"נישואי פיגרו" - האופרה הקומית של מוצרט, היא שלאגר מטורף בן 235 שנים. האופרה הזו היא בעשירייה, אם לא בחמישייה הפותחת של האופרות הגדולות בכל הזמנים. היא קצבית, היא מקסימה, היא מצחיקה ואין בה רגע דל. היא גם מאוד אהובה על זמרי האופרות לדורותיהם בין השאר כי יש בה שפע עצום של אַרִיוֹת, לכל התפקידים ולכל סוגי הקול. גם תפקידי המשנה הקטנים ביותר זוכים כאן לפחות לאריה אחת. וכולן אטרקטיביות ושופעות חדווה וחמלה.
"נישואי פיגרו" היא אופרה בּוּפֶה (אופרה קומית) מושלמת. המוזיקה הנהדרת של מוצרט – אנרגטית ורווית שמחת חיים ואנושיות - תואמת להפליא לקומדיה ההיתולית שרקם המחזאי הצרפתי פייר בּוּמַרְשֶה. מוצרט הזמין לִבְּרִית על בסיס טרילוגיית המחזות של בומרשה. במרכזן מככב פיגרו הערמומי ששם ללעג את האדונים הנפוחים ומדושני-העונג. תקצר היריעה מלספר את העלילה המסועפת, אך די אם נאמר שהרוזן הנכלולי מבקש להשכיב את סוזנה, המשרתת של אישתו, שאמורה להינשא לפיגרו, משרתו. האציל התאוותן מבקש לממש את זכותו הפיאודלית על ליל הכלולות הראשון של המשרתת שלו. רשמית - הזכות בוטלה, אך האציל לא חוסך בעגבים כדי לממשה בכל זאת. פיגרו וכלתו מנסים לחבל במזימתו של הרוזן והעלילה מסתבכת בתפניות תזזיתיות. כל גיבורי האופרה זוממים זממים, מנסים להערים זה על זה, חושדים, בוגדים, מתחפשים ומתגלים.
עוד במדור מוזיקה:
האופרה מבדילה היטב בין דמויות הגברים לדמויות הנשים; הנשים אצל מוצרט חריפות לאין-ערוך מהגברים מהירי החימה וקיצרי התבונה, והוא מבדיל גם בין האדונים למשרתים, כשאלה האחרונים מתוחכמים ופיקחים הרבה יותר מאדוניהם. מבחינה זו יש ל"נישואי פיגרו" אמירה חברתית נוקבת בגנות האצולה והבורגנות השבעה. הגברים באופרה הזו נטפלים ללא הרף למשרתות, ובמאי האופרה, דייויד פאונטני, טרח להמחיש זאת בסצנת אוננות שכופה הרוזן על סוזנה ובסצנת חצי-אינוס של משרתת אחרת.
אבל פאונטני, סוג של במאי כוכב בבתי אופרה רבים בעולם, לא באמת מעוניין בביקורת חברתית. הגישה שלו אינה יומרנית או חדשנית במיוחד. הוא פשוט מבקש לספק לבאי האופרה בידור מעולה ועונג מוזיקלי, ואת זה הוא עשה בהצלחה רבה. בטוח שמוצרט, שטותניק ידוע וחסיד מעשי קונדס, היה נהנה מהמופע העולץ שראינו על הבמה באופרה הישראלית בתל אביב. צוות הזמרים אימץ בחדווה את העליצות הקצבית שפאונטני הכתיב, עובדה, ההפקה הזאת מצטיינת בזמרים שממש משחקים, והם נעדרים לחלוטין את המעמדים המלאכותיים-מגוחכים שאופרות רבות גדושים בהם.
רק שבחים יש לי לומר על קאסט הזמרים, שלמעט פיגרו - כולם ישראלים. דווקא פיגרו, הבס-בריטון האמריקני קודי קווטלבאום, היה הפחות מרשים שבהם. אמנם יש לו קול נעים וחזות נאה, אבל משהו בהופעתו נעדר עוצמה וכריזמה. לעומת זאת, כל הסולניות באופרה הבריקו. הסופרן דניאלה סקורקה בתפקיד סוזנה, ארוסתו של פיגרו, הייתה להיט ממש. היא שרה נהדר, נעה בקלילות חיננית על הבמה ומשחקת היטב את המשרתת הפיקחית ורבת התושייה. האַרִיַה שלה במערכה הרביעית Deh vieni non tardar ("בוא, אל-נא תאחר") הייתה לא פחות מנפלאה ממש. האריה הזו היא מעין שיר אהבה למחזר דמיוני, ולטעמי היא היפה מכל האריות שבאופרה הזו.
4 צפייה בגלריה
הסופרן דניאלה סקורקה בתפקיד סוזנה, ארוסתו של פיגרו. מתוך "נישואי פיגרו"
(צילום: יוסי צבקר)
טובות לא פחות היו גם הסולניות האחרות; המצו-סופרן ענת צ'רני בתפקיד העלם הפלרטטן והפוחז כּרובינו, הייתה חמודה להפליא. היא שרה באופן מקסים לגמרי את האַרִיַה Voi che sapete che cosa è amor ("אתן הגבירות, שיודעות מהי אהבה, האם זה הדבר שאני כה מתייסר בגללו"). זהו שיר הלל לאהבה באשר היא, וכנראה האַרִיַה הכי מוכרת באופרה הזו. לאלה וסילביצקי, בתפקיד הרוזנת, יש קול סופרן בעל עומק, נפח ורכות שאין לאף אחת מעמיתותיה. הקול הנפלא הזה בשילוב המכובדות המאופקת של הופעתה, מתאימים לחלוטין לתפקידה כרוזנת האומללה והנבגדת - הדמות הטרגית היחידה באופרה הזו. היא הייתה מעולה באַרִיַה Dove sono i bei momenti ("היכן הם הרגעים הנפלאים") בה היא מבכַּה, נואשת, את אובדן האהבה.
הבריטון עודד רייך היה אמין ויציב בתפקיד הרוזן המתאווה למשרתות הצעירות בארמונו (אך קנאי קיצוני לאשתו התמה). הבּס פניני לאון גרובנר והטנור איתן דרורי היו מצחיקים מאוד עם נוכחות קולית ובימתית מוצלחת ביותר. לא שמעתי את הקאסט השני, אבל עמיתים שלי שביקרו השבוע באופרה, מדווחים שגם הקאסט הזה מצטיין ביותר; שירה פטשורניק – בתפקיד סוזנה, טל ברגמן – בתפקיד הרוזנת וטל גנור - כרובינו.
המנצח האיטלקי מיקלה גמבה, הוא מנצח צעיר יחסית אך בעל רקורד ניצוח מרשים במיטב בתי האופרה באירופה. ולא בכדי הוא התניע את תזמורת האופרה ראשון לציון באנרגיה ושמחת חיים, והניע את כל המופע בקצב דינמי וקולח. הדבר המאכזב היחיד בהפקה הזו הוא התפאורה; חזיתות ארוכות ומשונות של חדרי הארמון, ניצבות על-גבי עגלות תעשייתיות. אין בתפאורה הזו לא חן ולא שאר רוח. למעט אולי תפאורת סצנת הגן שהייתה רומנטית ונאה, באופן יחסי.
בשורה תחתונה: האופרה הנפלאה והמשעשעת של מוצרט, במופע עליז, שוקק חיים ובביצוע קולי משובח מאוד של כל הצוות הישראלי. מומלץ בחום.
האופרה "נישואי פיגרו" מאת מוצרט בבימוי דייויד פאונטני תציג באופרה הישראלית עד ה-9 באפריל.
