אנחנו יושבים בבית הקפה הקבוע של יגאל עדיקא ברחובות, מרחק יריקה מהבית שלו. כמעט משפחתי כאן. "מה נשמע אביחי?" פונה אליו מישהי בזכות התפקיד המנצח שלו כאביחי גרציאן, מנהל הרשת בסדרה "קופה ראשית". מישהו אחר מתעניין: "מה המצב קוקו?", תזכורת לתפקיד שלו בסדרה "שנות התשעים". "תמיד הקהל קורא לי בשמות של הדמויות", הוא אומר ולוגם מהקפה שלו. "גם את הדמות של שימי מ’הבורר’ לא מפסיקים להזכיר לי. הכי מדהים שקוראים לי 'יגאל הנאצי', אבל אני בכלל לא יגאל הנאצי. ככה קוראים לאורי גבריאל ב'הבורר'. מבקשים ממני סלפי, ברכות לבר המצווה. אני בבא עדיקא. אני מופיע כל ערב בהצגה 'ברלין', של התיאטרון העברי, וכל פעם שאני נכנס לבמה נשמעות מחיאות כפיים. אני מחכה איזה עשרים שניות שמחיאות הכפיים יירגעו וממשיך. כשאני מופיע בבתי ספר עם 'ברלין' צועקים לי קוקו באמצע ההצגה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נשמע כיף.
"ברוך השם לא חסרה לי עבודה, אני מתפרנס, וזה מחמיא, אבל במאים הולכים על הבטוח, ומציעים לי רק תפקידים של מזרחיים. אני לא מתכוון לשחק עכשיו אשכנזי, אבל למה שלא ייתנו לי לשחק מנתח מוח. זה יכול להיות אפילו מצחיק", הוא מחייך. "יכולים קצת לנסות ולהעז. אני טוב בלהיות לוזר, ואני אוהב את זה, אבל יש עוד תפקידים שמתאימים לי".
זאב רווח עשה מהתפקידים האלה קריירה נהדרת.
"לזאב רווח הייתה פריבילגיה כי הוא בחר לעצמו את התפקידים ויצר לעצמו אותם. שלום אסייג אותו הדבר. הוא פריבילג ושחקן נהדר. התפקיד שלו ב'מנאייכ' ללקק את האצבעות. כזה גם היה איבגי. אני קצת מקנא בשחקנים שיש להם את הזכות ליצור לעצמם תפקידים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא מעט שואלים את עדיקא על העונה החדשה של "קופה ראשית" (שמשודרת ברביעי, 21:15 בכאן 11). "אני כל כך נהנה שם", הוא אומר. "השחקנים שם לעילא ולעילא. זאת באמת סדרה מתנה. העונה החדשה אפילו יותר טובה מהקודמות. קרן מור קומיקאית ענקית ונועה קולר שחקנית גאונה בעיניי. היא מהשחקניות שמבינות מה זה פרטנר ורוצה שהוא ייצא הכי טוב. אני אגיד בגאווה, 'קופה ראשית' זה סיינפלד הישראלי ולא פחות טוב מסיינפלד. אמיר שורוש הוא המקבילה של קרמר, ואני זה ג'ורג'", הוא מחייך.
דווקא ג'ורג'?
"כן, למה לא?"
4 צפייה בגלריה
ג'ורג' קוסטנזה תוצרת הארץ. יגאל עדיקא עם נועה קולר ב''קופה ראשית''
(צילום: באדיבות כאן 11)
מי יאמין שעדיקא בכלל לא רצה לשחק בסדרה. "כשקיבלתי את הטקסטים לאודישן, התקשרתי לסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, ואמרתי לה, 'עזבי אותי מהשטויות האלה, לא רוצה את זה. מה לי ולזה'", הוא מספר, "ואז מירב מהסוכנות צעקה עליי, 'אתה הולך עכשיו לאודישן. אני שולחת לך מונית שתיקח אותך'. כשהתקבלתי, שאלתי כמה ימי צילום זה? הסדרה לא ממש עניינה אותי. הגעתי לקריאה הראשונה עם כל השחקנים, ואיך שהתחילו לקרוא, לא הפסקתי לצחוק. תוך כדי הקריאה כל האסימונים נפלו לי. הבנתי כמה אידיוט ומטומטם הייתי שלא הבנתי את הטקסטים הגאוניים האלה. פשוט אהבל".
