הבמאי הצרפתי ז'אן לוק גודאר טען ש"כל מה שצריך בשביל סרט זה אקדח ובחורה". בבואה ללהק את סדרת הביכורים שלה, "קורדרוי", החליטה יוצרת הקולנוע הדס בן ארויה לדייק את המשפט: כל מה שצריך בשביל פרק ראשון מדובר זה שתי בחורות, ודני רופ אחד. "רציתי להתחיל את הסדרה בדייט של הגיבורה עם מישהו שמוכר בכל בית בישראל, שכשאחשוב עליו בטינדר זה יצחיק אותי מאוד", היא מודה, "דני קושמרו למשל".
פנית לקושמרו?
"כן. הוא מיד סירב. אבל ברגע שהשם של דני רופ עלה, היה לי ברור שזה הוא. גם חשבנו על הפוטנציאל של בדיחות הקרש שאפשר לספר, כמו הבדיחה הנפלאה מכולן 'את זה לא חזיתי' שבכל שלב בחזרות ובצילומים הצחיקה מאוד. מהרגע שהבנתי שאני רוצה אותו, לא הנחתי לזה. התקשרתי אליו עשרות פעמים, והוא סירב".
איך הצגת לו את זה התפקיד?
"הטקטיקה הייתה מאוד ברורה. אם הייתי פשוט שולחת לו את התסריט - הוא היה עושה לי בלוק. ידעתי שצריך להיפגש, שיבין שאני חמודה ומצחיקה וכיף איתי, ואז לשלוח את זה ולחזר. וכך עשיתי. הוא הסכים להיפגש, דיברנו, שלחתי לו את התסריט והוא כתב לי שלא. אמרתי לו, 'בוא נדבר', דיברנו וקלטתי שיש פתח, כי הוא סיפר לי שהוא היה צריך לשחק במקום שרון אלכסנדר ב'נשיקה במצח' עם מיכל ינאי. הבנתי שיש שם איזה חלום לא מוגשם, שהוא רוצה בסתר ליבו ונורא מפחד. זו גם הייתה תקופה לא טובה בחייו עם כל המי־טו (התקרית בתוכנית הבוקר של רשת בנובמבר 2021, שבה נעמד מול רותם ישראל והושיט את היד אל מכנסיו, במטרה לרמוז איפה יש לו קעקוע) והוא חשב שבגלל זה פניתי אליו, והכי לא. בסוף אמרתי לו, 'בוא נפתח את התסריט, ומה שתרצה אשנה, בלי להתווכח'. אבל הוא אמר שגם אם הוא היה רוצה, והוא לא רוצה, אשתו לא תסכים. ואז הטלפון שלו מצלצל ואני רואה שזו אשתו. אמרתי לו, 'אני עונה'. הסברתי לה שזו אמנות, שזה עם הומור עצמי ושאני מבטיחה לשמור עליו".
ושזה בסך הכול תפקיד שכולל שלישייה עם שתי נשים בשם דר זוזובסקי וניבר מדר.
"את זה לא אמרתי", היא צוחקת; "חזרתי לדני, הורדנו מהתסריט את מה שהוא לא הרגיש איתו בנוח. הוא לא רצה לעשות קוק, לא רצה להגיד דברים מסוימים. היה קטע שדניאל, הדמות הראשית, שואלת, 'יש משהו לשתות?' אז הוא אומר, 'יש עוד בקבוק'. היא שואלת, 'בקבוק של מה?' והוא עונה, 'של ציאניד'. הוא לא רצה להגיד ציאניד. חבל, בדיחה מצחיקה".
אז לא קוק ולא ציאניד.
"הוא לא אוהב רעלים. לא חיזרתי ככה אחרי אף אחד. בסוף הוא הסכים וזה היה היום המאושר בחיי. אני חושבת שהתפקיד באמת עשה לו טוב. הבת שלו שחקנית, היא שיחקה אצלי תפקיד קטן ב'מישהו יאהב מישהו', ובבוקר הפרמיירה של 'קורדרוי' שאלתי אותה אם היא בסדר. ממש הרגשתי מחויבות. גם כשהראיתי לאנשים את הסצנות אמרתי, 'נכון דני יוצא טוב? נכון זה מרים לו?' כי זה מרגיש שלקחת אחריות על חיים של אדם ציבורי. היה רגע בצילומים שהוא יצא מהבר עם דר וניבר וחיבק אותן. אמרתי לו, 'לא לא, אתה הקורבן פה, אם תיגע בהן תיראה סליזי'".
