מחוץ לפריים
שירי מימון: ״רציתי להחליף שם משפחה. פחדתי שהוא יהרוס לי״
01:06:05
שירי מימון מגדירה את עצמה כאדם דעתן - אבל על דבר אחד היא לא מוכנה לדבר בשום פנים ואופן בהופעות: פוליטיקה. היא מעידה כי אינה חוששת להביע את דעתה אבל "כשאני מגיעה להופעה אני באתנחתא. אני אי של שפיות של רוגע ושקט, להתנתק מהכול", היא אומרת בפודקאסט "מחוץ לפריים". "לאנשים יש גם חיים קשים והם באים לשמוע מוזיקה. אני מרגישה שאנחנו ממש סובלים בימים האלה, וקשה מאוד לשרוד במדינה הזאת. כשאני מגיעה להופעה של אמנים שאני אוהבת אני ממש לא מעוניינת לשמוע שום דבר מעבר למוזיקה. אני מרגישה שאם אני אתן את דעתי הפוליטית אני אפגע במישהו, ואני ממש מנסה לנטרל את הדבר הזה".
לכתבות נוספות בפודקאסט "מחוץ לפריים":
מימון מוסיפה שזו לא דרכה להתחמק מהנושא, אלא שהיא "מרגישה שזה לא פייר כלפי הקהל. קרה לי בעבר שהבעתי את דעתי ובא מישהו אחרי ההופעה ואמר לי: 'אני בחור דתי שגר בהתנחלות, אני שומע אותך מגיל מאוד קטן ואני לא רוצה לשמוע את זה'".
נהייתה אופנה כזאת של ציפייה מאמנים להביע דעה. מה דעתך?
"אני כואבת את הכאב של כולם ואני לא מנסה להתחמק. בכיתי וכאב לי לראות שוטרים מכים את האחים שלהם, זו לא קלישאה לומר שאנחנו אחים ואין לנו כלום חוץ מאחד את השני. השיסוע, השיח האלים, האלימות הפיזית משני הצדדים - על זה אני אביע את דעתי. אבל להתחיל לדבר פוליטית? בעיניי זה ממש מיותר וזה לא אמור לעניין אף אחד מה אני חושבת. אני לא אוהבת את אלה שאומרים 'תביעו את דעתכם', ו'כל מה שמעניין אתכם זה כסף'. גם שלמה ארצי וגם ריטה שהתבטאו בזמנו אמרו שאת מה שיש לנו להגיד אנחנו אומרים דרך המוזיקה".
המאמי מול הדיווה
מימון נמצאת במקום טוב בקריירה שלה, בחודשים האחרונים היא חוגגת 20 שנות קריירה מאז הביצוע של "דון קיחוטה" המיתולוגי בגמר הראשון של "כוכב נולד" אי שם בניצנים בראשית שנות ה-2000. במסגרת החגיגות, מאחוריה כבר שתי הופעות בקיסריה והופעה נוספת בקנה בלייב פארק ראשון לציון (1 באוקטובר, שם תארח את ברי סחרוף, שמעון בוסקילה, ריקי גל ומארינה מקסימיליאן). המקום שהיא נמצאת בו בקריירה הוא כל כך טוב מבחינתה עד שהיא לא חוששת לנבור בעברה וגם להעביר ביקורת מרומזת אבל ברורה מאוד על התדמית שיצרו לה בתוכנית ההיא.
9 צפייה בגלריה
"הסיפור הוא אותו סיפור - אבל התקשורת רצתה לספר אותו". שירי מימון, נינט טייב ושי גבסו בגמר "כוכב נולד"
(צילום: באדיבות קשת 12)
"נינט ואני שתינו הגענו מבתים מאוד דומים ועד היום אנחנו מדברות על זה. החיבור בינינו היה מיידי, אבל כן היינו שונות כל אחת באופי שלנו", היא אומרת ונזכרת איך סיפרו את הסיפור של שתיהן בתוכנית ההיא - סיפור שדבק בהן עד היום - הסינדרלה והמאמי מול הדיווה ששורפת את הבמה.
