לא מעט גבות הורמו בהוליווד בעקבות דברים שאמר גאי פירס בראיון למגזין ואניטי פייר לרגל יציאת הסרט החדש בהשתתפותו, "הברוטליסט". השחקן האוסטרלי, שידוע בעמדותיו הפרו-פלסטיניות והתבטא פעמים רבות מאז 7 באוקטובר נגד המלחמה בעזה, נשאל האם היו מי שפנו אליו בבקשה שימתן את הצהרותיו הפוליטיות. "כן, היה מישהו שאמר לי 'בוא לא נשכח מה מניע את הוליווד. תהיה זהיר'. במיוחד ברגע זה, במהלך הקידום של הסרט הזה. זה טריקי, כי אני מודע לכך שיש לי קריירה בהוליווד ואני לא רוצה לסכן אותה, אבל קשה לא לדבר על דברים שאתה מרגיש שהם לא צודקים". בתוך השיח הפוליטי הגועש בארצות הברית של ימים אלה, הציטוט המתפתל של פירס נתפס כאמירה אנטישמית בסגנון קלישאת "היהודים מנהלים את הוליווד" הישן והטוב. לחילופין, יש מי שפירשו את הדברים כביקורת על תרבות הפוליטיקלי קורקט שתעשיית הקולנוע, יח"צניה ומנהליה סיגלו לעצמם, ואימת "הביטול" שבאה עמה.
"הברוטליסט" - טריילר
(קרדיט: A24)
פירס סירב לבקשות הבהרה של המראיין ג'ורדן הופמן בנוגע לדבריו, אבל אם נתאפק להשהות לרגע את הניתוח הבלשני בנוגע למה התכוון, או לא התכוון, השחקן להגיד, אפשר לראות איך הפרשנות האנטישמית לדבריו מתחברת לדמות אותה הוא מגלם ב"הברוטליסט" שביים בריידי קורבט - מיליונר גזען ומושחת מוסרית בשם הריסון לי ואן ביורן. הדרמה התקופתית מגוללת לאורך שלוש שעות וחצי את סיפורו של אדריכל יהודי מהונגריה (אדריאן ברודי) אשר מהגר לארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה בניסיון לשקם את חייו, ונופל למלכודת הדבש הקפיטליסטית שטומן לו פטרונו החדש - אשר מנצל אותו, את מיומנויותיו, ואת תהילתו של ניצול השואה לצרכיו האישיים. הדה-הומניזציה המנצלת שעובר המהגר המבריק בידי הבוס תאב-הבצע והכוח מעלה חשד שהוא לוקה באנטישמיות, או לכל הפחות בשנאת זרים. הדמות של ואן ביורן, נבזית ונכלולית ככל שתהיה, עשויה להביא לפירס מועמדות לאוסקר כשחקן משנה.
בהתחשב בכך שהציונות מוזכרת שוב ושוב לאורך "הברוטליסט" כתנועה ערכית שמקדשת ערבות הדדית (הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון אף נשמעת ברקע במהלך אחת מהסצנות), וכשעלייה למדינת היהודים מוזכרת כאפשרות המועדפת עבור הגיבור ומשפחתו, רק טבעי שהשחקן נשאל על התבטאויותיו נגד ממשלת ישראל. ועל הרקע הזה, יהיה תמיד מי שיאשימו באנטישמיות. פירס מבחינתו קובע כי אין זיקה בין הסרט והדמות הנבזית של ואן ביורן למצב הנוכחי במזרח התיכון: "אני חושב שיש קו ארוך מאוד שצריך לשרטט בין עמידה למען הפלסטינים לבין תפיסה אוטומטית של העמדה הזאת כאנטישמיות. צריך לשרטט קו ארוך אף יותר בנוגע למה שהסרט מייצג, כי אני לא מבחין בכך שהסרט מייצג משהו בהכרח. כשאנחנו נשאלים 'מה אתם רוצים שאנשים ייקחו מהסרט', אני תמיד עונה 'מה שהם צריכים לקחת ממנו'. מה הסרט הזה מייצג? אני לא יודע. יתכן שהוא מייצג משהו אחד לאדם אחד, ומשהו אחר למישהו אחר".
