אחרי כארבעה שבועות של לחימה, כשהאור לא תמיד נראה באופק וחוסר ודאות ממלא את החלל - לפעמים כל מה שהראש רוצה זה משהו שיסיח את הדעת, צלילה מודעת לסיפור אחר ואולי גם רגע קטן של חיוך. במדור "ניקוי ראש" נמליץ עבורכם מדי יום על תכנים מסוגים שונים - הצגה, מוזיקה, ספר, סרט ועוד - כל דבר שעשוי לשלוח אתכם, ולו לכמה שעות, לעולם אחר. לעיתים, יש צורך מכוון גם ברגע של אסקפיזם, גם אם רק כדי שתוכלו לחזור לשגרה המורכבת מחוזקים יותר. היום (ו') נמליץ על סרט שהוא פשוט ההגדרה ל'פאן' - "רוק בבית הספר".
"יואו, אני לא מאמינה שכבר עברו 20 שנה", אמרה לי אשתי האהובה, כשלפני כמה ימים הודעתי לה חגיגית שהערב אנחנו צופים ב"רוק בבית הספר". זו לא טעות, שני עשורים חלפו מאז יצא סרטו הנהדר של ריצ'רד לינקלייטר לאקרנים, ואפשר להגיד בסיפוק שהוא לא התיישן אפילו מעט. דיואי פין (ג'ק בלאק בדמות שנותנת לו חופש אילתור מוחלט) הוא מוזיקאי מוכשר אך כושל, שמסרב לוותר על החלום. הוא גר עם חברו הטוב נד שניבלי (מייק ווייט, שגם כתב את התסריט, וכיום מוכר כלא אחר מאשר יוצר "הלוטוס הלבן"), וכדי לשלם את שכר הדירה, דיואי מתחזה לנד ומקבל עבודה כמורה מחליף באחד מבתי הספר היסודיים הפרטיים הטובים בארה"ב.
הוא מפנטז על שלושה שבועות שיסדרו לו כסף קל, ומהר מאוד מבין שיש בילדים הללו הרבה יותר ממה שחשב. ניתן רק לקנא בחבורת הילדים המוכשרת הזו, שכנראה נהנתה מכל רגע לצד בלאק המצוין. הוא מצידו מספק תצוגת משחק שהתיאור הכי טוב שלה הוא מטורללת וקשה שלא לחבב אותו. ראוי לציין גם את פס-הקול, שהוא ככל הנראה (ואני לא מפחד להצהיר) אחד הטובים בהיסטוריה בסרט קולנוע - ACDC, לד זפלין, המי, הדלתות, סטיבי ניקס ועוד. בקיצור, אם יש לכם שעה ו-49 דקות פנויות ביום - שבו לכם למנת אסקפיזם מוזיקלית שמתפוצצת מכיף. דביר רשף
ההמלצה של יום ה', 2 בנובמבר: האלבום Hackney Diamonds
האלבום חדש של הסטונס (משפט שלא נכתב ב-18 השנים האחרונות), Hackney Diamonds, רחוק מלהיות אלבום גדול. אך זהו אלבום טוב שמציג את ארסנל היכולות שהפכו את הסטונס לאחת הלהקות החשובות בדברי ימי המוזיקה. והוא כייפי. וגם זה חשוב כרגע. יש אלבומים שנולדו בעקבות טרגדיות שעברו יוצריהם. אלבום זה אינו אחד מהם. בכמעט כל תו בו נשמע ששלושת חברי הלהקה הנותרים - מיק ג'אגר, קית' ריצ'רדס ורוני ווד - חייכו במהלך העבודה עליו. גם למפיק המוזיקלי פה, אנדרו וואט, יש תרומה לא מעטה לתוצאה מעלת החיוך. לכאורה, המשימה שלו הייתה פשוטה - לוודא שהסטונס יישמעו כמו הסטונס. והוא עמד בה, כמו למשל ב-Whole Wide World וב-Driving Me Too Hard עם הריפים הנהדרים של ריצ'רדס.
לצד הטריו הוותיק ועוד שני חברי עבר - צ'רלי ווטס הספיק לנגן פה בשני קטעים לפני שהחזיר את נשמתו לבורא, ואפילו ביל ויימן, הבסיסט שפרש לפני כ-30 שנה ומשתתף בשיר אחד - הוזמנו לאולפן שלל אורחים. אף על פי שמדובר בכוכבי-על כמו פול מקרטני, אלטון ג'ון וסטיבי וונדר, הם נשארו הרחק מהמיקרופון.
