דני רובס לא רק ממשיך ליצור מוזיקה, הוא גם שומע המון ממנה - בעיקר בנסיעותיו הארוכות מביתו שבמושב כפר קיש שבגליל התחתון. לא רק הקלאסיקות המתבקשות מושמעות אצלו, אלא גם המוזיקה שנוצרת פה בשנים האחרונות. "בכל ז'אנר יש דברים מוצלחים", הוא אומר בריאיון ל-ynet. "במוזיקה האמונית יש מלודיות נורא יפות, ולמרות שאני לא מתחבר לטקסטים כי אני לא אדם מאמין, הרבה מהם (מהמוזיקאים בז'אנר, א"ש) כותבים באופן שמזכיר לי מוזיקה משנות ה-60 וה-70. גם בפופ עושים היום הפקות מצוינות בארץ, וגם אם השיר לא מדבר אליי - אני יכול ללמוד ממנו כמוזיקאי. עם ההיפ הופ החיבור שלי הוא יותר רגשי מאשר מוזיקלי. רביד פלוטניק למשל הוא גאון של מילים, וכשמגיעה שם איזו פיסת מלודיה אני נאחז בה". לצד המחמאות, רובס מציין כי יש בעיה במוזיקה העכשווית, אותה הוא מכנה "שיטת הפרוזן היוגורט": "רואים שמשהו מצליח מאוד ואז עושים עוד אלף כמוהו", הוא אומר בחיוך.
למרות שעות ההאזנה הרבות שרובס מעניק לרדיו, מעט מאוד מהעכשוויות שממלאת את הפלייליסטים הנוכחיים נכנסה לתוך אלבומו החדש והמאוד יפה שיצא היום (ב'), "מקומות". לדבריו, מגירות השירים שלו מלאות והוא כותב כל הזמן, גם בתקופות שבהם הוא לא מתכנן להוציא אלבום. "הכתיבה עבורי היא כמו יומן חיים פנימי, ופעם בכמה זמן זה מתכנס למשהו יותר גדול ואז יוצא אלבום. חלק מהשירים ב'מקומות' נכתבו במהלך הקורונה, אבל יש גם כאלו שהתחילו ממנגינות שכתבתי בגיל 16. יש לי מאות שירים שלא יצאו אף פעם. אני כותב כצורת חיים, כמו שאנשים אחרים מציירים. גדלתי על המקום של מילים ומנגינה, ככה החיים שלי בנויים וזה לא ישתנה".
עוד במדור מוזיקה:
עוד דבר שלא משתנה אצל רובס - וגם זה לטובה - הוא השימוש העשיר ברביעיית מיתרים באלבומיו. כשאני אומר לו שזה לא הדבר הכי טריוויאלי במוזיקה של ימינו, הוא עונה שאם זה היה תלוי בו, הוא היה הולך עם כלי קשת גם למכולת. "בתור מי שגדל על העיבודים של ג'ורג' מרטין ועל Life On Mars של דייויד בואי (שלו גם הקליט קאבר באלבומו הקודם, א"ש) - אני מת על כלי קשת. יש לי אולפן מאוד משוכלל ומעודכן, אבל שום סמפלר או מקלדת שליטה לא מסוגלים לייצר את מה שנגן יכול להוציא מכלי שמחובר אליו לגוף. הכלים האלו עוטפים אותי והם סגנון הלבוש המוזיקלי שלי - רביעיית מיתרים עם עיבודים מתוחכמים. לא גדלתי על מוזיקה קלאסית, אבל טובי הכותבים בפופ ורוק השתמשו בזה, וגם אם זה נותן לאלבום צבע יותר ישן זה בסדר בעיני. אני לא מצפה להמציא את הגלגל מחדש בכל אלבום, אני רק רוצה שלגלגל שלי תהיה את הטסה הכי יפה".
קראת לאלבום "מקומות". למה?
"כשכתבתי את האלבום הראשון שלי, 'מסגרות', הייתי באמצע שנות ה-20 וחיפשתי את המסגרת שלי ולאיזו קבוצת אנשים ומוזיקאים אני שייך. 'מסגרות' הוא מקום של יצירת אמנות אבל הוא גם דבר שסוגר אותך, וסיקרן אותי לחקור את הקשר והפער הזה. לעומת זאת, במקומות יש משהו מאוד פתוח, כמו למשל בית העם של רחובות שבו הופעתי בתחילת דרכי, ועוד תחנות שעברתי בחיים. דרך המקומות האלו, בשילוב המקום הבטוח והיציב שלי היום, אני יכול להביט לאחור ולבדוק מאיפה התחיל החוט של חיי".
