ב-2016 התחוללה בארצות הברית פרשה שזכתה לכינוי "פרשת סטנפורד". הסטודנטית שאנל מילר התלוננה אז שסטודנט בשם ברוק טרנר אנס אותה. במהלך המשפט אביו של הסטודנט אמר: "לא הורסים קריירה מבריקה של סטודנט מצטיין בגלל עשרים דקות של אקשן". האמירה הזאת של האב טלטלה את הסופרת הצרפתייה קארין טואיל. היא לא יכלה לשאת שבדברי האב לא הייתה שום התייחסות לקורבן ולחייה שנחרבו. גם העונש המגוחך שטרנר קיבל קומם אותה - שישה חודשי מאסר, מתוכם שלושה חודשים בפועל.
טואיל התיישבה לכתוב ספר ששאב את השראתו מ"פרשת סטנפורד", והיא עשתה זאת מנקודת מבטו של הנאשם. התוצאה: "עניינים אנושיים" שיצא ב-2019 וזכה בשלל פרסים. גם הבמאי-שחקן הצרפתי-יהודי איוון אטאל התרשם מיצירתה של טואיל, והחליט לעשות לה עיבוד קולנועי – "האשמה", שיגיע לבתי הקולנוע בישראל בשבוע הבא.
העלילה עוסקת באלכסנדר, בחור שקופץ לגיחה קצרה לפריז בזמן לימודיו בארה"ב כדי להשתתף בטקס בו אביו, כוכב טלוויזיה ותיק, יקבל פרס. ערב לפני הטקס, אלכסנדר מגיע לארוחת ערב בביתה של אמו העיתונאית הפמיניסטית, החיה עם בן זוגה היהודי. בארוחה הוא פוגש את מילה, בתו של בן הזוג, יהודייה אף היא מעצם העובדה שאמה היא חוזרת בתשובה. אלכסנדר ומילה יוצאים ביחד למסיבה. למחרת עוצרת המשטרה את אלכסנדר בחשד שאנס של מילה, וכאן מתחילה דרמה משפטית שמטלטלת את חיי המשפחה.
"האשמה" - טריילר
"כשקראתי את הספר ממש התרגשתי", התוודה אטאל כשנפגשנו בפסטיבל ונציה. "בחיים אני אבא לבן וגם אב לשתי בנות, וחשבתי מה היה קורה אם הבן שלי היה אונס ומה אם הבת שלי הייתה נאנסת".
ואיך אתה היית נוהג, אם חלילה זה היה קורה?
"כשקראתי את 'עניינים אנושיים' לא יכולתי להחליט באיזה צד אני תומך, לכן אהבתי את הספר. היו לי רגשות כלפי ההורים של הבחור והיו לי רגשות כלפי ההורים של הבחורה. הזדהיתי עם שני הצדדים ולכן הספר מאוד נגע בי".
אטאל סבור ש"האשמה" נוגע בהרבה נושאים חשובים ורלוונטיים - ב"יחסי גברים ונשים, ברשתות החברתיות וגם בסוגיה 'האם אתה צריך להביא אדם למשפט אמיתי, או פשוט להרוג אותו ברשתות החברתית, מבלי להכיר אותו בכלל?' אנו חיים בעולם מוזר - כיום אתה יכול להרוג אנשים בכיכר העיר, כלומר ברשתות ובתקשורת, מבלי לדעת את כל הפרטים של האירוע ובלי חקירה של כל המעורבים. אין רק אמת אחת לכל דבר, זה תלוי איפה אתה נמצא ואיך אתה רוצה לראות דברים. לכן עניין אותי להציב את הצופים בעמדת המושבעים".
מתבקש לשאול אותך מה היחס שלך לתנועת MeToo?
אטאל ממתין קצת ואז משיב, מתברבר והולך לאיבוד. "יום אחד אני חושב משהו אחד ויום אחר אני חושב דבר הפוך לגמרי' אבל אני מתנהל כך לגבי כל דבר. בסך הכול אני חושב שתנועת MeToo היא דבר טוב - המטרה בהחלט טובה. בגלל שאני חי ומוקף בנשים, אני לא יכול שלא להיות פמיניסט. אני מרגיש הרבה יותר נוח בחברת נשים מאשר בחברת גברים".
5 צפייה בגלריה
"חשבתי מה היה קורה אם הבן שלי היה אונס". איוון ובן אטאל על הסט של "האשמה"
(צילום: ג'רום פרבואה)
הצעירה הנאנסת בסרט היא כאמור יהודייה. יש לבחירה בזהות שלה סיבה מיוחדת?
"הזהות היהודית של הנאנסת הופיעה בספר ולא רציתי לשנות את העובדה הזו. כמובן שהיא הייתה יכולה להיות ערבייה או כל דבר אחר. אמונה היא גם תרבות, ואם המשפחה שלך לא מלמדת אותך דבר, אז הדרך בה אתה מתנהג או היחס שלך ליחסי מין מושפעים מכך".
