לא קל להסתובב בעולם עם שם מחייב כמו ריאליטי ווינר (ריאליטי לי ווינר, אם לדייק). אבל מי שנושאת בשם הזה גם הפכה לדמות מפורסמת, ולא משום שהופיעה בתוכנית ריאליטי או ניצחה באיזו תחרות ספורט. זה קרה אחרי שנעצרה, ב-3 ביוני 2017, בביתה שבאוגוסטה, ג'ורג'יה, על ידי סוכני FBI. האשמה: היא הדליפה לתקשורת מסמך מסווג, שאליו נחשפה במסגרת עבודתה כמתרגמת בסוכנות לביטחון לאומי, שעסק במעורבות הביון הרוסי בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2016 לטובת דונלד טראמפ. האקטואליה של הסיפור והסרט ודאי מהדהדת גם עתה.
"ריאליטי" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי נחשון)
זהו לא הסרט היחיד שהופק בשנה החולפת שבמרכזו דמותה של ריאליטי ווינר. הסרט האחר הוא "ווינר" (שמוקרן השבוע בפסטיבל ירושלים), וזאת בנוסף לסרט תיעודי מ-2021 בשם "ארצות הברית נגד ריאליטי ווינר". לא צפיתי בשני הסרטים האלה, אבל ספק אם הם עולים על "ריאליטי" שמספק דרמה אינטנסיבית המתפתחת בצורה מבריקה ואינטליגנטית ומבוססת למעשה על תמלילי התשאול הראשוני שנעשה לווינר על ידי שני סוכני FBI שפגשו אותה על סף ביתה.
סרטה של הבמאית-מחזאית טינה סאטר מבוסס על מחזה שכתבה בשם "האם זה חדר?", שהטקסטים שלו נלקחו מאותו תשאול שארך 104 דקות. ווינר (בגילומה המרשים של סידני סוויני) מחנה את מכוניתה בכניסה לביתה, שם ממתינים לה שני הסוכנים (ג'וש המילטון ומרשאנט דייויס) המודיעים לה שבכוונתם לחקור אותה. בינתיים, הבית הופך לזירת פשע, סוכנים נוספים מגיעים ומותחים את הסרט הצהוב שנועד למנוע את הכניסה אליו, צו חיפוש נשלף גם כן, והשאלות נסבות סביב הכלבה והחתולה שלה, אימוני קרוספיט, ועבודתה בסוכנות כמתרגמת מהשפות פשטו, פרסי ודארי - מה שהופך אותה לדמות ייחודית למדיי.
חלקו הראשון של הסרט אינו חושף במה היא מואשמת. כתוצאה, הדינמיקה בין שלוש הדמויות - האישה הצעירה ושני החוקרים המנוסים - מבססת מכניזם של שליטה גברית. שיחת החולין המאולצת, שברור שמסתירה האשמות חמורות שיתגלו בהמשך, נתפסת כמאיימת, כל חיוך או אמירה אגבית נדמים מתגרים, והאמפתיה שלנו נתונה באופן בלעדי לאישה שמרחב התנועה שלה הולך ונעשה מוגבל. רוב הזמן היא נשענת באי-נוחות על קיר ביתה. בהמשך, בחלקו השני של הסרט, החקירה עוברת אל חדר פנימי בבית, חדר ריק שריאליטי מדגישה מראש שהיא לא חשה בו בנוח ואינה מרבה להיכנס אליו. אין שם שולחן או כסאות, החקירה נעשית בעמידה, ושוב - ריאליטי נשענת רוב הזמן על הקיר כשהגברים הטורפים סוגרים עליה. יתר על כן, כאשר אחת הדמויות מציינת פרט שנאסר לפרסום - בתמליל שמופיע לעיתים על המסך הוא מחוק בשחור - התמונה עצמה מעלימה את הדמות במה שנראה כהפרעה קוסמית ואז משיבה אותה. הבחירה האסתטית המוצלחת הזו מעניקה להתרחשות צביון שמזכיר פלישה חייזרית, אבל גם מדגישה את מעמדה המערער של הסיטואציה.
