שי-לי שינדלר חזתה את האקזיט הענק של בעלה ליעד אגמון - ויש עדויות - אבל בתסריטים הכי דמיוניים שלה היא לא שיערה מה יקרה אחרי סרט הדוקו שבו סיפרה על ההתמודדות שלה עם שינוי סטטוס משוגע כזה, היישר למעמד של מולטי-מיליונרית. ההרפתקה בפריים-טיים של קשת התפצלה במהירות מסחררת לקטעי וידיאו ויראליים, ונדמה שאין כמעט אישיות אינטרנטית ראויה בישראל שלא התייחסה בלעג לשינדלר ולסרטה. במדינה כל כך מפולגת, פתאום איחדה שינדלר מובילי דעה משמאל וימין. רובם הלמו בה. וזה היה לינצ'טרנט ארוך מאוד. "המילה מנותקת הכי כאבה לי", היא אומרת ועיניה דומעות. "כי באמת אפשר להגיד עליי הרבה דברים, אבל מנותקת אני לא. מה שכן, אני יכולה להבין למה חושבים או אומרים ככה. כשחצי מדינה בישראל מתקשה לגמור את החודש, בטח עכשיו, הרבה יותר, אין להם פנאי להקשיב למישהו שיש לו התמודדות כל כך שונה מההתמודדות שלהם".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בדיוק. ומכאן התגובות.
"אבל צריך לזכור. הסרט הזה לא דיבר רק על אם עשית אקזיט משמעותי, אלא גם על הבחור משלומי שהתחיל לעבוד בהייטק והתחיל להרוויח משכורת של 40 אלף שקל בחודש והוא נוסע לארוחת שישי במקום שבו גדל ופוגש את החבר כי טוב שלו מהכיתה, שעובד בפלאפל. המפגש הלא-נעים הזה, המכווץ, בשני הצדדים, עובד בדיוק גם במקרה הזו, שאינו אקזיט. מספיק שבמשפחה עם שני אחים יש לאחד יותר מהשני, מספיק שאתה קרוב למישהו שאורח החיים שלו השתנה פתאום. על אחד שזכה בתהילה קל לדבר כי לא כולם נוגעים בתהילה. אבל כן כולם פוגשים כסף ובישראל סקס וכסף הם הנושאים שהכי קשה לדבר עליהם בתקשורת. ועל כסף אפילו יותר קשה לדבר מאשר על סקס".
הביקורות הרגו אותך. רוצה תזכורות?
"אין צורך, קראתי את הרוב. הייתי בעיקר בהלם מהעוצמה. וכשמגבירים ממש חזק, משהו מנטרל את יתר הקולות מסביב. אז היה לי קשה בשבוע הראשון שאחרי הסרט לשמוע את הדברים הנהדרים שנאמרו וכתבו לי, ושמעתי רק את הדברים הרעים, את המילה הקשה הזו, 'מנותקת'".
הרבה דמעות?
"ברור. הכול. זה היה שבוע מטלטל. היו דמעות, אופוריה. אמרתי לפסיכולוגית שלי שמנעד הרגשות שעברתי לפעמים בתוך שעה אחת היה משהו שלא הכרתי. יכולתי להיות באושר מוחלט ובאופוריה ואז בבכי מוחלט בתוך אותה שעה, כיאה לטלטלה. כשאתה בצונאמי כזה, לרגע אתה מצליח לקחת אוויר ואז טובע ואז שוב מנסה לקחת אוויר. אבל למדתי. הייתי צריכה לעבור את החוויה הזו".
לעבור סוג של לינץ' אינטרנטי? באמת?
"לא הרגשתי את זה עד כדי כך כלינץ'. אבל למדתי בהחלט שיעור קשה. חשבתי בסרט הבא כל הזמן על הצופה שיושב בסלון, איפה זה פוגש אותו, משהו שלא מספיק חשבתי עליו בעשייה של הסרט הראשון, שהיה כל כך מתוך הקרביים שלי ואישי, עד לא שמתי מספיק תשומת לב על מה שיחשוב הצופה. הייתי רק בתוך הסיפור שלי".
היית עושה משהו אחרת?
