מאיה ונדר, המתווכת הישראלית שמככבת בריאליטי הפופולרי של נטפליקס, "מסמנים את סאנסט", חוותה בשבועות האחרונים את אחת מהתקופות העמוסות בחייה, עם השקת העונה הרביעית של התוכנית, תפעול עסקי הנדל"ן שלה על קו מיאמי-לוס אנג'לס, והכנות לקראת לידת בנה השלישי. אולם כשהיא בשבוע ה-38 להריונה, וכשבעלה וילדיה בבידוד עם קורונה, ונדר (39) היא החלה לחשוש שמשהו לא טוב קורה.
בפוסט שפרסמה אמש (ו') בעמוד האינסטגרם שלה, היא חשפה בצער שעברה לידה שקטה. בשיחה עימה לפני זמן קצר, ונדר מספרת את סיפורה האישי בכנות חדה והוא עשוי להיות לא פשוט לקריאה עבור חלקכם.
"ביום ראשון הרגשתי פחות תזוזות. הלכתי לעשות בדיקת אולטראסאונד פרטית והכול היה תקין. התינוק זז, הדופק תקין לגמרי", היא משחזרת. "ביום חמישי הייתה לי הבדיקה השבועית, שבה בודקים לחץ דם, שתן, דופק וגם פתיחה, כיוון שזה היה 12 יום לפני התאריך המשוער. הרופאה לא שמעה דופק. ישר הרגשתי שמשהו לא בסדר. עשינו עוד אולטראסאונד ולצערי זה אישר את החשש הגדול שפחדתי ממנו: איבדתי את התינוק. שלוש שעות אחרי זה כבר הייתי בחדר לידה".
ונדר, המתגוררת במיאמי עם בעלה דיוויד וילדיהם איידן (2.5) ואל (1.5), נאלצה לעבור את התהליך לבדה. "נתנו לי זירוז. בעלי לצערי לא היה איתי כיוון שהוא חולה בקורונה וגם הילדים שלי. אני, אגב, לא נדבקתי. חשבתי שאלוהים שמר עליי אבל כנראה שלא מספיק טוב. הלכתי ללדת לבד.. תינוק מת".
איך בכלל מתחילים לעכל את הסיטואציה, ועוד כשאת לבדך?
"שמרתי על קור רוח, לא מעכלת את הנורא מכול. נשברתי כשראיתי את המוניטור של פעימות הלב והופיע בו רק הדופק שלי. יש לי שני ילדים, תמיד התרגשתי מהנסיעה ללדת ופתאום כל החוויה הזו נלקחה ממני. באתי ללדת תינוק מפותח לכל דבר, 3.3 קילו. לא הייתה בעיה עם חבל הטבור, אז לא הבנתי מה קרה שם".
כשהיא עוד מעבדת את הבשורה הקשה, ונדר הוכנסה לחדר הלידה. "את האפידורל לא הצליחו להזריק לי, כי הם לא הצליחו למצוא את האזור, אז החליטו לתת לי משככי כאבים בעירוי, וילדתי. נתנו לי את האפשרות להחזיק אותו והחלטתי שכן. רציתי לראות אותו. גם בעלי הגיע ולמרות שהיה עם קורונה נתנו לו להיכנס, רק כדי להיפרד מהתינוק - משהו שבדרך כלל לא עושים, ותודה לאל שנתנו לו. בשבילנו זה היה חשוב. זו תחושה שאני בחיים לא חשבתי שאחווה. זה היה תינוק רגיל לכל דבר, נראה בריא לחלוטין. החלטנו לבקש שיבדקו אותו, כדי שאולי נדע מה קרה. נחכה לתוצאות ונעשה לו קבורה יהודית".
מה התחושה ברגע שאחרי?
"אשמה. יכולתי לעשות משהו? לשים לב יותר? זה בן לכל דבר שלא אזכה להכיר. אנשים מאבדים את היקר להם מכול ואני לא יודעת איך הם עומדים בזה. יש לי בן שלא אזכה להכיר, לחבק. וזהו, אני חוזרת הביתה בידיים ריקות".
הדרך חזרה מבית החולים הייתה קשה מנשוא. "נסענו הביתה שבורים. איידן לא שאל כלום, הם עוד קטנים אז הם לא מבינים. אנחנו משתדלים לא לבכות לידם, אבל זה לא קל. הבת שלי קצת מעל לשנה וחצי ובכל פעם שבעלי מתפרץ בבכי היא מחבקת אותו. הילדים באמת מחזקים אותנו. זאת לא תקופה קלה. ניקח את זה יום ביומו.
"נכון יש לי כבר שני ילדים בריאים ואני אסירת תודה. אבל זה עדיין לא מנחם ומקל על מה שעברתי. הריון ולידה זה תהליך מיוחד אבל זה לא מובן מאליו, ולצערי אני חלק מהסטטיסטיקה".
בפוסט שפרסמה בעמוד האינסטגרם שלה ושבו שיתפה את עוקביה בלידה השקטה שעברה, היא הציגה קופסת זיכרון מיוחדת שקיבלה מבית החולים. "אלו בגדים שהלבישו אותו בשביל תמונה, ועל השמיכה עשו טביעות של כפות הרגליים שלו. כשראיתי את התמונה פשוט נשברתי", היא משחזרת. "החלטתי להעלות את הפוסט כי בכל העונה החמישית, שתצא בעוד כמה חודשים, אני בהריון. הצטלמתי עד החודש השמיני להריון, כולל מסיבת Baby Shower".
לא קל.
"אני מניחה שאפנה לקבוצת תמיכה עבור נשים שעברו את אותו הדבר, זאת כנראה תהיה הדרך שלי להתמודד עם הכאב".
חשפת בעבר שעברת שתי הפלות לפני שילדת את בנך הבכור. לידה שקטה זה משהו שבכלל עבר לך במחשבות?
"הפלות וגם אובדן היריון אלה תהליכים לא פשוטים. לוקח זמן להמשיך הלאה אבל כשההריון מתקדם יש תחושת ביטחון שהכול בסדר. כבר מתכננים, מתארגנים, חושבים על שמות. ביהדות לא נהוג לגלות את השם עד אחרי הברית מילה, אבל מאוד אהבנו את השם מייסון.
"אנשים אולי יקראו את הכתבה ויגידו שזה בסך הכול תינוק שהיא לא הכירה, ושיש אנשים שעוברים אסונות קשים, או ילדים ומשפחות שחס וחלילה קורים להם דברים רעים. אבל זה לא הופך את האסון שלי לפחות קשה, זה האסון פרטי שלי. זה כאב אחר ואני מצטערת בשביל כל מי שחוותה את הכאב הזה".
אם את לפני לידה שקטה, במהלכה או אחריה ומעוניינת בתמיכה - פני לאתר "לידה שקטה" או לקבוצת הפייסבוק "חיבוק בשקט".