"כשסיפרו את הסיפור של הבית [שלנו], אני הגעתי מקריית חיים כאילו מינימום הגעתי מסביון ויש לי חדר, ונינט והאחים שלה היו שלושה בחדר. וזה היה נורא מצחיק כי כמה שנים לפני כן גם אנחנו ישנו שלושה בחדר. כלומר, הסיפור הוא אותו סיפור - אבל התקשורת רצתה לספר אותו. אפילו לא שמתי לב לזה בזמנו. היום ממרחק הזמן אני רואה את זה, אמרתי 'איזה קטע, איך הם רצו לצייר אותי ואיך הם רצו לצייר אותה ואת שי גבסו'. שלושתנו מזרחים מבתים הכי מזרחים. הם רצו שיהיו דמויות ולא אותם אנשים. אני בטח לא הייתי סינדרלה שרציתי שיצילו אותה".
אבל היו לך נתונים של סינדרלה.
"נכון. אבל משהו באיך שאני רציתי להציג את עצמי לעולם היה מאוד לא מתקרבן, אני לא אומרת שנינט הייתה כזאת, כן? אבל אני באתי לכבוש. אני באתי חזקה, באתי כבר 'גדולה מהחיים'. באתי מבית שאבא שלי עבד ואמא שלי הייתה עקרת בית, אני בעצמי, בעיני לא רציתי להציג את זה ככה".
מי שואל אותך בכלל?
"הם ראו את זה. יש לי ריאיון מ'כוכב נולד' שאני אומרת 'היי, אני שירי מימון, בת 22 מקריית חיים', ומתחילה לרקוד, וזה לא סיפור סינדרלה. אתה רואה את הראיונות של נינט ושי - הם היו הרבה יותר ביישנים. הם לקחו את זה, אני לא יכולה רק להאשים אותם".
הם רצו להראות את נינט סינדרלה על אף שהיו לכן אותן נתונים?
"נכון. שנים לקח לי להגיד שאני לא מתנשאת כמו שניסו להציג אותי. אני באה מבית מאוד-מאוד צנוע ולא מתנשא אז איך הפכתי להיות מתנשאת? שנים אמרו את דיווה".
וכל זה מ"כוכב נולד"?
"בעיניי כן. אבל אני לא יכולה להאשים רק אותם כי אני באתי לא פראיירית כזאת".
היום את עובדת אצל אותם אנשים שעשו את "כוכב נולד". יצא לך לדבר איתם על זה?
"איזה קטע, אתה נוגע בפצע. בזמנו היינו בעונה הראשונה ולא ידענו דבר וחצי דבר וכולנו היינו תחת טדי הפקות, שזה בית מדהים והם היו מדהימים אלינו. עזבתי את טדי הפקות מהר מאוד כשהבנתי שיש מישהי אחת ואני נשארת הסקנד-בסט - ואני לא. אני לא מקום שני. אני תמיד מקום ראשון. במקרה הייתה תוכנית וטלוויזיה מטורפת עם רייטינג משוגע שבחרו בי במקום השני, אבל אני לא מקום שני. הייתי מיוצגת בטדי במשך שנה תחת טמירה ירדני המהממת שאני מאוד אוהבת, אבל אחרי שנה אמרתי לה 'אולי אני אלך למקום אחר'. הייתה תשומת לב מטורפת על נינט, זה היה משוגע. אמרתי לה 'שחררי אותי, חברת הליקון רוצה אותי', והיא עשתה את זה. כשעברתי לשם הרגשתי את המקום שלי".
9 צפייה בגלריה
"אני לא מקום שני. אני תמיד מקום ראשון". שירי מימון מופיעה עם אנדראה בוצ'לי
(צילום: מוטי קמחי)
אז למה זה פצע?