"יש בי הודיה לשחקנים שבטחו בי, כי זה לא מובן מאליו להיפתח ככה בטלוויזיה, ועוד בישראל ובאקלים עכשיו. יש בזה מידה רבה של אומץ, ובאמת יש בינינו בונד נורא חזק. גם היום אנחנו יוצאים יחד. דר, אריק (ברמן), דני רופ ואני. כן, דני רופ רוקד בבר. את זה לא חזינו"
אבל בסוף מדובר בגבר מבוגר שהולך הביתה עם שתי נשים בגיל של הבנות שלו. יש בסיטואציה מן הקרינג', יש שישתמשו בשם התואר "פתטי".
"אני הייתי משתמשת במילים 'מעורר חמלה', 'נוגע ללב'. הוא יצא לדייט ביום הולדת שלו, כוונותיו טהורות והוא רוצה להרשים בדרכיו הגמלוניות. דניאל רואה אותו בעיניים מאוד מסוימות אבל אני, הדס, לא. אין לי כוונה להוציא אותו פתטי, יש לי כוונה להוציא אותו איש מתוק שנקלע לסיטואציה. המטרה שלי זה להגיד שאף אחד לא קורבן וכולם קורבנות".
גישה מעוררת ביקורת פוסט־מי־טו כשאנחנו עדיין עוסקות בניקוי אורוות. האם הגענו כבר למקום שבו השיח יכול להיות מורכב?
"אני לא אומרת שאין קורבנות, אני אומרת שיש כמה קורבנות ושהסיטואציה יכולה להיות מורכבת. זה לא פוסט־מי־טו ברמת עברנו הלאה, אלא משהו של בין לבין. בואו לא נחפש את הרוצח, בוא נסתכל על הדברים לעומק יותר מפוסט בפייסבוק. זה גם תלוי דור".
במציאות הפוליטית הנוכחית המבט המורכב הוא כמעט רדיקלי.
"נכון, ויש בי הודיה לשחקנים שבטחו בי, כי זה לא מובן מאליו להיפתח ככה כשאתה עושה טלוויזיה, ועוד בישראל ובאקלים של עכשיו. ובאמת יש בינינו בונד נורא חזק. גם היום אנחנו יוצאים יחד. דר, אריק (ברמן), דני רופ ואני".
אתם יוצאים עם דני רופ?
"אנחנו יוצאים עם דני רופ. הפכנו את הבילוי עם דני רופ ללגיטימי. הוא רוקד ב'רומנו', והסדרה קורסת לתוך עצמה. את זה לא חזינו".
בטח קושמרו מתבאס שסירב לתפקיד.
"הוא לא היה אומר לי כן בחיים, אבל בטוח הוא מתבאס. דני קושמרו, תעשה לי טלפון בעונה השנייה".
