"ישראל רואה סכנה באל ג'זירה, זו תקשורת בנוסח גרמניה הנאצית", פסק שר הביטחון. ראש הממשלה כבר בוחן את האפשרות לסגור את פעילות רשת הטלוויזיה הקטארית בישראל, דווח אז. בעבר, ישראל נמנעה מהצעד "מחשש לנזק הסברתי", צוין באותו דיווח - אך נראה שהבשילה העת.
שר הביטחון המדובר היה אביגדור ליברמן. ראש הממשלה - נתניהו, אלא מי. התזמון: יוני 2017. שש שנים וחצי חלפו מאז, ובתחילת המלחמה הנוכחית, שוב עלו הדרישות למנוע מאל ג'זירה לפעול בשטח ישראל - וגם הפעם נשארנו בעיקר עם קריאות פומביות, הסכמות משפטיות ואפס צעדים מעשיים.
רשתות הטלוויזיה והערוצים הערביים מציבים לא פעם את ישראל בפני דילמה דומה: אם להצר את פעילותם ולהסתכן בפגיעה תדמיתית והסברתית, ביצירת מצג שלפיו ישראל מצנזרת ובולמת עבודה עיתונאית בשטחה - או לאפשר להם לעבוד באין מפריע, לא פעם תוך סיקור מגמתי מאוד ואף הסתה פרועה.
9 צפייה בגלריה
"ישראל רואה סכנה באל ג'זירה, זו תקשורת בנוסח גרמניה הנאצית". אביגדור ליברמן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אל הדילמה הזאת מצטרף המעמד הציבורי של אותם גופים, בטח בתקופת המלחמה: לא רק אפיק צריכת התוכן על הנעשה בישראל בקרב דוברי ערבית בארץ ובעולם, אלא גם מקור לעדכונים על הנעשה בעזה עבור צרכני התקשורת בעברית, עם צילומים מרגשים של העברת החטופים במסגרת העסקה, או תיעוד מזירות הקרב השונות ברצועה. שמותיהם של כלי התקשורת הללו - שמלבד אל ג'זירה כוללים בין היתר גם את אל-מנאר, אל-ערביה ואל-מיאדין - כבר מזמן שגורים בפיהם של עיתונאים ישראלים המתווכים את הדיווחים לקהל הישראלי, ובכך הפכו גם לבני בית עקיפים בסלון של כולנו.
"אל ג'זירה זה האחים המוסלמים"
אל ג'זירה הוא, ללא עוררין, המוכר והפופולרי מכולם. זוהי למעשה רשת טלוויזיה רב-ערוצית המשדרת על גבי אפיקי לוויין לכל העולם, בעיקר בערבית אך גם באנגלית. הרשת נשענת על הכסף הגדול של קטאר - באופן גלוי. "זה ערוץ שיש לו מדינה - לא פעם נדמה שהם חזקים יותר מגורמים בממשל", מתארת זאת עינב חלבי, כתבת ynet לענייני פלסטינים.
הקמתה של הרשת ב-1996 על ידי אמיר קטאר שינתה את כללי המשחק בתקשורת הערבית. "אל ג'זירה זה האחים המוסלמים", מסביר אבי יששכרוף, פרשן ynet ו"ידיעות אחרונות". "תוך שנתיים מההקמה, הם עלו לאוויר בשידור לווייני בערבית בכל העולם, ואז פתחו גם ערוץ באנגלית. הם חוללו מהפכה משוגעת בכל הקשור בצריכת תקשורת בעולם הערבי. עד לאותה נקודה, התקשורת הערבית הייתה מקומית בלבד. במצרים, בירדן, בכל מדינה - היו כלי תקשורת מקומיים, לא פעם כאלה שנשלטו על ידי המשטר המקומי. פתאום הגיע ערוץ קטארי שמשדר חדשות עם אג'נדה של האחים המוסלמים, עם מטרה להחיל שלטון איסלאמי בכל העולם. ובמקום לנקוט בגישה של השתלטות צבאית - הם בחרו באפיק של קידום ערכי האסלאם מלמטה". הערוץ גם משודר בארץ, ב-yes וב-HOT, ומושך אליו כמה אלפי צופים בשבוע. אליהם ניתן לצרף כמות לא מבוטלת שצופה בערוץ באמצעות צלחות לוויין פרטיות.