אבל אם מחפשים הקשר רחב יותר לתפיסת העולם של פירס בן ה-57, אפשר למצוא רמזים בסרט אחר בכיכובו בשם "המומר" (The Convert) של הבמאי לי טמהורי, שערך את הקרנת הבכורה העולמית במהלך פסטיבל טורונטו אשתקד. בדרמה תקופתית זו, פירס מגלם חייל אנגלי בדימוס בשם תומאס מונרו שהפך לאיש דת ומצטרף למשלחת בריטית לניו זילנד שאמורה להפיץ את בשורת הנצרות בקרב השבטים המאורים המקומיים. הוא נשלח לסייע למהלך הקולוניאליסטי של מולדתו באמצעות פעילות מיסיונרית, תוכניות ערמומיות של הפרד ומשול, לחץ כלכלי או הסתערות אלימה, אבל ככל שהוא מעורב יותר, כך הוא מוצא עצמו נמשך יותר ויותר לתרבות המאורית ולתושבים הילידים הפגאנים שאותם הוא אמור להמיר. בראיון ל-ynet שנערך ערב הבכורה פירס חלק את דעתו בנוגע למה הסרט מייצג: האסון שהביא עמו הקולוניאליזם של המערב, ורומז לכך שישראל היא חלק ממנו.
"אני מכיר היטב את ההיסטוריה של הקולוניאליזם הבריטי באוסטרליה ובניו זילנד, והחוויות של המאורים היו קשות", אומר פירס, שכמו הגיבור, נשבה בקסם של התרבות המאורית במהלך הצילומים, ואף עשה קעקוע ראשון בחייו, של סמלים ילידיים מקומיים. "החוויות של המאורים היו קשות באותה מידה כמו של האבורג'ינים באוסטרליה, אם לא יותר. אבל היה מעניין לראות שיש שם השתלבות מוצלחת יותר של האוכלוסיה הילידית. השפה המאורית שגורה בכל מקום בפי אנשים לבנים, וגם ברדיו. האינטגרציה שם יותר טבעית". אבל בניגוד ל"הברוטליסט", פירס מרחיב ומעמיק בפרשנות ההיסטוריו-פוליטית שלו בנוגע לדמות שהוא מגלם ב"המומר" ועלילת הסרט, ומה היא מייצגת לדעתו בעולמנו כיום, וגם במזרח התיכון המדמם.
"זה חלק מהסיפור הגדול, הפלישה של תרבות המערב הלבנה, אנגלים, ספרדים, הולנדים ואחרים וההשתלטות הקולוניאליסטית על חבלי ארץ אחרים. זה משהו שמעולם לא הצליח, וזה ממשיך עד היום. זה מעלה סוגיות שונות שקשורות להתנגשות של תרבויות. תרבויות ילידיות עשו עבודה יוצאת-דופן בדרך שבה הן מסתגלות לאילוצים שנכפו עליהם, להכיר בפלישה האנגלית או מה שלא יהיה. זה משהו שמתפשט מדור לדור מאז המאה ה-18, וזה משהו שרלוונטי כל הזמן. אני רק מקווה שדברים יכולים להשתפר במקום לקבור אותם. כי יש המון מלחמות והתנגשויות בין תרבויות שקורות היום בגלל מה שקרה לפני שנים רבות. זה משהו שמעסיק מאוד את אוסטרליה, שכולם מדברים שם על ייצוג של אבוריג'ינים, אבל זו גם סוגייה בוערת בארצות הברית ובקנדה ובמדינות רבות אחרות בעולם. וגם שלך".
בנוסף לביקורת על הקולוניאליזם של המערב, פירס הביע את רתיעתו מהמסגרות הדתיות אשר מובילות למלחמות אינסופיות ללא צורך. "בני אדם נמשכים לארגונים כי הם מעניקים להם תחושה של מבניות, אבל המבניות הזו היא משהו שעלול לשתק את החוויה האנושית הטבעית שלנו באופן הבסיסי ביותר. אני חושב שזה משהו שרוב האנשים מנסים להתמודד איתו, אבל יש הרבה שלא טורחים לתהות על כך והם פשוט אומרים לעצמם שזו התבנית שבה הם חיים, כמו כל האנשים האחרים סביבם, ואז קל להם יותר להבין לאיזה סוג של בני אדם הם הופכים להיות", הוא מסביר, "אני חושב שהרעיונות שהנצרות ורוב הדתות תומכות בהן, כמו אהבת לרעך כמוך, מבטאים צביעות רבה. מצד אחד הם מייצגים את דרך הקידמה, ומצד שני אנחנו ממשיכים להילחם אחד עם השני מבלי לנסות לאבחן איפה אנחנו טועים".
