ליון והמבטא הניו יורקי שהפכו לסמליה המסחריים, ולא מפתיע שהיא תרמה אותם ללא מעט פרויקטים, כולל "משפחת סימפסון". ליון בת ה-43 נולדה תחת השם נטשה ביאנקה ליון בראונשטיין. בת למשפחה יהודית ניו יורקית אורתודוקסית. אביה אהרון היה מתאגרף, נהג מרוצי מכוניות ושדרן רדיו. אימה, איווט בוכינגר, נולדה בצרפת לניצולי שואה שהצליחו לשרוד את אושוויץ. בגיל שש, ליון התגלתה על ידי סוכנות "פורד מודלס" והשתתפה בסרטים ובתוכנית של פי-ווי הרמן - Pee-wee's Playhouse. בגיל שמונה ליון עלתה עם משפחתה לישראל. "גרנו בקיסריה ואני זוכרת את התעלות ליד המים", משחזרת ליון. "היו לי אופניי BMX ואהבתי לרכוב עליהם. הייתי זורקת את האופניים על חוף הים והולכת לשחות. גם הייתה לנו כלבת רוטווילר בשם היידי, שהייתה רצה איתי לתוך המים. זה היה כיף גדול".
במהלך שהותה בישראל לוהקה ליון ל"אחד באפריל" (1989), סרט שכתב וביים מנחם זילברמן והפיק דורון ערן - פרודיה על סרטי מתיחות. עלילת הסרט מתרחשת בארץ המסטיק שבה שולטים החלומות, ובה חיות שתי נסיכות - האחת טובה (ציפי שביט) והאחת רעה (ספי ריבלין), שנולדו באחד באפריל, יום המתיחות. בתאריך הזה מתקיימת תחרות שיגועים והאחות הזוכה תשלוט בממלכה. ליון הילדה גילמה את אחת מחברות הפמליה של הנסיכה הטובה. "מ'אחד באפריל' אני זוכרת את ספי ריבלין וציפי שביט, וגם שעפתי בכדור פורח וזה היה כיף", מעלה ליון זיכרונות. "מאוד נהניתי לשחק בסרט הזה".
איך העברית שלך?
"אני מדברת עברית, אבל זה לא טוב", היא אומרת בעברית צחה. "המבטא שלי נהדר, אבל אוצר המילים מוגבל".
העיקר את יודעת לקלל?
"לך להזדיין, כוסאמק, כוסאוחתוק, כוס ערס - אבל אני מניחה שזה בערבית".
עם רם ברגמן שהפיק את "פוקר פייס" דיברת בעברית?
"כן, את המשפטים שאני זוכרת".
הפרק הישראלי בביוגרפיה של ליון נמשך שנה וחצי. כשהוריה התגרשו, היא שבה עם אמה ואחיה לארצות הברית. ליון למדה בבית ספר יהודי דתי וסולקה לאחר שנתפסה מוכרת מריחואנה בשטח בית הספר. ב-1996 ליון בת ה-16 התגלתה על ידי וודי אלן שליהק אותה ל"כולם אומרים אני אוהב אותך". היא למדה קולנוע ופילוסופיה באוניברסיטת ניו יורק, אבל פרשה מהר מאוד לטובת סרטים כמו "בשולי בוורלי הילס", ושני הסרטים הראשונים שוצפי ההורמונים ומוחצי הקופות של "אמריקן פאי", שם גילמה את ג'סיקה, החברה של ויקטוריה (טארה ריד). "בהתחלה לא רציתי להופיע ב'אמריקן פאי'", גילתה ליון לאחרונה בריאיון. "הייתי מאוד מבולבלת מהסרט הזה. כניו-יורקרית לא הזדהיתי כלל עם חווית בית הספר התיכון הפרברית-עצבנית שהוא הציג. אבל אני שמחה שעשיתי אותו בסופו של דבר".