9 צפייה בגלריה
"אל ג'זירה חוללו מהפכה משוגעת בכל הקשור בצריכת תקשורת בעולם הערבי". אבי יששכרוף
(צילום: טל שחר)
כיוון שהאידיאולוגיה השלטת היא זו של האחים המוסלמים, אין כמעט סיכוי לתפיסה מאוזנת בסיקור החדשותי - בוודאי במקרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני - זאת למרות המטרה לייצר לפחות מראית עין כזו. "הם מגויסים", מסכים יששכרוף, "זה לא אומר שהם יפיצו שקר במכוון, אבל הם כן יקחו משהו שאין סביבו בהירות, כמו הפיצוץ בבית החולים בתחילת המלחמה, יחגגו עליו שעות ולא יחזרו בהם או ישדרו שום הבהרה בנושא". גורם נוסף שמעורה בתקשורת הערבית מציין גם הוא כי "אל ג'זירה היו היחידים ששידרו מתוך בית החולים, והם אלה ששידרו את התמונות של 500 ההרוגים לכאורה. הנרטיב הזה התקבע בהרבה מקומות - והם כמובן לא טרחו לומר אחרת, גם כשכבר ידעו בוודאות שזה לא מדויק בלשון המעטה".
עד לאחרונה, הצופים באל ג'זירה יכלו לראות מדי פעם גם דוברים ישראלים, בהם דובר צה"ל בשפה הערבית, אביחי אדרעי. אולם כעת גם זה נפסק. "זה די חסר משמעות לקבל שם דקות בודדות ביום, כשבשאר היום משודרים מסרים קיצוניים נגדך", אמר גורם צבאי. דובר צה"ל דניאל הגרי כן עלה בעצמו להתראיין ברשת, אולם זאת רק כשבישראל ביקשו מהעזתים להתפנות דרומה כדי לפתוח את הציר ההומניטרי. "עד אז אל ג'זירה לא שידרו את המסרים של צה"ל בנושא הירידה דרומה", מספר אותו גורם. "היה צורך שהמסר לעבור דרומה יגיע גם לצופים שלהם, ולכן נקודתית היה צורך שהוא ידבר שם". מנגד, לא תשמעו באל ג'זירה מילת ביקורת על חמאס - זאת חרף הכוונה המוצהרת, לפחות, לספק "שידורי חדשות מאוזנים". בפועל, לפחות פעמיים מאז פרוץ המלחמה שודרו קטעים שבהם תושבים עזתים דיברו נגד חמאס - והכתבים מיד הפקיעו מידיהם את המיקרופונים.
ישראל אינה לבד בסלידתה מפעילות הרשת בשטחה. גם בתוך העולם הערבי יש מי שמתנגד נחרצות לאל ג'זירה - למשל מצרים. הערוץ הקטארי דחף את מהפכות האביב הערבי מתוך האינטרס שלו, מה שגרם למצרים להתייחס אליהם ממש כאל אויבים. גם עם השלטון הסורי אל ג'זירה מנהלים יחסים רעועים. הפועל היוצא של זה הוא שהערוץ הקטארי לא מחבק את חיזבאללה, בלשון המעטה. הארגון מתואר שם לא פעם כ"מיליציה", הגדרה שמקטינה את פועלו. כצפוי, על רקע המלחמה עם ישראל היחסים התחממו מעט, וכשחיזבאללה מצטרף ללחימה מול ישראל, הוא מקבל יחס מחבק מהערוץ.
