בשנה שעברה, בעיצומו של פסטיבל קאן, עורר הבמאי השבדי רובן אוסטלנד הדים, וגם גלי צחוק, במהלך הקרנת יצירתו "משולש העצבות". הדרמה הסאטירית המחוכמת סיפקה לא מעט רגעים משעשעים ושנונים, אולם התגובות החזקות ביותר התקבלו במהלך הצפייה בסצנה שמתחוללת בספינת התענוגות ושנודעה כ"סצנת ההקאה", בגלל הבטן המתהפכת של האורחים רמי-המעלה בארוחת ערב מפוארת בעת סערה. "משולש העצבות" זכה לבסוף בפרס דקל הזהב, ואוסטלנד חזר השנה לריביירה הצרפתית כראש חבר השופטים. ואם אפשר ללמוד דבר מה על העדפותיו על רקע אותה סצנה, הרי של"מועדון אפס" יש סיכוי טוב לזכות השנה בתחרות הרשמית - בזכות סצנת הקאה משלה, בה נראית נערה פולטת את המזון שזה עתה אכלה רק כדי למחזר אותו ולהכניס אותו מחדש לפיה.
סרטה החדש של הבמאית ג'סיקה האוזנר הוא יצירה סוריאליסטית טורדת נשמה וקרביים, כפי שהיא ביזארית באופן משעשע. העלילה מתרחשת בבית ספר תיכון יוקרתי בו נפתח קורס חדש לתזונה נבונה בהדרכת אישה טמירה ורזה המכונה גברת נובאק, בגילומה של מיה וואסיקובסקה דקיקת-הגוף. החוג נוסד כפעילות תומכת למידה עבור שבעה בני נוער שהצטרפו אליו מסיבות שונים: מסיבות בריאותיות, לשיפור הכושר הגופני, ועד לצמצום הצריכה בעולם והצלת כדור הארץ. לכאורה דברי טעם הגיוניים, אלא שגברת נובאק סוחפת את תלמידיה הכחושים למסע של התעלות רגשית והתעלמות מצורכי הגוף. הקבוצה מתפתחת ככת בהנהגת המורה, אשר מונעת מכוח אמונתה שבני אנוש מסוגלים להתקיים בלי לאכול בכלל. לדבריה מדובר בקהילה הולכת וגדלה של צמים תמידית, המכונה "מועדון אפס" וחבריה מתחזקים פיזית ומנטלית, וזוכים לחיי נצח, וכל זאת תוך התכחשות לחברה הקפיטליסטית הצרכנית.
זוהי הפעם השניה שהאוזנר האוסטרית מתקבלת לתחרות הרשמית בפסטיבל קאן, וכמו דרמת המדע הבדיוני "ג'ו הקטן" מ-2019, גם "מועדון אפס" הוא סרט דובר אנגלית בהפקה בריטית. העוצמה השקטה של הקולנוע של הבמאית נובע ממוזרותו של הסיפור, זוויות הצילום המדויקות, וגם מהעיצוב הנקי של הלוקיישנים שמעניקה לסרט לוק סטרילי. מה שלא סטרילי זו סצנת ההקאה, בה אלזה הבולמית נחושה להתריס כנגד אביה העשיר שמכריח אותה לאכול בניגוד לאורח החיים החדש שסיגלה לעצמה בהשראת גברת נובאק. כשהיא מסתגרת בחדרה היא נושאת דברי תוכחה לעבר הוריה שעומדים מהצד השני של הדלת, ונואמת על הצורך בחתירה כנגד תרבות הצריכה הקפיטליסטית. מאוחר יותר, כשהם מבקרים אותה בחדרה, הם שמחים לגלות שהיא אכלה את המנה הטעימה שהביאו לה, רק כדי לחזות בה המומים כשהיא מקיאה את האוכל שזה עתה הכניסה לקיבתה, ואז אוכלת שוב את שאריות המזון המעוכל.
