רגע לפני שאדם סנדלר נכנס לחדר ישיבות ספון עץ ודחוס של מלון ברלינאי יוקרתי ומהודר, אחת מחברות הפמליה שמקיפה אותו מכניסה מאוורר נייד, כדי להכין את האתר לבואו. מסתבר שהכוכב-מפיק-תסריטאי-זמר היהודי, סובל בצדק מחימום היתר המחניק של המלון, שנועד להפיג את צינת החורף של הבירה הגרמנית. המאוורר אולי גם יעזור לפזר את ריח הלוואי הטורדני והמעיק של חומרי הניקוי, שאפף את החדר. ואז סנדלר מגיע, ולמרות שהוא הלום ג'ט לג, הוא מתעקש להצחיק. זה הרי חזק ממנו. "איפה המוזיקה לכבודי?", הוא תוהה בכניסה.
סנדלר לא נראה כמו מי שהרביץ הופעה לכבודי. ברור גם שחבורת סטייליסטיות לא הכינה אותו לביקור: הוא עוטה סווטשירט בצבע לילך שעליו הדפס של צבעי הקשת, ומעל חולצת הוואי צבעונית מקומטת שידעה ימים טובים יותר. לא יכולתי שלא להיזכר איך לפני שני עשורים ג'יי לנו השתעשע על חשבון הסטייל והלוק של סנדלר, ונטייתו להתייצב לפרמיירות חמוש במכנסי ג'ינס, גופיות, חולצות משובצות וכמובן - נעלי התעמלות.
השחקן הגיע לפסטיבל הקולנוע של ברלין ה-74, שננעל במוצאי שבת, כדי לכבד בנוכחותו את סרטו החדש "בחלל שנותר" (Spaceman, החל מהסופ"ש הקרוב בנטפליקס). סנדלר, שבעבר הופיע והנפיק בעיקר קומדיות קופתיות ולא תמיד מעודנות ("זמר החתונות", "נער המים", "ביג דדי", "50 דייטים ראשונים", "מגודלים", "סדנה לעצבים") לא מורגל לפסטיבלים אירופאים אנינים וכבדי ראש. למעשה, זה הביקור הראשון שלו בברלינאלה, ומבחינת באי ובאות הפסטיבל זה היה אירוע מסעיר - גדודי מעריצים ומעריצות צבאו על השטיח האדום בבכורת "בחלל שנותר", בתקווה לזכות לסלפי ולחתימה.
"בחלל שנותר" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
"הפסטיבל בברלין פנטסטי", הכריז סנדלר. "באמת! איזו חוויה. כולם מקסימים ומסבירי פנים, ומרגש להיות כאן. אנחנו נרגשים שהזמינו אותנו לפסטיבל. יצאנו גם לאכול בעיר ועד כה האוכל היה נהדר. מאוד טעים. יומיים של הצלחה אדירה. היינו אמורים ללכת אתמול למועדון אבל הוא היה סגור. הסתכלנו מסביב, אבל אף אחד לא פתח לנו אז הלכנו לבר, נהנינו מאוד, אם כי הפלייליסט לא היה מושלם. רצינו מוזיקה חזקה יותר אבל זה לא קרה, אז פשוט דיברנו בסוף וזה היה נחמד. לפעמים כשהמוזיקה שקטה אפשר לדבר ולהכיר אחד את השני".
גם במפגש עם סנדלר אני מנסה להכיר אותו מעבר לדימוי התקשורתי ולסרטים שעשה. סנדלר מקפיד לא לספק ראיונות לפרינט ולאונליין, ומשתדל להסתפק בראיונות טלוויזיוניים. לכן מדובר בריאיון נדיר איתו, וניכר שהוא נחמד מאוד וחם, אך גם זהיר. בגיל 57 הוא נמצא בצומת מעניין וחשוב - בחייו ובקריירה כאחד. "יש שלווה פנימית. אני רגוע יותר. פחות צרחות", הוא מתוודה באוזניי. "עכשיו יש פחות צרחות בבית שלי, למרות שלא באמת. החיים ארוכים וספגתי הרבה תובנות חכמות במהלך השנים, ואני לא תמיד דבק בהן בעצמי, אבל כשאני כן מקשיב - אני ללא ספק מוצא את עצמי במקום טוב יותר".
