התקינות הפוליטיות, המודעות לייצוג גזעי, ותהליכי התבגרות ושליטה עצמית הפכו למרכזיים במותגי דיסני-פיקסאר מהשנים האחרונות. "אלמנטלי" (Elemental), הסרט החדש מבית היוצר של האולפנים, ממשיך את המגמה הזו, וגם אם, איך לא, הוא לוקה בדידקטיות מסוימת – יש בו חן רב ומופע ראווה של צבעים ותנועה. כמו "לוקה" (2021) לפניו, גם הסרט הזה עוסק בקבלת האחר, וכמו "אדומה אש" (2022) גם הוא מעמיד במרכזו נערה מתבגרת שתידרש ללמוד לשלוט ברגשותיה.
"אלמנטלי" - טריילר
(צילום: באדיבות פורום פילם )
הייחוד הוא שאותה נערה מתבגרת היא למעשה להבה (בדיבובה של ליאה לואיס), אמבר הוא שמה, אך אהבתי יותר את השם שניתן לה בגרסה העברית שבה צפיתי: אש-לי. הוריה היו בין הראשונים שהיגרו לאלמנט-סיטי, עיר יסודות הטבע – אדמה, אוויר ומים – והקימו בה חנות נוחות על טהרת המוצרים הבוערים. יש להם שפה משונה, וכמובן שהם מתקשים למצוא את מקומם במרחב שבו היסודות האחרים מתקיימים בהרמוניה. הדברים מסתבכים כאשר אש-לי תיתקל במקרה, במרתף החנות, בפקח עירוני בשם ווייד, פלג בדיבוב העברי (מאמודו את'י), שנסחף לשם בעקבות הצפה.
כמתבקש מהיסודות שמרכיבים אותם, נערת האש נוטה להתפרצויות בלתי נשלטות שגורמות לשריפות קלות ולנזק לאינסטלציה. לעומתה, איש המים לוקה ברגשנות-יתר. מטבע הדברים, וסליחה על כפל המשמעות, המפגש ביניהם הוא כמעט בלתי אפשרי (קשה להיזכר בעוד סרט שבו אחת הדמויות פשוט מתאדה), אבל הוא מקבל תוקף עכשווי נוכח האלגוריה הגזעית שבבסיס הסרט. העובדה שאנשי האש, שנראים כמו להבות, מתקשים לתפקד במרחב העירוני שמותאם ומונגש לצרכי היסודות האחרים מדגישה את עיסוקו של הסרט גם בנגישות פיזית. נושא שוודאי לא חולף מעל לראשיהם של הצופים הצעירים.
הקשר בין הנערה בלהבות והפקיד המימי הצעיר (שנראה כמו בועת ברבאבא) מתחיל כאשר הוא מנסה לעזור למשפחתה להציל את בית העסק מבכירה עירונית שהיא מאנשי האוויר-רוח דווקא, ומעוצבת כענן. יש משהו משעשע בעובדה שגיבורי הסרט הזה לא עסוקים במלחמה מול גורם אנטי סביבתי המאיים להשמיד את המרחב המשלב בהצלחה יסודות טבע ואורבניות. האויב פה, לכאורה, הוא תכנון לקוי ואטימות פקידותית, וכך נמנע הסרט מעומסי דידקטיות. החיבור בין מים ואש – שאינו זר לצופה התל אביבי שגדל על המזרקה של יעקב אגם בכיכר דיזנגוף, שהסרט מזכיר אותה גם בצבעוניותו הגועשת – משמש לא רק כאלגוריה גזעית, אלא גם כתובנה חכמה על קיימוּת ושיתוף פעולה.
לביקורות סרטים נוספות:
זהו סרט פיקסאר השני של הבמאי פיטר סוהן, שב-2015 ביים את "הדינוזאור הטוב", מהסרטים הזניחים יותר בתולדות האולפנים. "אלמנטלי" מצטיין, בראש ובראשונה, בוויזואליות האורבנית שלו, שלי לפחות נראתה כמו "בלייד ראנר" על אסיד. אבל ישנו גם חן רב באופן שבו האנימציה משכילה להעניק גוף ופנים לאלמנטים השונים, ולאפיין כל אחד מהם כשהוא לעצמו וכן באינטראקציה שלו עם סביבתו (מה, למשל, אכן קורה כאשר אש ומים מחזיקים ידיים). קל אולי להיתפס לאלגוריה האתנית הפשטנית שהסרט נדרש אליה ולבקר אותו על כך – אחרי הכול, בגרסה המקורית מדבבים את הגיבורים שחקנית (לואיס) ממוצא אסיאתי ושחקן (את'י) ממוצא מאוריטני – אבל עיסוקו של "אלמנטלי" בשיח הזה מוצא לו הפעם מקבילות מעניינות. החיבור בין היסודות יוצר בסופו של דבר הרמוניה, וזו לא באה על חשבון מובחנות וייחוד.
אני מעדיף סרטים כמו "אלמנטלי" על פני סרט דוגמת "שכונה על הגובה", העיבוד הקולנועי למיוזיקל מאת לין-מנואל מירנדה, והיה לא יותר מאשר פנטזיה כושלת של טהרני המודעות החברתית-גזעית. אני מעדיף אותו, גם משום שהסרט מעלה את הדילמה של בני הדור השני להגירה (אמבר/אש-לי) בצורה הנובעת מעיסוקו ביסודות הטבע. האם עליה לתפוס את מקומו של אביה בניהול החנות או לפצוח בקריירה אמנותית משלה כמעצבת זכוכית. בהקשר של הסרט, זהו לא רק המתח שבין המסורת והאינדיבידואליזם, אלא גם ביטוי לפיתוח של שליטה עצמית והפנייתה של הבערה (הפנימית-רגשית) לכיוונים יצירתיים. זה בהחלט רעיון יפה, וכאמור מצניע את היבטיו הדידקטיים של הסרט.
הרעיון להפוך אלמנטים לדמויות מזכיר את "הקול בראש" (2015), שבו האנישו אולפני פיקסאר רגשות אנושיים – אושר, כעס וכו'. בהחלט אפשר להעריך את התפיסה המקורית המשותפת לשני הסרטים, גם אם הישגו של "הקול בראש" משמעותי יותר ברמת מורכבותו ופנייתו (גם) לקהל מבוגר יותר. יש ב"אלמנטלי" משהו נאיבי ובסיסי, אין זה סרט מתוחכם, וקהל היעד שלו הוא בעיקר ילדים. עדיין, זהו סרט חינני בהחלט, וישנן בו כמה סצנות משעשעות, כמו ארוחה בבית משפחת איש המים, שאליה מוזמנת נערת האש, או טורניר בין שתי קבוצות עננים-רוח. נהניתי מהסרט, ושני בני כמעט-עשר שהיו איתי נהנו אפילו יותר.
