לקראת חג המולד צופי הטלוויזיה בארצות הברית נכנסים לכוננות ספיגה. עשרות סרטי חג מולד עומדים להתקיף עם אהבת האדם המזויפת, איחוד המשפחות מחמם לב ואהבה חדשה שמסתנכרנת עם סוף השנה האזרחית. במרכזם נמצאת דמותו של האיש השמן עם הזקן, שדמותו עוצבה על בסיס שלל מסורות רבות שנים, וקיבלה פיניש בארצות הברית של שנות ה-30 על ידי מאייר/פרסומאי שעבד עבור חברת קוקה קולה. אפילו בישראל, מדינה שסופגת לא יותר מקמצוץ מנחשול הפסולת, יש תחושה שהקצת שמגיע הוא יותר מדי. אגב, אם יש מי שחושב שהמבקר-גרינץ' מגזים, רק אציין שמגזין "אנטרטיימנט וויקלי" הרכיב רשימה של 169 סרטי חג מולד חדשים שנעשו בשנת 2022 ושעתידים להיות מוקרנים בערוצים ופלטפורמות השידור הביתיות. ככה נראית פתולוגיה תרבותית.
"מי מפחד מסנטה?" טריילר
מה שנכון לטלוויזיה נכון, גם אם במידה מוגבלת, לקולנוע. סרטי חג מולד שזוכים למסך הגדול נדרשים לתת איזה אקסטרה ביחס לפס הייצור הטלוויזיוני: ליהוק, הומור, עושר הפקה, או לעג למנהגי החג שבדרך כלל חוזר ומאדיר אותם. כך גם לדמותו של סנטה קלאוס - האם בקולנוע ניתן להציג את הדמות המשומשת הזו בדרך חדשה, מפתיעה, פראית?
אז כבר היה לנו סנטה שרירן ("סנטה עם שרירים" מ-1986 עם האלק הוגן), סנטה שתיין וגנב ("סנטה רע" מ-2003 עם בילי בוב ת'ורנטון) שניהם דוגמאות ל"סנטה דפוק", שהוא רחוק מהאידיאל של הדמות, ובכל זאת זוכה לסוג של שינוי חיובי. ישנם גם סרטים שבהם אין כפרה לסנטה, בעיקר בגלל שהוא רוצח סדרתי. כך בסלאשרים Christmas Evil (1980), Silent Night Deadly Night (1984) ו-Santa's Slay (2005).
עוד ביקורות קולנוע:
"מי מפחד מסנטה?" (Violent Night) הוא קומדיית-אימה-פעולה שבה מופיעה דמותו של סנטה "האמיתי" המגולם על ידי דייויד הארבור. את 36 הקילוגרמים שהארבור הוריד כדי לשחק אסיר בכלא הרוסי בעונה הרביעית של "דברים מוזרים", הוא העלה מחדש עבור סנטה. לא בטוח שזו הייתה השקעה משתלמת. זהו סנטה מוזנח, מקועקע, עצבני ומדופרס. הוא מי שיחסיו עם גברת סנטה נשחקו באלף שנות נישואים, וכרגע הוא מעדיף להיכנס לבתים בעיקר כדי לנשנש עוגיות ג'ינג'ר ולפשוט על ארון המשקאות.
לפני שאמשיך להתייחס למה שקורה ב"מי מפחד מסנטה?" צריך להכיר את יוצרו. טומי ווירקולה הוא במאי נורבגי שפרץ למודעותם של חובבי סרטי האימה מחוץ למולדתו בסרטו השלישי Dead Snow (2009). הסרט, שעוסק בזומבים נאצים, מכיל שלוש הדגמות יצירתיות בנוגע לדברים שניתן לעשות עם מעיים של בני אדם (להיתלות ממצוק בעזרת מעיים של זומבי נאצי, למשל). סרטיו הבאים המשיכו לעשייה ז'אנרית - חלקם בארצות הברית ("קוטלי המכשפות", What Happened to Monday מ-2013), וחלקם כהפקות נורבגיות. גם בלי לסקור את כל עבודותיו, ברור כי ממנו לא הולך לצאת סרט חג מולד "לכל המשפחה".