"פרט לזה לא. בסוף, למה שאני ארצה לשנות משהו? הסרט עשה רייטינג מדהים, הביא לשיח מטריף שלא היה לפניו. לא זוכרת סרט דוקו שעורר כזה שיח ואני שמחה על זה מאוד. המחיר ששילמתי בתגובות לא היה קל אבל אין מה לעשות, כל יצירה, גם כשאתה כותב, תעורר אמוציות שליליות וחיוביות. לקחתי בחשבון את הרוב, רק לא את העוצמה. אבל מה שלא הורג, מחשל".
ובהקשר שלך?
"זה נתן לי כוח להמשיך להתעסק בתכנים קשים לעיכול ולא מדוברים. אמרתי לעצמי שאם את זה עברתי, אני כבר לא מפחדת מכלום. תראה, שנה וחצי עברה ואנחנו עוד מדברים על זה, אז מבחינתי האימפקט של הסרט היה חזק ובדיוק מה שרציתי שיקרה. הסרט עורר אמוציות אצלי וגם היה בשבילי דרך להתמודד ולהבין את הפחדים שלי ואת השדים שלי".
שהם?
"ההתמודדות עם השינוי הגדול שקרה בחיינו ומה זה אומר. גדלתי בהרצליה העיר, לצד הרצליה פיתוח ורשפון, ראיתי את הכסף ואת איך הוא יכול להשפיע על אנשים וילדים ועל נוער. ובעקבות העבודה על הסרט הבנתי שהחרדה שלי לא יכולה להיות מושלכת על הילדים וגם שאני יכולה להיות רגועה שהסנטר שלי במקום ושאני מתייחסת לכסף כאל כלי חשוב ונוח שמביא הרבה טוב. זה לא מוריד מהאתגרים ומההתמודדויות שהדבר מביא איתו".
אילו התמודדויות למשל?
"חברתית, משפחתית ובעיקר מול הילדים. הייתה לי הרגשה, והיא כבר לא שם, שמסתכלים עליי אחרת מאז שיש לי כסף, שבוחנים אותי אחרת, שרוצים להיות קרובים אליי בגלל הכסף. זה משהו פנימי שמתחולל בך ולפעמים לא קשור למציאות. נניח בהתחלה, אחרי שהאקזיט התפרסם, אם מישהו שלא ממש בקשר איתי יצר פתאום קשר, זה כיווץ אותי. אני זוכרת שליעד ואני ישבנו אצלך בריאיון שאחרי ודיברנו על זה שאנחנו נוסעים במאזדה. אתה שאלת, למה אתם לא מחליפים מכונית. אנחנו בכלל לא חשבנו על זה".
והחלפתם?
"לפני שלושה חודשים, אחרי עשור, החלפנו לוולוו. הרגשתי שהמכונית התעייפה אחרי עשור והיינו צריכים עוד רכב כי ליעד רוכב על טוסטוס, אז הרשינו לעצמנו לקנות אוטו אחר. אבל הכיווץ פגש אותי בהיבט הזה. נגיד, מישהי אמרה לי לא מזמן: את ממשיכה לנסוע בקקמייקה הזאת כי את רוצה שיחשבו שאת צנועה. לאנשים תמיד יהיה מה לומר, לטוב ולרע, ופשוט צריך לדעת להתייחס לדברים במידה ולהחליט למה אתה נותן לחדור אליך ולמה לא. בסוף, כמות ההודעות והפניות על הסרט הזה עד היום, מדברת בעד עצמה. מישהי כתבה לי - אני ואחותי לא דיברנו מאז שההורים נפטרו בגלל שרבנו על הירושה, ובעקבות הסרט שלך חזרנו לדבר. ראה, אומת ההייטק ייצרה פה שכבה סוציו-אקונומית חדשה שמשפיעה, אנשים שיכולים להרשות לעצמם יותר ואין מה לעשות, יש לזה השפעה על מי שהתעשר ועל מי שבסביבו ועל החברה כולה".
"ליעד אמר שהוא היה עסוק כל שמונה השנים האלה בלגלגל גלגל ענק שקוראים לו דיינמיק יילד. ומאחורי הגלגל הזה אני גילגלתי 9,000 גלגלים קטנים שקוראים להם, למשל, לשמור על החיים החברתיים שלנו, לטפל בילדים, לדאוג לחוגים. להגיד משפט כמו, 'תסתמי את הפה, הכסף של בעלך' - זה הזוי מאוד"
יכול להיות שהתגובות היו כאלה גם בגלל חוסר הפרגון לעושר המהיר שלך?
"אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי והתקשורת והפרסומות, כולן גורמים לנו לחשוב שלהיות עשיר ולרכוש ולקנות זה הדבר הנכון. כולם כביכול רוצים לעשות אקזיט, נכון? אני אמרתי רגע, שנייה, אתם חושבים שאם יהיה לכם כסף אז הכול פתור? לא. זה כן נותן שקט מדהים בפן הזה, אבל מתעוררות התמודדויות חדשות ורק רציתי לומר לאנשים, בואו תראו את זה שנייה".
היו גם טענות שאת עצמך שילמת לקשת עבור סרט בפריים-טיים.
"לא משלמת לאף אחד, תבדקו איך עובדת הטלוויזיה. מה פתאום? אנחנו באנו עם רעיון לסרט, קשת נתנו תקציב ויצאנו לדרך. אותו דבר היה גם בסרט ברשת".
ואז יצא הסרט ובפרומואים לא יצאת הכי טוב.
"בסרט הראשון לא ייחסתי מספיק חשיבות לפרומו. לא דאגתי לאשר אותו ולכן בסרט השני פעלתי אחרת. אמרו שם בפרומו: שי-לי שינדלר חושפת את חייה ואז משפט כמו 'אתה חושב שאני צנועה?' או שאלה: האם הכסף יכול לשנות את החיים? ואז רואים פורש של מישהו שראיינתי, כאילו היא שלי. היה גם משפט בפרומו שליעד אומר - 'אני נגד הסרט הזה כי זה באמת אוי אוי אוי'. אבל זה היה מנותק מהקשר. ואז מה קרה? הצופה חושב שליעד צנוע - והוא אכן צנוע - אבל זה מיד שם אותי בעמדה שאני לא צנועה. זה מה שהיה מבאס, כי הרבה מאוד טקסטים שביקרו אותי נכתבו על סמך הפרומואים".
אמרת משהו לקשת?
"לא. יודע למה? כי הם עשו את העבודה שלהם, ורצו להביא כמה שיותר צופים. אבל אני לא מאמינה בלשנות אנשים אלא את עצמי, ובעבודה הבאה דרשתי שיהיה לי סיי כאמור בפרומואים".
למה לא עשית את הסרט השני, על יחסים פתוחים, גם בקשת?
"כי קיבלתי הצעה טובה מרשת ואני אדם יוצר ומי שנותן במה ליצירה שלי, תפדל".
המהפך בחייה של שינדלר, המנחה החדשה של "אח לילה" ברשת, התרחש עם עסקת הענק שבה נמכרה חברת דיינמיק יילד של ליעד אגמון ב-300 מיליון דולר לרשת מקדונלד'ס בשנת 2019. שנתיים אחרי מכרה מקדונלד'ס את דיינמיק למאסטרקארד בעסקה שהוערכה כגבוהה בכמה מאות מיליוני דולרים לעומת האקזיט ב-2019. ואם יש דבר אחד שמרגיז אותה בדיוק כמו המילה "מנותקת", זה המשפט המיזוגיני שחזר בהקשר שלה ברשתות. רוח הדברים: סתמי. בעלך הוא זה שעשה את הכסף. מה את משוויצה.
"ישבנו בסלון ואמרתי לליעד, אתה מרגיש שהאקזיט הזה הוא רק שלך או גם שלי? ידעתי שזה עוד עניין שנשים חוות לדבר עליו. הן נשארות בבית לגדל את הילדים, לתחזק את הבית, בזמן שהבעל שלהם מפרפר עבודה כמו חיה, אבל היא גם מפרפרת בתחזוקת הבית וגם עובדת במקביל. ליעד אמר בראיון שלנו אצלך, אחרי העסקה, שהוא היה עסוק כל שמונה השנים האלה בלגלגל גלגל ענק שקוראים לו דיינמיק יילד".
רוצה לומר?
"ומאחורי הגלגל הזה אני גילגלתי 9,000 גלגלים קטנים שקוראים להם, למשל, לשמור על החיים החברתיים שלנו, לטפל בילדים, לדאוג לחוגים, אוכל, הכול. חיים שלמים. ולכן להגיד משפט כמו, 'תסתמי את הפה, הכסף של בעלך' - זה לא רק מביך ובזוי, אלא גם הזוי מאוד. אגב, אני כל הזמן הזה גם עבדתי, כן? לא להתבלבל. ובוא נלך אחורה. שלושה חודשים בערך אחרי שליעד הקים את דיינמיק, הסתובבנו בניו-יורק. פתאום היה לו טלפון, הוא קרא לי לצאת מהחנות ואמר, מדברים מגוגל, הם רוצים לקנות אותנו בשמונה מיליון דולר, התחייבות לארבע שנים. אני, בלי להתבלבל אמרתי לו, החברה הזאת לא תימכר בפחות מ-300 מיליון דולר. אני בטוחה שזרעתי זרע של אמונה ורוח גבית בליעד, וזה לא פחות חשוב מלתחזק את החיים בזמן שהוא עושה את החברה".
