אין ספק, הם יודעים לעשות טלוויזיה - יותם גנדלמן, ארי פינס, מיקה תימור - יוצרים "צל של אמת", שהפרק החמישי שלה שודר הבוקר (ה'), ב-HOT8. הפרק הזה, שכולל ריאיון עומק עם החשוד המרכזי ברצח, רומן זדורוב, וגם שודר בסמוך לפרסום הכרעת הדין במשפט החוזר שלו בשעה 10:00, הוא בהחלט מניפסט מלוטש וערוך היטב ממשפחת הטרו-קריים. הוא משכנע להפליא, ערוך ביד אומן, בהיר ומסודר, ויותר מזה, רותם לכרכרה שלו את כל הידע של היוצרים על איך סדרת מתח אמורה להיבנות, להישמע ולהיראות. כצופה אני משתוקקת להאמין, ולפרקים אף מאמינה, אני מודה, בחפותו של זדורוב. יש רק בעיה אחת. מהיכרות קודמת עם תוצריה של "צל של אמת" והדיון שעוררו בנוגע לגבול שבין הצגת עובדות למסגור המציג חצאי אמיתות, האם אפשר להתייחס לפרק הזה כאל תחקיר עיתונאי נקי ואתי?
הפרק החמישי, "צל של אמת: ההכרעה", חותם את הסדרה שהפכה ללהיט, העלתה את הפרשייה שוב ושוב לסדר היום הציבורי ויותר מזה, נחשבת לאחת מסדרות הטרו-קיים היחידות שלא רק שסיקרה את המציאות - אלא גם השפיעה עליה. ההחלטה על משפט חוזר לזדורוב, פתיחת התיק לאולה קרבצ'נקו (א"ק) וזימונה למתן עדות במשפט החוזר- כוחה של "צל של אמת" היה משמעותי כל כך שהוא הספיק כדי להעביר את הפרשייה למסילה מקבילה: ממסדרונות ואולמות בתי המשפט אל התקשורת והרחוב. זדורוב, שריצה 15 שנות מאסר, שוחרר למעצר בית עד קיום המשפט החוזר, ועכשיו מדינה שלמה לוקחת פאוזה מהמהפכה המשפטית רק כדי לשמוע מה יגידו השופטים בירושלים, אלה שהכיסא שלהם מתנדנד בעוד אנחנו מדברים.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
כיאה לסדרה מופקת היטב, "צל של אמת: ההכרעה" שולף את כל התותחים הכבדים. הוא מתאר גילויים שלא ניתן לזלזל בהם על האופן הלקוי שבו פעלו המשטרה ופרקליטות המדינה, לצורך העניין - התובעת. הוא מגובה בצילומים של חקירות, וידאו ממצלמות נסתרות שהוטמנו בתאו של זדורוב כשנעצר לראשונה ושוחח עם מדובב משטרתי סמוי. עורך דינו התזזיתי של זדורוב, ירום הלוי, נותן הופעה נמרצת ביותר כשהוא טוען ומאשים את הפרקליטות והמשטרה בהנחיה של זדורוב ועבירה על החוק כדי לתפור לו וידוי מספק. מומחים נוספים העידו על האגרסיביות שאפיינה את הפרקליטות, עד כדי ערעור על יושרתו של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, שחוות הדעת שלו משמשות את הפרקליטות על בסיס קבוע בתביעות שונות, אבל הפעם נציגי התביעה דווקא ערערו על סמכותו ותקפו אותו אישית.
אלא שהפעם, בעיניים פקוחות ופחות נוחות להתמסר, קל יותר לראות את המקומות בהם "צל של אמת" מעדיפה להתעלם או להתחמק מעיסוק בכל ראיה או עובדה שלא תואמות את האג'נדה שלה. "הפרטים המוכמנים" שזדורוב ידע מיוחסים כולם למידע שקיבל מהחוקרים או המדובבים. זדורוב משכנע להפליא בריאיון איתו ונוגע ללב, בריאיון עם ירום הלוי אין שריד לשלהוב המרתיע שהוא מפגין בהופעות האחרות שלו בתקשורת. למרות העיסוק הרחב הקודם של היוצרים בקרבצ'נקו, היא אינה מוזכרת בפרק הזה (אולי בגלל תביעת הדיבה שהיא הגישה נגד יוצרי הסדרה), אבל רמזים לקיומה או קיומם של זוג רוצחים שאינם זדורוב מופיעים כמה פעמים, כמו למשל בריאיון הקצר שנתנה אימה של ראדה.
השאלה אם זדורוב ביצע את הרצח או לא כבר מזמן הפכה לספורט לאומי שחרג מהפרופורציות המקוריות שלו. מעין חידה, חדר בריחה, תעלומת "רק רוצחים בבניין" שכולם יכולים לרכב עליה ולגבש דעה לכאן או לכאן. המסקנה העיקרית והעגומה באמת מהסדרה, וזו שעולה באופן עקבי מרובן המוחץ של סדרות הטרו-קריים הישראליות היא חידלונן וכישורי עיגול הפינות ועצימת העין של המשטרה והפרקליטות.
לתחושתי, לא צפיתי בעשור האחרון אפילו בסדרת טרו-קריים ישראלית אחת שלא התברר בה שהמשטרה התרשלה בחקירות, שראיות הושמדו ללא סיבה, שחוקרים אפשרו לפושעים להימלט או נטפלו לחפים מפשע, חיפשו מתחת לפנס, עיקמו עדויות כדי שיתאימו להם ותיאמו את כל הסידורים לפי שעות ההגעה של עגלת התה. זדורוב או לא זדורוב, מאות כמוהו מסתובבים שם בחוץ, ואיכשהו מפחיד אותי לא פחות אופן ההתנהלות של מי שאמור לתפוס ולתבוע אותם מאשר השאלה למה הם מסוגלים. אף אחד לא מבטיח שהפעם הבאה תהיה מוצלחת יותר, אפילו לא הרפורמה המשפטית, אפילו לא מתווה הנשיא, אפילו לא הטלוויזיה.