בואו נשוחח רגע על היצור בעל ההגדרה הגמישה ביותר בעולמות הסטרימינג: העונה. טרם כניסת הסטרימינג והבינג' לחיינו חונכנו שעונה היא מוצר עם התחלה ובעיקר עם סוף. היא עשויה להשאיר פתח לביסוסה של עונה שתבוא אחריה, אבל יותר מזה היא חייבת לשלם את חובתה לצופים - לפתור את הבעיות של העונה הזאת - לפני שהיא מזנקת לעונה הבאה.
"משחק הדיונון 2"- טריילר
(באדיבות נטפליקס)
אולם הסדרות שמגיעות מבית היוצר של חברות כמו נטפליקס ודומותיה הצליחו לחבל בגזרת המושג הזה. עונה כבר לא בהכרח פותרת שום דבר. לפעמים היא מתעלמת מעלילות שהיא עצמה טיפחה וחוטאת בהרהורים וספקולציות על הבאה בתור. לפעמים היא פשוט מפסיקה ברגע מתוח כלשהו וקוראת לזה 'סוף', כי זאת הדרך שלה לומר לנו 'בואו, פינקנו אתכם בכמה פרקים רצוף, אל תהיו חמדנים. אנחנו צריכים הפסקה מתודית כדי לפתות עוד מנויים'. לשפה האנושית יש מילה אחרת, הרבה יותר הולמת, לנקודה הזאת. המילה הזאת היא "אמצע".
"משחק הדיונון" סגרה את העונה הראשונה שלה ברגע הולם למדי – סונג ג'י-הון (שמגלם לי יונג ג'ה) ניצח במשחק, הוא יצא ממנו מליארדר, אבל גם מתוסכל וזועם. בהחלטה של רגע הוא נוטש את התוכנית המקורית שלו - לטוס לבקר את הבת שלו - ומתמסר לחיפושים אחרי המגייס, האיש שצד משתתפים עבור המשחק לטובת בידורם של העשירים. העונה השנייה ממשיכה את אותו הרעיון – עברו כבר שלוש שנים, ג'י-הון מנצל את כספיי הזכייה שלו כדי לחפש קצה חוט. המטרה שלו היא להגיע לאנשים שמנהלים את המשחק ולהפסיק אותו. מצטרף אליו ג'ון-הו, הבלש שגילה בסוף העונה הקודמת שהפרונט-מן, האיש שמפקח על המשחק, הוא למעשה אחיו ואנג אין-הו. ג'ון-הו ניהל מסע חיפושים משלו למציאת המשחקים, ובמקביל נטש את התפקיד שלו כחוקר במשטרה ועבר למשטרת התנועה.
כשהשניים מגובים בחבורה של לוחמים, הם מגבשים תוכנית – ג'י-הון יחזור למשחק בפעם השנייה, והשאר יאתרו אותו, יחשפו את מיקום המשחקים ויסגרו להם את השיבר הראשי. השילוב הזה – ג'י-הון מבפנים והכנופיה שלו מבחוץ, הם השלד של העונה הזאת. הסיום שלה, בסוף הפרק השביעי, רחוק מלהיות מספק או להוות נקודת סגירה עבור הסיפור, ולא נותר אלא להתנחם בכך שמה שנטפליקס מכנה "העונה השלישית", תעלה כפי הנראה במהלך החודשים הקרובים.
יוצר הסדרה, וואנג דונג-היוק, הבטיח שהעונה הקרובה לא תהיה העתק-הדבק של הראשונה, והוא אכן מקיים את ההבטחה הזאת בהצלחה חלקית. אין ספק ש"משחק הדיונון" התבגרה מאוד במעבר בין העונות, בעיקר בזכות המוביל שלה, ג'י-הון. הוא מבצע נהדר את המהפך שעברה הדמות שלו, שהפך כמעט לאדם אחר – הוא אפל יותר, מיוסר, ומבחור אבוד וילדותי הוא הפך לאדם ממוקד עם מטרה נעלה. כשהוא עולה שוב על זירת המשחקים (מה שלא קורה עד הפרק השלישי, אגב), הוא מנהיג. הוא יעשה הכול כדי להפסיק את המשחק, אבל מול דבר אחד אין לו סיכוי – טבע האדם. וכמו שאמר לו החזרזיר שדיבר איתו בלימוזינה, "כל עוד העולם לא ישתנה, המשחק לא ייעלם".
אין בשורה גדולה בעונה השנייה של "משחקי הדיונון". המסר הוא אותו המסר – העולם הוא מקום אכזרי וקר, אנחנו פיונים במשחקי הכוח של האנשים מאחורי הקלעים, שאין להם טיפת אמפתיה אלינו. האנושיות היא מורכבת ומכילה בתוכה גם צדדים איומים. ניכר שדונג-היוק השתוקק לקחת את הבייבי שלו צעד אחד לפחות קדימה – הוא רוצה שהדמויות שלו יגיעו פחות תמימות הפעם. הוא רוצה לראות את הגיבור שלו מתמרד ולא רק שורד. הפעם נכנס גם אלמנט של הצבעה בסוף כל משחק, לפיו השחקנים יקבעו אם המשחקים יימשכו או לא, מה שמדגיש את החמדנות האנושית. אנחנו מקבלים את נקודת המבט של אחד השומרים, יותר נכון אחת, ואת הסיפור האישי קורע הלב שלה.
2 צפייה בגלריה
"כל עוד העולם לא ישתנה, המשחק לא ייעלם". מתוך "משחק הדיונון" עונה 2
(צילום: באדיבות נטפליקס)
בכלל, המומחיות של דונג-היוק, שהתבטאה גם בעונה הקודמת, היא לשלב בעלילה שלו סיפורים קורעי לב כשהוא לא מפספס אף נקודה לחיצה רגשנית בדרך לאקשן, כדי לחבר את הצופים לדמויות שלו בלפיתה כמעט אלימה. השליחים שלו הפעם במסע הזה הם אימא ובן (ממש כמו בריאליטי שנוצר בהשראת הסדרה), אשה צעירה בהיריון והאקס שלה, יוטיובר לשעבר שמצוי בחובות, ראפר לשעבר שהפסיד את הכסף שלו בעסקאות קריפטו ודמויות נוספות. כל אלה פועלים ביקום המוכר של "משחק הדיונון", בעל צבעי הפסטל, הגיאומטריה ההרמונית, המוזיקה העליזה מול ההרג הקר, הדם והבגידה חסרת הלב.
סביר להניח שהאפקט המהמם של העונה הראשונה, למי שזאת היתה כוס התה שלו, לא יחזור על עצמו במפגש עם השנייה. אבל יכול להיות שצופי הסדרה גם לא זקוקים למישהו שיקח את חווית הצפייה שלהם למחוזות שונים לחלוטין. מאוד ייתכן שמה שהם רוצים זה עוד מאותו הדבר – משתתפים במשחק אכזרי, לא פעם ארוך מידי אבל תמיד מצולם היטב ומלא אקשן, בפרנצ'ייז שהפך כל כך מסחרי מאז שיצא לאור, שנהיה יותר ויותר קשה להאמין לנזיפה של הסדרה בקפיטליזם, בתאוות הבצע ובניצול. חג שמח.