״כי לקח לי הרבה זמן להבין שעדיין מסתכלים עליי שאני במקום השני וזה כאב לי. אולי היא גם פחות האמינה בי, לך תדע. טמירה הייתה מספיק הגונה לשחרר אותי כי הייתי תחת חוזה".
לא פחדת?
"זהו שלא, הרגשתי שזה לא הבית שלי, למרות שהם היו מדהימים. והנה חזרתי לעבוד איתם אחרי הרבה שנים, וכשהגעתי ל'הכוכב הבא' פרסו לי שטיח אדום".
קחי אותי לרגע שאת חוזרת כמנצחת.
"איזה כיף זה לחזור כמנצחת, אה? כשהייתי ב'אקס פקטור' אסי עזר היה מתקשר אלי 'בואי אלינו'. כשהתוכנית נחלשה ראיתי בזה הזדמנות".
מה היה בפגישה הראשונה לקראת "הכוכב הבא"?
"הרגשתי שוב את הילדה הזאת שכל הזמן ניסתה להוכיח. הילדה שבאה ואמרה לטמירה 'אני לא בטוחה שאת אפילו מאמינה בי', וזה הרגיש לי כמו איזה ניצחון. אולי הם ישמעו את זה עכשיו ויגידו 'על מה היא מדברת?'. אני תמיד אומרת שהיו מדהימים איתי, הם לא ניסו לשים לי רגליים או משהו. כשחזרתי זה היה מאוד מעניין. אני לא יודעת אם אתה מכיר את הסיפור, אמרתי להם 'אתם רוצים טלוויזיה? תביאו את נינט'. אנחנו חברות. ידעתי שלא יהיה דם רע ממש לא. הכי שמחתי בעולם".
9 צפייה בגלריה
"אמרתי להם 'אתם רוצים טלוויזיה? תביאו את נינט'". שירי מימון ונינט טייב
(צילום: באדיבות קשת 12)
את הצעת שנינט תגיע ל"הכוכב הבא"?
"כן".
רעיון שלך?
"לא יודעת אם זה בזכותי, אבל מההתחלה אמרתי ליואב להביא אותה".
זו גדלות נפש.
"זה הרגיש לי טבעי. וזה היה מוזר כמה טבעי זה היה, שנים לא נפגשנו, דקה אחרי שהתיישבה כבר עליתי על זה שהיא בהיריון. היו בינינו את האנרגיות הכי טובות בעולם. חשבתי שזה יהיה מגניב אם היא תבוא ושיראו אותנו יושבות יחד 20 שנה אחרי, שיראו כמה זה כיף. זה היה חזק מאוד. אנשים מקטלגים אותך כל הזמן. גם היא יצאה מדהים בתוכנית, ומשהו בחיבור - שתינו הגענו מאותו בית, אמא שלה רחל ואמא שלי מזל ישבו בקהל ב'כוכב נולד' ונזכרות בהיסטוריה שלהן".
היא עזבה את התוכנית לאחרונה, את כואבת את עזיבתה?
"כן בטח. בעיניי זה יותר קשה לה לשבת שם בשולחן ואני אוהבת. התבאסתי, רציתי אותה לידי אפילו שהיא כזאת יפה וגנבה את כל הפוקוס", היא מוסיפה וצוחקת.
"כל מה שרציתי זה לברוח"
מימון שחגגה השנה יום הולדת 42, היא כבר אמא לשלושה ילדים איתי (10), עילאי (6) ואמה בת החמישה חודשים, ויודעת להסתכל ממעוף הציפור על רגעי השיא בקריירה - שבחלקן היא אפילו לא נהנתה. "יש אכזבות, נפילות והתרסקויות, יש גם דברים מדהימים אבל זה מרדף שלא מפסיק", היא מעידה. "אתה כל הזמן מרגיש שאתה חייב עוד - התשוקה של ההופעה, והרעב הזה, כמו חיידק. ואם עשיתי משהו, אני רוצה לעשות אותו עוד פעם - אבל יותר טוב, ואם לא עשיתי אז אני רוצה לעשות, מוזיקה כל הזמן משתנה וגם אני כבן אדם משתנה".
