בשלהי מאי 2023 שודר הפרק ה-39 והאחרון בסדרה שחתם את "יורשים", והמבקרים והמבקרות התחרו בסופרלטיבים שהומטרו בזה אחר זה על הדרמה הקומית תוצרת HBO; "סדרת מופת", "אדירה", "תיזכר כאחת מהגדולות", "הסדרה הטובה אי פעם", "ירשה את משחקי הכס והתעלתה עליה" ו"הופעות מופלאות של דמויות קטנות וגדולות", היו רק חלק קטן מהמחמאות שהפכו את הסדרה לאחת המדוברות בתקופתה.
וכך, השחקן האמריקאי ג'רמי סטרונג, אחד הכוכבים הגדולים של "יורשים", נאלץ לתלות את החליפות שלו, ולהיפרד מדמותו של קנדל רוי, בנו של לוגן רוי המיליארדר, מייסד תאגיד התקשורת והבידור – דמות שהפכה אותו לאחד השחקנים היותר מוערכים כעת בתעשייה. אבל אל דאגה, סטרונג בן ה-45 לא מצא את עצמו מחוסר עבודה, או נתקע בדמות המרתקת שהוא גילם ב"יורשים" והושוותה לגיבורים שייקספיריים.
בימים אלה הוא מככב ב"המתמחה", הסרט מחולל השערוריות של עלי עבאסי, הבמאי האיראני הגולה, שעוסק בחניכות וההתלמדות של דונלד טראמפ בשנות ה-70 וה-80. בעוד סבסטיאן סטן מגלם את טראמפ הצעיר, שמנסה לצאת מצילו של אביו השתלטן, הקשוח והמסרס, ולהפוך לטייקון נדל"ן, סטרונג מגלם את המנטור, החונך ויועץ הסתרים שלו - רוי כהן, עורך הדין, העסקן ואיש הצללים היהודי הנכלולי, המושחת, שנהג לסחוט את מי שניסה להתנגד ולעמוד בדרכו.
בריאיון הזום שערכתי אתו בשבוע שעבר, ניכר שסטרונג נפרד מהחליפות ומהלוק המגולח למשעי של קנדל מ"יורשים". הוא עטה את פריט הלבוש החביב עליו – סריג צווארון גולף, ואת פניו היפות והמרשימות עיטרו זיפים אפורים ושפם שחור.
"אני חושב שבמובן מסוים, 'המתמחה', חוקר את האבולוציה של טראמפ ושל מה שהוא רצה אז, באותן שנים בהן הסרט עוסק, וגם מה שהוא רוצה היום - במטרה שנבין טוב יותר מי הוא כאדם", אמר סטרונג בשיחתנו. "הדמות של רוי כהן השתלטה עליי ובשלב מסוים, נאבדתי בתוכה".
סטרונג הנשוי לפסיכיאטרית הדנית אמה וול ואב לשלושה ילדים לא נותן לתהילה ולהצלחה שמתרגשים עליו בגיל מאוחר יחסית לשבש אותו. הוא מתרחק מאתרי רכילות ומצהובונים, מקפיד על פרטיותו וממעט להתראיין. "הסערה של כל הדבר הזה שנקרא 'יורשים' התרחשה שם בחוץ", הוא מסכם ומתמצת את השינויים בחייו. "אני פשוט מנסה, בשקט, לעבוד קשה ולקחת סיכונים".
קרוב לוודאי שסטרונג יהיה בעונת הפרסים מועמד לפסלונים נחשבים, ויש מצב שייזכה בפרס האוסקר לשחקן המשנה. כמו שהדמויות של "יורשים", היו נטולות מצפן ומוסר, כך היה רוי כהן, שסטרונג מפעים לגלם אותו. סיפורו של כהן הופיע כבר במחזה ובמיני-סדרה "מלאכים באמריקה", בסדרה "שותפים למסע" וביצירות נוספות.