רובס מספר כי את שיר הנושא של האלבום הוא כתב בזמן הקורונה, "מהמקום הסגור שבו אתה חייב לבדוק שלא עברת את מאה המטרים המותרים", ומוסיף שהשיר הוא גם מין סגירת מעגל עם האלבום "מקום" של שלמה ארצי, איתו ניגן בתחילת דרכו, לפני 40 שנה. "זו הייתה האוניברסיטה שלי, והקווים שלי נעים בין רכבת המחשבות של ארצי לבין המקומות המוזיקליים המתוחכמים יותר של מתי כספי (המפיק המוזיקלי של אלבומו הראשון, א"ש)".
למרות האווירה הנוסטלגית בשיר הנושא של האלבום, רובס מעיד שהוא לא כזה. "אני לא מתגעגע למקום הזה של 'כמה טוב היה פעם'. אני אוהב את חיי עכשיו הרבה יותר מאשר את חיי פעם. הנסיעה למקומות האלו היא כדי להבין איך אני בנוי - קצת כמו לפרק שעון. פעם נורא רציתי שכולם יאהבו אותי, כמו ילד, אבל עם הזמן אתה מבין שחשוב לך שרק אנשים מסוימים יאהבו אותך".
אתה שר שם על ה"רוק האמיתי", תסביר מהו בעיניך.
"זה מתחיל בביטלס, שהתחילו מדבר מאוד בסיסי והפכו בזכות החקירה המוזיקלית שלהם לדבר מאוד מורכב. היום, בעידן הפייק ניוז והאמת האלטרנטיבית כולם מדברים על האמת שלהם, אבל הרוק מאפשר לך לכתוב את פצעיך על הגיטרה. לנון ודילן כתבו שירים מאוד אישיים שעדיין הצליחו להשפיע על העולם".
"סינגל זה סטוץ, אלבום זו מערכת יחסים"
בישראל של 2022, שבה לא מעט אנשים נהנים להספיד את האלבום כפורמט מוזיקלי שמספר סיפור רחב, רובס שומר לו אמונים. בטקסט שצורף לאלבום הוא כותב בין היתר, "אני מביט סביבי על אמנים ויוצרים בני דורי שוויתרו על המקום הזה של שירים חדשים בתוך ההמולה הגועשת והמסחרית שבחוץ, ומסתפקים במה שכבר עשו, ומשהו בליבי מתכווץ". לדבריו, התפיסה לפיה אנשים לא מקשיבים יותר לאלבומים, ולכן אין בהם צורך, היא טעות. "סינגל זה סטוץ ואלבום זו מערכת יחסים", הוא ממשיך, "זה כמו ההבדל בין קליפ לסרט. אני לא אוהב קליפים כי הם מסיטים את תשומת הלב שלי. אנשים בני גילי, וגם כאלו שצעירים ממני ב-20 שנה, עדיין אוהבים לשמוע מוזיקה דרך אלבומים, וככה אני גם מגדל את הילדים שלי. מציג להם אלבום ואומר שזה הלהיט הגדול מתוכו, אבל תקשיבו גם לשיר הזה והזה כי יש בו פנים אחרות של אותו אמן".
5 צפייה בגלריה
"אנשים בני גילי, וגם כאלו שצעירים ממני ב-20 שנה, עדיין אוהבים לשמוע מוזיקה דרך אלבומים". דני רובס
(צילום: גבריאל בלהריה)
ברוח הגישה הזאת הוא גם מקפיד "ברמה פרוסית" לשלב בכל הופעה שלו שירים מהאלבומים המאוחרים שלו, ולא לתת לקהל רק את הלהיטים המוכרים שהוא רוצה." אני עושה הופעות ארוכות ורוצה לגוון לקהל ולא רק לתת את החשודים המיידים. גם כשאני הולך להופעות אני מצפה מהאמן שיגוון לי".