9 צפייה בגלריה
"יש משהו בשיאים של תחילת הדרך שהם מאוד חזקים". שירי מימון בפודקאסט "מחוץ לפריים"
(צילום: רז גרוס)
את נהנית מהצלחות?
"פעם פחות נהניתי, עשיתי דברים מטורפים ולא נהניתי אז. אחרי שהשתתפתי באירוויזיון היה פיק מטורף של זמרת השנה והופעתי בלי הפסקה, אבל לא נהניתי, זה היה קיצוני. כל מה שרציתי זה לברוח ואז עשיתי הפסקה וטסתי לתאילנד לחודש. זה היה קיצוני".
למה רצית לברוח?
"זה היה יותר מדי. יותר מדי אחריות, נורא רציתי להצליח בזה".
הגעת למקום הרביעי, זו הצלחה.
"הצלחה גדולה, חזרתי לארץ כמו מנצחת, ואז התחילו מלא-מלא הופעות. הייתי מאוד עייפה נפשית ופיזית והגעתי להופעות ולא נהניתי. זה הכי לא שווה. אני רואה את זה הרבה אצל כל מיני אמנים".
זה קשור לגיל?
"כן. יש משהו בשיאים של תחילת הדרך שהם מאוד חזקים, פתאום תארים גדולים וזה מתמסמס מתישהו ואין מה לעשות, הרדיו צמא לדברים חדשים. כשאתה מתחיל אתה מחדש להם משהו. כשאתה בתוך התעשייה אתה נשאב לגלגול הזה שהוא מהמם בעיני, כי אני כל הזמן מחפשת להמציא את עצמי מחדש. שאלו אותי במה אני הכי גאה בקריירה - בזה שאני פה. אחרי 20 שנה אני פה. אני מוקירה את זה, שאני מצליחה לעשות מוזיקה חדשה וליהנות מזה בסוף".
אולי זה הגיל, אולי זה המעמד, אולי זה בכלל האומץ - אבל מימון מוציאה שיר חדש ובו לראשונה היא נוגעת בשד העדתי, שני הוריה נולדו בישראל אבל השורשים מסוריה ואלג'יריה. "אבא לא אשם", היא שרה בשיר "רגל על רגל", שמימון הייתה שותפה בכתיבתו לצד אור מילשטוק ועמרי קסטן, "אבל גם שם המשפחה עיקם להם את המצח".
"אני יכולה להגיד לך שמעולם לא התעסקתי בצד העדתי, הגזענות", היא מסבירה. "ההורים שלי כן חוו את זה, אצל הדור שלי זה לא כל כך היה אבל לאחים שלי יש סיפורים מאוד מעניינים שקשורים לגזענות עם שם המשפחה. וגם אני זוכרת לא פעם עקיצות, אבל לא נתתי לזה לנהל אותי".
כמו מה?
"רציתי לשנות את שם המשפחה למן, כי אמרתי 'איך אצליח עם שם המשפחה מימון? זה אחלה מזרחי שבעולם', ובתת מודע שלי זה הפריע לי איפשהו, פחדתי שזה יהרוס לי ושזה יכול לשים לי רגל. לימים ראיתי שזה לא שם לי רגל, הייתי בלהקה של חיל האוויר ולאט-לאט הבנתי שזה לא מנהל אותי. אמרתי 'אוי ואבוי אם אני משנה', איזה מכוער זה. הרגשתי שזו איזושהי תקרה שאני צריכה לפרוץ, היה בי פחד שיקטלגו אותי. עם הזמן זה התמסמס ועבר. אף פעם לא התביישתי בזה אבל פחדתי שזה יכול להרוס לי ועצם המחשבה הזאת מטרידה אותי".
את כן בוחרת להעלות את הנושא. את רוצה להציף את הכאב של ההורים שלך?