מניח שהיה גם הרבה תסכול בדרך.
"ברור. זה גם להתמודד איתו ברגעי משבר. אתה יודע איזו רכבת הרים זה להיות יזם של חברת הייטק וכמה טלטלות הוא עבר בדרך? אלה משברים נפשיים שאנשים לא מבינים. ברגע אחד הוא יכול להידרש לשלוח הביתה מאות אנשים וברגע אחר הוא על גג העולם. כבת הזוג את חווה את זה מהצד וזה עובר גם דרכך. הרי אני הסכמתי לעזוב את החיים שלי ולעבור לניו-יורק. את העבודה, הורים, אחים, קריירה, לטובת החברה. אלה היו שנתיים מאוד קשות. אחר כך גרנו בנפרד".
תשמעי, מאיה ורטהיימר לא פחות עשירה ממך. היא לא סופגת את כל זה ברשתות. יש לך הסבר למה? אני אנסה: אולי כי היא מובילה קמפיינים של מותגים עממיים יחסית.
"לא יודעת איזו גישה מאיה נוקטת, ואני אוהבת אותה על מי שהיא, אז לא אתייחס למאיה כ'מאיה מהרשת'. לשמחתי אני אדם עם עמוד שדרה ואני לא עושה את מה שאנשים חושבים שאני צריכה לעשות, אלא את מה שהלב שלי מרגיש".
אבל את מבינה שזה יוצא דופן, כי מצפים ממך לא לחגוג על הכסף, על האקזיט.
"כל הייצוגים של כסף בתקשורת שלנו מתחלקים לשניים. או 'יורשים' ודומיה, כי אנחנו מאוד אוהבים לצפות באנשים האלה ולראות מה זה עושה למשפחה שלהם, וכולנו אהבנו את 'שושלת' ו'דאלאס'. ישראלים אוהבים לראות עשירים בנטפליקס, אבל לא את שי לי ברחוב, מה היא עפה על עצמה?"
בול.
"אקריא לך טקסט שכתבה חברה שלי בהקשר הזה: אתמול בבוקר קיבלתי טלפון מחברה מאוד עשירה והיא סיפרה לי שברגע שהיא הבינה במה הסרט של שי-לי יעסוק, היא בחרה שלא לצפות בו. למה? כי אנשים שיש להם כסף צריכים לדבר על כסף רק עם אנשים שיש להם כסף. ואני שואלת למה בעצם".
ואיפה בכל זה מאיה ורטהיימר?
"רגע. אותה חברה כתבה שם: איך אפשר לדבר על כסף וטלוויזיה בלי לומר מילה על מאיה ורטהיימר, אושיה ששייכת לכסף הטוב והישן. איך היא טסה לניו-יורק בכל פעם? מהו הבית שהם גרים בו בניו-יורק ומי סידר? נראה שכל עוקב של מאיה מריץ את השאלות בראש ואלה דברים שהיא לא משתפת. יש שיגידו שבגלל שהיא צנועה ולכן אנחנו אוהבים את מאיה, כי אנחנו יודעים שיש לה הרבה כסף, אבל לא מדברים על זה. אבל עכשיו, כך אותה חברה כותבת, צמח פה מעמד חדש והשיח החדש הוא כבר מאיים ולא נוח לחלק מאיתנו, הוא מערער את הישן והמוכר. חוסר הנוחות ששי-לי העזה לגרום לכמה אנשים זה כי היא חדשה ומעניינת. בעיניי זה סיכם את השאלה שלך לגבי מאיה".
הנה, עובדה שמשווים ביניכן.
