החלק הכי מעניין בדוקו על ארתור פינקלשטיין, "היועץ – ארתור פינקלשטיין", ששודר אמש ב-HOT, נשאר מחוץ לסרט. בהרצאה שנתן כמה שנים לפני מותו הודה פינקלשטיין ש"רציתי לשנות את העולם ושיניתי אותו לרעה". יוצר הסרט, עדו צוקרמן, שעבד עם פינקלשטיין במשך 20 שנה כשהאחרון שימש כמנהל קמפיינים של פוליטיקאים בארה"ב, אירופה וגם בישראל, העדיף להשאיר את הווידוי הזה על רצפת חדר העריכה. "לא חשבתי שהוא צריך להתנצל", אמר צוקרמן בכתבה על הסרט ששודרה בחדשות 12. "היועץ" הוא אכן סרט שבא מאהבה והערצה. בהתאמה, הוא מנסה לשכנע אותנו לאהוב ולהעריך את האיש שידע להפוך מספרים לרגשות, הזין את הקיטוב הקיים בין שבטי ישראל ונירמל את השיח האגרסיבי והשטחי כקמפיין בחירות לגיטימי.
החיבה הבלתי מסוייגת של צוקרמן לפינקלשטיין וההערכה לשיטות העבודה שלו הן מרכיב מהותי ב"היועץ". שאריו של פינקלשטיין בטחו בצוקרמן ברמה כזו שהם הפקידו בידיו לא מעט קלטות וידאו בהן האיש תיעד את עצמו במהלך חייו וניהל מעין יומן מצולם, למרות שהיה אדם שהקפיד מאוד לשמור את עצמו ואת המשפחה שלו הרחק מעין התקשורת. המצלמה הייתה שם כשפינקלשטיין לקח על עצמו ניהול קמפיינים של פוליטיקאים מהימין האמריקני ואת זה של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בבחירות 96'. היא הייתה שם גם כשפינקלשטיין ובן הזוג שלו, דונלד קיריילי, שאיתו ניהל מערכת יחסים יציבה בת 51 שנים, הביאו בת בהורות משותפת עם סוכנת הבית שלהם ולאחר מכן בת נוספת בפונדקאות, כשהומואים בארה"ב אפילו לא יכלו לחיות בזוגיות מחוץ לארון.
כסרט דוקו "היועץ" הוא לא מופת קולנועי. העריכה שלו מיושנת ונחווית כמו שמיכת טלאים והקריינות המלטפת לא מפצחת את דמותו של פינקלשטיין או מנתחת את מורכבות חייו. החלק המהותי ביותר בסרט מתרחש מתחת לאפו של הבמאי - למעט ראיון קצר עם המרצה לתקשורת פוליטית, יונתן גת, שבכל זאת ניסה להשחיל ביקורת. פינקלשטיין - שרתם את כישרונו לקמפיינים בסימן שנאה והפחדה, שהרוויח סכומים שאפשרו לו לרכוש אחוזה מבודדת ולקיים בה אורח חיים משפחתי כהומו, בשעה שהומואים אחרים בארה"ב נרדפו על ידי סנטורים שהוא עצמו קידם - פינקלשטיין הזה נחשף בעל כורחו בכתבה בעיתון.
קטע מתוך "היועץ - ארתור פינקלשטיין"
הדקה בה יועץ הסתרים, אשף הפוליטיקה, נביא נפש האדם והאיש שמושך בחוטים עומד מול המצלמה הביתית, קובל ורוטן ומאשים על כך שחייו והקריירה שלו נהרסו משום שאותם הומופובים שקידם עד כה יסרבו לעבוד איתו כשיגלו שהוא עצמו גיי, היא רגע מכונן. האמת, אין מספיק "אוי אוי אוי" בעולם כדי לתאר את הרגע הזה, את האנטגוניזם שהיבבנות הפינקלשטיינית מעוררת במהלכו. ההערצה שצוקרמן חש כלפי מורו ורבו מנעה ממנו להבין את משמעות הרגע והביאה אותו לחשוב שמדובר בקטע שיעורר אמפתיה כלפי מושא התיעוד שלו ולא להיפך. ואגב, תנוח דעתכם. העובדה שפינקלשטיין גיי לא הפריעה כמובן לפוליטיקאים מהימין ברחבי אירופה לאמץ את השיטות שלו, שהרי ההומופוביה שלהם היתה מלכתחילה רק אמצעי לגריפת קולות ולא אידיאולוגיה. היועץ המשיך להרים למשטרים ימניים לאומניים ברחבי אירופה, עד שמת מסרטן בשנת 2017.
לא פעם מוזכרת ב"יועץ" המילה 'גאון'. נדמה שההגדרה הזו מלבינה כל אישיות, לא משנה עד כמה היא צבועה או בלתי מוסרית. כאלה הם הגאונים! מנותקים רגשית, הם רק כלי-שרת של הכישרון העל-אנושי שלהם. צוקרמן רצה שנביט בפינקלשטיין דרך העיניים שלו. הוא האמין שהכפילות של חייו מעידה על מורכבות ולא על בריחה או צביעות, וסבר שהכישרון שלו לזהות סדקים רגשיים גדול יותר מהשאלה לאן הוא רותם את הכישרון הזה. האמונה הזו של צוקרמן הכשילה אותו כשניסה לקחת את חומרי הגלם הנדירים שלו צעד אחד למעלה ולהגיד משהו בעל משמעות על האיש. אבל "היועץ" כן אפקטיבי דווקא בגזרה אחרת: הוא מפנה את העין הבוחנת של הצופה כלפי עצמו, כשהוא מאלץ אותו להבין איך השיטה משמנת את גלגלי הרגש שלנו, איך (ומי) מפעיל אותנו - וכמה קל לשטות במין האנושי.