"אל-ערביה לא ישדרו דברים אוהדים לישראל, אבל כן ישמיעו ביקורת על חמאס"
כלי תקשורת מרכזי נוסף בזירה הערבית הבינלאומית הוא אל-ערביה, מעין מענה סעודי להצלחה הקטארית שהוקם בראשית שנות ה-2000. "מדובר בערוץ מתון יותר", מסביר יששכרוף. "יש להם כתבים שמכסים גם את הזירה הישראלית. הם לא ישדרו דברים אוהדים לישראל - אבל הם כן ישמיעו ביקורת על חמאס". היחס המורכב של אל-ערביה כלפי ישראל כבר עורר בעבר עליהום על ליאל אל-אחתיאר, מגישה לבנונית בערוץ. ה"עבירה" שלה: ראיינה את אדרעי ופנתה אליו כ"דובר צבא ההגנה לישראל" ו"מר אדרעי". לטענת מבקריה, הכינויים הללו רמזו ליחס אוהד לכאורה - מה שהוביל לקמפיין נגדה ברשתות החברתיות ואף לתלונה נגדה במולדתה, שם החוק אוסר על קשר עם ישראלים. הדבר לא השפיע באופן משמעותי על אל-אחתיאר, שמתגוררת במפרץ ולא מתכננת לחזור ללבנון, אך בהחלט מלמד על היחס המורכב של הצופים ברחבי העולם הערבי לישראל.
גורם צבאי מסביר כי אל-ערביה הם בראש ובראשונה "נגד חמאס", וכי "הם ינסו להראות שהם לא פרו-ישראליים - אבל למעשה מתחילת המלחמה הם בונים על היום שאחרי". גם כתבת ynet לענייני העולם הערבי, ליאור בן ארי, מוסיפה כי "אל-ערביה לא ירצו להיות מזוהים בצד הישראלי, אבל הם אנטי-חמאס".
גורם אחר מוסיף כי "מצד אחד הם מדברים בריש גלי על תהליך מדיני, ומצד שני נזהרים מאוד בכל הקשור לאזכור של ישראל. מאז שהחל תהליך הנורמליזציה של סעודיה עם ישראל, גם באל-ערביה מנסים לקדם אפיק מדיני. שוב, הכל מאוד זהיר, הכל במעטפת אנטי-ישראלית - אבל ברור לאן הם חותרים. נקודה מאוד מעניינת בהקשר זה ניתן לזהות בכך שבשבועות האחרונים הם כבר לא מקדישים את כל המהדורות שלהם לנעשה בעזה. גם השפה הגרפית מעודנת יותר. אל ג'זירה עדיין במוד מלחמה - אל-ערביה כבר פחות". קו דומה מזהה אותו גורם בעיתון בבעלות הסעודית א-שרק אל-אווסט, שיוצא לאור בלונדון. "גם שם אתה מזהה את הרצון לכתוב ולעסוק ביום שאחרי המלחמה, ואולי גם ביום שאחרי חמאס".
אל-אקצא - "ערוץ תעמולה בגלוי"; אל-מיאדין - "מדברר טרור"; אל-מנאר - "שלוחה איראנית של חיזבאללה"
לא רק מדינות מפרץ עשירות מחזיקות בכלי תקשורת, באופן עקיף או ישיר - גם לארגוני הטרור שנלחמים באופן אקטיבי בישראל יש אפיקי שידור משלהם. חמאס למשל מחזיק בערוץ הטלוויזיה אל-אקצא, שלדברי המרואיינים לכתבה זה אפילו לא מתיימר להיות ערוץ חדשות ("זהו ערוץ תעמולה בגלוי"). זאת בניגוד לערוצים המזוהים עם חיזבאללה - אל-מנאר ואל-מיאדין - שמנסים לפחות להיצמד באופן פורמלי למתכונת של ערוץ חדשות, גם אם הם עובדים צמוד מאוד להנהגת ארגון הטרור השיעי.
"זה שערוץ אל-מיאדין שידר מישראל - זו בושה וחרפה", אמר גורם שעוסק מטעם המדינה בנושאים צבאיים. "זה כלי תקשורת שמדברר טרור, והוא שותף מלא. לא הגיוני שישראל נתנה לו יד". לפני כמה שבועות, שר התקשורת שלמה קרעי הכריז על כוונתו לסגור את משרדי הערוץ בישראל, והדבר אושר בהחלטת ממשלה. "זו שלוחה איראנית של חיזבאללה", מסכים יששכרוף, "הוא מכסה את העולם השיעי באופן חיובי מאוד, ולמרות שבמונחי חשיפה הוא מחוויר אל מול אל ג'זירה - זה עדיין ערוץ נצפה". המקרה של אל-מנאר אף יותר מובהק. "זה ממש שייך לארגון, חיזבאללה מזרים לשם כסף", אומרת חלבי.
