להיכל התהילה של המוזיקה משנות ה-90, איפשהו על המדף לצד ההופעה הפוליטית של שינייד אוקונור ב"סאטרדיי נייט לייב", הפריצה הבינלאומית של הספייס גירלז שטרפה את עולם הפופ ומופע האנפלגד של נירוונה שכבש את ילדי הגראנג', צריך לפנות גם מקום של כבוד למוזיקת היורו-דאנס שהצליחה להגיע לכל העולם. לקראת סוף העשור, Barbie Girl של אקווה הצליח להרים כל מסיבה, הוונגה-בויז שרו על כמה שהם אוהבים לחגוג, ועד היום אין מילניאלי שלא מכיר את Blue (דה בה די דה בה דה) של אייפל 65, כשהחידוש של דייויד גטה וביבי רקסה מ-2023 עזר לו להגיע לקהל אפילו צעיר יותר. מה שבטוח - אי אפשר היה להתחמק מהז'אנר שהתנגן מכל דיסקמן עם שירים קופצניים, קליטים ואם להודות - די מטופשים.
כשהקומיקאי האמריקאי קייל גורדון כתב את הטייק שלו ל"איך נשמע להיט יורו-דאנס" בהשראת הבאנגרים האהובים עליו מהתקופה ההיא, הוא ככל הנראה לא צפה את ההצלחה המאסיבית לה השיר יזכה ב-2023. עוד לפני שהשיר עלה לפלטפורמות הסטרימינג השונות - טעימה קטנה מהשיר התפוצצה ב-X (טוויטר לשעבר) ובטיקטוק וצברה כבר למעלה מ-200 מיליון צפיות.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
אותו קטע קצר שילב נוסטלגיה ונונסנס באופן שהצליח לזקק לא רק את התקופה המוזיקלית שילדי מילניום מכל רחבי העולם גדלו עליה, אלא גם מוכיח את כוחו של האינטרנט ביצירת סנסציית רשת בהתהוות. "איך נשמע כל שיר דאנס אירופאי בשנת 1999" הכריזה הכותרת של הסרטון בטיקטוק - וקיימה: הכוכב במרכז הלהיט Planet of the Bass הוא די-ג'יי קרייזי טיימס, בחור אנרגטי ונלהב למדי, לבוש בווסט שחור, מתהדר בשיער בצבע אדום בוהק וחמוש במבטא שמתיימר להיות סלובני עם קריאות קולניות נוסח רנה דיף, חבר להקת אקווה.
כמו בכל שיר יורו-דאנס מוצלח, לצידו של הדיג'יי ישנה זמרת - ביליאנה אלקטרוניקה (בגילום השחקנית אודרי טולינגר), לבושה בסט ספורטיבי לבן-ורוד ומשקפי שמש עם עדשות בצבע כתום. השיר עצמו הוא גולת הכותרת, כשהטקסט המצחיק והקליט נכתב ב"אנגלית כמעט תקנית", כפי שהיטיב לתאר זאת אחד הגולשים, ומצליח להאיר את כל התקופה בתאורת לדים צבעונית, כאוטית ומגוחכת.
כיאה לתכנים ששלטו במצעדים בסוף המילניום, ובתוספת המבט המפוכח ומלא ההומור כמעט שלושה עשורים מאוחר יותר - נונסנס זה שם המשחק, עם סיסמאות שנוגעות בסקס, שלום עולמי וקצב שנזרקות לאוויר שוב ושוב, כמו When the rhythm is glad / There is nothing to be sad, והמוצלחת שבהם - Life, it never die / Women are my favorite guy, כשעל הטקסט המוצלח חתום גם ברוקס אליסון, כותב מערכונים ב"סאטרדיי נייט לייב".
אומנם מדובר בפרודיה, אבל המעריצים התאהבו באופן המדויק שבו גורדון וטולינגר (שאגב עושה ליפסינק לזמרת בשם כריסי פולנד), מבצעים את השיר - הליפסינק, תנועות השפתיים המוגזמות והכוריאוגרפיה המשעשעת. אך לגולשים ציפתה הפתעה גדולה כשבמשך תקופה של כשבועיים גורדון פרסם שתי גרסאות נוספות של הקטע - ולמורת רוחם של הגולשים - החליף את השחקנית שגילמה את דמותה של ביליאנה אלקטרוניקה, כך שבכל אחד משלושה הסרטונים השונים גילמו אותה שחקניות שונות.
