כמעט שש שנים חלפו מאז שעדן סבן פרצה לחיינו כשנכנסה לבית "האח הגדול" עם התלתלים הזכורים והחיוך הכובש. סבן הייתה בת 21 בסך הכול כשעלתה במדרגות, דוגמנית מתחילה שמנסה לפרוץ, ולפחות על פי דבריה אז, רק רוצה לחוות חוויות. והיא חוותה. עם רומן מתוקשר אחד בתוך כותלי הבית ולא מעט זמן מסך, זה היה אמור להיות עוד סיפור בסגנון "15 דקות תהילה" של אחת מתוך עשרות פליטי ופליטות ריאליטי שאנו נתקלים בהם בכל שנה.
אבל זו לא הייתה התוכנית שלה, לגמרי לא. "אני לא אוהבת את הטייטל פליטת ריאליטי", היא טוענת בריאיון מיוחד לקראת צאת הסרט החדש של חברי ערוץ הכיבוד "עולה לראש", בו היא משתתפת יחד עם כמה מהכוכבים הגדולים בארץ. "הטייטל הזה הוא משהו שרדף אותי בשנתיים הראשונות אחרי שיצאתי מ'האח הגדול', היה לי מאוד מאוד קשה להיפטר ממנו. בכל פעם שרציתי להגיע לאודישן לאיזה תפקיד, שרציתי שיזמנו אותי, קיבלתי 'לא, היא פליטת ריאליטי'. אז הביטוי הזה מאוד מתיישב לי באיזושהי פינה".
מיד מוותרים עלייך, אפילו בלי לראות מה את שווה?
"לא רוצים לראות אותי בכלל. כשנכנסתי לבית ידעתי שאני אצטרך להתמודד עם זה. ידעתי שזה יציק, אבל האמנתי בעצמי והאמנתי באמביציה וביכולות שלי שמתישהו אוכל לשבור את זה. זה לקח זמן, ואני גם מודה על הקושי הזה - הוא נתן לי את האפשרות להעריך יותר, ללמוד יותר, להשקיע יותר וממש להילחם כדי שיראו אותי. ואז כשראו אותי, אז ראו את כל הטוב שאני יכולה להביא איתי".
"עולה לראש" - טריילר
את חושבת שבדיעבד זו הייתה טעות להיכנס לבית?
"לא, אני לא מתחרטת על דברים שעשיתי בחיים שלי. אני חושבת שזה בדיוק המסע שהייתי צריכה לעבור, ואני מודה על הכול כי מכל הקושי הזה בסוף צמחתי. זה מה שעיצב אותי להיות מה שאני היום".
עם סבן אני משוחח כמה ימים לפני הפרמיירה החגיגית של הסרט, בזמן שהיא נמצאת בכלל בשבדיה הרחוקה בהפקת אופנה. "אני ביחסים קרובים מאוד איתה בשנתיים האחרונות. יוצא לי להגיע לפה די הרבה", היא מספרת. "בכל הפעמים שהגעתי לפה היה מאוד קר וירד שלג. עכשיו סגרתי טיסה בלי לבדוק את מזג האוויר ומסתבר שהגעתי לתקופה מהממת, בדיוק במידסומר. כל יום יש 30 מעלות. בשיא של המידסומר השמש לא שקעה, היה אור 24 שעות".
סבן (26) ממשיכה לעבוד קשה בתחום הדוגמנות עם הפקות בארץ וברחבי העולם, ובמקביל זוכה ליותר ויותר הזדמנויות כשחקנית, כשמאחוריה תפקידים ב"תאג"ד", "ג'ודה" וסדרות נוספות. ב-2019 היא קיבלה תפקיד ראשון בקולנוע בסרטו של קובי מחט "פול גז", ועכשיו היא עולה מדרגה ונכנסת למגרש של הגדולים, לצד דור מוסקל, עומר ריבק ורותם קפלינסקי, הלוא הם ערוץ הכיבוד. בנוסף, הקאסט כולל שמות כמו רותם סלע, ערן זרחוביץ', תום יער ועלמה זק, במה שמבטיח להיות ה-להיט של הקיץ.
איך היה לצלם סרט עם ערוץ הכיבוד? זה בכלל אפשרי?
"וואו, זו הייתה... היה מאוד מצחיק. אומנם אני לא במקצוע המון זמן, רק ארבע שנים, אבל היה משהו כל כך מיוחד בפרויקט הזה - כי בכל פעם שהגעתי לסט שררה אווירה קוסמית. וזה הכול בזכות השלישייה הזאת שהקלילה הכול ותמיד הצחיקה אותנו, בדיחות הקרש שלהם... זה משהו אחר, באמת משהו אחר. עד היום לא הצלחתי להבין אם דור (מוסקל, ד"ר) נשאב לדמות או שהדמות נשאבה אליו. הוא לא יוצא מהדמות".
