השנה האחרונה הייתה אולי אחת השנים המורכבות ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל, כששאלות על מדיניות, שלטון, רשויות וביטחון נצבעו בצבעים חדשים. ועדיין, רבות מהסוגיות שמסעירות כעת את המדינה הן שאלות שהציבור הישראלי נדרש אליהן פעמים רבות בעבר ונותרו רלוונטיות עד היום. כמה מהן גם מוצגות בהפקה החדשה שעולה בבית ליסין - "בלוז לחופש הגדול", עיבוד בימתי לסרט הפולחן מ-1987.
"הסרט שמתרחש בזמן מלחמת ההתשה, מלווה אותי כל השנים. הוא מושפע ממה שקרה בוודסטוק ובווייטנאם- וזה בעצם מין 'שיער' ישראלי. זאת פעם ראשונה שקבוצת נערים ונערות מסוגלים להגיד: 'אני לא הולך לצבא'", אמרה מנכ"לית התיאטרון, ציפי פינס, בפרזנטציה למחזמר שנערכה היום (ד'). "במחזה יש שיר שאומר 'אם אני מספיק גיבור בשביל להיות לוחם, אז אני מספיק גיבור להילחם בכם / אם אני מספיק גדול כדי למות בקרב, אז אני מספיק גדול כדי לחיות עכשיו'. על זה, על המחזה. על נעורים, על הפחד, על הגעגוע, על השמחה, על האושר ועל העצב".
"בלוז לחופש הגדול", שיצרו רנן שור ודורון נשר, מספר את סיפורם של חבורת נערים בחופש שבין כיתה י"ב לשירותם הצבאי בתקופת מלחמת ההתשה ב-1970. הצעירים נדרשים לשאלות חשובות לגבי עתידם בישראל ועתידם בצבא כשהם מציגים התלבטויות שונות איתם מתמודדים בתקופה הזאת - החל מלאן להתגייס ועד האם להתגייס בכלל. כעת, הוא עובד לבמה על ידי אורן יעקובי, שכתב את השירים יחד עם עילי בוטנר, אותם עיבד מוזיקלית אמיר לקנר. זו ההפקה השלישית של השניים בתיאטרון לאחר ההצלחות הגדולות "אפס ביחסי אנוש" ו"לעבור את הקיר". "אלו שלושה מחזות זמר ישראליים כל כך, מקוריים כל כך, וחשובים כל כך", אומר בוטנר. "במיוחד בימים אלה, כשהמציאות מכריחה כל אחד מאיתנו, לשאול את עצמנו - מה ישראל בשבילי? מה זו בעצם ישראלית? ומה הופך אותנו לישראלים כל כך?".
מתוך הפרזנטציה של "בלוז לחופש הגדול" בבית ליסין
(קרדיט צילום: רדי רובינשטיין)
בעוד שאת ההפקות הקודמות ביים עידו רוזנברג, עכשיו מצטרף אל השניים במאי חדש - יותם קושניר, בנו של השחקן אבי קושניר, שמתרגש לקראת הבכורה ב-17 באוקטובר. "ב'בלוז לחופש הגדול' הלב מתפוצץ מרוב חלומות, ציפיות, אהבות ראשונות, כשבבטן מתערבב גם פחד - מהגיוס, ממלחמה שגובה עוד ועוד קורבנות, פחד ממוות שלראשונה מרגיש מאוד אפשרי. זה נוער שמורד בקונפורמיזם, שחושב בשביל עצמו. אני נפעם כל יום מחדש מכמה שהסיפור הזה עדיין רלוונטי לחיים שלנו. הגיבורים של המחזה הזה לא הלכו לשום מקום הם פשוט נולדים שוב ושוב כבר 36 שנה מאז שהסרט הזה יצא. המלחמות השתנו, הדור התחלף - אבל השאלות הן אותן שאלות. כשהתחילו לעבוד על המחזה התחילו סביב הקורונה. זה לא שהגבנו למשהו שקורה. ההצגה הייתה טובה ועובדת גם בלי זה, אבל עם כל מה שקורה עכשיו אנחנו מרגישים שליחות".