במהלך כתיבת התסריט, אטאל צפה בסרטים כמו "12 המושבעים" של סידני לומט ו"עד התביעה" של בילי וויילדר, וכן נפגש עם חוקרים, קציני משטרה ועורכי דין, כדי להבין את הדרך בה הם רואים את המקצוע שלהם. "הרגשתי צורך לחדור עמוק לתוך המערכת. נכחתי גם במשפט אונס ובית המשפט הוא הדבר שהכי הרשים אותי – השקט, המתח באוויר, זה לא תיאטרון. לא היה ספק באשמתו של הבחור שעמד לאותו משפט, ועדייו יש שם בן אדם על כיסא הנאשמים וכמובן בת אדם שהיא קורבן. יצאתי משם נסער".
אטאל שיתף בסרט את משפחתו – רעייתו, הזמרת-יוצרת-שחקנית הנערצת שרלוט גינסבורג, מגלמת את קלייר, אמו של הנאשם, בנם בן אטאל מגלם את אלכסנדר, הנאשם באונס, ובתם הקטנה ג'ו מבליחה לרגע. אטאל מורגל לעבוד עם רעייתו. הם הכירו על הסט של "עיני העולם" של אריק רושאן ב-1991 ובמהלך חייהם המשותפים אטאל ביים אותה במספר סרטים.
"כשאני מביים את שרלוט אני לא מתייחס אליה כאל אשתי, אלא כמו כל שחקנית אחרת. אנחנו גם לוקחים את העבודה הביתה. ב'האשמה' שרלוט לא הייתה צריכה לעשות סצנה אינטימית. למעשה, מעולם לא ביימתי אותה בסצנה מינית עם מישהו אחר. אני חושב שלא הייתי מסוגל לעשות את זה - הייתי מרגיש לא בנוח, אבל לצלם סצנה אינטימית של שרלוט איתי, זה בסדר. בעצם, אם היה מדובר בסצנה כזו עם ג'וני דפ, שרלוט הייתה מאוד מאושרת ואומרת לי: 'תודה רבה'", פורץ אטאל בצחוק. וזה המקום לציין, שגינסבורג ודפ כבר הופיעו יחד בסרט שביים אטאל - "הם נישאו וחיו באושר ועושר". "גם בדרך שבה עבדתי עם בן, לא הייתי האבא, אלא הבמאי. לא התייחסתי אליו בכפפות של משי, התייחסתי אליו כמו שאני מתייחס לאחרים".
בן הייתה הבחירה הראשונה לתפקיד?
"לא רק הראשונה, אלא היחידה".
הוא היה צריך לעשות אודישן?
"כן, אבל לא ממש. כשהוא היה ילד, שיתפתי אותו בקטנה בסרטים אחדים. לפני כמה שנים עשיתי לו אודישן ל'הכלב הטיפש שלי', שבו היה לו תפקיד קטן, בגלל שחששתי שאנשים יגידו לו: 'אתה מופיע בסרטים, בגלל שאבא שלך עושה סרטים'. רציתי להגן עליו. אבל להופיע בסרטים הייתה המשאלה שלו ובן הוכיח שהוא הכי טוב. ב'הכלב הטיפש שלי' הוא היה נהדר, רציני, מדויק ומרוכז. זו הייתה חוויה גדולה לעבוד איתו".
גם המצלמה אוהבת אותו.
"כן, המצלמה אהבה אותו כבר מההתחלה".
יש לו גנים מצוינים.
"ולכן לא היו לי שום ספקות לגבי הליהוק שלו ל'האשמה'".
אבל זה לא היה קשה ללהק את הבן שלך לתפקיד נאשם באונס?
"אני מבין שזה נראה לך מוזר לשים את הבן שלך במצב כזה בו עליו לגלם אנס או אנס פוטנציאלי, אבל זה לא הדרך שאני רואה את זה – מאחר ואני גם שחקן, אני יודע שזה משחק. אני גם מודע לכך שזה קשה. כשקראתי את הספר עליו ביססתי את 'האשמה', אמרתי לעצמי, 'זה תפקיד גדול ואני רוצה להביא את נקודת המבט שלי על הבחור הזה, ולא רוצה שתשנאו את הבחור הזה, אלא תאהבו אותו'. והחלטתי שבן יהיה הכי מתאים לתפקיד. אגב, זה הרבה יותר קשה לשחק בחור רע מאשר בחור נחמד. השחקנים הטובים ביותר הם אלה שמשחקים רעים. כשאני רואה את דניאל דיי לואיס או גארי אולדמן, אני מאמין להם כשהם משחקים מישהו מוזר או מרושע ואני נפעם ושואל מה המקור, מאיפה הם מביאים את המוזרות או הרוע".
