עם שיר חדש ויפה, "אתה לא יכול לדרוש אהבה", ולאחר החזרה של הבסיסט שרון הולצמן להרכב אחרי נתק שנמשך יותר מ-20 שנה, אבטיפוס מוכנים להסתער מחדש על שוק המוזיקה הישראלי. הרדיו אולי מעדיף חומרים אחרים כרגע, אבל החברים הוותיקים נהנים לכתוב, לנגן ולהופיע כמו בשנות ה-90, וכנראה שאפילו קצת יותר.
"אתה לא יכול לדרוש אהבה / אתה רק יכול לתת אותה / ולקוות שהיא תחזור / וכשאתה ממתין אל תאבד תקווה / לפעמים היא מתעכבת כל הדרך חזרה", הם שרים בשירם החדש. אמיר בן-דוד, שכתב את השיר, מספר שהוא "נולד מפגישות של שרון ושלי אחרי נתק של המון שנים. היו בינינו המון מטענים ועניינים שנותרו פתוחים ופירקנו אותם בסדרה של שיחות נפש, מבלי לדעת שזה יוביל לשיר ולאיחוד מחודש. השיר הזה הוא סיכום שלי לשיחות האלו - הוא מדבר על יחסים בתוך להקה שהיא גם בית ועל יחסים בכלל".
הולצמן אומר ש"התהליך הזה התחיל הרבה יותר מוקדם, בסביבות 2017. הייתי אחרי כמה שנים לא קלות (הולצמן ריצה שישה חודשי עבודות שירות לאחר שהואשם בתרמית בניירות ערך, א"ש), והרגשתי צורך לחזור לחיים. 'אתה לא יכול לדרוש אהבה' מדבר על מה שהרגשתי בכל השנים האלו – הרצון לחזור להתחלה. להתחיל מאפס ולבקש סליחה מאנשים שנפגעו ממני לאורך השנים. אמיר היה גבוה ברשימת אלו שהייתי צריך לבקש מהם סליחה. כשהרמתי אליו טלפון זה בא ממקום נקי ומאוד אמיתי. לא חשבתי אז לחזור לנגן עם אבטיפוס. רציתי לנקות את השולחן בינינו ולפתוח דף חדש. הייתי חייב להם סליחה, ולעוד הרבה אנשים. אני זוכר שיצאתי מהבית של אמיר והרגשתי שירדה לי אבן מהלב".
"החברות שלנו התחילה מזה שעשינו שירים ביחד", משלים בן-דוד, "וכשזה התפרק הפסקנו לעשות שירים. כשסיימתי לכתוב את השיר שלחתי אותו לשרון, כמו פעם. עבורי זה מרגיש כמו מפגש עם חברים מגרעין הנח"ל, שמחזיר אותך לאותו מצב שבו היית בשל"ת בגיל 19 - וזה קורה לנו גם בחדר החזרות וגם על הבמה, למרות שברור שאנחנו אנשים שונים היום".
טל יניב, קלידן הלהקה ומפיק הסינגל החדש, לא ממש עצר לחשוב על הסיבות לנתק. "המשכנו מאותו מקום, וממקום יותר טוב מזה שהיינו בו כשעצרנו. אני משתדל לזכור את הדברים הטובים והיינו צריכים את הזמן הזה. בשיר הזה החלטנו להחליף את המקום של הבס-תופים בסאונד יותר עכשווי, ובגלל שאני ממילא נמצא בעולם הזה של המחשבים הכנתי סקיצה אלקטרונית. כל אחד הוסיף משהו ובסוף נוצרה ההפקה, אבל כששרון הגיע זה באמת התחבר". הולצמן, שיצר והופיע בעשרים השנים האחרונות לבדו, מוסיף ש"ללהקה יש כוח, כי הנטל יורד על כולם באופן שווה. אני אוהב להיות בלהקה וזה היה החלום שלי בגיל 13".
אתם זוכרים מה הוביל לפיצוץ ההוא ביניכם?
"פשוט נמאסנו אחד על השני", מודה בן-דוד, "חיים של להקה, ובטח של להקה ישראלית, הם דבר מאוד אינטנסיבי ודחוס. היינו חמישה טיפוסים שונים ובאיזה שלב עלינו אחד לשני על העצבים. היה נתק לכמה שנים ואף אחד לא רצה לראות אף אחד יותר".
לפני כעשר שנים היה ניסיון איחוד שהסתיים בפיצוץ. "רצינו להוציא שיר לכבוד הספר שכתבתי, 'פלאפל אוסלו'", נזכר בן-דוד, "הייתה לנו פגישה כדי להקליט אותו ולא הגענו לשום הבנה. הספר כבר עמד לצאת והבנו שזה לא יקרה עם שרון. אחרי שהקלטנו את השיר החלטנו גם לעשות הופעה לכבוד הוצאת הספר והיה לנו מאוד כיף. שרון התבאס מזה שהאיחוד קורה בלעדיו, וזה רק העמיק את הפער והנתק".