כתבות נוספות במדור במה:
אחת התמות המרכזיות בסרט וגם במחזה עוסקת במיתוס" "טוב למות בעד ארצנו", משפט שקיבל בימים האחרונים תהודה בשל סדרת הדוקו "האחת". הסדרה שעוסקת בטייסת 201 בזמן מלחמת יום כיפור, מסתיימת במונולוג של הטייס גיל רגב שאומר כי הוא לא היה מעביר את המסר הזה לנכדו הפעוט היום, רבות בשל השינויים שהמדינה עברה בשנים האחרונות (הריאיון צולם ב-2021).
מתוך הפרזנטציה של "בלוז לחופש הגדול" בבית ליסין
(קרדיט צילום: רדי רובינשטיין)
"עצם המשפט הזה מצמרר אותי. אף אחד לא צריך למות בשביל מקום", אומרת חני נחמיאס שמגלמת במחזה את עדנה המנהלת בבית ספרם של הצעירים. "יש מונולוג בהצגה שבו אני אומרת לאר'לה האנרכיסט שלא מתכוון להתגייס: 'נגזר עלינו לחיות על חרב, זה הגורל שלנו בארץ הזאת - להילחם על עצם הקיום שלנו'. אנחנו הדור שאמרו לו 'כשתגדלו לא יהיה צבא', אבל יש צבא, יהיה צבא, ואנחנו צריכים את הצבא שלנו חזק. המדינה שלנו נמצאת עכשיו בתקופה מאוד מפרקת, מפחידה, מלחיצה ומטרידה ואני חושבת שהמחזה הזה, שהוא כל כך בועט ודוקר, צריך לגרום לנו להבין שהדבר הכי חשוב זה הביחד שלנו והצבא שלנו. לכן לא צריכות להיות שאלות האם להתגייס או ללכת למילואים, אנחנו צריכים להגן על הבית שלנו.
"עם זאת קשה לי להאשים אנשים שבוחרים בשלב הזה לא להתגייס או לא ללכת למילואים. אני מבינה את שאט הנפש שלהם, את הרצון שלהם להגיד 'עד כאן'. משהו מטלטל את החיים שלנו עכשיו וזה הדבר שבליבנו - הדמוקרטיה. הדמוקרטיה היא מהות הקיום שלנו, אז קשה לי לבקר אנשים שבתוך הכעס שלהם אומרים 'אנחנו לא נלך'. אבל אני רוצה להאמין, בתור מי שגדלה במדינה הזאת, שאם חס וחליל נעמוד ברגע של מבחן, כל אותם סרבנים בפוטנציה ילבשו מדים ויגיעו לעשות את העבודה כי אנחנו חייבים להגן על הבית שלנו".
4 צפייה בגלריה
"קשה לי להאשים אנשים שבוחרים בשלב הזה לא להתגייס או לא ללכת למילואים". מתוך הפרזנטציה של "בלוז לחופש הגדול" בבית ליסין
(צילום: רפי דלויה)
"זה לא מחזמר רגיל במלוא מובן המילה, זו בעיטה לבטן", אומר דורון אורן שמגלם את מפקד הלהקות הצבאיות, "ראיתי את 'האחת' והצטמררתי - ואם אתה שואל אותי אם טוב למות בעד ארצנו, אז כעיקרון כן - אבל בזמנים של היום לא. כי המאמן שלנו לא בכושר. כשקבוצת כדורגל מפסידה כמה פעמים - צריך לבוא בטענות למאמן שכשל. אם הייתי חוזר אחורה בזמן הייתי מתגייס, זה כמו לעשות בר מצווה, זה דבר שעושים, אבל בזמנים של היום הייתה עולה בי השאלה האם להתגייס".