גם עשיית הסרט "בחלל שנותר" גררה הרהורים על אותם חיים ארוכים. מדובר בדרמה שביים יוהאן רנק (שחתום על קליפים של בכירי המוזיקאים, מדיוויד בואי ועד מדונה), המתבססת על הספר Spaceman of Bohemia של ירוסלב כלפר. הוא עוקב אחר אסטרונאוט ששוהה לבד בחלל, ותוך כדי המשימה מנסה להתמודד עם הסדקים בנישואיו (קארי מאליגן מגלמת את רעייתו), והוא עושה זאת בעזרת יצור מסתורי שהוא מוצא בחללית שלו וקורא לו האנוש. "למה נמשכתי לסרט הזה? יוהאן ביים את המיני-סדרה 'צ'רנוביל', שאהבתי מאוד. כשיוהאן הגיע לפגישה הראשונה שלו הוא בא עם מקל הליכה והלך די מגניב, הייתה לו גם תלבושת די מגניבה וחשבתי: 'מי זה הבחור הזה?'. ואז הוא אמר: 'יש לי תסריט שאולי תאהב'. קראתי אותו ואיבדתי את עצמי בזה, שהוא היה גם רומנטי במובן מסוים, אבל גם מדכא ומעניין. ישר התלהבתי".
7 צפייה בגלריה
"זה סרט גם רומנטי, אבל גם מדכא ומעניין. ישר התלהבתי". קונאל נייאר, איזבלה רוסליני, אדם סנדלר, קארי מאליגן ויוהאן רנק, בפרימיירת "בחלל שנותר"
(צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)
בתור ילד בברוקלין חלמת להיות אסטרונאוט? רצית לטוס לחלל?
"כילד חשבתי שאטוס בוודאות. הייתה לי בובה של אסטרונאוט שהייתי הולך איתה, והייתי מספר להורים שלי שזה מה שאני הולך לעשות. היה לי גם סט צעצוע של כימיה וחשבתי שאני הולך להמציא כדור שיקרא 'האינפיניטי-ליב' (חיי הנצח, בתרגום חופשי. א"ק), שיעזור לנו לחמוק מהמוות. תמיד הייתי אומר לאבא שלי: 'אני הולך להמציא את 'האינפיניטי-ליב!', כי לא רציתי שהוא ימות. הייתי בקטע הזה עד גיל 10, אבל מעולם לא המצאתי את הכדור. מישהו חייב להמציא את זה עבורנו. למה אנשים צריכים למות?".
הסרט מדבר על אהבה ובדידות. הוא גרם לך להרהר ברגעים הכי בודדים שחווית? אתה הרי כל הזמן תחת אור הזרקורים, שטיחים אדומים, ראיונות - זה לא בדיוק מתכון ללהיות לבד.
"זו שאלה טובה. לשם עשיית הסרט היה עליי להיות בודד, הייתי צריך להרגיש את הדממה בחללית. יוהאן לא רצה 'לראות את אדם סנדלר' בתפקיד, והוא כל הזמן אמר לי את זה. ניסיתי לבטא את מה שהרגשתי באמת ולהיות דומם כמה שרק יכולתי ברגעים מסוימים".
פתאום השתתקת עכשיו, כשחשבת על זה.