"אתה לא יכול לדרוש אהבה" הוא השיר השלישי שאבטיפוס מוציאה בשנה האחרונה. על אלבום חדש עוד מקודם לדבר כרגע, אבל הם מספרים שיש עוד שירים בעבודה, ואפילו כמה שכבר מוכנים. הולצמן מרגיש פורה במיוחד: "אני נמצא במקום מאוד טוב היום והשירים ממש יוצאים לי מהשרוול. הוואטסאפ הלהקתי שלנו מפוצץ שירים – כשיש לי סקיצה אני מיד מעביר להם".
אתם עוד מאמינים באלבומים? נראה שבישראל, בניגוד לעולם, קצת וויתרו עליהם מוקדם מדי.
"אנחנו בעידן שבו הפורמט הזה נמצא בצרות צרורות, אבל זאת האמנות שלנו", אומר בן-דוד. "לאלבום, כמו לספר ולסרט, יש התחלה, ואמצע וסוף, לעומת שיר שהוא חוויה ולא מסע. להוציא אלבומים זה מה שאהבנו וחלמנו לעשות, ולא הייתי רוצה לוותר על זה. אני עדיין שומע אלבומים, גם כשכל העולם רוצה לוותר על זה".
חברי אבטיפוס של 2021 נשמעים מפויסים, מפוכחים ושלווים, אך זאת של 1995 הייתה במקום אחר לגמרי. אחרי כמה ניסיונות פריצה, הם הוציאו ב-1992 קאבר ל"16 מלאו לנער" של גבי שושן ז"ל, שהעלה את העניין סביבם. שלוש שנים לאחר מכן הגיע אלבום הבכורה – "מה החזאי מבין". רגע לפני אסון ערד ורצח רבין שהורידו את המסך על דור הלהקות ההוא, הם כבשו את המדינה עם "אשה אשה", "הנה ההומור שלי", "בוקר טוב עולם", "מועקה" ו"תשאירי לי מקום לחבק אותך". הרדיו התמסר, האלבום נמכר בטירוף והם הוכתרו ללהקת השנה. שנתיים אחרי, יצא אלבום נוסף, ויפה לא פחות - "איך עושים מים" שלא שיחזר את ההצלחה של קודמו, והם התפרקו.
כשאתם מסתכלים על מה שקורה במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות, אתם אוהבים את מה שאתם שומעים?
אייל שכטר: "יש הרבה טובים והרבה דברים רעים, אבל יש המון מה ללמוד, בעיקר בכל מה שקורה באלקטרוניקה. בגלל שאין היום סוכנים וחברות תקליטים יש פתאום המון מוזיקה מדהימה והרבה אופציות, אבל כדי שלא אטבע בים הזה אני שומע מה שאני יכול ולומד מזה המון".
בן-דוד: "זו תקופה נהדרת. אני נוסע בכל שנה לאינדינגב, והייתי גם בהופעה של נגה ארז, וזו אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיים בארץ, בכל היבט. גם יסמין מועלם נהדרת. קורים היום מלא דברים בהיפ הופ ובפופ. יש התפוצצות של כישרון, למרות שיותר קשה לעכל את הכל, אבל זה שפע טוב".
שמעתם את "בוקר טוב עולם" של דולי ופן עם אנה זק ונסרין קדרי? יש מצב שלא מעט ילדים הגיעו לשיר שלכם כשהם חיפשו אותו.
"היינו לגמרי מודעים לו, אבל שלנו יותר טוב", הם צוחקים.
חוץ מלשחרר שירים חדשים, הם גם חוזרים לבמה, ביחד עם המתופף רונן אברון, אחרי פגרת הקורונה. ההופעה הקרובה תתקיים בשישי הבא, 23 ביולי, בטרמינל 4 בתל-אביב, במסגרתה גם יאחרו את דודי לוי. "ההופעות האחרונות שלנו היו מאוד מרגשות עבורי", אומר הסולן שכטר, "ומהרגע ששרון חזר אלינו יש משהו שלם יותר בלהקה – גם מבחינת הקהל. יש לנו הרבה תוכניות קדימה ואני יכול רק לקוות שקיץ 2022 יהיה מטורף". הולצמן מוסיף שההופעות הן כיף מוחלט, הוא אומר. "אני חושב על המועקות שהיו לנו אז, ולעומתן יש היום משהו מאוד נקי ואני מאוד נהנה מהחברותא". ובן-דוד משלים: "השתחררתי מכל מיני שדים שלי עם עצמי, בלי קשר ללהקה, ואני נהנה לנגן היום. במבט לאחור, אני לא מבין למה הייתי כל כך מסובך אז. יש משהו בבמה שכאתה צעיר היא מגדילה את הפגמים שלך, וכשאתה מגיע אליה בגיל מבוגר יותר זה כיף טהור".