הקרנת הבכורה של "המומר" נערכה בספטמבר 2023, ארבעה שבועות בדיוק לפני טבח 7 באוקטובר. מאז אותו יום נורא, פירס התייצב באופן חד-משמעי ופומבי לצד האוכלוסיה הפלסטינית בצל המתקפה הכבדה של צה"ל בעזה. בחודש מאי השנה הוא צעד על השטיח האדום בפסטיבל קאן בדרכו לבכורת הסרט "תכריכים" של דייויד קרוננברג כשהוא עונד סיכה עם דגל פלסטין בדש הז'קט שלו. כשצילום שלו במעמד זה הופיע במהדורה הצרפתית ואניטי פייר ללא הסיכה שרוטשה וטושטשה, הוא התרעם על כך וזכה להתנצלות העורכים: "הפלסטינים סובלים מטראומה ואובדן בגלל ממשלת נתניהו הנקמנית וחבל שעיתון מכובד מנסה להעלים את התמיכה שלי ושל אחרים בהם. אני חושב שזו בושה".
בנוסף לכך, פירס פרסם פוסטים בגנות המלחמה בעזה וכיוון את הביקורת שלו נגד נתניהו. בחודש מאי צייץ: "פלסטינים נרצחים ברגע זה. מגורשים, טראומטיים, הרוסים. חייהם ועתידם של ילדים פלסטינים מושמדים על ידי רודן נקמן. חייבים לעצור אותו. זה חייב להפסיק. תתבייש, נתניהו". שבועות לאחר מכן צייץ בעקבות המבצע המוצלח לשחרור החטופים נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו וכתב: "אני מרוצה שהחטופים חזרו לביתם, אבל בואו לא נסיט את תשומת הלב שלנו ונשכח ממותם שלא לצורך של פלסטינים. אנחנו יודעים שצה"ל היה יכול להשיב את כל החטופים לפני חודשים, ולהימנע מכל ההרג המיותר הזה של ילדים פלסטינים חפים מפשע. אבל אנחנו יודעים את המטרה האמיתית שלהם". בתגובה לציוצים אלה ואחרים, הותקף פירס ברשת על ידי גולשים יהודים שהאשימו אותו באנטישמיות, אך הוליווד לא הסתערה עליו עם קריאה לחרם וביטול כמו במקרה של סוזן סרנדון ומליסה בררה.
אז למה בכל זאת, פירס הביע חשש ממה שמניע את הוליווד ולסכן את הקריירה שלו? ובכן, לא בלתי סביר להניח שהזהירות של השחקן האוסטרלי נדרשת דווקא בגלל תרבות הווק בתעשיית הבידור האמריקנית מכוונת היח"צ, שממשטרת את השיח בהתאם לתקינות פוליטית, וזאת כדי למנוע שערוריות או להרחיק קהלים. פירס כבר הסתבך על הרקע הזה בגלל גילוי-דעת ששיתף ברשתות החברתיות ובו הטיח ביקורת במדיניות הליהוק על פי הווק, המכתיבה שרק טרנסג'נדרים יכולים לגלם דמויות של טרנסג'נדרים. "שאלה - אם היחידים שיכולים לגלם דמויות של טרנסים הם טרנסים, האם אנו מציעים שטרנסים יכולים לגלם רק דמויות של טרנסים? ברור שזה מגביל את הקריירה שלך כשחקן. האם כל הנקודה היא ששחקן מסוגל לגלם כל אחד מחוץ לעולם שלו עצמו?", כתב במאי 2023, ואז מחק את הציוץ בעקבות התגובות הקשות, ואף פרסם התנצלות פומבית על דבריו.
"אני רואה שלהעלות את השאלה בנוגע לזהות מגדרית כחלק מתהליך הליהוק בפלטפורמה כמו טוויטר הוא לא רעיון טוב. על כך אני מתנצל מאוד. אני מכיר בכך שזה רק תרם להסערת והלהטת הרוחות וגרם לכולנו לעמוד על הרגליים האחוריות. אני לוקח אחריות על כך ושוב, מתנצל על כך שהצתתי את השריפה", כתב מבלי לחזור בו על תוכן הדברים, אבל הביע צער על הסערה לה גרם שבוודאי לא מצאה חן בעיני אנשי היח"צ והסוכנים האישיים שלו. דברים שנויים במחלוקת אלה לא טובים לביזנס. לא כשמדובר בענייני מגדר, וגם לא באמירות פוליטיות בכלל.