לכתבות נוספות במדור טלוויזיה:
במהלך השנים, ליון המשיכה לשחק דמויות בטוחות בעצמן כמו ג'סיקה. החל מ-2013 היא הרשימה את הצופי והמבקרים עם סדרת בית הכלא לנשים "כתום זה השחור החדש", שבה גילמה ב-81 פרקים את ניקי ניקולס - אסירה ממשפחה טובה, לסבית, מכורה לשעבר, חמוצה, מרירה וקצת ציידת-מטרידנית. "בניגוד לצ'ארלי שנכנסת לחדר עם ראש קדימה, ניקי נעה עם האגן", מאבחנת ליון. בראיון שהעניקה בעבר ל-People, היא התוודתה שהיא יכלה להזדהות עם הדמות של ניקי, לאור עברה כמכורה להרואין, "כשזה מגיע לסיפור הרקע של ניקי לא חסרים דברים שאני יכולה להסתמך עליהם". ול"רולינג סטון" אמרה: "ברגע שקראתי את התסריט ל'כתום', אמרתי ישר ליוצרי הסדרה: 'תקשיבו, כל ענייני הג'אנקיז פה, אני מכירה את החומר הזה. זו השפה שלי, אנשים'". גם מעצרים לא זרים לה. והצלקת שמעטרת בסדרה את החזה של ניקי היא צלקת אמיתית, מזכרת מניתוח לב פתוח שעברה ליון ב-2012.
ההופעה החזקה והמרשימה של ליון העניקה לה מועמדות לאמי, ובשנים האחרונות היא החלה למשוך יותר ויותר תשומת לב ככותבת, תסריטאית במאית ומפיקה (ואף הקימה חברת הפקה עם מיה רודולף). ב-2019 ליון גם שיגרה בנטפליקס את הסדרה שיצרה, "בובה רוסית". בשתי העונות היא גילמה את נדיה וולווקוב ("היא זאב בודד שנברא מתוך חושי ההישרדות שלה"), מתכנתת מחשבים צינית, חדת לשון, חובבת סמים, אלכוהול וסקס מזדמן, שמוצאת את עצמה נתקעת בלולאת זמן - ונידונה לחיות מחדש את אותו היום שוב ושוב. בסצנת הפתיחה של הסדרה, נדיה מגיעה למסיבת יום ההולדת שלה והמארחת מציעה לה סיגריה, ש"מחוזקת עם קוקאין, כמו שהישראלים עושים". התפקיד הזה התכתב עם הטייפקאסט המזוהה עם ליון - "שלומפרית צינית ומבריקה עם פה מלוכלך ויצר ההרס העצמי", כפי שאבחן מבקר ynet, ולא במפתיע "בובה רוסית" גרפה שלל פרסים ומועמדויות.
השנתיים האחרונות היו עמוסות מבחינת ליון, שנפרדה באפריל האחרון מבן זוגה פרד ארמיסן, הקומיקאי המוכר מ"סאטרדיי נייט לייב". היא שוקדת על הכנות לסרט הביכורים שלה ("אני מקווה שזה יקרה בקרוב") ובמקביל עבדה על "פוקר פייס" עם ג'ונסון. הוא מצידו אירח אותה בתפקיד עצמה בהמשכון "רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית", ששובר שיאי צפייה בנטפליקס.
כשהיא נשאלת מדוע לדעתה ג'ונסון הפך לסיפור הצלחה מסחרר בעת האחרונה היא משיבה: "ההצלחה הזאת באמת מגיעה לו. הוא אדם מקסים ומצחיק, תסריטאי מוכשר ובמאי מבריק. מאוד אכפת לו. הוא עובד קשה ויודע בדיוק מה הוא עושה, וזה יוצר אווירה טובה בעבודה. הרבה פעמים כשחקנית את חוזרת הביתה בסוף היום להוציא את הכלב, ומבינה שעשית את הסצנה לא נכון ומתחילה לדבר עם עצמך באמצע הרחוב: 'שיט, ככה הייתי צריכה לעשות את הסצנה ההיא'. אבל לראיין, כבמאי, יש איכות מדהימה כזו, שהוא לא נותן לך ללכת עד שכולם מבצעים נכון את הסצנה - כך שלדעתי כולם הולכים הביתה בראש שקט ובידיעה שהם סיימו את העבודה להיום. זו תחושה טובה.
"ראיין הוא גם רב-אמן של סיפורי פאזל. המוח שלו בטח מקום שמאוד כיף להיות בו, כי הוא ממש קוסם באיך שהוא מצליח להסתיר דברים מתחת לאף של הצופים. וזה מה שכל כך נהדר בצ'ארלי, שמוצאת תמיד את הרמזים בשטח. זה כאילו היא תמיד מקטלגת את כל מה שנמצא סביבה. כל הזמן מחברת את הדברים יחד ואז היא מפצחת את התעלומה".
אז תהיה עונה שנייה של "פוקר פייס"?
"אף פעם אי אפשר לדעת, בייבי".