עדיקא, 63, איש מלבב, שגם כשהוא רציני להחריד מעטר את פניו חיוך, נולד למשפחה בוכרית. “כשסבא שלי חכם זכריה, שהיה הרב של הקהילה הכורדית והיה נשוי לשלוש נשים, עלה לארץ, הוא בנה בית בירושלים בשכונת הכורדים סמוך לשוק מחנה יהודה", הוא מספר. "יש על שמו כיכר בירושלים. בקומה השלישית הוא בנה בית כנסת. מגרש המשחקים שלי היה בית הכנסת. לא היה לי לגו, היה לי רימוני תורה".
"אחרי שאשתי עברה את הניתוח הראשון, אמרתי לרופאים 'בעוד חודשיים היא פותחת את הסטודיו למחול שלה. כמה זמן ייקח לה לחזור ללמד?'. הם אמרו לי, 'זאת לא השאלה. השאלה היא כמה זמן היא תחיה'"
לפי עשרים שנים איבד עדיקא את אשתו אורית ממחלת הסרטן, ומאז גידל כמעט לבד את שני ילדיהם – אביתר (היום בן 28) וגיליה בת ה-23. "היה לה סרטן עור קטלני", הוא אומר. "הייתה לה שומה שהיא לא בדקה, וכשהורידו אותה כבר היה מאוחר מאוד".
מתי הבנת שמצבה חמור?
"אחרי שעשו לה את הניתוח הראשון והוציאו את בלוטות הלימפה הנגועות מתחת לבית השחי, שמחתי. ואז ראיתי במסדרון שלושה רופאים. אמרתי להם, 'בעוד חודשיים, היא פותחת את הסטודיו למחול שלה. כמה זמן ייקח לה להחלים ולחזור ללמד?'. הם אמרו לי, 'זאת לא השאלה. השאלה היא כמה זמן היא תחיה'. נבהלתי. 'כן, אין לה הרבה זמן - חודש, חודשיים, חצי שנה, שנה'.
"התעקשתי שמישהי אמרה לי שאפשר לחיות הרבה שנים במצב הזה. אבל הם אמרו, 'מי שאמר לך את זה מטומטם'. הסתרתי מאורית את הידיעה הזאת. ברגע שהייתי אומר לה את זה, היא הייתה מתאבדת. הפחתי בה תקווה שאנחנו מנצחים את המחלה. הגילוי המוקדם של הסרטן כל כך חשוב, לכן כשאני מתראיין אני לא מתבייש לדבר על בעיות הלב והסרטן שלי כדי להכניס את האנשים למודעות וכדי שילכו להיבדק בזמן".
לא פשוט לגדל לבד שני ילדים.
"הילדה הייתה בת שלוש כשאמא שלה נפטרה. היא כמעט לא זכתה לקרוא לה אמא. עד היום היא מרגישה את החסר המאוד גדול הזה. לא היה מי שידריך אותה בגיל ההתבגרות - רק אני או אמא של חברה שלה. הסבתא, אמא של אורית, מאוד עזרה לי לגדל אותם בשנים הראשונות. הייתי קם בחמש בבוקר, לוקח אותם לבית הספר והולך לצילומים. עשרים שנה אני אבא ואמא במשרה מלאה. הילדה עדיין גרה איתי והילד גר עם חברה שלו, אבל חמש שש פעמים ביום מדבר איתי".