רגע לפני ש"האשמה" יתייצב בבתי הקולנוע בישראל, הוא יוצג בימים הקרובים בפסטיבל הקולנוע ירושלים (שישי-שבת) ובסינמטק תל-אביב (ראשון), בהשתתפות האטאלים, כולל גינסבורג, נסיכת הקול בעלת הייחוס הנכבד (אמה היא הזמרת-שחקנית-במאית ג'יין בירקין ואביה המנוח - השאנסיונר והיוצר היהודי סרז' גינסבורג), לה יש הרבה מעריצים ומעריצות בישראל.
עבור אטאל מדובר למעשה בסוג של ביקור מולדת. "נולדתי בישראל", הוא מספר. "כשאלג'יריה קיבלה עצמאות, הוריי עלו לישראל בשנת 1962. נולדתי ביפו בשנת 1965, אבל אז הם עברו לצרפת. הייתי בסך הכול בן חודשיים".
למה ההורים שלך עזבו - הם לא התאקלמו? נתקלו בגזענות ובאפליה?
"הסיבה שהורי עזבו את ישראל היא סיפור מורכב יותר", הוא מתמצת בלקוניות ולא מפרט. "גדלתי בצרפת ואני צרפתי, ויחד עם זאת אני אוהב מאוד את ישראל. איך העברית שלי? לא טוב (הוא אומר בעברית). יש לי אפילו אזרחות ישראלית, קיבלתי אותה לפני לא הרבה שנים. למה ביקשתי אזרחות? בגלל שבכל פעם שהגעתי לישראל עשו לי בעיות בשדה התעופה – שאלו אותי: 'אם נולדת בישראל, אז למה לא עשית צבא?' ועוד שאלות מהסוג הזה. הבנתי שאם יהיה לי דרכון ישראלי, לא יהיו לי בעיות".
אגב, ב-2016 אטאל ביים קומדיה פרועה שעשתה הרבה רעש בצרפת ונחשבה לשנויה במחלוקת - "היהודים: הם בכל מקום", על האנטישמיות בצרפת, אותה הוא חווה על בשרו עוד בילדותו, אז קראו לו בבית הספר "יהודי מלוכלך". בסרט, אטאל הופיע בתפקיד עצמו – נפגש עם הפסיכולוג שלו וחולק אתו את האובססיה שלו – "אני רואה אנטישמים בכול מקום". גינסבורג גילמה את גרושתו הלא יהודייה, שרוטנת שהוא "היהודי היחידי בלי כסף והדבר היחידי שהוריש לה הוא השם בן-שושן". אטאל התקשה להשיג מימון וגם פסטיבל קאן הדף אותו, המבקרים קטלו וברשתות החברתיות קיללו וניאצו אותו, כולל קללות אנטישמיות.
ישראל והיהדות לא זרים גם לבן אטאל בן ה-25. "אני יהודי ותמיד יש בי רצון וצורך ללמוד, לדעת מי אני", הוא מצטרף לשיחה. "סבא שלי – אבא של אבא, תמיד אמר לי: 'אתה לא יכול לדעת לאן אתה הולך אם אתה לא יודע מאיפה אתה בא'. עשו לי בר מצווה ואנחנו עושים את החגים ושומרים ביום כיפור. אני מניח תפילין כל בוקר - אני חושב שזה בגלל סבא. כשהוא מת, היהדות קיבלה אצלי חשיבות יותר גדולה. כל אחד חייב להתבונן בשורשים שלו".
אטאל הצעיר חי בעבר חודשים אחדים בתל אביב וביקר את קרובי משפחתו. "אני אוהב את העיר. קודם כל חם וחוף הים נהדר ובכלל, ישראל ארץ מאוד יפה. גם האוכל טעים, אני אוהב למשל את הכרובית של אייל שני. אם הקריירה בקולנוע אולי לא תתפתח, אני אבוא לישראל ואפתח מסעדה".
מסתבר שעברו הקולינרי מרשים ביותר. "בישלתי בהתחלה ב'אטלייה' של ז'ואל רובישון בפריז ואז עברתי לכל מיני מסעדות. אני מעריץ גדול של יפן ואוכל יפני ובמשך שנתיים עבדתי בפריז עם שף יפני - בעיקרון עשינו יחד מטבח צרפתי, שמושפע במעט מיפן".
האב אטאל לא ממש מתלהב מהרעיון שבנו יפתח מקום בגוש דן. "אתה חושב שזה רעיון טוב?", הוא שואל אותי. "יש כל כך הרבה מסעדות בת"א. לפעמים אני מעדיף שבן יהיה שף מאשר שחקן. אני מקווה שהוא ימצא את הדרך שלו. אני יודע שהוא נהנה לבשל, אבל אני יודע גם שהוא שחקן טוב. זה לא נכון בשבילנו רק לעבוד ביחד. בסרט הבא שלי אין לו תפקיד. אני מקווה שבמאים אחרים ירצו ללהק אותו לתפקידים נוספים ואז נראה".