"אבל זה לא בר-השוואה. מאיה נולדה לתוך המעמד הזה וחונכה מגיל ילדות איך לחיות עם הכסף ואיך להתמודד עם האנשים סביבך ואיך לענות למי שמבקש, 'תעזרי לי לשלם חשבון חשמל' או 'רק תתרמי לנו ככה וככה'. אני לא. הכסף שלי חדש ופגש אותי באמצע החיים, ולכן את ההתמודדויות שלי יש, למאיה כנראה כבר אין. אגב, יש מצב שאתה טועה ולא זו הסיבה שהיא בחרה את הקמפיינים האלה. ושלא יובן אחרת, אין לי שום ביקורת על מאיה ואני אוהבת אותה. אנחנו חברות".
יש שנאת עשירים בישראל?
"לא רוצה להתייחס למושג שנאה. חושבת שפשוט יש קושי לכל אדם להתמודד עם מה שהוא היה רוצה שיהיה לו. יהיה לו קשה עם זה שאין לו כסף ולכן מי שיש לו - יכווץ אותו".
היא נולדה לפני 36 שנה בהרצליה למדה משחק, ומגיל 12 שיחקה בהצגות ילדים. אחרי השחרור עבדה ב"וואלה! סלבס", עשתה אודישן לגיא פינס, וב-2010 קיבלה הצעה לפינה ב"צינור לילה" והתקבלה. עכשיו היא חוזרת למסך עם "אח לילה", תוכנית לוויין לעונה החדשה של "האח הגדול" שעלתה השבוע ברשת ותשודר בימים רביעי וחמישי אחרי "האח".
מעורה בעונות הקודמות?
"זה הריאליטי האהוב עליי בעולם ואין עונה שלא ראיתי. אני מכורת המכורות. ב'אח לילה' אנחנו הולכים לדבר על הדברים הפרועים והמצחיקים, אבל גם על הקשים והעמוקים וזו תהיה שיחת הסלון הכי כיפית. יש דבר יותר כיף מלדבר על 'האח הגדול'? כאילו אמרו לי, בואי, קחי את הדבר שאת הכי אוהבת לעשות".
"להגיד לך שאנחנו לא בהיסטריה ובלחץ ממצב המדינה? אנחנו בהחלט בלחץ. אבל לא מזיזים את הכסף מכאן. השקל קורס, המדינה כולה קורסת ואתה אומר, הכסף שלי, המסים שאני משלמת למדינה - כבר לא מחולקים בצורה הגיונית. הכסף של המון ישראלים מממן היום החלטות של השלטון שהן שחיתויות מזעזעות"
מחוץ למסך את פעילה בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית. הצטרפת גם לעמותת "בונות אלטרנטיבה" שמעלה את מצעדי השפחות.
"אני יוצאת להפגנות ובוכה ברחובות כי אני עצובה על המדינה שאני כל כך אוהבת. וקשה לי לישון בלילה. זה מכניס אותי לדכדוך עמוק. אני חלק מ'בונות אלטרנטיבה' מדיי וואן. מורן זר, המקימה, היא חברה טובה שלי ואישה מאוד חכמה. בגאוניותה, הצליחה לעשות פה משהו שלא נעשה פה לפני".
את משווה ישראליות בדמוקרטיה לשפחות. יהיו כאלה שיגידו שאולי זה מוגזם. יכול לייצר לישראל גם נזק תדמיתי.
"בטח, יש פה מלא דמוקרטיה ובגלל זה אתה שומע את אבי מעוז אומר שהאישה צריכה להתעסק בבית ובגידול הילדים. בושה וחרפה, אם לרגע אחד בתוך המהלך הפסיכוטי הזה היה משהו אחד שנעשה לטובת החברה והמדינה בכל תחום - כלכלי, ביטחוני - וואלה, אפשר היה לדבר. אבל אין. מה בבליץ החקיקה הזה היה לטובת המדינה? תן דבר אחד".
יסבירו שמתקנים את מערכת המשפט. סבלנות.
"ועוד לא דיברנו בכלל על זה שבן גביר חורץ בגדול את גורל נשים למות בהתנגדות לחוק האזיק האלקטרוני. דם נשים מותר. כי בסך הכול, בעיניים שלהם, התפקיד של נשים הוא לגדל את הילדים - אז כנראה לא צריך לדאוג לשלומן. וגם בזה היה משהו כדי לשמור על כל מיני רבנים שמטרידים. בחיים לא מתו פה כל כך הרבה נשים בתקופה כל כך קצרה וגם בחברה הערבית, שעוברת גיהינום. כרגיל מבחינת הממשלה הם אזרחי סוג ב' או לא אזרחים בכלל".