כולם מדברים על הדס בן ארויה. עוד כסטודנטית היא סומנה כהבטחה לאחר שסרט הגמר שלה, "אנשים שהם לא אני" (שכתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בו בתפקיד הראשי), פרץ את גבולות החוג לקולנוע כשהוקרן בפסטיבל לוקרנו וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל מאר דל פלאטה בארגנטינה. סרטה השני, "מישהו יאהב מישהו", הוקרן בפסטיבל ברלין וקטף את פרס הסרט הטוב ביותר ופרס השחקנית בפסטיבל הקולנוע בירושלים. בין לבין היא גם זכתה בפרס אופיר כשחקנית המשנה הטובה ביותר בסרט "קצפת ודובדבנים", וזהרה בתפקיד אורח בסדרה "האחיות המוצלחות שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המבט שלה על החיים של בני ובנות דור ה־Y ברגע הזו שבו מניחים את הסמארטפון בצד - מבט מפוכח, בלתי מתחנף, לא מפולטר ולא תמיד מחמיא - הפך אותה ליקירת המבקרים והמבקרות. ליוצרת מוערכת ולקולו של דור. באחת הביקורות, נכתב שלנה דנהאם הייתה רוצה להיות הדס בן ארויה. מסוג הסופרלטיבים שיכולים להכביד על יוצר עד כדי שיתוק, אך בלו"ז של בן ארויה אין זמן להתמסרות לכל הטוב הזה, גם עכשיו, כש"קורדרוי" (ימי שלישי ב־HOT3, ב־HOT VOD, וב־NEXT TV) התקבלה לפסטיבל קאן לסדרות. במקסימום היא הודפת עין הרע. "אני אארוז שן שום בתיק לקאן", היא פוסקת; "זה לא דבר שמתרגלים אליו, זה מרגש בטירוף. אבל אני עובדת כל הזמן, עדיין עורכת את 'קורדרוי' ובמקביל מלהקת לסרט הבא. אני מרגישה שזה גם שומר עליי. דר (זוזובסקי) כל הזמן אומרת 'לטס מילק איט', ואני אוהבת את זה כי כשאתה לא מתרגש, אז מה הטעם לעבוד קשה. כן, צריך לפנות זמן לשמוח, לחגוג. כשיצאו הביקורות על הסדרה חגגנו ושתינו. זו לא יצירה שהיא קראוד פליזרית. היא מתריסה, היא מאתגרת, יש לה קצב אחר, והתחושה שמבינים אותי היא נורא נעימה".
הדמות הראשית, דניאל, עובדת בחברת הייטק. שורה שגם לך יש ברזומה.
"כן, כשהייתי סטודנטית לקולנוע בת 20 וקצת, עבדתי בסטארט־אפ שלוש שנים. זו הייתה משרת סטודנט שאיכשהו התגלגלתי אליה וזה גדל ופתאום היה פול טיים ג'וב וניהלתי אנשים והזמנתי בגדים באסוס בזמן שהם עובדים. אבל תמיד הייתה לי תחושה שאני לא שייכת, שאני פה רק עד שאני עושה את הסרט שלי".
עד כמה הדברים בסדרה קרובים למה שחווית שם?
"הכול קרה, אבל אני לקחתי את זה קצת לקצה. הפוקוס שלי היה על דמות שלא לגמרי מתאימה למקום שהיא עובדת בו ומערכת היחסים שלה עם הבוס שלה היא קרובה וחברית ולא פוליטיקלי קורקט ואף אחד לא משתמש בזה לרעה. כלומר לדברים יש קונטקסט".
אז נכנסת לבוס ואמרת לו, "עשיתי אתמול שלישייה"?
"זה לא אוטוביוגרפי אבל יש בזה נגיעות אמת. ואני לא כמו דניאל, באמת הייתי עובדת טובה".
הסדרה מציגה את ההייטק כמשרדי הפרסום החדשים, אווירה סקסיסטית שבה גברים מנהלים ונשים מצחיקות אותם.
"אני חוויתי עולם מאוד א־מיני ומשעמם, זה לא מד מן".
"עבור דור מעלינו, סיטואציה של בחור ובחורה במיטה זה אינטימי, ולאישה בדור ה־Y זה 'ערב טוב, סלאמתק'. זה נורא נגיש, יש אפליקציה שבתוכה אני יכולה לזגזג על בנים. אז אני לא אומרת אם זה בסדר או לא בסדר, אני רק אומרת שהאינטימיות שינתה את פניה"
הדמות מאוד פתוחה לחוויות, אבל לא נראה שהיא באמת שם. היא נמצאת בסיטואציות מיניות אבל אין אינטימיות.
"בדמות של דניאל ובכלל בדור הזה יש כמיהה נורא גדולה לאינטימיות וגם בעתה נורא גדולה מהסיבה שלהיות אינטימי זה בהכרח להיות פגיע. ובן אדם שמפחד להיפגע לא ישים את עצמו בסיטואציה הזו, ולכן יש איזושהי אינטימיות מזויפת שהיא מייצרת, כי כן יש רצון להגיע לדבר הזה אבל לא באמת. כל התנאים שם - גבר ואישה בעירום במיטה - וכאילו יש אינטימיות ובעצם אין. אבל דניאל מתקלפת בכל פרק עוד שכבה, עד שהיא ג'לי".