לצידם של נחמיאס ואורן, משחקים במחזה צעירים מוכשרים רבים: דור הררי, נועם קלינשטיין, טל גרושקה, איתמר אלבז ונוספים. למרות שהם טרם נולדו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור - גם הם מבינים את הרלוונטיות של המחזה עד היום. "שאלת הגיוס היא שאלה שרוב האנשים שמתגייסים מתמודדים איתה ואני חושבת שזה משהו שכל כך חשוב להציף ולדבר עליו", אומרת קליינשטיין שמגלמת את נעמי. "אולי בשנה האחרונה זו הישרדות מסוג אחר, אבל אנחנו עדיין בהישרדות ועדיין בלחימה", מוסיף הררי שנכנס לנעליו של מוסי. "מבחינתי הסמל של החזית, הוא הירוק חאקי והמדים - וזה לנצח כנראה יהיה הנרטיב הישראלי והסיפור של כולנו".
"אני מרגיש שהלך הרוח היום, של התנגדות, של מחאה, של לא לקבל את הדברים כמובנים מאליו - שיש שילטון ואותו בחרנו - זו נקודת המבט שלי על הסרט", טוען אלבז שמודה שהוא פוקד את ההפגנות תדיר, ומספר שהוא אף נעצר בעבר במהלכן. "אני מתבייש בנבחרי ציבור שמפחדים ממני ומהחברים שלי - כל מיני הומופובים ולה"טופובים שמכנים אותנו כיותר גרועים מחזבאללה או מהחמאס - בעוד שאני לפני חודשיים נקראתי לשרת במילואים בקו לבנון. אין לי שאלה בכלל, אני לוקח את המדים ואני הולך למילואים, כי אין ברירה. גם בסוף הסרט ארל'ה (אותו מגלם אלבז, י"ב) מתגייס ואני חושב שזה אחד לאחד. העיקר שאנחנו זוכרים מהקטע של גיל רגב זה את הדמעות בעיניו, וזה מה שאנחנו יוצאים איתו, זה עם כאב האדיר על איך שהמדינה שלנו משנה את פניה. לא טוב למות נקודה ואין מלחמת צודקת נקודה, אבל אנחנו חיים במציאות מורכבת ועוד יותר היום כשהכול מתערער. אז כן זה קשה, אבל עדיין לא החזרתי את הציוד".
4 צפייה בגלריה
"גם לפני חמש שנים, היינו יושבים פה ואומרים 'איך זה שזה כזה אקטואלי?'" מתוך הפרזנטציה של "בלוז לחופש הגדול" בבית ליסין
(צילום: רפי דלויה)
אך לצד תחושת השליחות והבהילות טל גרושקה, שמגלם את מרגו ובימים אלו גם מככב על הבמות ב"מרי לו", מבקש להזכיר לנו לשים את הדברים בפרופורציה: "לצערי המחזה הזה אקטואלי מראשיתה של המדינה ועד לימינו, והוא דן בשאלה האם שווה למות בקרב או לחיות. אבל עכשיו עם הטיימינג הזה של 50 שנה למלחמת יום כיפור, אתה שוב חוזר לסיפורים ולאירועים, ואתה שואל 'מי אנחנו? איזו מדינה אנחנו? איזו מדינה אנחנו רוצים להיות?' אני לא יודע מה אני הייתי עושה, אבל אני יודע שכולי תקווה שבעתיד הקרוב לא נצטרך לדון יותר בסוגיה הזאת. אני אגיד משהו שמסכם את כל העסק, גם אם היינו מעלים את המחזה לפני שנה, וגם אם לפני חמש שנים, היינו יושבים פה ואומרים 'איך זה שזה כזה אקטואלי?' וזו הברכה וזה ביש המזל שלנו כחברה ישראלית בעם ישראל, במדינת ישראל".