למרות שרובס כותב בלי הפסקה, וממשיך להוציא אלבומים, גם כשאחרים ויתרו, היו שנים שבהן קצב העבודה שלו היה נמוך בהרבה. "אני יזם במקצוע שלי, וכמו בשורה 'דברים קורים תמיד בזמן נכון' - צריך שהם יגיעו בתזמון מסוים. הייתה תקופה של מעל לעשר שנים שבהן לא הקלטתי, אחרי כישלון האלבום 'ככה אני אוהב'. הופעתי אז במקומות קטנים אבל הייתי מרוצה מהדרך שעשיתי. הייתה לי תחושה שעשיתי את הסיבוב שלי ושזה בסדר שאנשים כבר לא רוצים לשמוע דברים חדשים שלי. וכשיצא 'משהו חדש מתחיל' ב-2008 אנשים פתאום נזכרו בי ובמקום שמילאתי עבור חלקם בילדות ובנערות שלהם עם 'פנים ושמות', 'בדרך אל האושר' ו'איך הוא שר' וזה גדל בחזרה".
"אני לא איש של מקומות גדולים", ממשיך זה שמילא לאחרונה את אמפי שוני ויעלה על הבמה עם הלהקה בזאפה עין כרם ב-7 בספטמבר. "הבסיס שלי הוא הופעות במקומות אינטימיים. להופיע במקום כמו שוני או היכל התרבות זו עבודה גדולה עבורי, אבל אני נהנה ממנה. לאנשים שיוצאים מהופעה במקום גדול שבו הם שרו ביחד את השירים יש תחושה חברית כזאת, כמו אחרי משחק כדורגל. יש לזה כוח אמנותי אדיר שאני משתדל לחוות אותו גם בהופעות שאני הולך לראות".
לאחרונה ציינת 40 שנה לאלבום הבכורה שלך בהופעה חגיגית. מה אתה זוכר מהעבודה עליו עם מתי כספי?
"מתי עשה את האלבום הראשון של ארז הלוי ואת הראשון שלי באותו הזמן. בניגוד להלוי, אני חושב שהבאתי דברים מאוד סגורים לאלבום ההוא, אבל בהחלט יש שם המון מ'המתי כספיות', כמו בשיר 'דבר לא קרה'. הייתי מבועת ומפוחד בזמן ההקלטות כי הייתי בטוח שאין לי את היכולת הקולית להתמודד עם העיבודים והעושר שהוא תפר להם. לא תכננתי לשיר את השירים שלי אלא לתת אותם לאחרים, אבל אף לא רצה", הוא אומר בחיוך. "היה לי נורא קשה אז באולפן. אני שר את האלבום בהופעות עכשיו מאוד אחרת וגילית בשירים ההם משהו מאוד תמים שמזכיר לי את הדרך שעשיתי.
"למדתי ממתי את כל מה שאני יודע על מוזיקה, ומשלמה ארצי למדתי כל מה שאני יודע על הופעות, לא רק איך מופעים אלא גם מה אני לא יכול לעשות ומהן החסרונות שלי. ב'מסגרות' הייתה פדנטיות מופרזת על כל צליל ותדר וזה הולך איתי לאורך כל הדרך. אבל למדתי גם לקבל את הטעויות וליהנות גם מדברים ספונטניים שקורים באולפן ובשמיעה ראשונה עשויים להישמע לי כמו טעות. אני עובד עם אנשים שטוב לי איתם".
5 צפייה בגלריה
"למדתי ממתי את כל מה שאני יודע על מוזיקה, ומשלמה ארצי למדתי את כל מה שאני יודע על הופעות". מתי כספי ודני רובס
(צילום: עידו ארז)
אחד מהאנשים האלו הוא כספי, ששולח לו מנגינות ורובס כותב להן טקסטים. "אבל אני לא מתיימר להיות אהוד מנור", הוא מציין. "זה מאוד מחמיא לי שהאיש שהוא אליל נעורי עובד איתי היום, כשאני נפגש עם מישהו שאני נורא אוהב משהו קופץ בי. כשהשם של מתי מופיע על צג הטלפון שלי אני עדיין מתרגש כמו בפעם הראשונה שנפגשנו".
הוצאת אלבומים שהצליחו וניפקו להיטים, וכאלו שנכשלו מסחרית. עם מה היה לך יותר קל להתמודד?