לפני כשלוש שנים, כשהצטלם לתפקיד אבא לילד חולה בסדרה ''למה מי מת'', חש עדיקא בכאבי בטן. האבחנה: גידול במעי הדק. "במשך שנים חטפתי כאבים", הוא מספר. "פעם בשנה הלכתי לבדיקות ואמרו לי שהכול בסדר, שאין לי מה לדאוג. יום אחד, במקרה, הרופאה אמרה לי, 'לך תעשה סי-טי. אני בטוחה שאין לך כלום, אבל לך תעשה'. בזכות פרוטקציה של חבר עשיתי מיד את הבדיקה. גילו לי סרטן במעי הדק. הרופאה אמרה לי, 'זה היה אצלך לפחות עשר שנים'. למזלי הוא מתפתח לאט מאוד".
איך הגיבו לזה הילדים?
"אביתר בא איתי לביופסיה ולקח אותי לכל הבדיקות. גם גיליה הייתה בעניינים. הם ליוו אותי לכל מקום, וישנו איתי בבית החולים. ברור שהם פחדו בגלל מה שקרה לאמא שלהם".
החלמת לגמרי?
"אני עדיין נבדק. עשו לי ניתוח, הורידו הכול, אבל אחר כך גילו שיש לי עוד מקומות נגועים בסרטן. מדי חודש אני מקבל זריקה ביולוגית שזה לא יתפשט".
גם הלב לא עושה לעדיקא הנחות. "יש לי היפוך פרוזדורים. לקחתי כדורים ועשיתי אבלציה (טיפול בהפרעות קצב באמצעות צריבה – י"ב)", הוא אומר, "אבל עכשיו אני בסדר. אני מתפקד כרגיל".
בשנה שאחרי מותה של אשתו אורית יזם עדיקא ושיחק בתפקיד הראשי בסדרה "מלנומה אהובתי", שהתבססה על סיפורם האישי והפכה בהמשך גם לסרט מרגש. "מבחינתי זה הדבר הכי חשוב שעשיתי", הוא אומר. "עשיתי אותה שנתיים אחרי שאורית מתה, אבל כבר כשהיא הייתה בקומה אמרתי לדוד אופק ויוסי מדמוני שאני אעשה על זה סרט. אחרי השבעה לא עזבתי אותם. התחלתי לספר להם וכתבנו יחד את הסדרה. כל ערב הייתי מתקשר ומנדנד ליוסי מדמוני, עד שגיבשנו איזה נייר".
עדיקא שיחק בקריירה הארוכה שלו בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון: "בת-ים-ניו-יורק", "הבורר", "שנות ה־80" ו"שנות ה-90", "קופה ראשית", "השוטר הטוב", "שב"ס", "אליפים" ועוד. "העונה הראשונה והשנייה של 'שנות השמונים' היו פשוט מאסטרפיס'", הוא אומר. "הסיפורים היו יותר מגובשים. אחר כך ממציאים, אין ברירה. הציבור היה צמא לסיפורים שהוא יכול היה להזדהות איתם. אני גאה שגם הייתי ב'בת־ים-ניו־יורק'. היא הייתה האמא והאבא של כל הסדרות עם המשפחות המזרחיות, כולל 'זגורי אימפריה'. הדמויות לא היו פלקטיות ונלעגות כמו בסרטי הבורקס. הן היו בני אדם. אנושיות".
"בית מרוקאי, עיראקי, צ'רקסי, כורדי, קווקזי, גרוזיני - באוזן האשכנזית זה היה קצת צורם. היה קשה לאנשים לשמוע טקסט במרוקאית אחרי יונית לוי. היום מבינים שהטלוויזיה צריכה לייצג עם שלם, לא חלק ממנו"
חשבת ש"שנות ה-80" ו"שנות ה-90" יזכו להצלחה גדולה כל כך?
