העיתונאית והסופרת תמר גלבץ, כלת פרס ראש הממשלה לספרות לשנת תשס"ח, הלכה לעולמה היום (ג') בגיל 65 בביתה, בעקבות מאבק ממושך במחלת הסרטן. גלבץ הותירה אחריה בת, בעל לשעבר וחברים.
גלבץ נולדה בשנת 1957 בתל אביב, וגדלה בבאר שבע ובחיפה. בצבא היא הייתה כתבת צבאית ואחר כך למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב. את דרכה המקצועית היא החלה כעיתונאית בעיתון "הארץ", "העיר" ו"כל העיר", שם עבדה גם כמבקרת קולנוע. בהמשך כתבה בעיתון "חדשות" ולאחר סגירתו עברה ל"מעריב", שם הייתה ממקימות מוסף התרבות, הייתה לעורכת המשנה של מוסף סוף השבוע וכן למבקרת הטלוויזיה.
הרומן הראשון של גלבץ, "את בתקופה טובה", ראה אור בשנת 2004 והיה בנוי כסדרת מכתבים שלא יישלחו לפסיכולוג, כמעין יומן פנימי של הגיבורה במרכזו, שחוששת מחזרתה של מחלת הסרטן ממנה החלימה לפני שנים אחדות. בראיונות התייחסה לדמיון באלמנטים הביוגרפיים עם גיבות הרומן בעקבות התמודדותה הממושכת האישית עם מחלת הסרטן.
בריאיון ל"לאשה ספרים" שהתקיים ב-2006 התייחסה גלבץ למלאכת הכתיבה: "אני רוצה לכתוב. אני להוטה לזה. כתיבה של ספרים נעשית מתוך אהבה עצמית גמורה. אתה צריך נורא לאהוב את עצמך. זו מין אגוצנטריות מוחלטת. אתה נתון בעצמך וחושב שהעולם שלך ידבר אל עוד אנשים. בימים האחרונים אני מבינה שזה מדבר לאנשים. זה סוג של אהבה בלי תנאים, זהרורים של אהבה גדולה. כולם רוצים את קרבת המילים שלך, מחפשים הזדהות איתך, זאת תחושה אדירה. לא נראה לי שיש משהו מתגמל כמו זה."
באותה שנה הוציאה את הרומן "מקופלת", שנבחר כמועמד לפרס מפעל הפיס לספרות יפה ע"ש פנחס ספיר לשנת 2008. ב-2012 פרסמה את הרומן השלישי פרי עטה, "המתים והחיים מאוד", עליו כתבה הסופרת אורלי קסטל-בלום במוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות": "גלבץ היא סופרת שמצליחה לייצר אצל הקורא אמינות מהרגע הראשון. ההתחלה יצרה סקרנות, ציפייה, הזדהות וגם תמונת מצב מדויקת שמתקבלת כבר אחרי פסקה או שתיים. כל משפט שלה מדויק מאוד. היא מצליחה לכתוב על מין ואהבה בעברית באופן אותנטי וחדשני".
בנוסף לקריירה הספרותית שלה, גלבץ כתבה גם את אחד מפרקי העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה "פלורנטין", ושימשה כעורכת תוכנית התרבות "המעגל הקטן" בסוף שנות ה-90 בערוץ 2.