איך נראה יום צילום ממוצע?
"היו איחורים", היא צוחקת, "הייתה אי עמידה בזמנים, אבל עם כל זה שאמור להיות כל כך הרבה לחץ, הייתה אווירה מאוד נעימה. וגם הבמאי האדיר הזה, דניאל (אדר, ד"ר), כזה נעים ושָׁלֵו".
היה קאסט לא נורמלי של קומיקאים. זה לא רק ערוץ הכיבוד, ממש נבחרת אולסטארס.
"זו הייתה זכות גדולה להיות לצידם, לראות אותם עושים את מה שהם יודעים. זה הכי מדהים שיש, זה פשוט נשפך מהם. היה לי מאוד קשה לסיים את הצילומים האלה".
"יש לי חסך מאוד גדול מהצבא"
הסיפור עצמו מתמקד בשקד, אסטמה ולידוי - חברי ערוץ הכיבוד, שנחשב להרכב הפופ המצליח בארץ. הכול משתנה כשאמירה של אחד מהם נגד הצבא הופכת אותם ברגע אחד לשנואים ומוקצים. במטרה לשקם את המוניטין האבוד, השלושה מתגייסים ללהקת היח"צ – להקה צבאית שמטרתה להעלות את הפופולריות של צה"ל. כל הסרט משולב, איך לא, בהומור המוכר של השלושה, כשגם סבן, שמגלמת את עדן-לי, מושא האהבה של אסטמה (ריבק), לובשת את מדי החאקי הצה"ליים.
"לי יש חסך מאוד גדול מהצבא", מספרת סבן. "אמא שלי לא יכלה להתגייס כי היא נכנסה להריון איתי בגיל צעיר, ולאורך כל החיים שלי רציתי לעשות את מה שהיא לא עשתה. אמרתי, 'אין סיכוי שאני אוותר על הזכות הזאת', כי זו באמת זכות לתת מעצמך למען המדינה. ואז נקלענו למצב כלכלי לא פשוט בבית ונכנסתי ללופ של, 'אוקיי, אני חייבת לתת מעצמי למען המשפחה לפני שאני נותנת למען המדינה'. וכך יצא שמגיל 16 עבדתי בארבע עבודות כדי לפרנס את המשפחה, ולצערי הצבא פשוט לא היה העיקר מבחינתי. אני חשבתי על דבר אחד, שזה לעזור למשפחה".
ולכן לא יכולת להתגייס?
"נכון, למעשה הייתי משתמטת. לקראת גיל 20, כשהמצב הסתדר קצת בבית, הסגרתי את עצמי - הייתי עשרה ימים בכלא, שזו הייתה חוויה מטורפת, עליתי למשפט והחליטו לשחרר אותי אחרי שהם הבינו שאני לא יכולה לשרת. וכך נגמרו היחסים הקצרים ביני ובין הצבא. אבל אני מרגישה שיש לי סגירות מעגל - גם 'תאג"ד' וגם 'עולה לראש'".
אז עכשיו, אחרי כל הפרויקטים שהשתתפת בהם, את מגדירה עצמך שחקנית?
"כן, מגדירה את עצמי שחקנית בנשמה. עזוב בצד את הפרויקטים שעשיתי, זה היה החלום שלי מאז ומתמיד ועכשיו אני מגשימה אותו. בכיתה ה' נכנסתי לבית ספר 'יצירתי' באשדוד - זה בית ספר למשחק, והייתי צריכה לעצור את הלימודים כי אמא הייתה חד-הורית ולא הייתה יכולה לממן את הלימודים, שהיו מאוד יקרים. אז החלום הזה נותר בצד. עכשיו אני מממשת ומגשימה אותו".
עדן היא הבכורה מבין ארבעה ילדים שהגיעו מארבעה אבות שונים. אמה, פנינה תסמה, דגמנה אף היא כשני עשורים לפני בתה. החצי האתיופי של סבן משתלב עם חצי טריפוליטאי, אך גם אם החיבור שנוצר יוצא אקזוטי ויוצא דופן, לא הכול ורוד.
את מרגישה שמלהקים אותך לתפקידים ספציפיים?
"זו שאלה טובה. בוא נגיד שעד עכשיו בפרויקטים שעשיתי היו דמויות מאוד מעורבות. זה לאו דווקא היה קיטלוג, אבל לצורך העניין, אני כן מרגישה שהרבה פעמים אני מקבלת אודישנים רק לדמות אתיופית. וזה קצת מבאס שמקטלגים ושאתה תמיד על משבצת מסוימת ולא נותנים להיפתח לעוד דברים. אבל כן קיבלתי הזדמנויות מדהימות מכל הפרויקטים האחרונים, ועכשיו יש גם פרויקט חדש בפתח שהוא לא קיטלוג, ואני שמחה על כך. בכלל, אני מרגישה שיש המון שחקנים כהי עור, ואם אין איזו דמות שמשתייכת לעדה אז הם לא יקבלו את האודישן. אתה לא רואה הרבה מבני העדה על המסך, אתה לא רואה אנשים כהי עור על המסך. זה לא רק במשחק, אני חושבת שזה גם בקמפיינים, גם בבתים. אין כהת עור שמייצגת איזושהי חברה, שמובילה משהו, וזה קצת עצוב ומבאס".
