סדרות מתוסרטות על פי סיפורים שקרו באמת דוחפות לא פעם מקל בגלגלים של עצמן. מה שטוב למציאות לא תמיד מתאים לתסריט טלוויזיוני, ולא פעם ההיצמדות לאירועים שהתרחשו דווקא מסיטה את העלילה מהקצב הדרמטי ומייצרת סדרה משעממת או חסרת ציר. מי שדווקא עושה חסד לז'אנר היא הסדרה הבריטית The Thief, His Wife and The Canoe, שעולה השבוע ב-HOT וב-yes, ושהסיפור האמיתי שעליו היא מבוססת הזוי כל כך, שהיא ניצלת מהקירבה המסוכנת למציאות ונצפית כסדרה כמעט סאטירית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
כמה רחוק הלכתם עם הונאת חברת ביטוח? כמה רחוק שזה לא יהיה, ג'ון דרווין כנראה הלך רחוק יותר. בשנת 2002 הוא ואשתו אן היו בתחילת שנות החמישים לחייהם, עם חובות עצומים שנצברו כתוצאה מרכישת נכסים לא נבונה, ועמדו בפני פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל לא הייתה אפשרות מבחינתו של ג'ון - מורה לשעבר, קצין בבית סוהר ואדם מעט חסר אחריות, בלשון המעטה - שידע לנהל רגשית את אשתו ולספח אותה לכל ההרפתקאות הפרועות שלו. לא לא. למר דרווין היה פתרון הרבה יותר מסעיר: הוא יזייף את מותו, אשתו תגבה את כספי הביטוח ותשלם את החובות שלהם, והם ימשיכו בחייהם במקום אקזוטי אחר על כדור הארץ. הוא צלח בקלילות את כל ההתנגדויות שהעלתה אשתו, שהייתה בת הזוג שלו מאז התיכון, והוציא את הרעיון לפועל.
הנוכל, אשתו והסירה - טריילר
(קרדיט: ITV)
באחד הימים במרץ 2002 הוא יצא עם הקאנו שלו מהבית שלו ושל אן בעיירה בצפון-מזרח אנגליה, נכנס אל המים, חתר מעט, יצא בנקודה שוממת והשאיר אחריו את הקאנו ומשוט שבור, כדי ליצור מראית עין של אירוע טראגי. המים היו רגועים באותו היום, אבל הוא רצה להאמין שהמחפשים יניחו שהוא הסתבך עם הקאנו ושילם בחייו. אן שעבדה כמזכירה רפואית חזרה הביתה מהמשרד, עשתה כמה טלפונים לחברים ולשני הבנים של הזוג, מארק ואנתוני, ואחר כך למשטרה, ודיווחה על היעלמותם של ג'ון ושל הקאנו. עדויות של השכנים שראו אותו יוצא עם הקאנו לים הביאו לסבב חיפושים בקנה מידה גדול והפכו לאייטם חדשותי לוהט. באותו הלילה חזר ג'ון להתגורר בחשאי בבית הצמוד לזה של הזוג, שנרכש על ידיהם בעבר במטרה להשכיר אותו כמלון מיטות.
החיפושים נמשכו ארבעה ימים שבמהלכם נמצאו הקאנו והמשוט השבור, ואחריהם נאלצה המשטרה לקבוע שמדובר בתאונת קאנו - שהתרחשה למרבה פליאת המומחים למרות תנאי מזג האוויר הנוחים והים הרגוע - ושג'ון כנראה מת. ההצגה הגדולה החלה, ואן העמידה פנים אל מול העולם ובעיקר מול שני הבנים, שלא הוכנסו בסוד התחבולה, שהיא מתאבלת על מותו של מר דרווין, כשבמקביל מדי יום העבירה לו ארוחות וערכה עבורו קניות. כמה חודשים לאחר מכן ג'ון כבר חזר לביתם המשותף. עם הזמן הלכה שאננותו וגברה, והוא הרשה לעצמו לצאת ולשוטט בסיטון קארו, העיר הקטנה שבה התגוררו, כשהוא חובש כובע ומסווה את עצמו מאחורי הזקן שגידל. אדם שעבד איתו דיווח למשטרה שהבחין בו הולך ברחוב, אבל השוטרים העדיפו שלא לפתח אצל אן תקוות שווא ולא המשיכו את החקירה שהיו מנהלים במקרים דומים.