"כן, אבל בסוף אחרי תקופה שהתבחבשתי עם הנושא, הבנתי שזה מיותר. אף אחד לא יקטלג אותי. אני לא אגיד לך שלא קטלגו אותי, אבל יש גם כאלה שלא".
9 צפייה בגלריה
"משהו נהיה יותר חשוף דווקא יותר אמיתי, יותר בגובה העיניים". שירי מימון בפודקאסט "מחוץ לפריים"
(צילום: רז גרוס)
איפה?
"אני חושבת שהופתעו ממני. מספיק שפעם כשהכרתי בחור, ואחרי שכבר התפרסמתי, הסתכלו עליי אחרת. יש מצב שהיה איזה שיח בבית 'מה הבאת לנו את הפרענקית הזאת. את המימון הזאת שאמא שלה עקרת בית ואבא שלה עבד במסעדה של האבא'. יש לי משפחה מדהימה ואמא שלי חינכה אותנו הכי מדהים בעולם. עבדתי מאוד קשה להוכיח את עצמי. שנים חיכיתי לטפיחת שכם, שיידעו שיש לי מה להציע, שאני לא רק זמרת פופ. פתאום אני מוצאת את עצמי באירוע עם תזמורת שרה שירי אלביס פרסלי. הלכתי על זה כי אני רוצה להוכיח. מדובר באנשים די מסוימים שהגיעו לראות קונצרט ואני הבאתי את עצמי לשם. הם אמרו לי 'וואו' והתרכזו במה שרציתי להראות. ניסיתי להוכיח שאני אינטליגנטית, שיש לי מה להגיד. כל הזמן הייתי במקום הזה".
"חטפתי התקף חרדה על הבמה"
אחד הדברים שאמנים פתוחים לגביו יותר ויותר בתקופה האחרונה הוא ההתמודדות עם החרדות: כך לדוגמא פבלו רוזנברג סיפר ב"מחוץ לפריים" על החרדות שהוא חווה על הבמה, חנן בן ארי חשף שהתמודד עם מצבי רוח שלא ידע כיצד להגדיר אותם - ועכשיו מימון בגילוי לב מספרת גם היא על ההתקף הגדול ביותר שחוותה על הבמה. כשהייתה בהיריון.
"התארחתי אצל דין דין אביב באירוע נשי וחטפתי התקף חרדה על הבמה. הייתי אחרי יום מטורף, עמדתי מאחורי הקלעים והרגשתי שהנשימות שלי קצרות ואני לא מבינה מה קורה לי ומה עובר עליי, ואז אני עולה לבמה ואני מרגישה תחושות שבחיים לא הרגשתי; שאני לא יכולה לנשום, שיש לי סחרחורות ושאני עומדת להתעלף, שאלתי 'מה יש לי? יכול להיות שיש לי חרדה?' ואז נהייתה לי חרדה מהחרדה.
"אני מורידה את העקבים על הבמה ואני בדרך כלל על עקבים, מגיל שנתיים. אני לא מבינה בכלל איך הייתי על הבמה, אחרי ארבעה שירים ירדתי מהבמה והתחלתי לבכות כמו שלא בכיתי שנים, בהיסטריה. מנהלת ההצגה שלי הגיעה ולקחה אותי הבייתה. כל הדרך אני בוכה, ובבית ממש נפלתי על יוני בעלי ואמרתי לו 'יש לי התקף חרדה'. אני בשוק שבגיל 40 אני חווה את זה לראשונה. שמעתי על אמנים שפרשו מהבמה כי עברו דברים כאלה ואני אומרת לעצמי שאני לא יכולה לתת לזה לקרות".