כהן היה יד ימינו של הסנטור ג'וזף מקארתי, בתקופת "צייד המכשפות", בשנות ה-50. השניים רדפו אחר קומוניסטים וליברלים והוציאו להורג את הזוג אתל ויוליוס רוזנברג באשמת בגידה. כהן היה הומוסקסואל נהנתן, שהכחיש את זהותו המינית, וכשהוא חלה באיידס ועמד למות, עדיין טען שהוא סובל מסרטן כבד. כהן לימד את טראמפ איך להתלבש, להתנהל בחברה הניו-יורקית, הכיר לו אנשים ופתח לו דלתות, וגם הנחיל לו חוקים וכללים, שהנשיא ה-45 פועל לפיהם עד היום.
הבמאי עלי עבאסי, סיפר שהוא דיבר איתך ועם סבסטיאן על מערכת היחסים בין טראמפ לרוי כהן והמשיכה ההדדית ביניהם, שמטרתה הייתה ליצור "מתח סמוי" בסרט.
"אני לא זוכר את השיחה הזו שערכתי עם עלי, אבל יכול להיות שזה בגלל שהייתי מכסה לעצמי את האוזניים, בכל פעם שהיא עלתה. כשאני עובד על תפקיד, אני לא מוצא ששיחות על רעיונות, על פסיכולוגיה ועל מערכות יחסים הן בעלות ערך. אני נוטה לסתום את האוזניים כשהן עולות. לטעמי, על הדברים לקרות בצורה אורגנית, דרך הרגש, אפילו באופן בלתי מודע. בכל מקרה, עלי יצר עבורנו סביבה מדהימה, שבה היינו חופשיים לחקור ולקחת סיכונים".
ובכל זאת, איך אתה מאבחן את מערכת היחסים, ששררה בין טראמפ לרוי כהן?
"אני רואה ביחסים ביניהם סיפור אהבה אפלטוני, אבל ללא ספק סיפור אהבה. זה מגיע מכל התחקיר והקריאה שעשיתי על רוי".
רוי כהן נהג לומר: "צריך לעשות הכול למען אמריקה" – כשאמרת בצילומים משפטים על אמריקה מהסוג הזה, האמנת בכוחן של המילים? האם אתה מאמין שרוי כהן האמין בדברים שהוא אמר, או שאולי חשבת שהוא השתמש ברטוריקה כל כך פופוליסטית כדי לתמוך בטענה שלו ולשכנע?
"רוי כהן לגמרי התכוון לדברים שלו, ולכן גם אני הייתי צריך להתכוון אליהם באותו הרגע. אתה צריך לקפוץ על כנפי הדימיון ולמצוא את הדרך שלך להאמין בהן גם כן. בשנות ה-70, אל פצ׳ינו (שאגב, גילם את רוי כהן במיני-סדרה "מלאכים באמריקה". א"ק), אמר ש'משחק זה דבר פשוט: אתה חייב להאמין בכל מה שאתה אומר', והאמת היא שלא פשוט להגיע למקום הזה.
"אבל כן, רוי היה אדם משוכנע מאוד, הוא באמת האמין שהעבודה שלו הייתה להגן על הדמוקרטיה כנגד הרוח המאיימת של הקומוניזם. כמובן שאני רואה את הדברים אחרת, אבל הייתי חייב להשאיר את השיפוט האובייקטיבי שלי בחוץ, כדי שאוכל לצלול לסוג הזה של הפנאטיות שהייתה טמונה באמונות שלו. רוי כהן מאוד בטח באמונותיו ואת הביטחון הזה הוא העביר לתלמיד המצטיין שלו".
״אם הרעש זה מה שמושך אנשים לראות את הסרט - אז זה יהיה דבר נפלא בעיניי"
השיחה שלי עם סטרונג, נערכה שעות אחדות, אחרי שטראמפ פרסם פוסט שתקף את "המתמחה". "זהו סרט מזויף, נטול קלאס, מקווה הוא ייכשל בקופות", כתב ברשת החברתית הימנית Truth Social, אותה הקים. "זו עבודה זולה, דיבתית ומגעילה מבחינה פוליטית, שיצאה ממש לפני הבחירות לנשיאות, כדי לנסות ולפגוע בתנועה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות ארצנו". אז התבקש שאשאל את סטרונג מהי תגובתו לפוסט שעצבן את טראמפ, בעודו מנסה להיכנס שוב לבית הלבן.