(מתוך "מועדון אפס")
"מועדון אפס" נפתח באזהרה על תכנים מטרידים, והוא אכן מספק את הסחורה מבחינה זו, מה שעשוי לקדם את סיכויי הזכייה שלו בדקל הזהב. לא בגלל חיבתו של אוסטלנד לנוזלי עיכול, אלא בגלל היותו שערורייתי ועוכר-שלווה. היצירה של האוזנר מזכירה מאוד את הקולנוע הסוריאליסטי של יורגוס לנטימוס עם האלמנטים הריאליסטים למראה והכל כך מופרכים, וגם עם השילובים הצורמים בין העיצוב המטוהר של מה שנראה על המסך, לבין פס הקול האגרסיבי שמלווה אותו. זוהי פנטזיה בסגנון אגדת החלילן מהמלין, על נתק בין ילדים להוריהם בתוך התא המשפחתי הקר והמנוכר שנוצר בהשראת תרבות הצריכה. גברת נובאק מציעה לנערים אופק חדש שמתכחש לסדר החברתי הקיים, וגם לעצות הרופאים. אפשר לראות בכך שביתת רעב במחאה על המציאות הנוכחית. הם נראים נורא, אולי בסכנת מוות, אבל הם מאמינים בכל לבם שהבטן הריקה שלהם היא הסיכוי הטוב ביותר לחיים מלאים, לנצח.
הקאות זה כנראה הטרנד החדש בקאן, שכן גם בסרטו השנוי במחלוקת של ג'ונתן גלייזר The Zone of Interest יש רגע ובו רודולף הס, בגילומו של כריסטיאן פרידל, פולט מזון מפיו במהלך ירידה במדרגות מבנה הפיקוד הנאצי. סנדרה הולר שמככבת לצדו, ולמעשה גונבת את ההצגה כאשתו של הס ואם ילדיו, מתעלה על עצמה אף יותר בהופעה מרשימה ב"האנטומיה של נפילה" של הבמאית הצרפתיה ז'וסטין טרייה. השחקנית הגרמניה הזכורה לטוב מ"טוני ארדמן" (2016) מגלמת סופרת ששכלה את בעלה שנפל אל מותו מגג ביתם. בניסיון לחקור האם מדובר בתאונה, התאבדות או אולי רצח, האישה מתבקשת לשחזר את שהתרחש באותו יום ארור - אבל גם את חיי הזוגיות שלהם, התחרות שחלקו ככותבים והכעס והאשמה שחשו על רקע תאונה שגרמה לפגם בראייה של בנם. הולר משכנעת מאוד במיומנויות הדרמטיות המאופקות שלה לאורך כל שלבי ההתבוננות לאחור - מהחקירה המשטרתית, לשיחות עם עורך דינה, ועד למשפט.
המתחרות העיקריות של הולר על פרס המשחק הן ככל הנראה ג'וליאן מור ונטלי פורטמן עם מפגני המשחק המשובחים של "מאי דצמבר". בדרמה של הבמאי האמריקני הוותיק טוד היינס, פורטמן מגלמת כוכבת קולנוע שחותרת למגע קרוב, לעתים קרוב מדי, עם עקרת בית מזקינה (מור) ובעלה הצעיר ממנה (קורי מייקל סקוט). הסיבה הרשמית היא הפקת סרט על הסקנדל המתוקשר שהשניים היו עמדו במרכזו כ-20 שנה לפני כן: רומן אסור בין אישה נשואה בשנות השלושים לחייה לבין נער בכיתה ז'. כיום השניים נשואים ולהם שני ילדים תאומים.
דרך מערכת היחסים שנרקמת בין שתי הדמויות הנשיות מתגבש דיוקן מורכב של אישה תמימה, לא בהכרח יציבה בנפשה, אבל מאמינה בסיפור האהבה שלה בכל לבה. השחקנית ההוליוודית לעומת זאת היא הכל חוץ מתמימה, אבל גם היא מכוונת מטרה: לאמץ את זהות מושא ההפקה העתידית, ולא פעם ממש להיות כמוה. בשם האמנות.
