כמעט 30 שנה חלפו מאז שהופיע משחק המחשב הראשון בסדרת "מורטל קומבט". מאז נוצרו עוד עשרות משחקים בסדרה (כולל ספין-אופים) שהאחרון בהם הוא "מורטל קומבט 11" (2019). בדרך הארוכה היה מעבר מהארקייד לפלטפורמות ביתיות, והתפשטות לקומיקס, שתי סדרות טלוויזיה, סרטי אנימציה – וכמובן גם עיבודים לקולנוע. מלבד זוטות כמו מיתולוגיה, עשרות דמויות, מהלכי קומבו או כל דבר אחר שסדרת משחקי המחשב מציעה, היא בראש ובראשונה מזוהה כמותג מוביל באכזריותם של הקרבות המוצגים, וההמחשות המדממות לפעולות כמו פצפוץ ראשים, תלישת גולגולת עם חוט השדרה המחובר אליה, שליפה טלקינטית של איברים פנימיים, ושלל הנאות ברוח זו.
מורטל קומבט – טריילר
העיבוד הקולנועי הקולנועי הראשון למשחקי המחשב, "מורטל קומבט" (1995), זכה להצלחה לא רעה בקרב חובבי סדרת המשחקים. השני, "מורטל קומבט 2" (1997) - נכשל. הריגוש של צפייה בגיבורי המשחק בסרט לייב אקשן הוא גימיק שנמאס מהר. במיוחד כשיש משחק ובימוי עלובים, תקציב דל, אפקטים חובבניים ואלימות שאם לא הייתה מרוככת משמעותית, הסרטים היו מאבדים מראש את הצופים הצעירים. מקצת מפגמים אלו שופרו באיתחול הקולנועי הנוכחי, "מורטל קומבט" (Mortal Kombat), אבל הוא עדיין מאוד רחוק ממה שראוי להגדיר כסרט טוב.
מהות השינוי היא לא בהגדלת התקציב. 55 מיליון הדולר שעלה "מורטל קומבט" ממקמים אותו כהפקה בתקציב בינוני-נמוך ביחס לסטנדרטים ההוליוודיים. אבל בגלל קפיצות המדרגה ביכולות האנימציה הממוחשבת והוזלת כוח המחשוב, יש אפקטים רבים ומהוקצעים יותר. בחירה מהותית נוספת היא ליישר קו עם מינון האלימות במשחקי המחשב (דירוג הסרט הוא R לעומת PG-13 של הסרטים הקודמים). יש בסרט הנוכחי כמה רגעים זכורים במיוחד כמו, למשל, מגן עגול שמופעל כמו מסור דיסק ו"פותח" את היריבה מקצה ראשה ועמוק לתוך הגוף שלה, או ראש שמתפוצץ בעקבות מכה משולבת משני צדדיו.
ולמרות כל הזוועה המוצגת, אלו לא יותר מאפקטים באנימציית מחשב. ניתן רק לשער איך רגעים מסוג זה היו נחווים אם אחד המאסטרים של אפקטים פרקטיים משנות ה-80 (טום סאביני, ריק בייקר או רוב בוטין) היו יוצרים מחומר ממשי ולא מפיקסלים את הגייזרים של דם, וחלקי הגוף המתעופפים לכל עבר. אם כבר אלימות מופרעת – אז בבקשה, לא בחצי כוח.
שינוי חשוב נוסף קשור להבדל באופן פעולתה של התעשייה בזמן שחלף מאז העיבודים של שנות ה-90. כשהסרטים הקודמים נעשו טרם החלה הפריצה הגדולה המחברת בין אנימציית המחשב וז'אנר גיבורי-העל, הז'אנר הדומיננטי בשני העשורים האחרונים. גם כאן, כמו בהרבה ז'אנרים של אקשן, ניכרות ההשפעות של סרטי גיבורי העל – הן באופן הצגת הכוחות והמאבקים, והן בתחושה של חתירה לעבר בנייה של "יקום קולנועי". התוכניות ארוכות הטווח מכתיבות פסאדה של רצינות ובניה של מיתולוגיה שהצופים אמורים להיות מרותקים לפרקיה הבאים. קשה להאמין שמטרה זו הושגה בסרט הנוכחי.