"התעשייה שלנו היא מרחב אכסון של פוליטיקה, מימון לקידום מכירת כרטיסים, נפוטיזם ואפליה", הסביר, "ברור שמיעוטים רבים נמצאים בתת-ייצוג על המסך וכך גם שחקנים מהקהילות הללו, אבל אני לא חושב שאמנים צריכים להכריז על הזהות האישית שלהם, העדפותיהם המיניות, עמדתם הפוליטית, הנכות שלהם, או האמונה הדתית שלהם כדי לזכות בתפקיד", כתב וקרא לקהילת השחקנים לדון בסוגיות הללו בינם לבין עצמם: "כן, ייתכן שיידרשו גם צעקות. השם ירחם, מה יקרה אם הפוליטיקאים או ברוני התקשורת יגידו לנו מה מותר לנו להגיד?". הדברים הללו מבטאים עמדה שמתנגדת באופן נחרץ לתנועה הפרוגרסיבית וגישת ההעדפה המתקנת והייצוג שהיא מכתיבה להוליווד, ואשר הביאה לניסוח מחדש של כללי הליהוק. בכך הוא מתייצב פירס כנגד הווק, וככל הנראה בשל כך נאלץ למחוק את הציוץ, ולפרסם התנצלות בצירוף הסבר ארוך ופתלתל.
בראיון עם ynet התייחס פירס לנושא זה בדיוק בהתייחסות ל"פרסיליה מלכת המדבר", הדרמה הקומית פורצת-הדרך מ-1994 בה גילם ביחד עם הוגו וויבינג וטרנס סטמפ שלושה דראג קווינס במסע לאורכה של אוסטרליה. "הסרט הזה מייצג מייצג את התקופה שבה הוא יצא, ויותר מכך שהוא משקף את מה שקורה היום, הוא מאפשר לנו הצצה של אותו רגע בזמן בעיצומה של מגפת האיידס בשנות ה-80. הייתה המון בושה בנוגע להומוסקסואליות בתפיסה של הציבור ובדרך בה התופעה הופיעה בתקשורת. זה היה פורץ-דרך בזמנו ושם זה נמצא כחלק מההיסטוריה", אמר השחקן שהתחיל את הקריירה באופרת הסבון האוסטרלית האהובה "שכנים", והמשיך בכמה הופעות נהדרות בסרטים כשחקן משנה בהם "מטען הכאב" ו"נאום המלך" זוכי האוסקר, "סודות אל.איי", "פרומתיאוס", "ממלכת החיות", "רובר" והסדרה "מילדרד פירס" (שעליה זכה בפרס אמי). והייתה גם הופעה אחת בלתי-נשכחת בתפקיד ראשי במותחן "ממנטו" של כריסטופר נולאן.
עם זאת, פירס מבהיר בקורטוב של מרמור ביקורתי שלמרות היותו פורץ-דרך לזמנו, כיום "פרסיליה מלכת המדבר" היה ככל הנראה נתקל בהתנגדות מצד הווק ומבוטל בגלל זהותם המגדרית של השחקנים הראשיים. "אני חושב שאנשים עדיין נהנים מהסרט כי הוא פשוט כיפי מאוד. הוא מרגש בלי קשר להומוסקסואליות. זה סיפור אנושי שנוגע ללב", הוא מסביר, "אבל הוא לא בקו אחד עם סוגיות זהות של טרנסג'נדרים או דראג-קווינס, כי המצב השתפר מאוד מאז אותם זמנים. סרטים תמיד שואפים ליצור קשר דומה עם דמויות על המסך והצופים, אבל במקרה שלנו זה היה מעניין במיוחד בגלל שהדמויות הן דראג-קווינס שמגלמים אותם שלושה גברים סטרייטים. זה משהו שלא היה מתקבל באופן חיובי כיום. היום היו מבטלים אותנו, שזו התפתחות מצערת בפני עצמה".
לזכותו ייאמר שפירס מביע את דעותיו הכנות, גם כשהוא מודע לכך שאלו עלולות לחבל לו בקריירה. אין הרבה כאלה בתעשיית הקולנוע האמריקנית שמוכנים להתבטא לכאן או לכאן בנושאים שנויים במחלוקת בניגוד לדעתם של המפיקים, המנהלים, היח"צנים וראשי האולפנים. וכן, סטטיסטית, רבים מהם ממוצא יהודי. באופן לא פרופורציונלי לחלקם באוכלוסיה. דייויד פנקל ודניאל כץ שעומדים בראש חברת ההפקה A24 שמריצה את "הברוטליסט" לאוסקר (וגם את "איזור העניין" אשתקד) גם הם בני עמנו. זה לא אומר הרבה בנוגע ליחסם החיובי או השלילי לישראל, אבל גם הם - כמו כולם - בעיקר רוצים לגרוף כמה שיותר רווחים. וזה מה שמניע את הוליווד. בלי רעשי רקע מיותרים, בבקשה. האם מותר לפירס, ולנו, לדבר על כך בחופשיות? הפיתוי להסתער על השחקן גדול כשמדובר בביקורתו על ישראל, אבל רגע לפני, אולי פשוט כדאי להפנות מבט פנימה ולשאול מדוע מה שבזוי בהתקרבנות הווק מתקבל על הדעת כהגון וצודק כשמדובר בנו?
