פרדי מרקיורי, איינשטיין, איימי וויינהאוס, פרידה קאלו ומוצרט לצד הרמב"ם, הרבי מלובביץ', הרב עובדיה יוסף, רונאלדו ומסי - מפגש הצמרת הזה של דמויות שהשאירו את חותמן מתקיים על מדפים בסלון ביתו של ליאור אמיתי בכפר סבא. מדי פעם מצטרפת אושייה חדשה לאוסף הפנים הנשקפות מתוך ספרים עבי כרס בסיום עבודה סיזיפית של ימים ולילות, בהם הוא מעצב מחדש את שולי הדפים. כל פרט כזה דורש תכנון מדויק וריכוז גבוה עד קבלת אמנות מרהיבה ומעוררת התפעלות.
ליאור אמיתי הופך ספרים ישנים לפורטרטים של מפורסמים
(צילום: חגי דקל)
"ראיתי את האומנות הזו לראשונה אצל חברה, לפני שבע שנים", הוא אומר. "זה סקרן אותי, ולמדתי את טכניקת הקיפול. אצלי מדובר בשילוב של שתי שיטות: אחת היא קיפול, והשנייה - גזירה ובה חיתוכים קטנים של מילימטרים. כשמחברים את הכול יחד מקבלים את מה שרואים, בין אם זו דמות, שם, תאריך או כל דבר אחר שבוחרים לעשות".
כמה זמן נדרש להכין ספר כזה?
"הספרים הראשונים דורשים המון זמן. הראשון היה השם של הבת שלי, קוראים לה זוהר, וזה לקח לי שבועיים. יצא לי מושלם. רציתי גם לעשות את השם של הבן שלי, יובל, ואז התחילו כל הבעיות, כי מתחילים מהסוף ולא חישבתי נכון את מספר הדפים. כשהגעתי לאות הראשונה - יוד, לא היו לי מספיק דפים והייתי צריך לזרוק את הספר. מהתסכול הייתה לי הפסקה גדולה ומאז שחזרתי החלטתי לבדוק הכול מראש. אני עושה סקיצות, אפילו מחשב במחשבון את מספר הדפים שצריך להשאיר בכל צד. היו הרבה טעויות מאז, אבל הקצב כבר שונה".
את תחילת דרכו המקצועית אמיתי בכלל הקדיש לעסק המשפחתי - המוסך שהיה בבעלות אביו. בתור דור ההמשך הוא עבד במקום כפחח רכב וכשאביו יצא לגמלאות עבד כשמאי רכבים. "הוא רצה כל החיים שאמשיך במוסך ותמיד שמע 'לא'. עם אישה ושני ילדים בבית, הדבר החכם והשקול לעשות היה למצוא עבודה עם משכורת קבועה וביטחון, אז הלכתי ללמוד שמאות ועסקתי בזה במשך חמש שנים. אבל כנראה שאי אפשר לברוח ממי שאנחנו. התחלתי כבר להרגיש פחות טוב עם מה שאני עושה, היה לי מעין התקף חרדה שכנראה בא מהמקום שלא הייתי שלם עם עצמי. זה הגיע למצב שאמרתי, 'אוקיי, או שאני עושה מה שאני אוהב או שאני ממשיך ככה וסובל'".
בספטמבר 2019 הוא התפטר מהעבודה והחליט להתמסר כל כולו לספרים. הוא החל להיערך לחיים כעצמאי בתחום, הכין את התשתית, את אתר האינטרנט, הרשתות החברתיות והסדנאות שהעביר ברחבי הארץ. חצי שנה לאחר מכן הגיעה הקורונה ואיתה הסגרים, והעולם כולו נעצר. "נבהלתי מאוד. לא התאים לעשות סדנאות בזום כי זה מאוד מסורבל בסוג האומנות הזו לפחות. צריך להיות אחד על אחד ולהסביר. ברגע שהבנתי שאין לי ברירה, שאני לא זכאי למענקים וששום דבר לא הולך להשתנות בשבועות הקרובים, עלה במוחי הרעיון לנסות לעשות פורטרטים ולראות אם זה מצליח. הייתי לבד בבית עם סטוק של ספרים שאגרתי והמון זמן פנוי, והייתי צריך לראות איך אני ממציא את עצמי מחדש".