9 צפייה בגלריה
"בבית ממש נפלתי על יוני בעלי ואמרתי לו 'יש לי התקף חרדה'". שירי מימון
(צילום: ענת מוסברג)
מימון מספרת שהמקרה שהוביל אותה לקבל אותה לטיפול היה קוסמי במיוחד והתאפשר בעזרתה של דין דין אביב. "הגעתי אחרי שבועיים להופעה אחרת, ואחד מהנגנים אמר לי שהוא בהתקף חרדה ולוקח כדורים. סיפרתי לו מה קרה ואמרתי לו שאני לא יודעת מה לעשות. אחרי שעה קיבלתי שיחה מדין דין אביב שבכתה לי בטלפון. 'את לא מאמינה', היא אמרה לי, בעלה שהוא חרדי שלא נמצא בסביבה של נשים, במקרה ניגן עם ישי ריבו באזור ונכנס לחדר בטעות כי הוא שמע שסיפרתי על דין דין אביב, אז הוא התקשר וסיפר לה. היא שלחה אותי למישהי חרדית מבני ברק שמטפלת בחרדות. היו לי שיחות מדהימות איתה, ואני מקווה שזאת הפעם האחרונה שזה קורה לי. זה מאחוריי", היא אומרת.
"חרדות זה כמו פריחה. סימן שמשהו חייב לצאת ממך ולהשתחרר וזה מגיע בכל מיני דרכים. הרגשתי שהדחקתי יותר מדי דברים שעברו עלי בחיים, שלא נתתי ביטוי ומקום, בזוגיות, באימהות, במערכות היחסים שלי עם האנשים הכי קרובים אליי. גם עם עצמי מולי, כל הזמן הרגשתי שזה לא מספיק והמרדף הזה גמר אותי. הרצון שלי לעשות עוד, להשיג עוד, לכבוש , וזה כיף וטוב מצד אחד אני מאוד עם הרגליים על הקרקע, אני מאוד מודעת, אני לא אגיד שמחר אני עושה פארק הירקון, זה בכלל לא קשור למקום אני נמצאת בו היום, אבל אני כן יכולה להגיד שאני רוצה לעשות קיסריה, היו לי הרבה קרבות גם עם עצמי וגם עם אנשים מסביבי. הרצון שלי והערך העצמי שלי להגיד 'את יכולה, את שווה', ומהצד השני יש מי שאומר לי 'לא'. לאו דווקא בן אדם ספציפי, זה הרבה איך שקטלגו אותי".
רצית לפתוח קיסריה ואמרו לך לא?
"כן, למרות שזה לא היה נכון ועשיתי סולד-אאוט כפול. אתה אומר 'אני יכול' ואומרים לך 'לא', ואמרתי 'די! אני עושה את זה גם אם אני הולכת להפסיד', ואז לא רק שלא הפסדתי, עשיתי את זה בגדול. אני בן אדם שלא מאשים אף אחד בחיים, אני לוקחת הרבה אחריות".
זה לא מסוכן כלכלית אם יש מי שאומר לך לא לפתוח קיסריה?
"זה לא מסוכן. אני מבוססת, אני עובדת, אני מופיעה, אני יכולה לכסות את זה. הרבה מההופעות שכל האמנים הגדולים סוגרים בהיכלים - אני לא חושבת שמרוויחים מזה כסף, זה ידוע, זה עניין תדמיתי ורצון להגיע לעוד קהל. ולעשות משהו שמרגש אותי, אני שמה את הכסף בצד זה לא מענין אותי, זה בשבילי ובשביל הקהל שלי. ההופעה האחרונה שלי בקיסריה הייתה כל כך מטורפת ועוצמתית ששבוע אחר כך לא הצלחתי להתאושש, שאלתי את עצמי אם זו חרדה, ואחרי זה גיליתי שיש לי וירוס. אני לא סתם חוגגת את ה-20 שנה מאז 'כוכב נולד', משהו נהיה יותר חשוף דווקא יותר אמיתי, יותר בגובה העיניים והדבר הכי כייפי שאתה שם *** על כולם. לא אכפת לי". האזינו לפרק המלא של "מחוץ לפריים" עם רן בוקר.
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
