אין מדינה שמזוהה יותר עם הרוצחים הסדרתיים שלה מאשר ארצות הברית. טד בנדי, ג'פרי דאהמר, ג'ון וויין גייסי, אד קמפר, קארל פנזראם ואחרים יצרו לעצמם תהילת עולם באמצעות הסיקור החדשותי של התקשורת, או בסרטים ובסדרות שעסקו בהם. בניגוד לקורבנות חסרי המזל שלהם, מעמדם ההיסטורי השתמר לאורך שנים לאימתם של אמריקנים רבים, ולהנאתם של אחרים. אבל למרות שהתופעה של הפושעים הנבזיים הללו כגיבורי תרבות מיוחסת בעיקר לארץ האפשרויות והרציחות הבלתי מוגבלות, גילויי אלימות זוועתיים שכאלה אינם בלעדיים לארצות הברית. אפילו לאיראן השמרנית יש רוצח סדרתי משלה, סעיד האנאי, הידוע בכינויו האקזוטי "רוצח העכביש". סיפורו עומד במרכז עלילת המותחן האפל "עכביש קדוש", שמאז הקרנתו בפסטיבל קאן השנה מותקף תדיר על ידי משטר האייתולות, המאיים להחרים את האוסקר אם תישקל מועמדותו לסרט הזר הטוב ביותר.
עכביש קדוש - טריילר
סרטו של עלי עבאסי, במאי יליד טהרן שחי ויוצר בדנמרק ובשוודיה, עורר כצפוי סערה במולדתו. העלילה של הסרט חוזרת למעשיו של האנאי, שבין השנים 2000 ל-2001 חנק למוות 16 נשים שעבדו למחייתן בזנות בעיר משהאד, שנחשבת לקדושה עבור השיעים. הוא נתפס, נשפט והוצא להורג בתלייה ב-2002, אבל דמותו נותרה עמוק בתודעת הציבור האיראנית, בין היתר כפי שהיא באה לידי ביטוי בקולנוע המקומי. כבר ב-2003, כמעט שני עשורים לפני בכורת "עכביש קדוש" בריביירה הצרפתית, יצא לעולם הדוקו And Along Came a Spider של העיתונאי הסורר מזיאר בהארי, שכלל ריאיון מצמרר עם האנאי מתא הנידונים למוות וכן עם בני משפחתו. לפני שנתיים הופק והופץ גם המותחן "רוצח העכביש" של איברהים אירג'זאד, שהקנה לצופים גרסה דרמטית לפרשה. על אף שמדובר בסיפור מוכר, המשטר בטהרן זועם על עבאסי וסרטו נתפס כמשפיל ופוגעני, ממש בגדר חילול הקודש בסגנון "פסוקי השטן", ספרו של סלמן רושדי שעורר עליו את חמתו של חומייני.
"זה סרט מוטה פוליטית ומגוחך שנוצר במוחו של במאי דני ממוצא איראני, שמתוך שחצנות פוגע ברגשותיהם של מיליוני מוסלמים, על פי מורשתו של סלמאן רושדי", נכתב בהצהרה מטעם ארגון הקולנוע האיראני. שר התרבות מוחמד מהדי איסמעיל דיווח כי העביר לממשלת צרפת מחאה רשמית: "אנחנו ניקח בחשבון את הסוגייה הזאת בחילופי התרבות שלנו עם ממשלות כאלה. ההקרנה של הסרט הזה הגיעה ממניעים פוליטיים כדי להכפיש את החברה האיראנית". כפעולת תגמול ראשונית נגד הפסטיבל, איים איסמעיל בצעדים נגד הפקת הדרמה המשפחתית "לילה ואחיה" של הבמאי האיראני סעיד רוסטאי, שהוקרנה גם היא בריביירה הצרפתית השנה מבלי לקבל אישור רשמי, כנדרש במדינה. מדובר באיום מרומז לענישה קולקטיבית נגד יוצרים איראנים שישתפו פעולה עם הפסטיבל, שגם כך נודע ביחסו הביקורתי למדינה (רק לאחרונה פרסמה הנהלתו מחאה חריפה נגד מאסר הקולנוענים מוחמד רסולוף ומוסטפה אלאחמד בטהרן). בנוסף לכך, דווח כי ההנהגה שוקלת להחרים את האוסקר במידה ו"עכביש קדוש" יוגש כמועמד מטעם שוודיה או דנמרק לפרס הסרט הזר הטוב ביותר.