"כן, העצבת אותי", הוא צוחק. "פשוט רציתי להיות במקום רגשי זהה לזה של הדמות שלי, הריחוק הזה, ההדחקה של הכאב, והניסיון האיטי לצלול ולהבין מה השתבש ולמה אני עובר את מה שאני עובר. כמו כל אדם, כשאתה שוכב לבד אז המחשבות על העבר מזדחלות פנימה; מחשבות על איך אתה חי את החיים כרגע או מה השיחה האחרונה שניהלת - יש לי הרבה רגעים כאלה. אני תמיד משתדל להיות יציב כמה שרק אפשר, אבל זה לא תמיד עובד. בחיים האמיתיים שלי, כן ללא ספק יש דברים שעברתי שגרמו לי להתחרט ולקוות שהראש שלי יהיה יותר על הכתפיים בעתיד. אגב, בחיים אני לא כזה רועש, אבל אני כן אוהב לדבר. אני אוהב את התחושה שיש מולי בן-אדם אחר, שיש סביבי אנשים. אני אוהב לנהל שיחות, להקשיב ולדבר. אז לשבת בשקט זו לא המומחיות שלי, אבל כשזה קורה - זה טוב, זה טוב לי. זה מרגיש נכון".
"בחלל שנותר" עוסק בגבר שאפתן שרחוק מהבית, גם אתה כשחקן מצליח מוצא את עצמך לפעמים באותו מקום. עד כמה יכולת להתחבר לדבר הזה?
"ללא ספק, הקריירה של כל אחד מאיתנו - כשאתה שם אותה בתעדוף כה גבוה - היא עלולה לפגוע ביחסים עם המשפחה, עם חברים. אם אני לוקח על עצמי סרט זה לוקח כמה חודשים מחיי. למזלי אני יכול להיות לצד חברים ומשפחה רוב הזמן, אבל כשאני לא שם וכשאני לבד ורחוק מכולם - אני יושב על קוצים ומתגעגע אליהם ומפקפק בהכול. לתוך זה הסרט צולל, לשאלות מה אתה לוקח, מה אתה מתעדף ואיזה דלתות אתה סוגר בזה שאתה מתדפק על אחרות".
7 צפייה בגלריה
"אני לא אשכח את הפעם הראשונה שאמרתי לאשתי שאני אוהב אותה". סנדלר עם אשתו ג'קי, ובנותיהם סיידי וסאני
(צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)
סנדלר מתוודה שהעבודה על הדמות והצילומים גרמו לו לחשוב על הקשר האהוב שלו עם אשתו ג'קי סנדלר, אם שתי בנותיו, שהתגיירה למענו. "ללא ספק אחרי שצופים בסרט הזה יוצאים בתחושה שאני רוצה לוודא שאני עושה הכול נכון, ושאני מעריך את הדברים החשובים ולא מבלבל בין ימין לשמאל. זה לא אומר שתדבוק בזה. בזמן הצילומים וגם כשצפיתי בסרט הרהרתי במערכת היחסים שלי עם אשתי. פתאום אתה זוכר את היום שנפגשתם, אבל אתה לא זוכר את השנה הראשונה ואת הרגשות שהיו לך או את הנקודה שבה זה נהיה ימינה, שמאלה, אחרת. אני לא אשכח את הפעם הראשונה שאמרתי לאשתי שאני אוהב אותה, זה היה באיזה מקום בלוס אנג'לס, עמדנו בחוץ בשדרות סנטה מוניקה ומאז בכל פעם שאנחנו עוברים שם, אני אומר: 'שם הכול התחיל'. כיף לחשוב על זה, על הרגשות שהיו לך אז ועל ההתרגשות, והסרט 'בחלל שנותר' מנסה להוביל אותך בחזרה להתחלה של ההתאהבות באדם אחר".
סנדלר מעיד שצילומי הסרט לא היו פשוטים. "שבועיים לפני שהתחלנו לצלם יוהאן סיפר לי שלא מדובר כאן ב'מסע בין כוכבים', ושאני לא מתהלך ברחבי החללית, בגלל שאין כוח כבידה. והייתי כזה: 'אהה'. הבנתי שאת כל הסצנות היפות אני צריך לעשות בזמן שאני קשור לרתמות, מרחף באוויר ואנשים מסובבים אותי. זה ללא ספק היה חלק חדש בתהליך שהייתי צריך להתמודד אתו מנטלית. היו רגעים הזויים. הכבלים היו מאתגרים, כי אין לי את הגוף הכי גמיש. הם הכאיבו לי, נכנסו לי לעור, ולפעלולן שהיה קושר אותי בכל יום הייתי אומר: 'אוי, זה כואב', והוא לא האמין. הגוף שלי לא נועד לזה. הגוף שלי לא נועד להרבה דברים", אומר סנדלר ופורץ בצחוק,"אבל עשיתי את זה".
