אלן סילבסטרי הוא אחד המלחינים הטובים ביותר בקולנוע, אפשר גם לומר מהגדולים והמוערכים אי-פעם. הוא אחראי לכמה מהנעימות שכולכם יכולים לזמזם מתוך שינה - מ"הטורף", דרך "שומר הראש" ועד ל"הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק". אבל קשה להתעלם מכך שהוא מוכר בעיקר הודות לשיתוף הפעולה המוצלח מאוד עם הבמאי רוברט זמקיס, שמשתמש בו בכל סרטיו, כבר 40 שנה - עוד מימי "בעקבות האוצר הרומנטי".
בחזרה לעתיד- הפילהרמונית
(צילום: דביר רשף)
"מי הפליל את רוג'ר רביט", "להתחיל מחדש", "קונטקט", "רכבת לקוטב" ו"פורסט גאמפ", שעל שני האחרונים סילבסטרי היה מועמד לאוסקר, הם רק מדגם מייצג מחברות ארוכת שנים. ועדיין, גולת הכותרת, ואם תשאלו אותי סרטו הטוב ביותר בקריירה של זמקיס, היא "בחזרה לעתיד". גם כיום, אוטוטו ארבעה עשורים לאחר צאתו לאקרנים, הכול שם עובד בצורה מופלאה.
הוא דרמטי, מרגש, מלא באקשן ובכיף אינסופי, וכולל כמה ציטוטים בלתי-נשכחים - בדיוק בכמות שיצירת מופת צריכה, לכן היה זה רק טבעי שארצה לצפות בו שוב על מסך גדול, והפעם בחיזוק התזמורת הפילהרמונית, שכחלק מסדרת המופעים שלה בליווי סרטים (סדרת "הארי פוטר", "הנסיכה הקסומה" ולאחרונה גם "אי.טי. - חבר מכוכב אחר") נכנסה לתוך הדלוריאן, האיצה ל-144 קמ"ש ושיגרה את עצמה הישר ל-1955.
הבוקר החל בגשם בלתי-פוסק (אל תדאגו, אף מגדל שעון לא נפגע כחלק מהמבול), ומעט לפני שהחלה ההקרנה, הכול התבהר, השמש יצאה וכאילו הכינה את השטח למה שמצפה. כיאה ליום שישי בצהריים ולעובדה שזה, ובכן, סרט לכל המשפחה, היכל התרבות התמלא בצופים מכל הגילים - סבים וסבתות שהגיעו עם הנכדים הנלהבים, הורים שגדלו על הסרט ורצו להדביק את ילדיהם בחיידק "בחזרה לעתיד" וכן, גם חובבי קונצרטים שהחליטו לשלב את שתי החוויות יחד. וגם אדם אחד, ש"בחזרה לעתיד" עבורו הוא סוג של אובססיה, לכן היה ברור שאמצא את עצמי שם. קשה להסביר את הצמרמורת ותחושת ההתרגשות שמילאה את האולם ברגע שאותה נעימה בלתי נשכחת, שנפתחת בצלצול פעמונים נעים ומגיעה לשיאה כשהדלוריאן נעלמת בהבזק אחד ומותירה מאחוריה שובל אש, מתנגנת.
התופים נותנים את הקצב, החצוצרות ושאר כלי הנשיפה מגבירים את הדרמה וכלי המיתר - מהכינור ועד הקונטרבס עוטפים את הכול בצליל חם, שמותיר את הצופים על קצה הכיסא.
לא שזה יפתיע מישהו, אבל אי-אפשר לעמוד בקסם שמייצרת תזמורת פילהרמונית שפועלת כגוף אחד, וכל המחמאות מגיעות למנצח אנתוני גבריאל, שמתמחה בפסקולים של סרטים, וזה בולט. ניתן היה לראות את התשוקה שלו ושל שאר חברי התזמורת לאירוע שלשמו התכנסנו, וכן - הם נהנו אפילו ברגעים שלא היו צריכים לנגן ותופפו עם רגליהם לפי הקצב. כי מי מסוגל לעמוד באנרגיות של Johnny B Goode (ואף מילה על הפרדוקס שהסצנה הזו אחראית לו). מעבר לפסקול המעולה, התזמורת מספקת גם קטע בונוס נפלא מ"בחזרה לעתיד 3", הלוא הוא "בחזרה לעתיד" במערב הפרוע, שגם אותו הלחין סילבסטרי מן הסתם.
החלק הבעייתי היחיד בכל ההקרנה הזו הוא שבסיומה לא המשכנו לסרט הבא בטרילוגיה. מצד שני, זה טוב שכולם נותרו עם טעם של עוד, ולאור ההצלחה המסחררת של הפורמט הזה, ניתן להאמין שבעתיד נזכה לסרטים נוספים שיתווספו לרפרטואר ההולך וגדל של הפילהרמונית.