6 צפייה בגלריה
נטל לעצמו חירות יצירתית. במאי הסרט "עכביש קדוש", עלי עבאסי
(צילום: GettyimagesIL\Gareth Cattermole)
מסע הטיהור
אז מה יש בו ב"עכביש קדוש" שעורר את חמתם של הפוליטיקאים בטהרן? בראש ובראשונה זוהי העובדה שהוא הופק באירופה מחוץ לתחומי הפיקוח המדכא של השלטונות, וככזה הוא מרשה לעצמו להציג תכנים שערורייתיים בנוגע לחברה האיראנית בכללה: קנאות דתית אכזרית, שנאת נשים, שחיתות שלטונית, סנטימנט ציבורי מעוות (שלא לדבר על כך שהסרט נפתח עם הבזק של עירום נשי. עבור הצופים האיראנים השמרנים זה יותר קשה לצפייה מסצנות ההרג המזוויעות שמגיעות בהמשך). בניגוד לסרטים הקודמים שעסקו בסיפור, הבמאי נטל לעצמו חירות יצירתית וחרג מסיפורו האישי של הרוצח כדי להטיח ביקורת בחברה שהיללה את הכוונות הטובות בדרכו לגיהינום, אליו לקח את קורבנותיו האומללות.
כדי להדגיש את מחדלי הרשויות בתיק, עבאסי בדה מדמיונו את גיבורת הסרט (בגילומה של זאר אמיר איברהימי), עיתונאית לוחמנית שנאבקת במשטרה ובפוליטיקאים המקומיים ודוחקת בהם לחקור את הפרשה בניגוד לרצונם. הרשלנות שלהם מבטאת תמיכה בסדרת הרציחות ברחובות עירם הקדושה, ואחרי שהוא כבר נלכד ומוצג לראווה כאשם קבל עם ועדה, אותם עם ועדה מהללים אותו ופועלים לזיכויו. עד שהשופט פוסק נגדו וגוזר את דינו למות בתלייה, הוא בה בעת גוזר קופון פוליטי-תדמיתי-אישי.
חטאו הגדול של האנאי היה מסע הצלב שלו לטיהור רחובות משהאד, בעוד החטא הגדול ביותר של עבאסי מבחינת ראשי השלטון באיראן הוא הצגתם כגברים צבועים ומושחתים. לפי הסרט, חלקם נהנים מהשירות של אותן נשים שעובדות בזנות, ומבחינת מפקד המשטרה כל אישה היא בגדר "פרוצה" פוטנציאלית. ברור שהם מביעים תמיכה באופן לא רשמי בפועלו של האנאי, אבל לתסיסה באיראן יש גם היבטים דתיים. מילא הביקורת נגד הפוליטיקאים ומוסדות השלטון, אבל יש מי שמאשימים את הבמאי בהכתמתה של העיר משהאד וטומאת מסגדיה, ובראשם זה המוקדש לאימאם רזא וקברו. הזעם היוקד מצד אנשי הדת הביא אותם לשזירת סיפורי לילה ולילה על המניעים הזדוניים של עבאסי, וב"תחקיר" שערכו אמצעי תקשורת באיראן עלתה האשמה כי הכוח המניע מאחורי הכפשת האיסלאם הוא סול בונדי, קולנוען בריטי שנמנה עם מפיקי הסרט. העובדה שבין השאר שיתף פעולה עם הבמאי הישראלי תום שובל בסרטיו "הנוער" (2013) ו"הסירו דאגה מלבכם" (2022) הפכו אותו בעיני העיתונאים לסוכן מטעם הציונים. השתתפותו כמפיק בסרט השואה הבלרוסי "שיעורים בפרסית", ובדרמות שעוסקות באונס כמו "הזוג היפה ביותר" מגרמניה או "האגדה" מארצות הברית, הינם ראיות מפלילות נוספות לכוונותיו הזדוניות על פי ה"תחקיר".