המבנה המסועף של כלי התקשורת, ובמקביל של הארגונים והגורמים המדיניים, יוצר גם דינמיקה סבוכה אך צפויה של ערוצי הפצת מידע. כך, למשל, חמאס יעדיף להעביר חומרים בלעדיים משחרור החטופים דווקא לאל ג'זירה, ולא לערוץ הבית של הארגון. "זה ברור למה", אומר גורם בתחום, "הם חייבים את התמיכה של הרשת הקטארית, אבל לא יכולים לשלוט בה כפי שהם שולטים בערוץ אל-אקצא".
לצד הרשתות הבינלאומית והמקומיות, גם כלי התקשורת המצריים נכנסו לתמונה עם שידורים ממעבר רפיח. עם זאת, גם שם מקפידים להיזהר בניסוחים, ולא עוסקים באופן נרחב בחטופים הישראלים. למעשה, המילה אפילו לא נשמעת שם. "הם קוראים לחטופים הישראלים 'מוחזקים'", מסבירה חלבי. ובכל מקרה, את מרבית העיסוק התקשורתי הם ישמרו לאסירים הפלסטינים ששוחררו בתמורה.
על טבח 7 באוקטובר, אגב, כמעט לא תשמעו בתקשורת הדומיננטית בעולם הערבי. הנרטיב מתמקד בתיעוד החורבן הפלסטיני בעזה. "הנרטיב הפלסטיני חזק בין היתר כיוון שאין שם כבוד מיוחד למתים. הכול פרוץ. מציגים שם תמונות מזעזעות, בלי טשטוש".
9 צפייה בגלריה
כלי התקשורת המצריים מקפידים להיזהר בניסוחים, ולא עוסקים באופן נרחב בחטופים הישראלים. העברת החטופות במעבר רפיח
(צילום: AFP)
טענה שעולה פעמים רבות כלפי שידורי הערוצים מישראל, בעיקר ברשתות החברתיות, נוגעת לסכנה הביטחונית - זאת בשל חשיפה של כוחות בשטחי כינוס וכדומה. עם זאת, בצה"ל פחות מתרגשים מאפשרות זו. "הנחת העבודה היא שכל אדם על מכשיר סלולרי יכול לחשוף מיקומי כוחות, וצה"ל יודע להתמודד עם כך", אומר גורם ביטחוני בכיר, "לא זו הבעיה איתם".
הבעיה, בסופו של דבר, נוגעת לתוכן עצמו, לאידיאולוגיה ולהסתה. "אל ג'זירה הוא כלי תקשורת מלבה", קובע גורם ביטחוני. "כל מה שמשודר שם מגיע מפוזיציה. סגירה שלהם לא תביא להפסקת השידורים, אבל היא כן עשויה לצמצם את האפשרות של ערביי ישראל לצפות בערוץ. ולפי המידע שבידינו, רבים מערביי ישראל אכן צופים בו".
בינתיים, נראה כי אף אחד לא ממהר לקדם את היוזמה. כבר בתחילת המלחמה שר התקשורת קרעי והיועצת המשפטית לממשלה הגיעו להסכמות בנושא, אולם מאז הנושא ירד מהכותרות ודעך. יש התולים את הסיבה לכך במשא ומתן לשחרור החטופים שנעשה בתיווך קטארי, אולם אין כל אישור שהדברים קשורים זה בזה. "עובדים על זה, אבל זה ייקח עוד זמן", אמר באחרונה ל-ynet גורם מדיני, וציין כי הדבר מתעכב "בגלל עניינים משפטיים". עם זאת, המדינה לא נתקלה בגורמים מעכבים דומים במקרה של אל-מיאדין: סגירת המשרדים של הרשת אושרה בקבינט, שבפניו הונחה חוות דעת שקבעה שמדובר ב"פגיעה ממשית בביטחון המדינה". הצווים עליהם חתם שר התקשורת הובילו לחסימת אתר האינטרנט של הרשת בישראל, וכן להחרמת ציוד.