את עבודת הבס של מקרטני ב-Bite My Head Off ניתן להגדיר כחביבה. לעומתה, הדו־שיח בין הפסנתר הדרומי המרקד של ג'ון לבין הגיטרות של ווד וריצ'רדס ב-Live by the Sword, הוא מהרגעים היותר טובים פה, שמפצה גם על הטקסט הלא מבריק של השיר. וונדר מפציע ב-Sweet Sounds of Heaven ולצידו משתתפת ליידי גאגא, האורחת החשובה באלבום, שזורחת ברגע השיא פה שמזכיר את שירי המקהלה העצומים של הסטונס משלהי הסיקסטיז. ואחרי כל האורחים והשמחה, מגיע שיר קטן - קאבר לבלוז ישן שהעניק ללהקה את שמה, שמזכיר למה ג'אגר וחבריו נכנסו לעסק הזה מלכתחילה. אמיר שוורץ
ההמלצה של יום ד', 1 בנובמבר: אפליקציות למדיטציה
החדשות הקשות מהשטח, הסיפורים הכואבים של אלה שקיפחו את חייהם ושגרת האזעקות - כל אלה ועוד משפיעים על מצבנו הנפשי ועל החוסן המנטלי שלנו בתקופה מורכבת זו. מדיטציה ותרגול של מיינדפולנס עשויים להקל על המתח והחרדה שאנחנו חווים, ולספק כלי נגיש ועצמאי שיחזיר לנו אוויר לנשימה. היום (ד') נמליץ על שתי אפליקציות מדיטציה שיתמכו ברגעי הקושי.
הרעיון הוא אותו הרעיון - בין אם מעולם לא תרגלתם מדיטציה, או שאולי אתם מתרגלים ותיקים שמחפשים לחזור למקום הבטוח שהמדיטציה מהווה עבורכם, האפליקציות הידידותיות למשתמש Headspace (להורדה לאנדרואיד ולאייפון) ו-Calm (להורדה לאנדרואיד ולאייפון) יעזרו לכם בעיגון התרגול בשגרה, כשחוסר הוודאות נוכח וחדשות כואבות מלוות את היום-יום.
בשתי האפליקציות תוכלו להתאים את התרגול לפי הצורך שלכם. קיימים קורסים רבים בנושאים שונים; החל מתכנים בסיסיים שיעזרו לכם לרכוש כלים לישיבה קצרה או ממושכת (החל מדקות בודדות ועד שעתיים) לדוגמה תרגילי נשימה פשוטים, כמו גם קורסים בנושאים כמו התמודדות עם חרדה ומתח, תרגילי תנועה להפגת לחץ ופודקאסטים שמיועדים לעזרה בהירדמות. למתקדמים קיימות גם מדיטציות ללא הדרכה - שרק צליל גונג עדין פותח וסוגר את חלון הזמן שתבחרו. חלק מהתכנים דורשים תשלום בעוד הגרסה הבסיסית חינמית, אבל מה שבטוח הוא שאין דרך "נכונה" לתרגל - מצאו את התרגול שמיטיב ותומך בכם. עומר טסל
ההמלצה של יום ג', 31 באוקטובר: "המקום הטוב"
הסיטקום המהנה והמבריק לפרקים - "המקום הטוב" (The Good Place), שעלה לראשונה ב-2016 ברשת NBC, ולמזלנו הרב זמין כיום לצפייה בנטפליקס. העלילה עוקבת אחרי אלינור שלסטרופ - בחורה אמריקאית ממוצעת, שהלכה לעולמה ומוצאת עצמה במקום הטוב (מעין גן עדן), אך במהרה מתגלה כי חלה טעות ואלינור ממש לא הייתה אמורה להיות שם. כדי לשמור על מקומה ולהימנע מלהגיע למקום הרע, היא רותמת לטובתה את מי שאמור היה להיות הנפש התאומה שלה - צ'ידי אנגוניה, מרצה לפילוסופיה של המוסר שילמד אותה איך להיות אדם טוב.
מי שיצר את התוכנית הוא מייקל שור שאחראי על כמה מהקומדיות הטובות ביותר שנראו על המסך הקטן, בהן "המשרד" (שבה אגב הוא גם מגלם את מוז, בן דודו של דוויט) ו"מחלקת גנים ונוף" שאותן יצר לצד גרג דניאלס, ו"ברוקלין תשע-תשע" הפופולרית. הכתיבה המבריקה של שור יוצרת סדרה שהיא חכמה ואינטליגנטית מצד אחד, כשהיא נכנסת לשאלות פילוסופיות עמוקות של מוסר וזהות אישית, אך מהצד השני גם קורעת מצחוק ומלאת לב ונשמה.