כמובן שאנשי הדת והפוליטיקאים הסתערו על פייק ניוז שכאלה כמוצאי שלל רב. בדרשה שנשא האימאם ג'ומא בעיר אורמיה הוא האשים את הסרט כ"הפקה של אמנים בעיני עצמם, במימון הציונים, ששמו לעצמם מטרה לפגוע במסגד אימא רזא". אחמד סאלק, חבר פרלמנט לשעבר קבע כי גורמים ציוניים ואמריקנים (וכן ארגון מתנגדי המשטר מוג'הדין חאלק הפועל מאלבניה) משתמשים בסרט כחלק ממתקפה מתוחכמת נגד איראן: "אי אפשר לצפות מאויבינו לנוח במלחמתם המשולבת נגדנו. הם תמיד השתמשו באנשים ובדמויות שונות. האסטרטגיה שלהם השתנתה. בעבר מוסלמים היו מטרה למתקפה מצד התקשורת, אבל עכשיו הם תוקפים מקומות קדושים לאיסלאם. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה ואנחנו צריכים להגיב בתקשורת ובסייבר". אימאם ג'אסים חמייסי הוסיף ש"הפקת הסרט 'עכביש קדוש' היא חלק מקונספירציה אנטי-איסלאמית מטעם העולם והמשטר הציוני המושחת". הפרשן הפוליטי מוחמד פארסה נג'יפי אמר כי "ממשלות המערב המתנשאות תמיד מנסות לשנות את דעת הקהל בעולם בנוגע למדינות עוינות. לכן הפקת סרטים שנובעים מאיסלאמופוביה, מאנטי-איסלאם ומאנטי-שיעים היא חלק מהאג'נדה של המערב, במיוחד ארצות הברית והמשטר הציוני".
אבל לא רק פוליטיקאים ואנשי דת מתנגדים לסרט באיראן, אלא גם קולנוענים ואמנים מפנים עורף לעבאסי ובעיקר לאיברהימי, שזכתה בפרס השחקנית הטובה בקאן על הופעתה בתפקיד הראשי. מי שהייתה כוכבת במולדתה נאלצה להימלט ממנה ב-2006 אחרי שקלטת מין שלה הופצה ברבים. לצד שבחים שחולקים לה שותפים למקצוע, אחרים תוקפים אותה ואת "סרט התועבה" שאותו הובילה. "כמה קשה זה עבור העכבישים להכפיש את הטוב ביותר?", כתב המפיק מוחמד רזא שאפאי, "אפילו אם תנסו לשטוף את החרפה אלף פעמים, סרט שמבקש לפגוע לעולם לא יישטף". מאמר מערכת מטעם העיתון האיראני רסלאט (Resalat) השתמש בלהג המוכר גם לנו בישראל, והאשים את היוצרים בכך שבגדו בעמם לשם חנופה לקהילה הבינלאומית והשגשוג האישי שבצידה. "סלבריטאים שמכרו את מדינתם זוכים לתפקידים טובים מטעם המערביים ובמיוחד הצרפתים. הם אוכלים את הלחם שלהם שנאפה מדם האומה האיראנית, והצמא שלהם לדם הוא העבודה שלהם", נכתב.