"זה מאוד מעניין לראות איך טראמפ הגיב ל'המתמחה' ופרסם פוסט באחת בלילה. הוא 'בלע את הפיתיון'", אמר סטרונג. "רוי כהן אמר ש'השנאה היא כלי עוצמתי - אני מוציא את הרע ביותר שאני יכול מהאויבים שלי וכך אני גורם להם להרוס את עצמם', ובמובן מסוים גם טראמפ נכנע לקונספט הזה ושפך ארס על 'המתמחה'. למרות שהסרט הוא דיוקן מאוד הגון ואנושי שלו, לפחות לדעתי. בפוסט הזה שבו הוא קרא לנו חלאות אדם, הוא זרק פיתיון וניסה לדחוף אותנו להגיב. התקווה שלי היא שאנשי 'המתמחה' נוכל דווקא להימנע מלהצטרף לכאוס הזה של הפלגנות והעידוד הזה של שנאה וקללות. ואני אומר זאת, בתור שחקן הומניסט שמנסה יחד עם חבריי לספר סיפור מורכב מאוד על אנשים מורכבים מאוד".
מצד שני, סטרונג מבין שהרעש סביב "המתמחה" והיותו שנוי במחלוקת, רק עוזרים ליחסי הציבור שלו, "ואם זה מה שמושך אנשים לראות אותו, וגורם להם לצפות ביצירת אמנות, אז זה יהיה דבר נפלא בעיניי. אז כאמור, אני שמח שהפוסט של טראמפ משך תשומת לב לסרט, אבל אני גם מוטרד מאוד ממנו - מוטרד בשם העולם כולו. למשל אני מאוד מוטרד מהשפה, שבה טראמפ השתמש בפוסט הזה. הוא קרא לנו: 'חלאות אדם', שזה תיאור שנעשה בו הרבה שימוש ברמה ההיסטורית, בידי היטלר, סטאלין, קים ג׳ונג און, בולסונרו. זהו לא תיאור נחמד והאירועים ההיסטוריים שהוא מזכיר לנו מבעיתים".
בעקבות העבודה על הסרט, מה הבנת יותר לעומק על ארצות הברית?
"מבחינתי 'המתמחה' עזר לי להבין כמה מושרשת הייתה האידיאולוגיה של רוי כהן והכללים שהוא הנחיל לטראמפ: תתקוף תמיד – לתקוף, לתקוף, לתקוף, תכחיש הכול ולעולם אל תודה בתבוסה. אנחנו רואים גרסה מופשטת של שני החוקים הראשונים בתגובה של טראמפ לסרט: התקפה והכחשה (טראמפ הכחיש שאנס את רעייתו הראשונה איוונה, כפי שמוצג בסרט א"ק). אחרי שהתוודעתי לאידיאולוגיה הזו, היא הפכה למעין פעמוני אזהרה שאני שומע בכל פעם שאני מקשיב לדבריו, כזה 'אה, זה מה שהוא עושה'. החוקים האלה שהסרט חוקר ומלמד אותנו לגמרי מיושמים, והם מעצבים את המדינה שלנו גם ב-2024".
יצא לך להיפגש עם טראמפ?
"לא. אבל אם אפגוש אותו, אני מניח שבאמת ובתמים אהיה סקרן לדעת האם משהו בסרט 'המתמחה' השפיע עליו - או אפילו העלה בו איזה רגש. ואני מניח שכן. יש בסרט גם רגעים עדינים מאוד, ואם להיות כן, לקחת חלק בפרויקט שיהיה לכלי שאולי ידגדג קצת את האנושיות שלו - זה דבר חזק מאוד בעיניי".
"הרבה מהאלמנטים ב'ימים של תום' הדהדו והתכתבו עם חוויות אישיות שלי"
זו לא הפעם הראשונה שסטרונג מגלם לאחרונה דמות של גבר יהודי. הוא עשה זאת ב"ימים של תום" שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן 2022 (עכשיו ניתן לזמן אותו ב-yes ובקרוב מאוד יגיע לנטפליקס). הסרט המרגש, המסתמך על זיכרונות הילדות של הבמאי ג'יימס גריי ועוסק במשפחה יהודית לא ממש מתפקדת, בניו-יורק, 1980.