בהופעה הקרובה הם יבצעו עם לוי גם את השיר "נס" שבן-דוד ולוי כתבו לאמיר פרישר גוטמן שנפטר באופן טרגי בדיוק לפני ארבע שנים. "דיברנו בקבוצה של הלהקה וחיפשנו חיבור מיוחד ללוי, ואז נזכרתי בשיר ההוא שכתבנו אז לאמיר. שכחתי מהשיר הזה לגמרי, וגם דודי שכח ממנו, אבל אחרי המוות שלו הוא עלה מחדש".
את שני האלבומים שאבטיפוס הוציאה באמצע שנות התשעים הפיק יהודה עדר, ולמרות שהם עובדים כבר שנים לבד, השיעורים שקיבלו ממנו אז מהדהדים עד היום. הולצמן אומר שהוא חייב לעדר המון. "הוא דחף אותי לשיר את 'אשה אשה'. הוא לא ויתר לנו ואנחנו פשוט העצרנו אותו וניגנו כמו שהוא ביקש בלי לשאול שאלות", הוא אומר. "יהודה הוא אדם אדיר והתרומה שלו לתרבות הישראלית – כנגן, כמפיק מוזיקלי וכמקים של בית ספר רימון - היא עצומה", מוסיף בן-דוד. "אבל הוא עושה את זה באופן חמקמק ומסתורי. אתה יכול להביא לו שיר ואז הוא יגיד שהמילים לא מספיק טובות, ואז תשפר אותן ותחזור אליו והוא יגיד שהלחן מספיק טוב, ואתה תמצא את עצמך עם שיר שונה לגמרי מבלי שתכננת. יהודה תמיד אומר לך 'לא יודע' בזמן שהוא יודע הכי טוב מכולם. אין עוד הרבה אנשים שיודעים להקשיב כמוהו לשירים. הוא מבין מה ניסית לעשות הרבה לפניך. כשהוא ראה שפרסמנו ברשת טיזר לשיר החדש הוא אמר לי שהוא לא זוכר שהוא נתן לנו אישור לזה".
אבטיפוס נולדה בקריות, בתקופה שיצאו משם גם ערן צור וארקדי דוכין, וקודם לכן בנזין ומני בגר. מה הפך את האזור הזה לבית גידול לכל כך הרבה להקות ומוזיקאים?
"שעמום וזיהום אוויר", צוחק יניב, "היינו פריפריה והריחוק הפיזי היה יותר משמעותי מאשר היום. כדי לקנות תקליט היינו צריכים לנסוע לתל-אביב, או לפחות לחיפה. כשאתה נמצא במקום כזה, ויש לך רצון ליצור, אתה כבר מוצא את אלו שדומים לך בסביבה, וככה נוצרו ההרכבים בקריות. הייתה תקופה שהייתה קסטה שעברה בין כל המוזיקאים אז בקריות וככה שמענו את השירים של ארקדי ושל ערן עוד לפני שהם התפרסמו".
"אני נזכר לפעמים איך תיאמנו פעם אולפנים בתל-אביב בכמה גרושים בלי אינטרנט ואיך הגענו אליהם בלי ווייז", צוחק בן-דוד. "היינו ילדים אז, והלהקה שימשה כמו קבוצת תמיכה ודבק - כשכל אחד נותן משהו".
כששלמה ארצי שר עליכם ב"זה מה שנשאר", "להקה מתוקה שרה על מועקה" זה עיצבן או החמיא?
בן-דוד: "החמיא. שמענו על זה עוד קודם דרך יהודה – כי הם עבדו על השיר ביחד. אני עובד עכשיו על סדרה על שלמה ארצי לערוץ 8 ודיברתי איתו על זה. עבורנו זו הייתה חוויה עצומה, מבחינתו זו היה עוד משפט שהוא כתב. הוא בכלל לא היה מודע למה שזה עשה לנו. אנחנו צריכים לעשות קאבר לשיר הזה – אולי בהופעה חגיגית עם שלמה ארצי בקיסריה". ויניב חותם בחיוך: "בעיניי הלהקה שהוא שר עליה היא לא כזאת מתוקה כי היא שרה על מועקה. אז כן, הייתה סוג של מתיקות אבל הייתה גם מועקה".