בינתיים חבריכם להייטק מצהירים שיוציאו את הכסף מארץ. חלקם הוציאו.
"מאוד הגיוני. כרגע הממשלה הנוכחית לוקחת את המדינה לאבדון. ההייטקיסטים הם אנשים פרטיים, עם אחריות לעובדים שלהם ולחברה שלהם ולמפעל חייהם שעבדו עבורו כל כך קשה. הם אחראים לחלק גדול מהכנסות המדינה ממסים, ויש להם אינטרס לשמור על מה שהם בנו. אז חלק מהם החליט להוציא את הכסף. גם הכסף שלי ושלך, לצערנו, לא הולך לקידום החינוך של הילדים שלנו".
בהיבט של שיקול כלכלי קר, זה אולי נכון. אבל איפה הפטריוטיות? דווקא ברגעים הקשים האלה אולי יותר נכון לשמור את הכסף בישראל.
"לא חושבת שהפטריוטיות והציונות נעלמות ברגע שאתה מחליט לשמור על מפעל חייך ועל העובדים והחברה שבנית".
ליעד ואת חשבתם על להוציא את הכסף מפה?
"לא. אבל להגיד לך שאנחנו לא בהיסטריה ובלחץ? אנחנו בהחלט בלחץ. אבל לא מזיזים את הכסף. השקל קורס, המדינה כולה קורסת ואתה אומר, הכסף שלי, המסים שאני משלמת למדינה, שבעבר היו מחולקים בצורה יותר הגיונית לצורכי המדינה - הם כבר לא הולכים לשם. הכסף של המון ישראלים מממן היום החלטות של השלטון שהן שחיתויות מזעזעות".
אז למה לא היו מחשבות רציניות לעזוב את הארץ? אתם הרי יכולים בקלות.
"אני ישראלית ואין לי ארץ אחרת ואני אוהבת את המדינה כמו שלא אהבתי אף דבר בחיים שלי. ככל שהמצב נהיה יותר קשה, אני אוהבת את המקום יותר. חשוב לי ולכן אני יוצאת ומפגינה, בניגוד לאנשים מפורסמים שבהתחלה פחדו ולשמחתי כבר התחילו להתעורר".
זו המדינה שאת רוצה לגדל בה את ילדייך?
"זו שכרגע לא. אבל אני מאמינה שאם נמשיך להילחם בכל הדרכים האפשריות, אנחנו עדיין יכולים להציל אותה".
ענית לעוקבת שתקפה אותך: "אני נלחמת כדי שסתומות כמוך יחיו בעולם הגיוני". לא בוטה מדי?
"נכון. לא מצטערת על זה. למה כל הזמן אנחנו צריכים להתנצל? למה זה בסדר שהיא כותבת את הדברים הנוראים שהיא כותבת. למה זה בסדר שאנשים מוציאים רשף כלפי, וזה לא בסדר שאני עונה ברשף כלפיהם? הדבר היחיד שאני מצטערת עליו זה שהשתמשתי במילה 'סתומה' כי זה יורד לרמה הנמוכה".
שינדלר עברה חוויה הרבה יותר טובה אחרי הסרט על יחסים פתוחים שהעלתה לרשת, נושא פרובוקטיבי כמובן שטופל אחרת לעומת הסרט הקודם. הפעם היא הגיעה מעמדת החוקרת ולא מעמדת החוויה האישית.
אז למדת משהו על העולם הזה.
"לא, זה פשוט כי אני לא חיה במערכת יחסים פתוחה אלא במונוגמיה, אבל כל דבר שאני מתעסקת בו הוא חלק מחיי. אז שמעתי עוד חברה ועוד זוג ואנשים מתלחששים שזה לא עובד כבר. אמרתי רגע, הנה משהו שאני רוצה לחקור".
והשאלה מעסיקה אתכם אישית?
"כבר לא. כמו עם הכסף. חקרתי והמשכתי הלאה. פגשתי כל כך הרבה אנשים שהצליח להם וכאלה שלא. הבנתי מה הסיבות שבגינן אנשים מגיעים להחלטה כזו או מחליטים לפרק את הזוגיות. לשמחתי, חמסה, אני לא שם".
אולי עדיף לחזור מהפתיחות למודל המיושן של הבגידות והסודות?
"לא. אני לא בעד בגידות. אני בעד לדבר".