אבל ביצירות שלך כן יש אמירה על הסקס של דור ה־Y, בעידן של טינדר ובעיר שהיא בופה של חוויות.
"לחפש מה זו אינטימיות בדור שלי זה מושא היצירה שלי. כלומר עבור דור מעלינו, סיטואציה של בחור ובחורה במיטה זה אינטימי, ולאישה בדור ה־Y זה 'ערב טוב, סלאמתק'. זה נורא נגיש, יש אפליקציה שבתוכה אני יכולה לזגזג על בנים, אובייסלי אין בזה אינטימיות. אז אני לא אומרת אם זה בסדר או לא בסדר, אני רק אומרת שהאינטימיות שינתה את פניה".
מחקרים מראים שדור ה־Z כמעט לא עושה סקס.
"בגלל שיש אינפלציה בדבר הזה. הסקס הוא כבר לא הדבר, זה כבר לא מעניין, האינטימיות באה ממקום אחר. לא מתוך חדירה ומיטה. המשמעות באה בעיניי מתוך מקום של באמת להוריד מגננות מול בן אדם ולהצליח להגיד אמת בתוך עולם שבו אתה האוסף של הדימויים שלך. אם אתה מצליח להיות פגיע וחשוף מול אדם אחר - זו בעיניי אינטימיות".
3 צפייה בגלריה
''לחפש מה זו אינטימיות בדור שלי זה מושא היצירה שלי''. מתוך "מישהו יאהב מישהו"
(מידן ארמה)
כמה דניאל היא את?
"אני לא חושבת שזה האדם שאני, אבל אני מכירה את הסצנות שאני כותבת מקרוב. גם אני, למשל, יצאתי עם מישהו מבוגר ממני, מוכר בישראל, זה היה ביום הולדת עגול שלו, אולי 40, והוא פשוט לא הפסיק לספר לאישה זרה מהטינדר על כמה הזמן חסר משמעות. דיבר על 'מחכים לגודו'. זה דבר שקרה. הרגשתי גם 'אוי ואבוי, אתה חסר מודעות מהיסוד' וזה גם היה כל כך מכמיר לב, שבסוף רציתי לחבק אותו. זה היה עצוב".
איך זה נגמר?
(צוחקת): "שכבנו".
הסדרה משודרת בימים מאוד סוערים פוליטית, כשממשלה שמרנית רוצה לשלוט בתקשורת וביצירה הישראלית. מה יקרה לאמנות?
"זה מלחיץ ומסוכן ואני רוצה להאמין שלא נגיע לשם. מה שמפחיד בדברים האלה זה שהם לא קורים בלילה אחד, זה מחלחל ולאט־לאט מקבל צורה אחרת ובלי ששמת לב זה קורה. אם זה יהיה המצב, לא אצור באקלים כזה. אבל יש בי אופטימיות גדולה. מצד שני, חשבתי שהקורונה תסתיים אחרי שלושה חודשים".
והדור הזה, שאת כותבת עליו, מפגין כבר 13 שבועות ברציפות. ההורמונים מתערבבים עם הפוליטיקה, את הברים מחליף איילון. זה הוודסטוק של דור הטינדר?
"המחאה הזו מרגשת ומלאת אקסטזה ובאמת מחברת דור ששבוי בדימויים ובניכור, אבל לקרוא לזה וודסטוק זה להקטין את האירוע וזה מסוכן. אנחנו נמצאים במצב קריטי וחירומי, המטרה פה היא להציל את הדמוקרטיה לפני שהשלטון יגיע ללשנות את מערכת החינוך, את החופש האמנותי, את השידור הציבורי, את מערכת המשפט. אסור לנו להיות שאננים. אסור לנו להיות מפולגים, אסור לנו לוותר, חייבים להציל את המדינה שלנו".
פורסם לראשונה: 07:30, 07.04.23