הימים חלפו, ותעודת הפטירה של ג'ון דרווין, שלה נזקקה אן כדי לגבות את דמי הביטוח והפנסיה, הופקה לבקשתה בזמן קצר יחסית לעומת המתנת שבע השנים הנהוגה במקרים כאלה, בין היתר הודות לפנייה של אן לשר הפנים בבקשה להאיץ את העניינים כדי לאפשר לה "להמשיך הלאה". באפריל 2003, כשנה לאחר שיצא אל הים בקאנו, ג'ון דרווין הוכרז רשמית כמת. במהלך אותה השנה אחד השכנים של ג'ון זיהה אותו ופנה אליו בשאלה שאין דרך לענות עליה נכון, "אתה לא אמור להיות מת?", ודרווין בתשובה ביקש ממנו לשמור את הפגישה בסוד. הוא העביר את זמנו בשיטוטים באינטרנט, ובאחת הפעמים אפילו פגש שם אישה ופיתח עימה יחסים וירטואליים.
הזמן חלף ואן וג'ון הרגישו שחייהם מתחילים להחליק אל מסלולם החדש, ושזה הזמן לרילוקיישן. ב-2004 הם החליטו לבדוק נכס לקנייה בקפריסין, ולשם כך השיג לעצמו ג'ון דרכון מזויף תחת השם ג'ון ג'ונס. זה היה שמו של תינוק שנולד באותה שנה שבה נולד דרווין, אבל הלך לעולמו בגיל חמישה שבועות בלבד. את הרעיון קיבל מהספר "נשיא על הכוונת" (The Day of The Jackal). רכישת הנכס אומנם ירדה מהפרק, אבל הטיסה עברה בשלום וג'ון טיפח את התחושה שההונאה שלו הייתה מושלמת. ב-2006 הוא אפילו חש עצמו מספיק בטוח כדי לחתום בשם בדוי על התנגדות לעבודות בנייה בחצר של אחד השכנים שלו.
ב- 2007 אירע המקרה שבלעדיו אולי לא היינו מדברים עכשיו על ג'ון דרווין, והוא היה יכול להשתכשך בכספי הביטוח שלו. בני הזוג דרווין בחרו בפנמה כמקום שבו יקימו את ביתם החדש. הם השקיעו זמן בבחינת נכסים באמצעות סוכן נדל"ן, שלא התעצל והעלה תמונה משותפת של שלושתם לאינטרנט, עומדים מחויכים במשרדו. הם המשיכו לטוס על קו בריטניה-פנמה, ובסופו של דבר הקימו חברה בשם "יגואר נכסים", ששימשה אותם לרכישת דירה באל-דוראדו. באנגליה הם מכרו את הבית שבו הסתתר ג'ון בחודשים הראשונים והעבירו את רווחי המכירה לפנמה. בהמשך מכרו גם את ביתם והשתמשו בכספים כדי לרכוש אחוזה טרופית בפנמה, סמוך לתעלה, שאותה תכננו להפוך למלון. השמועה טענה שמהמלון היו אמורים לצאת שיוטי קאנו בתעלת פנמה - שמועה שדרווין הכחיש בריאיונות מאוחרים יותר כי באמת, יש גבול.
אלא שרצה הגורל וכדי לקבל ויזת משקיעים בפנמה, לטובת הקמת המלון, היה עליהם לעבור אימות זהות על ידי משטרת בריטניה. ג'ון ידע שבמקרה הזה ג'ון ג'ונס לא יספיק, ובמייל ששלח לאשתו, ששהתה בבריטניה, הוא הציע לה סיקוול להונאה הראשונה: הוא יחזור לאנגליה תחת שמו האמיתי ויטען שלקה באמנזיה, ושכל השנים האלו לא ידע מי הוא. ג'ון אכן הסגיר את עצמו למשטרה במילים "אני מאמין שאני נעדר", וטען שאינו זוכר דבר מחמש השנים האחרונות. אן כמובן הופתעה ושמחה מחזרתו הפתאומית של בעלה לחייה, אלא שחשדה של המשטרה התעורר לאור העובדה שאן לא הייתה אלמנה מצטיינת. היא הרבתה לטוס לחופשות בחו"ל, העבירה סכומי כסף גדולים אל מעבר לגבולות המדינה וחקירה פיננסית נגדה כבר הייתה בעיצומה, וג'ון דרווין נעצר, חמש שנים וחצי לאחר שיצא עם הקאנו שלו ונחשד כמת.