ואכן "מי מפחד מסנטה?" הוא סרט בדירוג R מובהק, עמוס בקללות שנזרקות בו על ימין ועל שמאל, ובעיקר באלימות שמתעצמת במערכה השלישית לכמה אקטים של ריטוש. סנטה עצמו מאוד מחובר לפטיש הגדול שאיתו הא רוצץ ראשים אי אז לפני 1000 שנים כשעוד היה לוחם סקנדינבי (איך הוא הפך לסנטה - זה דווקא לא ממש מוסבר. נחכה לסרט ההמשך). האלימות קיצונית מבחינה גרפית, אבל ברובה שואפת להיחוות כהומור, ולא כסרט אימה. המעברים החדים בין אלימות ומתקתקות חג מולד, מאפשרים לסרט לתפקד בו זמנית כבדיחה על חשבון הסכריניות של סרטי חג מולד רגילים, ובה בעת, בדרך המותאמת לילדים הגדולים שצופים, תיקוף מחודש של ערכי החג.
העלילה קולעת את הסנטה נטול המוטיבציה לערב חג המולד בבית האחוזה של משפחת לייטסטון. משפחה עשירה כקורח, שעשתה את הונה בעסקאות תיווך מפוקפקות בין ממשלת ארצות הברית לבין מדינות נפט במזרח התיכון. בראש המשפחה המטריארכלית - גרטרווד (בברלי ד'אנג'לו) השולטת בה ביד רמה. שני ילדיה - הבן ג'ייסון (אלכס האסל) ובת אלווה (אדי פטרסון) היו רגילים כל חייהם לרצות אותה. ג'ייסון הביא לאירוע את לינדה (אלכסיס לאודר), מי שעשויה להיות בקרוב גרושתו, ואת בתם הקטנה והחמודה טרודי (ליה בראדי) שמאוד מאמינה בסנטה ומאוד לא רוצה שהוריה ייפרדו. לאלווה יש נטיות אלכוהוליסטיות, בעל בשם מורגן (קאם גיגנדט) - שחקן יפיוף וטיפש שצעיר ממנה בשנים רבות, ובן מתבגר בשם ברט (אלכסנדר אליוט) עם אופי מאוס במיוחד.
לתוך הדינמיקה המשפחתית הרעילה נכנס אלמנט ה"מת לחיות" (1988) (שהוא, כידוע, אחד מטובי סרטי חג מולד). חבורת שודדים, שלכל אחד מהם כינוי של מאכל או אלמנט הקשור לחג (ג'ינג'רברד, שוגר פלאם, קנדי קיין, קראמפוס וכו'), פורצת לבית כדי להגיע לכספים הלא חוקיים המוסתרים בכספת במרתף. הם לא מהססים לחסל את אנשי הצוות והשומרים של משפחת לייטסטון, וברור שגורלם של בני המשפחה בסכנה. מנהיג החבורה המכונה "סקרוג'" (ג'ון לגוויזאמו) עוד יתגלה כתוצר של טראומת חג מולד שעיצבה אותו כפי שהוא. ברור שרק סנטה יוכל להציל אותם.
הסרט לא מנסה להסתיר את ההתכתבות המתמדת שלו עם "מת לחיות", ובהמשך "שכחו אותי בבית" (1990). המלכודות שקווין מקאליסטר (מקולי קאלקין) טמן לשודדים עלובי הנפש, הן כאין וכאפס לעומת המלכודות שיהיו צפויות לשודדים במערכה האחרונה. הסרט מציע עצמו כבידור פרוע שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה ומהמקום הזה מציע כמה רגעים קיצוניים.
בעיותיו של הסרט טמונות באורכו. הוא לא אמור להיות רצף של אלימות מתחילתו עד סופו, אבל בכל זאת במשך לא מעט מעלילתו הוא נגרר רק כדי להגיע לבידור האלים שבקיצו. הדמות של סנטה מאופיינת בדרך מאוד לא עקבית - הוא אנושי? הוא בן-אלמוות? מהם כוחותיו? יש לא מעט סצנות שבהן סנטה נחבט, מוכה ונחתך. גבר גדל גוף, לא צעיר, בוודאי לא רזה, מול בית מלא בלוחמים מיומנים. הפגיעות של הגוף מתהפכת בחלק האחרון כשהוא והפטיש הופכים למכונת ריטוש משומנת. שינוי זה מתחולל ללא כל הצדקה מלבד הצורך לספק ריגושים ולייצר הכרעה בעלילה. באורך של 112 דקות הבדיחה הזו ארוכה מדי, ולוקח יותר מדי זמן עד שיגיע התגמול של הסרט.
