אם משהו יישאר פה לנצח, הרבה אחרינו, כשכל הז'אנרים ותתי הז'אנרים יעברו בנהר ויקמלו או יהפכו למשהו אחר, מוזר עוד יותר, זה יהיה דרמות הולמרק, שחלק מהן אפילו לא נוצרו בהולמרק אבל הן כבר לא ימלטו מההגדרה. הן נוסחתיות, לפעמים שמרניות במסווה, צפויות להדהים ותמיד תמיד יהיה בהן מרכיב רומנטי מובהק, שינצח את כל מה שרע בעולם. הפעם זאת "הלב של סאליבן" (Sullivan's Crossing) שעלתה אמש (ב') ב-yes, ושתעשה לכם נעים במשך עשרה פרקים. היא אומנם נוצרה ברשת CTV הקנדית אבל העיקרון הוא אותו עיקרון - בואו לשכוח מהמציאות בלי לקחת את הסיכון שמשהו מפתיע יקרה, להתנחם בידיעה שהרכבת לעולם לא תסטה מהפסים, בביטחון ששום התרחשות פתאומית לא תאיים על האושר.
הלב של סאליבן - טריילר
(באדיבות: yes)
"הלב של סאליבן", שמבוססת על סדרת ספרים של רובין קאר עם אותו השם, עוקבת אחר מגי סאליבן (מורגן קוהן), נוירו-כירורגית יפהפייה ומוכשרת להפליא, שמצאה את דרכה ברפואה הפרטית ועכשיו עושה הון וחיל ומה שאתם לא רוצים. יש לה בחור מוצלח שמחזר אחריה כבר שנתיים ומאיץ בה לעבור לגור יחד, שותף מוצלח למרפאה וקריירה כל כך מצליחה שבשלוש הדקות הפותחות של הפרק הראשון היא מקבלת את פרס האוסקר של הנוירוכירורגים או משהו בסדר הגודל הזה, באירוע מפואר שמגיעים אליו בלימוזינה ובשמלה שחורה קטנה.
לכתבות נוספות במדור:
אבל למי מאיתנו זה לא קרה - במהלך האירוע נכנסים בדרמטיות כמה שוטרים חמושים ועוצרים את מגי והשותף שלה למרפאה בעקבות אירוע מכונן שנסתר מעיני הצופים עד הפרק השישי בערך. הפעם הבאה שאנחנו פוגשים את מגי זה כשהיא נמצאת בדרכה לעשות את מה שרוב הדמויות של דרמות הולמרק עושות בשלב זה או אחר – חוזרת אל העיירה הקטנה והכפרית שבה היא נולדה כדי להתמודד עם העבר שלה, לנשום אוויר צח, להיזכר בפשטות וכמובן, למצוא אהבה אמיתית. במהלך הפרק אנחנו מתוודעים אל כל מיני דמויות שמתגוררות בעיירה, בעיקר לאבא של מגי, סאלי (סקוט פטרסון, לוק דיינס מ"בנות גילמור", זכותה תגן עלינו), שמערכת היחסים שלהם מעט מקולקלת מסיבות לא ידועות, וקאל (צ'אד מייקל מארי, לוקאס מ"מגרש ביתי") שהוא יהיה מושא ה'בהתחלה לא כל כך אהבה' אבל בסוף, אפשר להמר, אהבת חייה של מגי החדשה והמשופצרת.
2 צפייה בגלריה
היוצרים לקחו את הפורמט המוכר כמה רמות למעלה עם סיפור שבלוני אבל מהנה. מתוך "הלב של סאליבן"
(צילום: באדיבות yes)
הפורמט של סדרות הולמרק הוא אחיד להדהים, ו"הלב של סאליבן" לא חורגת ממנו אפילו לרגע. היא מתאימה את עצמה לרוח הזמן – מגי היא בעלת קריירה משגשגת, התקלה שאירעה לה לא הייתה באשמתה. היא תנסה במקביל גם לחדש את הקריירה שלה והגבר שלה יתמוך בה. היא עומדת על שלה, אסרטיבית, אבל מודעת רגשית ויודעת מתי לרסן את האגו. יחד עם זאת ה"תהליך" שלה בא לידי ביטוי במאבק בין חיי העיר המשחיתים ונטולי המהות, העגלה הריקה, אם תרצו, מול חיי הכפר האותנטיים, הפשוטים, הצנועים, וערכי המשפחה, שמציבים אותה מעל לכול, נוכחים מאוד גם כאן. יש יוצרים שלקחו את הפורמט הזה כמה רמות למעלה עם סיפור שבלוני אבל מהנה, הרוב נשארו איפה שהוא בטווח הנורמה של הז'אנר בידיעה שלנצח יהיה להם קהל נאמן שיבוא איתם גם לשם.
מעבר לזה, לא מדובר במופת דרמטי. הדיאלוגים די משומשים, המשחק די שבלוני. אבל בהיעדר הציניות, בידיעה שהאהבה תמיד מנצחת, בחלוקה הברורה מהדקה הראשונה לדמויות הטובות והחיוביות לאלו שרק נחכה לרגע שפרצופן האמיתי ייחשף, יש משהו כל כך מרגיע ומנחם, שמבטיח שזה הטייס האוטומטי שתרצו להפקיד בידיו את התודעה שלכם כשיתחשק להם להוריד את הידיים מההגה ואת העיניים מהכביש. הסיפור, שלרוב מסופר מנקודת מבט נשית, יהיה רך ונוגע ללב, המחלוקות ייושבו בשיחת נפש מלב אל לב, תובנות יצופו, הכול ייפתר על הצד הטוב ביותר. נראה אתכם אומרים לזה לא.
