יש כמה רגעים שבהם The Veil ("הכיסוי"), שעלתה בדיסני+ בשבוע שעבר, היא עדיין סדרה מסקרנת ומבטיחה, שנוצרה על ידי אחד הכותבים החדים ביותר בטלוויזיה ומובלת על ידי שחקנית גדולה באמת. מדובר בלא יותר מדקה בפתיחת הסדרה, שבה המצלמה מתבייתת על העיניים הגדולות של אליזבת מוס, ממש כמו ב"סיפורה של שפחה", ורואים אותה צועדת בביטחון כובש בדיוק כמו ב"מד מן". כדאי להיצמד לאותן שניות של חסד. ברגע שמוס תפתח את הפה וייצא משם מבטא בריטי מגוחך ובעיקר תמוה, הוא ייעלם כלא היה.
יש תאונות שרק מחכות להתרחש ויש כאלה שמגיעות משומקום, למרות שכביכול כולם צייתו לחוקים ועשו הכול כמו שצריך. The Veil משתייכת לקבוצה השנייה: מותחן ריגול שכמו נעשה מהחומרים שצריכים לטאטא את פרסי האמי עם ידיים קשורות, אבל מתגלה כמלכודת תיירים מביכה, מהסוג שהפך נפוץ בשנים האחרונות, למרבה הצער גם בקו-פרודוקציות ישראליות כגון "אזהרת מסע" ו"שטח הפקר".
הסדרה מציגה דמות עאלק-לא שגרתית של מרגלת, אימוג'ן (מוס), שכביכול מלהטטת בין זהויות, שפות ומבטאים על מנת לבער את הרוע מהעולם ולא לשכוח לחייך בדרך, למרות הטראומה שמלווה אותה וממתינה להתגלות. המשימה החדשה שלה היא להיצמד לאישה צרפתייה מסתורית (יומנה מרוואן), שנחשדת כמי שהייתה מפקדת בכירה בדאעש אך מציגה את עצמה כאישיות הרבה פחות מזיקה ממה שנדמה. הדינמיקה ביניהן מעיקה ומלאכותית והתסריט שנכתב להן עלול לפורר את העיניים מרוב גלגולים. אם זה לא מספיק, ברקע מתנהלים קרבות טריטוריה בין שירותי הביון של צרפת וארצות הברית. את האחרונה מייצג ג'וש צ'רלס ("האישה הטובה"), עוד שחקן מוכשר שנקבר תחת דמות מוקצנת ולא אמינה. בכלל, חובבי ז'אנר נפלא כמו הריגול, שראו סדרות מופת כמו "הסוכנות" ו"האמריקאים", רשאים להיעלב עד עמקי נשמתם.
כל זה מעלה את השאלה הקשה מכולן: מה לעזאזל הקשר בין סטיבן נייט, המוח מאחורי סדרות עוצמתיות כמו "פיקי בליינדרז" (או שמה העברי למהדרין "כנופיית ברמינגהאם"), ״טאבו״ ועוד, לבין הקשקוש הזה? איפה היכולות המרהיבות שהפגין בכתיבת עלילות סוחפות וגיבורים מרשימים? מי החליף אותו? רון לשם?
למעשה, The Veil חווה מהפך מהסוג הידוע לשמצה: מסדרה שמעוררת ציפייה למוצר משובח לסדרה שמעוררת סקרנות כדי להבין איך אף אחד לא לחץ על הכפתור האדום כדי להימנע מהפדיחה. אם הסוג הזה של צפייה הוא מדד, אזי The Veil צריכה להיות הלהיט של הקיץ.