באופן מפתיע, גם במאי הסרט "רוצח העכביש" מ-2020, איברהים אירג'זאד, תקף את עלי עבאסי, שסיפר במסיבת העיתונאים כי תחילה התכוון לצלם את הסרט באיראן, אבל בעקבות התמהמהות בירוקרטית החליט להוציא את ההפקה לפועל בירדן. בפנייה פומבית בחשבון האינסטגרם שלו, קבע אירג'זאד כי מדובר בניסיון הונאה של הרשויות. "הלוואי והיית מספר כיצד ניסית לקבל רישיון הפקה בעבור חופן דולרים ותוך כדי תמרון התקנון בלי לכלול את הסצנות המרכזיות, רק כדי לצלם את הסרט שלך ולעזוב את איראן, כי אתה לא חי באיראן ואין לך שום כוונה לחיות פה, ולא אכפת לך מה יהיו ההשלכות", כתב אירג'זאד ואף האשים את עבאסי בהעתקה. לטענתו, התסריט של "עכביש קדוש" נרשם במאגר התסריטים באיראן (תחת השם הראשוני "לילה ארוך") חודשים ספורים אחרי שהוא עצמו רשם את התסריט לסרטו מאת אוקטאי ברהני. "הלוואי והיית מספר שבאיראן העדיפות לעבד סיפור אמיתי לקולנוע נובע מתאריך הרישום של התסריט, ושאתה וחברייך הלכתם מאחורי גבי בניסיון לעקוף אותי בהליך החוקי שנקטתי בו".
אירג'זאד המשיך לתקוף את עבאסי כשהוא פונה אליו אישית: "כן, קולגה יקרה, רצית לשלם הרבה כסף כדי להתקדם בתור וליצור סרט על הנושא, ואז לברוח תוך כדי שאתה לועג לי ולכל הצרות שהיית משאיר לי. אבל לא הצלחת בכך, כי נקטתי בפעולת מנע שאילצה אותך לברוח מאיראן לטורקיה, ומשם לירדן. לא משנה כמה פרצות יש בחוק, אתה לא יכול לגזול את זכויותיו של קולנוען שחי באיראן, שמפיק סרט במימון עצמאי עם מעט מאוד כסף, ושלא מתכוון להימלט מאיראן עם השלמת הסרט. אתה בוודאי זוכר שהתקשרתי אליך וחשפתי את העובדה שאתה זומם מזימות במשהאד, שם עבדת בחשאיות על הנושא שנחשב למהותי עבורי כמו שתיית מים. אך מכיוון שאיני מעוניין לעזוב את איראן אני צייתי לחוק - בעוד אתה שיחדת כמה אנשים. הלוואי והיית מספר שיצרת את 'עכביש קדוש' רק אחרי שהצלחת לצפות בסרט שלי בעותק שהעבירו לך חבריך. הלכת בעקבותיי בכל צעד - מעיצוב הפוסטר, דרך עיצוב התפאורה ועד שם הסרט". בנוסף לכך, כתב אירג'זאד כי נציג מטעמו של עבאסי ניסה לסחוט אותו ומנע ממנו הקרנות בפסטיבלים והזדמנויות הפצה באירופה.
אולם מלבד התככים והמזימות מאחורי הקלעים על רקע אישי (או ב"הכוונת המשטר הציוני") מה בעצם מבדיל בין שני הסרטים העלילתיים, שהופך את "עכביש קדוש" של עבאסי לטמא ואת "רוצח העכביש" של אירג'זאד לסרט שנעשה באישור השלטונות באיראן? בניגוד לבמאי הדני שהצהיר במסיבת העיתונאים בקאן כי סרטו אינו על "רוצח סדרתי אלא על הקהילה שעוטפת את הרוצח הסדרתי", התסריט של אירג'זאד מתרכז בדמותו של האנאי והידרדרותו הפסיכולוגית והמוסרית, ודן לעומק בהבנתו השגויה של הרוצח את חוקי השריעה האיסלאמיים, שבהשראתם יצא להרוג את הנשים הטמאות. מדובר במותחן אפל, אבל נטול הצללים שבין שחור ללבן. אין בו אלימות גרפית בוטה, אין בו שמץ של עירום והוא נטול אזכורים מובהקים של העיר משהאד ומסגדיה. למרות כל זאת, אפילו הסרט המרוסן הזה התקבל בציבור האיראני כשערורייה, אך מכיוון לא צפוי - נהגי המשאיות, שלא אהבו את הדימוי שהתקבל על המסך כאילו מדובר בקהל המטרה של הנשים שעובדות בזנות.