"ידעתי שזה יהיה שלאגר וידעתי גם מה יהיו הביקורות. באתי לבמאי קובי חביה, ואמרתי לו, 'בוא, אני רושם לך את הביקורות של כל העיתונאים'. בית מרוקאי, עיראקי, צ'רקסי, כורדי, קווקזי, גרוזיני באוזן האשכנזית זה קצת צורם. זה כמו שאני יכול לשמוע מוזיקה קלאסית, אבל אופרה קצת קשה לי לשמוע. אבל פתאום גם אמרו, 'וואלה זה מצחיק, זה מזכיר לי את הילדות שלי', ואז נהיו יותר פתוחים לזה. בהתחלה, ואני לא מאשים אף אחד, היה קשה לאנשים לשמוע טקסט במרוקאית אחרי יונית לוי. היום יש בטלוויזיה ייצוג לכולם. מבינים שהטלוויזיה צריכה לייצג עם שלם, לא חלק ממנו".
למדנו לאהוב סדרות על כולנו, אבל השסע בחברה הישראלית עדיין קיים.
"להגיד קיפוח במובן של הפנתרים השחורים - אין. אני יודע שיש העדפות בין אשכנזים למזרחים, אבל כמו שהיה בתקופת מפא"י כבר מזמן אין. מפריע לי מאוד הקיטוב שנוצר כאן ומפריע לי מאוד שמדברים על ישראל הראשונה והשנייה. ההפרדה הזו מדירה שינה מעיניי. הילדים שלי, גיליה ואביתר, הם מעורבים. חצי אשכנזים.
"מה שמגעיל אותי הוא שממסחרים את הפער העדתי וממסחרים את הבעיות החברתיות. הופכים את זה למזרחים מול אשכנזים, וזה בלוף. יש אנשים בכנסת שעושים את זה בשם הפוליטיקה. איך אמסלם מדבר על הרולקסים ויש לו שעון דומה על היד? בצבא הייתי עם מושבניקים וקיבוצניקים, כורדים ומרוקאים. כולנו ביחד נלחמנו ברמת הגולן.
"אבישי בן חיים שאני אוהב הופך את ראש הממשלה למלך של המזרחים. הוא ראש הממשלה שלי, אבל לא מלך של המזרחים. בליכוד, המפלגה הכי מזרחית שיש, לא היה וגם לא יהיה ראש ממשלה מזרחי. אמסלם, ביטן ומיקי זוהר לא מועמדים לראשות הממשלה. ביטן הוא עלא כיפאק, אני מת עליו, אבל אין מנהיגות מזרחית בליכוד. זה פיקציה. דוד לוי, שרצה להיות ראש ממשלה והיה יכול, מחקו אותו".
מה אתה חושב על המהפכה החוקתית?
"אני לא הולך להפגנות - אני מפחד מהסוסים ומהאלימות - אבל אני בעד המחאה. במחאה ההפרדה היא לא בין מזרחים לאשכנזים, אלא בין מי שרוצה מדינה דמוקרטית למי שלא רוצה. חייבים להפריד בין הדת למדינה. זה שורש כל הרע. החוקים הדתיים הופכים אותנו למדינת הלכה וזה מה שמפחיד אותי".
איזה תפקידים אתה חולם לשחק?
"הייתי מעדיף תפקידים יותר ארץ ישראליים. אני הרבה יותר אהנה מהם. הצטלמתי לסדרה 'מותק בול באמצע' של שמוליק הספרי, על לוביסטים בכנסת. הספרי הוא חבר טוב, חכם, ידען גדול. יש לנו עוד צילומים של 'שנות ה-90' ומחכות לי עוד הצגות בתיאטרון העברי. אין לי סבלנות להיות בכמה הצגות במקביל".
חשבת על זוגיות חדשה?
"אני מרגיש שאני לוקח את אשתי לכל מקום. אני נושא אותה כל הזמן על הידיים גם כשאני יוצא עם אחרות. אם אני ארגיש בדידות נוראית אני אשמח שתהיה מישהי לידי".
