כששואלים מישהו עם נגיעה כלשהי לישראל מה שלומו בימים אלה, הוא לא יכול להסתפק ב"בסדר". גם אם זה נכון או סתם מריחה מנומסת, זה מרגיש מאוד לא במקום להיות "בסדר" במצב הנוכחי. כך נוספה לה אחת ממילות המפתח של התקופה: "בנסיבות". ה"בנסיבות" היא לא רק הרכנת ראש בפני ההקשר הרחב של החיים בישראל (מלחמה, שכול, פצועים, מפונים, עולם עוין, חרא כללי) אלא גם דרך להסביר שגם ה"בסדר" הפרטי מקבל פרופורציות: אולי בימים אחרים לא היינו מסתפקים ב"בסדר", אבל ה"נסיבות" הן שגורמות ל"לא משהו" להיראות "בסדר" (ואחיו הנודניק, "דווקא בסדר").
מתוך השיר "הוריקן", בביצוע של עדן גולן
(באדיבות כאן 11)
"הוריקן", השיר שנשלח לייצג את ישראל באירוויזיון בתום סאגה ישראלית טיפוסית שראשיתה ביוהרה פומפוזית וסופה בהתקפלות, הוא התגלמות ה"בסדר, בנסיבות". לכל אחד מהכותבים - אבי אוחיון, קרן פלס וסתיו בגר - יש רגעים יותר טובים, מקוריים ומפתיעים ברזומה. מלכתחילה מדובר ביוצרים, ואילו ההשתתפות של ישראל באירוויזיון השנה היא לא אירוע מוזיקלי. כל הציפייה כאילו ניתן להלביש על שיר אחד את הציפיות הבלתי ריאליות של אומה שלמה - גם להשתתף, גם לבטא את הכאב הלאומי וגם לקבל מחיאות כפיים באירופה - הייתה מופרכת. על כך, כידוע, נוסף העימות עם איגוד השידור האירופאי, שעמד לפסול את הגרסה המקורית של הטקסט בזמן שבהנהלת התאגיד עסקו באיסוף לייקים סביב הסירוב לשנות את המילים.
והנה אנחנו כאן, קצת פחות זקופי קומה אבל עדיין חלק מהמשחק. למעשה, "הוריקן" הוא ממש מחווה לשירים שאפשר לשמוע באירוויזיון מדי שנה בקרב מדינות מזרח אירופה, שחולמות על עלייה לגמר ומכריזות על יום חג אם הן משתחלות לעשירייה הראשונה: שלוש דקות של מלודרמה בטעם אבקת מרק רוק כבד, טקסט גנרי שצועק "עצוב לי (אבל לא בקטע פוליטי!)", ומעל הכול השפעות של אוונסנס (מינות הגיטרות) ובחלקו האחרון גם של - וזאת לא בדיחה - Incomplete של בקסטריט בויז. גם זאת סוג של ציונות: הם הרי די אהבו להופיע בארץ.
כל זה מתהווה לכדי שיר שהוא "בסדר, בנסיבות" משום שהלחן וההפקה מלוטשים, נקיים וקליטים, לא ממש היו אלטרנטיבות (להרים זאת לא אופציה), וגם הבחירה של היוצרים להאמין בקול עתיר הפוטנציאל של גולן היא המעט שאפשר לעשות עבור הזמרת הצעירה, שנזרקת למים שגם שחיינים ושחייניות מנוסים ממנה טבעו בהם. גולן מפגינה בשיר את כל הסיבות שבגללן זכתה בעונה הבעייתית (אמנותית ומוסרית) של "הכוכב הבא": מנעד מרשים, עוצמה שקשה להתעלם ממנה ובעיקר בגרות שלא משקפת את גילה האמיתי. לא יהיה מסובך להמר שהניסיון של פלס בפיתוח קולות בראשית דרכם (רביב כנר, למשל) שיחק תפקיד חשוב ביכולת של גולן לעמוד בכבוד באתגר של "הוריקן", ובעיקר לעורר ציפיות כלפי הביצוע החי: אם גולן תתגבר על טריליון המכשולים שממתינים לה בדרך - מההתרגשות הטבעית ועד העובדה הפעוטה שלפחות חצי אירופה לא רוצה לראות אותה שם - היא עוד יכולה לצאת מהתסבוכת הזאת עם קריירה.
בסיום העברי והמאולץ של השיר (או שמתגאים בשפה או שלא) - גולן לוחשת "לא צריך מילים גדולות / רק תפילות". ובכן, ל"הוריקן" אין "מילים גדולות" ו"תפילות" הן בערך הדבר היחיד שיכול לעזור לו. ואם איכשהו זה יסתיים בגמר, זה יהיה הרבה יותר מבסדר (בנסיבות).