"המקום הטוב", על ארבע עונותיה והדמויות המעולות שלה, בגילומם של קריסטן בל ("ורוניקה מארס"), טד דנסון ("חופשי על הבר"), ג'מילה ג'מיל ("שי-האלק"), דארסי קארדן ("בארי") ועוד, בקלות מתברגת בז'אנר הקומדיות הקלילות שאפשר לצפות בהן שוב ושוב, כמעט בלי סוף למען האמת, אה-לה "חברים", "סיינפלד" או "המשרד". בתקופה שבה כל מה שאנחנו מחפשים זה משהו מתוק שיעלה לנו לרגע חיוך על השפתיים אין ספק שמדובר בבינג' האולטימטיבי. יעל אילן
ההמלצה של יום ב', 30 באוקטובר: הספר "שיעורים בכימיה"
פמיניזם בשנות ה-50 בארצות הברית הוא אולי לא בדיוק הכותרת המבדרת שהייתם מתחייבים לה בימים כמו אלה למטרת הסחת דעת, אבל "שיעורים בכימיה" הוא ספר שמקדש קודם כל את הכתיבה הטובה ואחר כך את הפן האידיאולוגי ופירוק הסטריאוטיפים המגדריים. אליזבת זוט היא דמות יוצאת דופן, גם אם לא תמיד מציאותית - היא כימאית מסוג אישה. היא דעתנית מאוד, אינטלקטואלית, מעריצה ידע והגיון ויש לה שאיפות שעומדות בסתירה לכל התפיסה החברתית של התקופה. זוט מוצאת את עצמה נחבטת אל מול הסטריאוטיפים המגבילים של תקופתה - החל מהדעה הרווחת שנשים הן שלוחה תומכת של הגבר המפרנס, דרך הסברה שהאינטליגנציה שלהן מוגבלת וכלה בהטרדות מיניות, במקרה הטוב.
זוט פוגשת בגבר היחיד בסביבה שלה שרואה בה אדם שווה ערך ומפתחת איתו זוגיות שמסתיימת בחטף. רצה הגורל ואחרי שהיא מפוטרת מעבודתה ככימאית היא מוצנחת לתפקיד פרונטלי בטלוויזיה שחור-לבן, מגישת תוכנית בישול, בה היא מפרטת את הקשר בין כימיה לבישול ותוך כדי כך היא הופכת את התוכנית לכלי במימוש והפצת האג'נדה הפמיניסטית שלה וללהיט מסחרי. את ההשראה לדמותה של זוט קיבלה גרמוס מאימה, אחות במקצועה שנאלצה לפרוש לאחר שנכנסה להיריון, ואת הפוטנציאל שבספר כבר זיהו באפל TV פלוס ותרגמו לסדרה עם אותו השם, בכיכובה של ברי לארסון, שהפרקים הראשונים שלה כבר עלו לאוויר.
להמלצות תרבות נוספות:
הכתיבה של בוני גרמוס נעה בין מונולוגים מזרם התודעה של הדמויות שלה (כולל של הכלב הנבון של זוט, שש וחצי) ובין התקדמות העלילה. נכון, הדמויות שלה כמעט פנטסטיות וחלק מהן חוטאות בממד מוגבל וזוט היא סוג של גיבורת-על, אבל הכתיבה החדה והכישרון שבאמצעותו גרמוס מנווטת אותן לא יאפשרו לכן ולכם להניח את "שיעורים בכימיה" מהיד, ובסופו יריצו אתכם לבדוק איזה עוד ספרים גרמוס, קופירייטרית במקצועה, הוציאה (אף לא אחד, זהו ספר הביכורים שלה, אותו פרסמה בגיל 64). לא לעתים קרובות נוחת לידיים ספר שהוא מעורר מחשבה ומבדר, ממכר, מצחיק ופוקח עיניים, ובעיקר מעניק פרספקטיבה מעניינת על התקופה בה אנחנו חיים עכשיו. נסו ותיהנו. סמדר שילוני
ההמלצה של יום א', 29 באוקטובר: פלייליסט שקט
בימים כאלו זה קל לשכוח שלפעמים צריך רגע לכבות הכול ולתת לגוף ולראש מנוחה. המוזיקה היא אחד ממקומות המפלט הכי נפלאים שיש. היא מאפשרת לנו להשתיק את המחשבות כשזה מה שהמוח צריך, אבל היא גם יודעת לעזור לנו להתכנס לרגע בתוך עצמנו ולבטא בצלילים ובמילים את הרגשות הכי כמוסים ומורכבים שלנו. האזינו לפלייליסט שקט לתחילת השבוע:
הבטיחו לעצמכם לעצור לרגע אחד בכל הטירוף, למזוג כוס יין או תה, לקחת פרוסת עוגה, וללחוץ פליי. לתת למוזיקה לעשות את שלה כמו שהיא יודעת הכי טוב. בין אם אלה השירים שאתם הכי אוהבים - או הפלייליסט הזה, שבאמצעות שירים באנגלית, עברית, שנעים בין פופ ורוק - יספק לכם שעה ורבע של רגיעה מוזיקלית. אם זה בזכות הגיטרה והקול של לאה שבת, החד-פעמיות של טרייסי צ'פמן, הלחן האלמותי של רולינג סטונס, הקסם הפשוט של אביתר בנאי או של כל אחד מהאמנים המרגשים האחרים. איה חיות
פורסם לראשונה: 11:36, 31.10.23