"המשפט הכי אהוב עליי הוא משפט של צ'רצ'יל שאמר שהצלחה גדולה באמת היא 'היכולת לעבור מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות'. אתה נכשל המון בחיים ולא רק במוזיקה, ואם אתה מצליח לשמור על ההתלהבות וללמוד מהכישלונות האלו, הסיכויים להצליח גדולים יותר. זה מאוד משמח ששיר כמו 'מסרב וכותב' מהאלבום החדש נכנס לפלייליסטים, למרות שאני מרגיש שם קצת כמו דינוזאור בים של פומות. אבל אני לא כותב לשם ולא מנסה ליישר קו עם התת ז'אנר שמצליח עכשיו. יש לי את הנישה המאוד קטנה שלי שנמצאת במקום טוב באמצע. האוויר הדליל שיש למעלה פחות טוב ומתאים לי. עבדתי עם אנשים שהתמלאו באוויר חם ונורא נבהלתי מזה, ואני לא רוצה להיות שם. אני אף פעם לא יודע אם שיר שאני כותב יצליח, יש אנשים עם חושים חדים ממני שעוזרים לי לקבל החלטות מה להוציא. גם כשיצא 'משהו חדש מתחיל' אף אחד לא חשב שהוא יצליח, וגם אני לא".
אחד השירים היפים באלבום החדש הוא "המבורג", המספר על תחילת דרכם של הביטלס. הם נשארו האהבה הגדולה שלך והרפרנס המוזיקלי שלך?
"הביטלס הם ההשפעה התרבותית הכי גדולה עליי, אבל פול סיימון השפיע עלי הרבה יותר ככותב. אומרים שאם אתה רוצה להיות טוב במשהו אתה צריך לעשות אותו במשך 10,000 שעות, וזה מה שהביטלס עשו בהמבורג - הם הופיעו שם את כל השעות האלו מול קהל של שיכורים, מלחים וזונות, ושם הם התגבשו. אחרי הטירונות הזאת הם חזרו לאנגליה והמריאו. אני מאמין בעבודה הקשה הזאת וההופעות עם ארצי בתחילת הדרך היו ההמבורג שלי".
המשפט "משהו חדש מתחיל" נלקח בזמנו על ידי נפתלי בנט לתשדיר בחירות של הבית היהודי. אנחנו שוב ערב בחירות, כבר פנו אליך מאחת המפלגות לשימוש באיזה שיר?
"המנהל שלי נורא התעצבן על בנט בזמנו, אבל הבנו שכל עוד מישהו משתמש רק במשפט מהשיר ולא בשיר עצמו זה מותר, כי זה ביטוי. אני איש נורא פוליטי שמתעניין במה שקורה למרות שאף מפלגה לא מייצגת אותי כרגע. מי שרוצה כותרת כמו אני מצביע לזה או להוא, ושאגיד שאני ימין או שמאל, לא אתן לו את זה. אני ליברל והומניסט ובעד שוויון דת וזכויות לכל האזרחים, ומי שחושב שזו פחדנות פוליטית זה הוא ששטוח בעיני".
אתה כותב הרבה על אהבה ויש גם הומור בשירים שלך, אבל מחאה זו לא נושא שנכנס לשם. למה?
"אני לא חושב שאתה צריך למחות נגד משהו אלא לעשות, ואם יש משהו שלא מוצא חן בעיניי - אני כותב על מה שצריך להיות במקום. במחאת האמנים בקורונה הייתי שם אבל לא הרגשתי נוח במקום הזה. מול אדם שמחזיק סלוגן זה שמדבר על אותו נושא יגיע בסוף ליותר אנשים. להגיד שאתה נגד יוקר המחיה זה נחמד, לכתוב על זה שיר זה יותר טוב".
5 צפייה בגלריה
"צריך להפריד בין מעשים ואמירות של אנשים לבין האמנות שלהם". שלמה גרוניך ודני רובס
(צילום: ניצן דרור ואבי חי)
עבדת בעבר עם שלמה גרוניך. דיברת איתו לאחר הסערה בעקבות המשפט שהוא אמר בהופעה?
"אמרתי לו שאני מצטער נורא על מה שקרה לו וגם על מה שהוא אמר. אני תומך מוחלט ב-MeToo ומתנגד לכל צורה של אי שוויון או הפעלת כוח נגד מישהו בכל הקשר, אבל אנשים הם יצורים מורכבים, ואני חושב שתרבות הביטול לא תאפשר לנו בעתיד ליהנות מכל סוג של אמנות. צריך להפריד בין מעשים ואמירות של אנשים לבין האמנות שלהם - גם אצל זהר ארגוב וגם אצל ג'ון לנון. לא צריך להקשיב למה שרוג'ר ווטרס אומר, אבל אפשר להמשיך ליהנות מהמוזיקה שלו".