הדמות הראשונה שבחר בה הייתה גל גדות - וונדרוומן, ולא במקרה. "כל הפורטרטים פה הם מן הסתם אנשים שאני מחבב או מתחבר אליהם, וגל גדות היא סוג של השראה - לא לוותר, לעבוד קשה ולהגשים חלומות. קראתי עליה גם לפני שהיא נהייתה וונדרוומן וזה לא שהכול בא לה בקלות".
הצלחת להביא לה את הספר?
"ניסיתי אבל לא הצלחתי. אני חושב שאנשים עם כמות כזו של חשיפה, עוקבים וקהל - מאוד קשה להגיע אליהם. אם אני אתייג אותה זה מגיע לספאם או שבאותה דקה בדיוק מתייגים עוד כמה אלפים. ניסיתי גם דרך אנשים, אבל אולי יום אחד. אני מאוד אשמח".
אחרי ההצלחה עם הפורטרט של גדות הוא המשיך והכין מן הספרים את הכרזות של כלבי האשמורת וספרות זולה, פורסט גאמפ ומועדון קרב, שלום ואריק משבלול לצד המלכה אליזבת', דיוויד בואי, צ'רצ'יל, הרצל ושייקספיר. הוא מתעורר כל יום בארבע וחצי לפנות בוקר ונכנס לשעות רבות של התמקדות בפרטים הקטנים ביותר: קצוות השיער, הגבות, מבנה השפתיים והאישונים. "צריך המון סבלנות ויש לא מעט רגעים של תסכול. ספר לוקח בין שבוע לשבועיים של עבודה", הוא מודה. "יש הרבה סיבות בגללן הספרים לא יוצאים טוב ואין מה לעשות איתם".
אז מה אתה עושה אם יש טעות?
"לדוגמה, פעם הזמינו ספר לגורי אלפי עם השם 'גורי' ולב קטן בצד. הכנתי הכול ושכחתי מהלב וכשהבאתי את הספר שאלו אותי איפה הוא. אין מה לעשות, צדקו. הלכתי והכנתי ספר חדש של 'גורי' עם לב. אז זה נשאר אצלי, אני תמיד יכול להפוך את זה ליורי או גורו".
אתה בטח מקבל גם ביקורת על זה שאתה "הורס ספרים".
"מבחינת החומר שבספר לא חסר בו שום חלק, הוא שלם. העבודה היא רק בשוליים. לגבי מי שאומר שאני משחית - יש את אלו שמבינים ומעריכים את האמנות הזו, למשל ספרניות מאוד מאוד אוהבות אותי. בספריות כבר אין מקום לכל כמות הספרים שקיימים, הכל עובר לדיגיטל. בספריית האוניברסיטה הפתוחה למשל, רגע לפני ששולחים לגריסה, הן מתקשרות אליי שאגיע מהר לקחת. הן אומרות שאני נותן משמעות חדשה לספרים ובמקום לזרוק אותם הם ממשיכים לחיות".
בניגוד אליהן, קיבלת תגובות קיצוניות?
"כן, למשל ש'צריך לחתוך את הידיים של מי שחותך ספרים', ומשפטים כמו 'במקום בו שורפים ספרים'... אבל אני לא שורף אותם, להיפך. אני יכול להבין את האסוציאציה שיש לעם שלנו עם ספרים, אבל יחד עם זאת, את רובם לקחתי מרמפה שחיכתה למשאית שתבוא לקחת אותם או שאני מוצא זרוקים ברחוב. חשוב לי לציין שאני לא מפסל על ספרי קודש, דת וספרי שואה. פעם ניסו להשיג לי אישור מרב לפסל בסידור של נשים, אבל סירבתי. לא חסרים ספרים אחרים".
איזה ספר הכי הרבה מנסים למסור?
"יש המון אנשים שרוצים לתרום, אפילו בנחלת בנימין בתל אביב שם אני יושב, אנשים עוברים ליד הדוכן ושואלים: 'אתה רוצה ספרים? אתה רוצה ספרים?'. כולם מנסים להיפטר מהאנציקלופדיה העברית, אבל די, אני לא צריך".