"הלוואי והיית מביא את סרט איש העכביש שלך למסך הגדול, אבל בלי הדימוי המגעיל והחרמני של נהגים כמוני", אמר אחד מהנהגים שהפגין בעיר תאבריז (Tabriz). "יש בינינו טובים ורעים כמו בכל מגזר בחברה. מהי המוסריות הפגומה שזיהית בי שהרשית לעצמך להציג אותי וחבריי כלקוחות של נשות רחוב בסרטך? חוסר המוסריות והסקנדלים של במאים נצלנים שפגעו בנשים נעלמה מהשיח תוך זמן קצר. ניטיב לעשות אם נקשור את כולכם תחת הדעה הקדומה הזאת. האם נעשה עליכם סרט?". ההתנצלות של אירג'זאד הגיעה תוך זמן קצר: "הסרט מבוסס על מקרה אמיתי, ועל הנתונים שהתקבלו בנוגע לסצנה המדוברת שלא נועדה לפקפק במוסריותו של הענף המקצועי המכובד. בכל סרט עלילתי יש דמויות שליליות שהרקע המקצועי שלהן לא מעיד על מקצוען, אבל אם מישהו נפגע מהסצנה - אני מתנצל". ככה זה באיראן, הצנזורה העצמית נעשית לא רק באימת השלטונות, אלא גם באימת הצופים.
איכשהו, במקרה של הסרט התיעודי המצמרר And Along Came a Spider מ-2003, הביקורת החברתית בחסות הסיפור האישי עברה מתחת לאף של הקומיסרים המקומיים. העיתונאי הקנדי-איראני מזיאר בהארי ביים את הדוקו לפני שהסתבך עם משטר האייתולות, ונכנס למעצר בקיץ 2009. בלב הסרט עומד הריאיון עם האנאי עצמו שבגאווה גדולה משחזר את מעשיו והמניעים להם, ומביע השלמה עם הוצאתו להורג (שתועדה בסוף הסרט). אבל יותר מהודאתו האישית, אלו הם דברי ההלל של מקורביו שמזעזעים ושמרחיבים את השיח לחברה האיראנית השמרנית ויחסה לנשים, ובכללן ה"לא הגונות" שבהן. "אם הקורבנות היו בני אנוש הוא לא היה הורג אותן, אבל המציאות היא שבזונות אין ולו גרם של אנושיות. סעיד לא רוצח", אומר אחיו של האנאי למצלמה. אשתו פאטמה קובעת ש"אישה שעולה על קטנוע עם גבר זר דינה מוות", ואילו בנו מעיד ש"הוא האמין שחומייני הבריח את החולדות והמקקים, אבל הם עדיין כאן בינינו", ומבטיח שהוא ימשיך את דרכו.
המסרים הללו, כמו גם דמויות בני המשפחה, מופיעים ב"עכביש קדוש" וניכר שעבאסי שאב הן מידע והן השראה רבה מהסרט התיעודי. רויה קארימי מג'ד, שראיינה את האנאי בשירות בהארי, סיפרה שעבאסי ואריג'זאד פנו אליה כדי שתסייע להם בעבודה על התסריטים שלהם. "ההבדל הגדול בין שני הסרטים הוא החופש היצירתי שעמד לרשות הבמאים. שוחחתי עם שניהם ועניתי על שאלותיהם ומההתחלה היה ברור שהם באים מנקודות מבט שונות", אמרה בריאיון לערוץ האמריקני דובר הפרסית רדיו פארדה. "אירג'זאד עבד תחת המגבלות והצנזורה של המשטר ונאלץ להתעלם מסוגיות שעלו בעקבות הפרשה. מנגד, עבאסי עבד בסביבה ללא צנזורה ולכן היה יכול להציף יותר היבטים שאפילו העיתונאים באיראן לא העזו לסקר. בסיכומו של דבר, הקהל ישפוט איזה קולנוען הצליח להציג תמונה נאמנה יותר למציאות של מה שקרה במשהאד לפני שנים, וכן את הדיוקן האמיתי של אדם דתי קנאי". מסתבר שכך זה עובד בארצות הברית, איראן, ואולי בכל העולם - הראו לנו מי הרוצחים הסדרתיים שלך, ונראה לכם מי אתה.
