15 יצירות אמנות, שנבזזו בידי הנאצים מיהודים בשואה, יוסרו מקירות מוזיאונים ברחבי צרפת ויוחזרו ליורשיהן החוקיים. בין היצירות: ציור של גוסטב קלימט בשווי מוערך של מאות מיליוני דולרים, וציור של מארק שאגאל שמוערך בכ-300 אלף אירו.
6 צפייה בגלריה
"שיחי ורדים תחת העצים". האמן: גוסטב קלימט. שווי מוערך: מאות מיליוני דולרים
(צילום: AFP)
בית הנבחרים העליון של צרפת, הסנאט, הצביע בעד חוק שמאפשר להחזיר ליורשי קורבנות הנאצים יצירות אמנות שנבזזו מהם, וששייכות היום למוזיאונים לאומיים. במשך שנים פועל משרד התרבות הצרפתי לאיתור בעליהן של היצירות ועכשיו, בעקבות שינוי בחוק, ניתן גם להוציא אותן מהמוזיאונים שבהם הוצגו ולהחזירן.
זה למעשה חידוש בחוק: מאז שנות ה-50 החזירה צרפת 178 יצירות שנבזזו, 54 מתוכן בחמש השנים האחרונות. אלא שעל פי איסור עתיק יומין בצרפת, יצירה התלויה במוזיאון לעולם לא תצא מרשות המדינה. הסנאט בחר כעת להסיר איסור זה.
החוק הוגש במיוחד כדי לאפשר את מסירת יצירת המופת מ-1905, "שיחי ורדים תחת העצים", של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט, ליורשיה של נורה סטייסני ז"ל, שהיא ומשפחתה נרצחו על ידי הנאצים ב-1942. היצירה הייתה אחת משכיות החמדה של מוזיאון ד’אורסה. "אי-אפשר להעריך את שוויו של ציור כזה", אמרו גורמים במשרד התרבות הצרפתי. "זו יצירת מופת".
6 צפייה בגלריה
בינתיים נשארת במוזיאון. יצירתו של גוסטב קלימט
(צילום: Principale, Cabinet des dessins)
סטייסני קיבלה את הציור במתנה מדודה, התעשיין ויקטור צוקרקנדל, ונאלצה למכור אותו בסכום מגוחך למכר של המשפחה וחבר המפלגה הנאצית, פרופסור פיליפ האוסלר, כבר ב-1938. ממשלת צרפת רכשה את הציור בשנת 1980 מגלריה פרטית, מבלי לדעת שמדובר למעשה ברכוש שנבזז.
זהו עוד סיפור קורע לב, אחד מיני אלפים, שגילתה יחידה מיוחדת במשרד התרבות של צרפת, שמנסה לאתר עוד יצירות כאלו. לצד ציורו של קלימט, שערכו יכול להגיע למאות מיליוני דולרים, יוסרו 14 יצירות נוספות מקירות מוזיאון הלובר, המוזיאון היהודי, ומוזיאון העיר סאנואה, ויוחזרו אף הן לצאצאי הנרצחים.
אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו הצרפתים את "המוזיאון הצרפתי ליצירות שהושבו". מדובר בכ-2,000 פריטים שנלקחו על ידי הגרמנים מצרפת, והוחזרו על ידי בעלות הברית לפריז. ועדה של משרד התרבות הצרפתי מעריכה שרק כ-5 אחוז מהיצירות היו שייכות ליהודים, והחיפוש אחרי בעליהן החוקיים נמשך עד היום.
אלא שמלבד אותן יצירות שהושבו, לא נערכה עד לשנים האחרונות בדיקה יסודית באוספי המוזיאונים השונים במדינה, שייתכן ויש בהם יצירות שלא נכללו במאגר שהוחזר מגרמניה כי נקנו או התקבלו על ידי מנהלי המוזיאונים בתום לב, אך נבזזו מבעליהן החוקיים.
בעוד שבמשך שנים היקשו מנהלי מוזיאונים על היורשים לזהות ולקבל את הרכוש השייך להם בחוק, בשנים האחרונות השיח השתנה. היו אלו נשיאי מוזיאון ד’אורסה, הלובר, ומרכז פומפידו, שהתעקשו להחזיר את האמנות שהמונח הרשמי שלה הוא: "ממקור בעייתי".
6 צפייה בגלריה
"האב". האמן: מארק שאגאל. שווי מוערך: כ-300 אלף אירו
(צילום: Principale, Cabinet des dessins)
אחד מאותם 15 ציורים שיוחזרו כעת הוא "האב", של מארק שאגאל, שמגיע מהמוזיאון לאמנות ולהיסטוריה יהודית בפריז, אך שייך למרכז פומפידו, שקנה אותה ב-1988. הציור, ששוויו בהערכה גסה עומד על יותר מ-300 אלף אירו, נשדד ב-1940 מדויד סנדר ז"ל בעיר לודז' שבפולין, ויוחזר כעת לידי יורשיו שמתגוררים בישראל.
ציור אחר של מוריס אוטרילו, שמוערך בכ-80 אלף אירו, יוחזר מהמוזיאון המוקדש לצייר, לצאצאי בעלי גלריית "ברנהיים" שממוקמת כיום בשוויץ, שממשפחתם נגנב. יצירות נוספות שיוחזרו יהיו של האמנים אנרי מונייה וקונסטנטין גיז.
במשרד התרבות הצרפתי מדגישים שבניגוד ליצירות מופת אחרות שנמצאות באוספים בצרפת, במקרה של יצירות שמוחזרות לקרובי המשפחה, יורשו כעת בעליהן להוציא אותן מצרפת אם יחפצו בכך. "אנחנו לא מתעניינים לא בערך של היצירה ולא במה שיחליט היורש החוקי לעשות בה", הסבירו במשרד התרבות הצרפתי. "מה שחשוב לנו זה למצוא את הבעלים החוקיים ולמסור להם את היצירה".
במשרד התרבות מסבירים שבעבר הם התמקדו בעיקר באיתור יורשי אותן יצירות שהושבו לצרפת מגרמניה. "לאט-לאט אנחנו מתמקדים במקורן של כל היצירות שהגיעו למוזיאונים, משנות ה-30 ועד היום ובעיקר בין שנות ה-50 לשנות ה-80. רבות מהיצירות הוחזרו ליורשיהן בגלל פניות המשפחות. למוזיאונים קטנים קשה להקצות כוח אדם למשימת איתור יורשי היצירות, אבל המודעות לכך הולכת וגדלה", אמרו.
היצירות מוחזרות לבעליהן לעיתים בטקס פומבי ולעיתים הרחק מעיני המצלמות. משרד התרבות הצרפתי עורך כנסים שבהם היורשים מספרים על הרגע שבו קיבלו בחזרה את הזיכרון מקרוביהם שנרצחו על ידי הנאצים. "לפעמים זה רגע כואב", סיפר אחד מעובדי המשרד, "אבל אני גם זוכר איך הוחזר שק תפילין שהגיע מאלג'יריה ונגנב בצרפת בשנות ה-40, לנינתו של הבעלים, שהייתה גם זמרת אופרה. כל ההיסטוריה המשפחתית חזרה לחיים בצלילים".