"מי זאת לעזאזל?!", תהו בפודקאסט שעלה ברשת בתגובה לגרסה נוספת לקליפ שגורדון העלה לרשת, עם אותו השיר, כשלצידו שחקנית ברונטית עם תסרוקת חללית בשם מארה אולני. "אנחנו רוצים את ביליאנקה אלקטרוניקה המקורית!", מחו מעריצים אחרים ברשת החברתית. הבלבול הרחיק לכת כשסרטון שלישי עלה לחשבון של גורדון, שבו כיכבה הקומיקאית סברינה ברייר. השיח לא נשאר מוגבל רק לרשתות החברתיות, ומגזיני מוזיקה שונים ניסו להבין מה יהיה המהלך הבא של גורדון. כולם כבר היו מעורבים מדי רגשית בתעלומה הגדולה של הקיץ.
כך כתבה בשם Will the Real Ms. Biljana Electronica Please Stand Up? עלתה במגזין המוזיקה "רולינג סטון", וגם "וושינגטון פוסט" תהו - "מה קרה לביליאנה מ-Planet of the Bass?". התשובה כמצופה, נבעה מבחירה אמנותית, כשהתחלופה המהירה של הזמרת בשיר רפררה לקלות שבה היו מחליפים זמרים וזמרות בהרכבים בשנות ה-90.
הקליפ המלא עלה לרשת בשבוע שעבר, ולשמחתם של המעריצים מככבת בו "ביליאנה אלקטרוניקה המקורית" - כלומר, אודרי טולינגר, ובדומה לשיר הוא עשוי היטב ומכיל עוד שלל רפרנסים משעשעים משנות ה-90, כמו קטעים טלוויזיוניים של ביל קלינטון ואווירה שמתיימרת ללכוד את הקלישאה העתידנית. בין המגיבים לכל הסיפור היו במפתיע גם חברי להקת אקווה, שכתבו בחשבון האינסטגרם של גורדון - Wait, is this play about us? כמחווה למשפט של דמותה של מאדי פרז ב"אופוריה", שמגלה שהמחזה שהועלה בתיכון שבו היא לומדת בעצם נכתב עליה ועל חברותיה.
וזה עוד לא הכול. היו גולשים שלקחו את הפרודיה צעד אחד קדימה, והמציאו עבורה סוג של "היסטוריה סודית" שמנסה להפיל בפח מתבגרים שיחשבו ש-Planet of the Bass זה אכן שיר אמיתי שנשלף מהניינטיז. כך גולשת אחת כתבה: "עפתי על השיר הזה ב-1997!". "הוא כיכב בפסגת המצעדים ביוגוסלביה", כתב מעריץ אחר בטיקטוק. "היה להם כמו להיט שהוביל את הטופ 40 ב-1996 ואז הם נעלמו", כתב גולש אחר. "בהמשך הם קיבלו תמלוגים כשדייויד גטה עשה להם רמיקס".
גם הציוץ של הסופר והעיתונאי מארק האריס - שצבר למעלה משמונה מיליון צפיות - הצליח לעשות דבר דומה כשהוא משתעשע עם הרעיון שהשיר הזה אכן היה יוצא בניינטיז: "עבדתי ב'אנטרטיימנט וויקלי' כשהשיר הזה היה עשוי להפוך ללהיט. ב-1997 היינו לגמרי נותנים להם כתבה ענקית עם צילומים ומעט מאוד טקסט כדי לנסות לעקוף את העובדה ששניהם לא דיברו אנגלית".
בינתיים, השיר ממשיך לצבור צפיות והצמד (המקורי, כמובן) אפילו ביצע את הלהיט בהופעת בכורה מול קהל של 17 אלף מעריצים (רובם מבולבלים במיוחד) בהופעתם של האחים ג'ונאס בבוסטון - כמחווה של האחים קווין וניק עבור יום הולדתו של ג'ו. בינתיים גורדון ממשיך לעבוד על האלבום שלו, שיכיל כמובן את הלהיט המצליח שיצר - שהתחיל כבדיחת רשת, התפוצץ כאחד השירים הכי ויראליים הקיץ, ועל הדרך הזכיר לכולם איזו ביזארית הייתה התקופה שבה היורו-דאנס פרץ.