התקשורת נכנסה לתמונה כשה"דיילי מירור" פרסם את התמונה של בני הזוג שצולמה בפנמה, כהוכחה לכך שאן ידעה שבעלה בין החיים ואף שיתפה פעולה עם ההונאה. שני הבנים של הזוג הביעו התרוממות רוח כשהתברר שאבא שלהם לא מת, אבל כשהסיפור הלך וצבר תאוצה הם פרסמו הצהרה משותפת שלפיה הם חשים כקורבנות להונאה ואינם מעוניינים בקשר עם הוריהם. אם זה לא מספיק, הם העידו נגדם במשפט.
אף שהרעיון של הסדרת חובותיו העצומים על ידי זיוף המוות של עצמו היה של ג'ון, ושהוא הואשם בהונאה ואשתו רק בסיוע להונאה, אן היא זו שקיבלה את העונש החמור יותר: שש וחצי שנות מאסר, לעומת שש השנים ושלושת החודשים שקיבל בעלה. השופט הכריז שילדיהם של אן וג'ון היו קורבנות של "הצורה הגסה ביותר של בגידה". לאחר המשפט הסביר הבן, אנתוני ש"אבא סיפר שקר מגעיל אחד ונעלם (...) אבל היא שיקרה במשך שש שנים. היא הייתה הפנים של השקרים, והיא המשיכה לשקר גם כשהראיות נגדה היו מוחצות". בני הזוג אולצו להשיב את חובם על סך יותר מחצי מיליון ליש"ט. לאחר ששוחרר מהכלא ג'ון המעיט בחומרת הפשע בטענה שהם "לא הרגו אף אחד".
לאחר 38 שנות נישואים, כשאן גילתה שג'ון קיים מערכת יחסים בשלט רחוק כשהיה בכלא, השניים התגרשו. ג'ון דרווין המשיך בחייו העליזים. הוא הפר את תנאי השחרור שלו ב-2013 כשטס לאוקראינה כדי לפגוש אישה שהכיר באינטרנט. בשנת 2015 הוא התחתן שוב בפיליפינים עם מרסי מאי אווילה הצעירה ממנו ב-23 שנים, והזוג הקים את ביתו החדש במנילה. ג'ון ניסה לכתוב ספר זיכרונות במהלך שהותו בכלא, אך הוא מעולם לא פורסם.
אן, שהסדרה מציירת אותה כקורבן של שליטה כפייתית מצד בעלה, עברה להתגורר ביורק ושיקמה את מערכת היחסים שלה עם שני בניה. היא שיתפה פעולה עם העיתונאי דיוויד לי, הכתב הראשון שמצא אותה בפנמה, ושספר הזיכרונות שכתב היה ההשראה העיקרית לסדרה. היא עצמה הוציאה בשנת 2016 ספר בשם Out of Her Depth, שבו הסבירה איך ומדוע יישרה קו עם התוכניות של בעלה ובגדה בילדיה. להגנתה ייאמר שמבחינה משפטית מונחים כמו כפייה או התעללות רגשית לא היו שגורים במערכת המשפטית ומוכרים כטיעון מקובל, ושסביר להניח שאם הייתה נשפטת כיום התוצאה הייתה שונה.
הסדרה בת ארבעת הפרקים עלתה לשידור לראשונה ב-ITV, ומככבים בה אדי מרסן בתפקיד ג'ון דרווין ומוניקה דולן ("שערורייה אנגלית למדי") בתפקיד אן דרווין. כל בני משפחת דרווין בחרו שלא לשתף פעולה עם הפקת הסדרה (אם כי אחד מבניהם אכן ביקר בסט בתחפושת, מסתתר מאחורי כובע בייסבול ומסכת קורונה, וצפה מרחוק ביום הראשון לצילומים), אבל ריאיונות נרחבים שסיפקו הארבעה לעיתונות אפשרו לתסריטאי, כריס לאנג, לכתוב תסריט אמין שיש לשער שיש לו לא מעט במשותף עם האירועים כפי שהתרחשו. למעשה, איפשהו בעומקה של הסדרה חבויה אפילו ביקורת שרואה בזוג דרווין קורבנות של המערכת הכלכלית בבריטניה ובעולם - השניים רכשו כ-12 בתים ששימשו כאכסניות באמצעות הלוואות פרועות שהבנקים עודדו אותם לקחת, והגיעו להיקפי חובות אבסורדיים בגודלם.
באשר לג'ון דרווין, המציאות אכן מתעלה על הדמיון. הוא חזר למדורי החדשות בגיל 71, כשהחליט להצטרף לצבא אוקראינה כדי להילחם נגד הרוסים. כשנשאלה על סיכוייו לשרוד אמרה אשתו השנייה של ג'ון לכתבים: "יהיו לו אפוד חסין כדורים וביטוח חיים טוב, למזלי".