היבט מעניין אחר ב"ריאליטי" הוא השימוש שלו בשחזור תיעודי. כמצוין, הטקסטים שמושמים בפיהם של השחקנים לקוחים מהתשאול הראשוני שנערך לווינר (בדיעבד התברר שהוא נעשה באופן לא חוקי שכן החוקרים לא הקריאו לה את זכויותיה שכללו שמירה על זכות השתיקה ואת הזכות לנוכחות עורך דין). המעברים בין הסצנות המשוחזרות, ההקלטות המקוריות שנשמעות ותמלילי החקירה הופך, ובכן, את המציאות (reality) והשתקפותה בסרט שנמצא על קו התפר שבין תיעוד ובדיון לאחד מנושאי החקירה שלו. החיבור שנוצר בין הטקסט - המדובר על ידי השחקנים, המוקלט והכתוב - ובין השחזור שלו, שכאמור מופרע לא פעם על ידי הבהוב והעלמה של הדמויות, גורם לנו לחשוב על מעמדה של האמת הנבראת בסיטואציה שלפנינו. אמת שהיא תוצאה של הפעלה של כוח מדינתי שהוא גם גברי על אישה צעירה אחת, במרחב האינטימי של ביתה.
יתר על כן, "ריאליטי" אינו מביא את הסיפור במלואו. הוא נעצר הרבה לפני שנערך משפטה של ווינר (היא נידונה ל-63 חודשי מאסר, העונש הכבד ביותר שהוטל אי-פעם באמריקה על עבירת הדלפה לתקשורת, whistleblowing). זה אינו סרט משפטי. למעשה, איש אינו עוסק פה בראיות, באימות, בהרשעה. כאשר ריאליטי נוכחת במה בעצם מאשימים אותה, לא לגמרי ברור אם לא הבינה בעצמה, עוד קודם לכן, את חומרת מעשיה, לפחות בעיני הרשויות (אתר חדשות האונליין The Intercept שאליו היא שלחה את ההתכתבות המסווגת התנהל בעצמו ברשלנות בכל הנוגע להסוואת המקור שלו). הסיטואציה, במילים אחרות, היא חמקמקה גם מבחינת הצופה. האם ריאליטי מעמידה פנים? האם היא אכן תמימה? לזכותה של סוויני ייאמר, שהופעתה המדויקת מאפשרת לנו להניח הנחות שונות במהלך הסרט, מבלי לאבד את האמפתיה כלפיה.
נדמה לי שבאף התייחסות אליו בעיתונות הזרה, "ריאליטי" לא נתפס כסרט תיעודי. זה כמובן משונה בהינתן העובדה ששמו הוא Reality, אותה מציאות חמקמקה שמהווה את חומר הגלם של הקולנוע התיעודי. אחד הרבדים הבולטים בעימות שבין ריאליטי, הדמות, לא המציאות, שבסרט ובין חוקריה עוסק באופן שבו מפענחים את המציאות שהיא במקרה גם שמה של הגיבורה. איזו פרשנות ניתן להעניק למעשיה? מיהי הדמות הזאת? היעדרה בסרט של מסגרת משפטית, כזו שאמורה לספק תשובה לשאלה, מותירה את הצופה להכריע בעצמו - דמות ראויה להערכה או צעירה מבולבלת שמאסה ברטוריקה של שידורי פוקס ניוז שהקיפו אותה באמצעות מסכי הטלוויזיה במקום עבודתה הרגיש (נקודה שהסרט מדגיש בשוט הפתיחה הממושך שלו)?
גם כדרמה קולנועית, "ריאליטי" הוא סרט כתוב, על ידי המציאות, ומבוצע היטב על ידי שלושת שחקניו. העובדה שמדובר במחזה כמעט ואינה מורגשת בזכות הבימוי של סאטר (שזוהי עבודתה הקולנועית הראשונה), שיודעת איך להפוך את נוכחותן של מספר דמויות בחלל מצומצם לקולנוע מרתק ואפקטיבי. זהו סרט שלא כדאי להחמיץ.