אני מת כבר לראות את הפספוסים מהצילומים.
"אתה לא רוצה לשמוע את הבכי והצרחות והצעקות והתלונות של 'תורידו אותי', 'אני מת מפחד כאן למעלה' ו'תישארו איתי'".
לחזור לזוהן? "הוא שוקל כרגע אולי 13 קילו יותר מששקל פעם, זה מורכב"
התפקיד המאתגר של האסטרונאוט הבודד הוא אחד משיאי שיתוף הפעולה של סנדלר עם נטפליקס, שהחל ב-2015. אין ספק שהחוזה עליו חתם אז משתלם ביותר. מבחינת ענקית הסטרימינג זו עסקה מצוינת, והסרטים של סנדלר ("למשל שני סרטי "תעלומת רצח" עם ג'ניפר אניסטון) מנפצים שיאי צפייה. לא מפתיע אם כך שהנהגת נטפליקס, אליה סנדלר מאוד מקורב, מאריכה כל כמה שנים את החוזה - ובקרוב הוא יתעד עבורה מופע סטנדאפ.
במסגרת החוזה הזה, שמרפד את חשבון הבנק הנפוח גם ככה שלו, סנדלר עושה סרטים שאפילו המבקרים המחמירים, שבעבר עיקמו את הפרצוף לנוכח יצירתו, מרעיפים עליהם שבחים - "סיפורי מאירוביץ'" (2017) שביים נוח באומבך ובו כיכב לצד בן סטילר, דסטין הופמן ואמה תומפסון, דרמת הספורט "השיחוק" (2022), האנימציה המוזיקלית "ליאו" (2023), וכמובן "יהלום לא מלוטש" (2019) – מותחן הפשע של האחים ג'וש ובני ספדי. "האמת שבהתחלה לא רציתי להופיע ב'יהלום לא מלוטש'", מגלה סנדלר. "התסריט הפחיד אותי והיו דברים מסוימים שעשו אותי מתוח והקשו עליי להתחייב לפרויקט, שהאווירה שלו לא הייתה ידידותית בכלל לילדות שלי. זה הלחיץ אותי. אשתי שכנעה אותי לעשות את הסרט. כשחקן, אתה משחק בן-אדם שהוא לא אתה - אבל אתה זוכה להעמיד פנים שאתה הוא, בין אם הוא טוב או רע, לא משנה מה האדם הזה עובר - זו הסיבה שאנחנו שחקנים וזה מה שהופך את המקצוע לכל כך מלהיב".
מבקרים נוטים לשרטט קו ברור שמפריד בין התפקידים הרציניים שלך לתפקידים הקומיים. זה מעצבן אותך? מזיז לך בכלל?
"אני לא מתעצבן. אני מרגיש טוב עם כל הבחירות שעשיתי לאורך השנים. אהבתי הראשונה תמיד תהיה הקומדיה. אני נהנה לעשות קומדיות. מצד שני, אני רוצה לעשות דברים שונים. מאוד מספק לעשות משהו שונה ולאתגר את עצמי".
זה עניין של הגיל וההתבגרות?
"בטח. פעם יכולתי לכתוב את הקומדיות הרומנטיות האלה על אנשים שמתקשים להבין מה הם יעשו עם החיים שלהם - וזה היה הגיוני. ועכשיו, בגילי, אני תוהה איזה קושי יהדהד אצל אנשים אחרים. כבר לא כזה קל לחשוב על משהו, אבל אני משתדל לעלות על רעיון. יש לך הצעות?".