מתברר שלסטרונג יש שורשים יהודיים, מצד אביו. "סבא שלי היה שרברב שעבד בקווינס, והוא היה יהודי", מגלה סטרונג. "סבא חלם לפתוח חנות, וזה הסתבר לבסוף כחלום באספמיה. כשהייתי קטן, היו קיצים שהייתי גר אצל סבא במרתף. הייתי מאוד קרוב אליו. הוא היה סבא מאוד אוהב כלפיי, ואילו כלפי אבא שלי הוא היה די קשה. הרבה מהאלמנטים ב'ימים של תום' הדהדו והתכתבו עם חוויות אישיות שלי. כדורי הנפטלין בהחלט העלו בי זיכרונות מהילדות".
סטרונג גדל ב"שכונה קשוחה", כהגדרתו בבוסטון. הוא בן למשפחה ממעמד הפועלים. אימו אחות שליוותה אנשים לפני מותם ואביו עבד עם נוער עבריין. מאחר שהוריו לא יכלו להרשות לעצמם לצאת לחופשות, הם הציבו סירת קאנו בחצר האחורית של הבית - סטרונג ואחיו היו יושבים בסירה ומעמידים פנים שהם מפליגים ומטיילים. מן הסתם זה עזר לסטרונג לפתח את כישוריו המשחק שלו.
כשסטרונג היה בן 10, הוריו עברו לפרבר טוב יותר, כדי שילדיהם ילמדו בבתי ספר טובים יותר. סטרונג שיחק בהצגות של תיאטרון ילדים ובמחזות זמר. הוא העריץ את דסטין הופמן, אל פצ'ינו ודניאל דיי לואיס, תלה את תמונותיהם על קירות חדרו ונהג לקרוא ראיונות איתם.
בהמשך, סטרונג למד באוניברסיטת ייל היוקרתית והחל להופיע על הבמות. הוא מקפיד גם כיום לטפח את קריירת התיאטרון עטורת הפרסים שלו. וכך למשל, לבכורה של "המתמחה", שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן האחרון, הוא לא הגיע, מאחר והיה מחויב ל"אויב העם", שהוצג בדיוק בברודווי.
ב-2001 סטרונג השתכן באזור הסוהו הניו-יורקי. גר בדירה קטנה מעל מסעדה ותיאר את מצבו אז כ"עליבות מוזהבת", כדברי הצייר פרנסיס בייקון. כשהוא לא עבד, סטרונג שכנע את משרדי FedEx המקומיים לתת לו כמה מעטפות בחינם, שבהן הוא שם צילומים שלו וכן הקלטות, בהן הוא ביצע מונולוגים, ושיגר אותן לסוכנויות כשרונות. במשך כמעט שנה, הוא לא קיבל טלפונים לאודישן. בניסיון למצוא סוכן שייצג אותו, סטרונג יצר קשר עם חברו לכיתה לשעבר, כריס אוונס שהחל אז לפרוץ. אוונס סידר לו פגישה עם הסוכן שלו, אבל הלה לא טרח להחתים אותו.
סטרונג שרד בזכות עבודות בתיאטרון והיה אף עוזר אישי של דניאל דיי לואיס בסרט "הבלדה על ג'ק ורוז". בחלק משנים בהן נאבק וניסה לפרוץ, הוא מצא עצמו חי במרתף בברוקלין, מאחר ולא יכול היה להרשות לעצמו לשכור דירה ראויה.
ההצלחה שהגיעה אחרי שנים של ניסיונות
הנחישות וההתמדה השתלמו, וסטרונג החל להופיע בסרטים, ובין היתר עבד עם סטיבן ספילברג ב"לינקולן", עם קתרין ביגלו ב"כוננות עם שחר" ועם ארון סורקין ב"המשחק הגדול" וב"משפט השבעה משיקגו". ואז הגיעה "יורשים" שהגיחה למרקע באוגוסט 2018 ושינתה את חייו. אמרו על "יורשים" שהיא שייקספירית בעיקר בזכותו. בכל עונה (וכאלה היו ארבע) הוא הצליח להראות קשת של מצבי רגש ונפש ועשה כל אחד מהם במיומנות. הוא ללא ספק היה הדמות הבלתי נשכחת מכולן. הטוטאליות שלו הייתה משכנעת. הוא היה הווינר והלוזר המסומם, הסחי הביזנס מן והנובאדי המאהב והדחוי. הוא כל הזמן חיפש אהבה במקום הלא נכון, לא היכן שאיבד אותה בצל אביו (בראיין קוקס), אלא מתחת לפנס שמנצנץ הבטחה לתיקון ולגאולה. ואלה כמובן לא יגיעו כי אנחנו בטרגדיה.