לך קרתה איזו חוויה שבה הרגשת את הגזענות?
"כן, חברה מאוד מוכרת שאני עד היום לא מסכימה לעבוד איתה".
הם קטלגו אותך כאתיופית?
"ממש קטלגו. ניסינו להתקדם איתם לעבר חתימת חוזה והמשפט שנאמר זה שהם מאמינים שהקהל האתיופי הוא לא קהל ששווה... בעצם שהקהל שאני אביא לא ישרת את החברה".
אז לדעתם אתיופים לא קונים בגדים?
"לא נראה לך שזה עקום מהשורש שלו? ברור שזה עקום. זה מזעזע אפילו. לכן שמתי איקס על החברה הזו ואני לא אעבוד איתה יותר. גם ככה בתחום הזה אתה נשפט לפי החיצוניות שלך ומה שאתה מביא. אז גם לקטלג אותך לפי צבע העור שלך? עכשיו, כשאני עושה אודישן לדמות מסוימת ויודעת שנתתי אודישן טוב, ברגע שיצאתי מהדלתות - אני יודעת שזה לא תלוי בי. אני צריכה להתאים לאיזה אופי מסוים, למשהו שהדמות משדרת גם מבחוץ, אבל פתאום כשמקטלגים אותך גם לפי צבע העור שלך, אומרים לך: 'לא, אתה נבדל כי אתה שחור, כי אתה כהה'. אז זה מאוד מאוד צורם. מאוד כואב. אני יכולה להגיד לך שעכשיו חתמתי עם תמנון. אני הפרזנטורית החדשה שלהם ומרגיש לי שהם באים להציג איזה שינוי בתפיסה. אני מאוד מתחברת אליהם כי הם באמת רוצים להביא משהו חדש ולא את הנורמות המאוד מקובעות והצרות שקיימות פה".
"הגירושים ביגרו אותי"
בגיל 23 היא נישאה לבן זוגה דאז אדם טל. לפני כשנה השניים נפרדו סופית והתגרשו. "הגירושים האלו ביגרו אותי, חד משמעית", היא טוענת. "אני חושבת שעברתי כל כך הרבה דברים שעיצבו אותי. אני מרגישה מבוגרת יותר בעשור, בת 36 ולא 26".
אולי בדיעבד התחתנת מוקדם מדי?
"מוקדם מדי למי? בסוף לכל אחד מאיתנו יש את הדרך שלו. לא חושבת שעברתי דברים מוקדם מדי. אני לא מתחרטת על שום דבר שעברתי בחיים שלי. הכול קרה מסיבה מסוימת".
את כרגע שוב בזוגיות. עוברת לך בראש חתונה נוספת? את הולכת עכשיו "להיזהר" לפני שתצללי לזה שוב?
"חתונה... (צוחקת) אני התחתנתי דרך הרבנות, ולרבנות אני אומרת לך שאני לא אחזור. אני חלקתי את החוויה של הרבנות והגירושים, שלנשים זו חוויה מאוד לא נעימה, והבנתי שאם בעתיד אני ארצה להצהיר על האהבה שלי כלפי בן הזוג שלי - כי מבחינתי חתונה זה עניין של הצהרה כלפי העולם - לא יהיו מסמכים, ולא רבנות, ולא כתובה, ולא אישורים ולא שום דבר. זה ביני לבינו מול העולם, מול האנשים האהובים שלנו. יכול להיות שזה יקרה בעתיד, Never Say Never.
"אני יכולה להגיד לך שאחרי הגירושים לא חיפשתי אהבה. המזל שלי שפשוט היא דפקה לי בדלת, ומי יכול לעמוד בפניה? אהבה זה דבר קסום ומדהים וממלא. התחתנתי כשהייתי ילדה וכשיצאתי ממערכת היחסים הזו כבר הייתי אישה, אז היה לי הרבה מה לגלות בעצמי, ורציתי לתת לעצמי את הזמן הזה. אני לא בטראומות, אני אוהבת לאהוב, אני יצור של אהבה, אני אוהבת להיות נאהבת".
מה עכשיו, מה הצעד הבא שלך?
"אני רוצה לטרוף את העולם, זה בוער לי בעצמות. בא לי לכבוש את כל היעדים שאני מציבה לעצמי ואני מקווה שזה יהיה מחוץ לגבולות המדינה, כי המדינה הזו קטנה מדי".