למי שלא מכיר, המסגרת העלילתית של המשחקים היא טורניר המתקיים בין מיטב הלוחמים מממלכות שונות שנוצרו ע"י "האלים העתיקים". מתוך 18 הממלכות הקיימות במשחקים הסרט הנוכחי מתמקד בשתיים – "ממלכת הארץ" (כלומר, כדור הארץ), ו"ממלכת העולם החיצון", כך שיש מקום לעוד הרבה סרטים ודמויות. הרעיון הוא שהשליטה על הממלכות מושגת באמצעות ההכרעה של הלוחמים של אותה ממלכה בטורניר מורטל קומבט.
הסרט מתחיל ביפן הפיאודלית ברציחתו של נינג'ה בשם האנזו הסאשי (הירויוקי סנאדה) יחד עם אשתו ובנו הקטן. האחראי למעשה הוא יריב סיני בשם בי-האן (ג'ו טסלים) שיש לו כישורים על אנושיים ומסוגל ליצור קרח בידיו. שתי הדמויות, כפי שיודע כל מי ששיחק במשחק, עתידות להפוך ל"סקורפיון" ו"סאב זירו". הטרנספורמציות בין חיים ומוות, באופן שנראה הגיוני למי שמרבה לשחק במשחקי מחשב, רחוקות מלהיות שינוי חד כיווני ובלתי הפיך בעולם של "מורטל קומבט".
העלילה קופצת להווה, זמן קצר לפני קיומו של טורניר מכריע שההפסד בו יביא להשתלטות על כדור הארץ. הלוחם-מכשף המרושע שאנג טסונג (צ'ין האן), שליט ממלכת העולם החיצון, שולח את לוחמיו - בהם "סאב זירו" - כדי לחסל את האלופים של כדור הארץ. את הלוחמים ניתן לזהות באמצעות סימן בצורת דרקון הנמצא על גופם. הגיבור המרכזי בסרט הוא קול יאנג (לואיס טאן), שבלי ידיעתו הינו נצר לשושלת האנזו הסאשי. איש הקומנדו האפרו-אמריקאי מייג'ור ג'קסון "ג'קס" בריגס (משאד ברוקס) מציל אותו מסאב זירו, ויאנג מגיע למקום בו נמצאת לוחמת הקומנדו סוניה בלייד (ג'סיקה מקנ'מי). יחד עם שכיר חרב מפוקפק וגס רוח בשם קאנו (ג'וש לאווסון), הם יצטרכו להיות הלוחמים שייצגו את "ממלכת הארץ".
כדי להפוך ללוחמים הראויים לטורניר הם צריכים להתאמן במקדש של בכיר מגיני "ממלכת הארץ" – לורד ריידן (טאדאנובו אסאנו), ולהתאמן תחת שני תלמידיו הבכירים ליו קאנג (לודי לין) וקונג לאו (מקס הואנג). האימונים מפרכים, ובהם יגלו לוחמי "ממלכת הארץ" את ה"ארקנה" שלהם, כלומר את אותו על-טבעי שהוא המהלך הייחודי שיהיה להם.
העלילה, כצפוי, היא קולב לכמות מקסימלית של סצנות קרב שבהן מופגנות יכולות על-אנושיות. מי ששיחק במשחקים אמור לזהות את הדמויות האנושיות וכמה מפלצות, את הדמויות הראשיות והדמויות החבויות, את זירות המשחק המוכרות לשחקנים, את תנועות הקומבו ואת משפטי המחץ. בקיצור, אוסף של ריפרורים המכוון לקהל היעד. האם זה מספק כמו שליטה על הלוחמים במשחק מחשב? לא. האם זה אמור לעניין מי שאינו מעריץ מושבע של סדרת המשחקים? לא (וכלל לא בטוח שגם את שחקני המשחק).
אם לחובבי הדמויות יש צורך לראות אותן מחוץ למשחק, אז עדיף לראות את סרט האנימציה "אגדות מורטל קומבט: נקמתו של סקורפיון" (2020). לסרט, שההמשך שלו צפוי לצאת במהלך השנה הקרובה, יש מהלך עלילתי מאוד דומה לזה של סרט הלייב אקשן, אבל הוא עושה אותו באופן קיצוני ומרשים יותר מבחינה גרפית, מהודק יותר בעלילתו ומבלי שיהיה צורך לסבול את השחקנים הבינוניים ומטה שלוהקו ל"מורטל קומבט".