"'יורשים' עוסקת במובנים רבים בקפיטליזם ובהוללות בארצות הברית - וללא ספק כבר אפשר למצוא רמזים לדברים האלה, את הגנום החבוי של הדבר הזה, בסרטים שעשיתי לאחרונה ומתרחשים בשנות ה-80 – 'ימים של תום' ו'המתמחה'. קווי השבר שאנחנו רואים בסרטים האלה, מתחילים כיום להעמיק, למעשה מדובר בשינויים אדירים, והחריצים מתרחבים עוד ועוד והופכים לשסעים הפוליטיים, החברתיים והגזעיים, שמשפיעים על החברה שלנו כעת".
סטרונג לא נרתע מתפקידים של אנשים בעייתיים וסבוכים ואף שליליים ורעילים. "כשחקן חשוב שלא תשפוט את הדמות שלך, לא את קנדל ולא את רוי כהן, או האבא המכה ב'ימים של תום'", אומר סטרונג. "ודווקא תוכל להזדהות עם המקום ממנו היא מגיעה ושתנסה להבין אותה. אי אפשר גם ליצור אמנות וגם להיות במקום בטוח ומוגן.
"כשקראתי את התסריט של 'ימים של תום', האב המכה תואר כמי שטמונה בו אלימות, וברוטאליות ואכזריות, וכדי לספר את הסיפור היה הכרחי ללכת לכיוון הזה בצורה בלתי מתפשרת. ברמה הרגשית, האבא כושל לגמרי ולא יודע איך לבטא או לקבל אהבה. הוא אי בודד ומנותק. ואז לקראת סוף הסרט הוא עובר איזו הארה. אני לא אומר שאין בליבו אהבה – פשוט אין לו את הכלים להביע אותה".
במהלך הקריירה שלו, סטרונג גילם לא אחת דמויות של אנשים אמיתיים, מהיסטוריה האמריקאית, כולל ג'ון ג'ורג' ניקולאי, מזכירו האישי של הנשיא אברהם לינקולן, ב"לינקולן", לי הארווי אוסוואלד שהתנקש בחיי הנשיא ג'ון פ. קנדי ב"פארקלנד", ג'יימס ריב האקטיביסט למען זכויות אזרח ב"סלמה", ג'רי רובין הפעיל החברתי ולימים איש העסקים ב"משפט של השבעה משיקגו", ועכשיו רוי כהן.
"זו ממש הליכה על חבל כשאתה משחק דמויות היסטוריות: מחד יש לך הרבה חומרים להישען עליהם, ומאידך יש לחץ אדיר לדייק, אבל גם למצוא דרך הביצוע משהו מעבר לחיקוי פשוט – החלק הקשה באמת זה למצוא את הנשמה של הדמות".
ב"המתמחה", ישנה שיחה בה טראמפ ורוי כהן מדברים על החשיבות של ה״קילר אינסטינקט״ ושבעולם ישנם קילרים ולוזרים. איך לדעתך נראה האינסטינקט הזה אצל שחקנים?
"אני לא בטוח איך לענות על השאלה הזו, אבל אני אוהב את הדימוי שהיא מציירת. עבור שחקנים אינסטינקט זה הכול. לאינסטינקט יש חשיבות עליונה. אני לא בטוח לגבי החלק של ה'קילר' כתיאור. צריך להיות לך אומץ בהקשר לאינסטינקטים שלך ואת היכולת ללכת בעקבותיהם - לא פעם אתה לא יודע לאן הם יובילו אותך. אתה צריך לעקוב אחר האינטואיציה שלך ולהיות מחויב אליה. את המילה 'קילר' הייתי מחליף ב'אמיץ' אולי".