אולי תעשה סרט המשך ל"אל תתעסקו עם הזוהן"? (הסרט מ-2008 שבו סנדלר גילם לוחם קומנדו ישראלי בשם זוהן דביר, שנאבק בטרוריסטים פלסטינים והופך להיות ספר ניו-יורקי)
"הזוהן, כן", מחייך סנדלר. "הזוהן כרגע שוקל אולי 13 קילו יותר מששקל פעם. מורכב להיות הזוהן כרגע".
אכן מורכב להיות הזוהן בימי "חרבות ברזל", כשהגל האנטישמי והאנטי-ישראלי נוגע בסטארים אהובים ופופולריים ברחבי העולם. בניגוד להרבה כוכבים וכוכבות בתולדות הוליווד שהצניעו או הסתירו את יהדותם, סנדלר - בנם של מהנדס חשמל ומורה בבית ספר לאחיות - תמיד הבליט ולא התבייש ביהדותו. להיפך. יש לו זיקה חזקה לשורשיו וכולם זוכרים את הלהיט המזמר הגדול שלו "שיר החנוכה", שבו הוא ציין את כל השחקנים האמריקאים שהם יהודים מלאים או למחצה. בחלק מסרטיו, סנדלר - שעדיין לא ביקר אצלנו - אף משבץ דמויות של ישראלים שמגלם בעיקר עידו מוסרי – שיתוף פעולה שהחל ב"אל תתעסקו עם הזוהן", והתקאמבק לאחרונה ב"את מה-זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי" (2023), אולי הסרט הכי "יהודי" של סנדלר, שבו הופיעה בתו סאני. "אתה מכיר את עידו? תמסור לו ד"ש", הוא מבקש, "הוא אחלה של בחור. מת עליו".
במהלך מלחמת לבנון השנייה, סנדלר תרם 400 מערכות "פלייסטיישן" ו-2,400 משחקים לילדים בצפון ובשדרות. ואילו שבוע אחרי המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר, סנדלר פרסם בחשבונות האינסטגרם והטוויטר שלו: "ליבי נשבר מההתקפות המחרידות על ישראל מוקדם יותר השבוע. אני שולח למשפחות הקורבנות את כל האהבה והדאגה שלי. אני מתפלל לשלום ולביטחונם של ישראלים ופלסטינים חפים מפשע בכל מקום". סנדלר חתם באוקטובר על מכתב פתוח לנשיא ארצות הברית ג'ו ביידן יחד עם שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד, שקרא לשחרור החטופים מידי החמאס, גינה את האלימות של החמאס, וגם דיבר על הרצון לחופש - הן לישראלים והן לפלסטינים - לחיות בשלום.
בחנוכה האחרון, סנדלר כתב ל-20 מיליוני העוקבים שלו, "חנוכה שמח, שולח לכולכם את אהבתי. שמונה לילות מטורפים ונהדרים", וזה הצליח להרגיז חלק מהעוקבים, שהביעו את מחאתם, אכזבתם וזעמם על רקע אירועי 7 באוקטובר. "התפרנסת מהיותך יהודי ושתקת כבר חודשיים", "איפה היית בחודשים האחרונים?", "אלוהים, פתאום אתה שוב יהודי. זה נס חנוכה!", "האם אתה מתרגל יהדות רק בחגים?" ו"מאוכזבת ממך. איפה הקול שלך לעם היהודי?".
רגע לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל את סנדלר - אז מה יותר קשה להיות בימים אלה: אסטרונאוט בודד בחלל או יהודי? סנדלר פורץ בצחוק רם מהשאלה, מתחיל לענות עליה, ובאמצע התשובה עוצר כדי לחשוב ולתת תשובה זהירה, שלא תסבך אותו ואז אומר: "לכל אחד מהם יש יתרונות משלו".
ועכשיו נותר רק לקוות שאחרי שעמיתו ג'רי סיינפלד הגיע לביקור תמיכה ובמסגרתו ביקר ביישובי העוטף ובכיכר החטופים, גם סנדלר יתייצב בישראל. "אני אבוא, אני אבוא", הוא מבטיח. "שמחתי להכיר ולפגוש אותך ואני מעריך את ההזמנה שלך. אראה אותך מתישהו בישראל".
