במשך תקופה הרגיש שלום אסייג תחושה משונה בליבו, עד שהחליט להיבדק ואז גילה שיש לו הפרעות בקצב הלב. "הייתי צריך לקבל מכות חשמל בבית חולים. ממש כאילו שעושים ריסטארט ללב. בנוסף, הייתי צריך לעשות טיפול שנורא חששתי ממנו. ממש כמו צנתור", הוא מספר בריאיון ל-ynet.
"ממש פחדתי ממנו. ואז התדירות של ההפרעות הלכה והתגברה ונכנסתי לעשות את הטיפול. מאז, טפו, טפו, טפו, לא חוויתי ברוך השם הפרעות. אחרי שהבנתי כמה שזה עוזר בחרתי לכתוב פוסט כדי להעלות מודעות, והרופא המטפל שלי אמר שמאז פרסום הפוסט נרשמה אצלו תקופת המתנה ארוכה מהרגיל".
אסייג בן ה-52 נחשב לאחד הסטנדאפיסטים הוותיקים בישראל. הוא היה מראשוני הסטנדאפיסטים שהופיעו בערוץ 2 בראשית דרכו. למרות שעברו מאז כמעט 30 שנה, אסייג החליט להעלות זכרונות בפריים טיים בסדרה "שנות ה-90", שתעלה הערב (ה') ברשת.
זו עונה חדשה ל"שנות ה-80" או סדרה חדשה לגמרי?
"אפשר להסתכל על זה כעונה חדשה של 'שנות ה-80' וגם כסדרה חדשה. בכל מקרה אנחנו עדיין מביאים את סיפור השכונה, אבל נפתח עולם חדש".
העולם החדש שעליו מדבר אסייג מתחיל בשנת 1993, עוד כשהיה סטנדאפיסט צעיר בצוותי בידור באילת. "אלו השנים שבהן הכרתי את גרושתי, אמא של דניאל, שהייתה תיירת מאנגליה ועברה לגור בארץ. התחתנו, התגרשנו ובאמצע כאמור נולד דניאל. בשנה הזאת קם ערוץ 2 ואני כבר השתלבתי בתוכנית של מרגול. הקאמל קומדי קלאב בתל אביב נפתח, וזו הסיבה שבחרנו בשנה הזאת. את 'שנות ה-80' סיימנו ב-89, קפצנו ארבע שנים קדימה".
מה אתה זוכר מהתקופה הזאת בתור בחור צעיר מטירה שמחפש להתקדם בקריירה?
"אני חיפשתי במה ומצאתי אותה בצוותי הבידור באילת. זה היה אז כמו הלהקות הצבאיות, והיו במות טובות. רציתי שמישהו יראה אותי ויריתי באפלה. הבמה הזאת נתנה לי הרבה ניסיון ואז הסטנדאפ התפתח, וברגע שנפתח הקאמל קומדי קלאב הראשון בתל אביב היו שם במות פתוחות. באתי לאחד הערבים והופעתי. היה טוב והפכתי להיות מהאמנים הקבועים כמעט ערב ערב".
עברת לגור בתל אביב בשביל זה?
"בשלב הראשון לא. הייתי מגיע לתל אביב, מופיע, מסיים ואז הולך לשתות קפה כל הלילה. הייתי מנקר שם, ועולה על האוטובוס הראשון לטירה. בהתחלה הופעתי בחינם ורק אחר כך התחלתי לקבל כסף".
מלבד השנה - מה ישתנה בסדרה החדשה?
"הסיפור של שלום מאילת ומערכת היחסים, והתינוק שנולד וזה סיפור בפני עצמו שהוא מאוד אותנטי. אני מאוד מרוצה מהתוצאה. הרגשתי שהקונספט של הסדרה הקודמת קצת מיצה את עצמו, לכן אף אחת מהדמויות לא נשארה במקום שלה. וזה גם אותנטי. חלבי לדוגמה, שהיה עבריין שמשדר בטלוויזיה פיראטית, הפך להיות עובד סוציאלי שמטפל בבני נוער. ממוקה עבר מהקיוסק ופתח אולם אירועים".
מה זה עושה לך שהסדרה על החיים שלך משודרת בפריים טיים?
"עשיתי דברים טובים ומוצלחים בחיים, אבל זה הפרויקט חיים שלי. לא לכל אחד יש את ההזדמנות לקבל במה בפריים טיים ולספר את סיפור חייו. בתהליך הכתיבה אנחנו נזכרים בהורים שכבר אינם, זה חלק מהקסם של הסדרה, שהרגש הזה עובר החוצה. היא גם מצחיקה וגם מרגשת".
על אף שמדובר בסדרה שמספרת סיפור של פעם, אתה לא מרגיש שהיא עושה קצת עוול לפריפריה?
"קודם כל כמו שאמרת, ברור שהסדרה מדברת על שנים קודמות. אנחנו מביאים סוג של מסמך נוסטלגי. לצערי אגב, גם היום יש מקומות שנמצאים בתקופות של פעם. לי אין את היכולת לתקן את כל העוולות, אבל אני חושב שזה הולך ומשתפר. אני חושב שהמדינה שלנו צריכה לתת הזדמנויות שוות לפריפריה. אני בתור דוגמה אישית מראה לחבר'ה מהפריפריה שאפשר להצליח, אבל זה אומר שצריך להילחם. אם זה כשישבתי וחיכיתי לאוטובוס כל הלילה, נלחמתי לא וויתרתי. אני בא מהפריפריה, משפחה מרוקאית מרובת ילדים. אין לי קשר לאף אחד מעולם הבמה. ועדיין נלחמתי. לא נתתי לשום דבר להוריד אותי. אפשר וצריך להאמין ולהילחם בזה, זאת הדרך לתקן".
לא פעם ביקרת את העובדה שהסדרה, למרות הפופולריות שלה, לא מועמדת לפרס האקדמיה לטלוויזיה. אתה עדיין כועס על העניין?
"הניצחון האמיתי שלנו זה הקהל עצמו שבא לראות ואוהב את הסדרה. זה לא עד כדי כך הטריד אותי. זה נכון שבעונה הראשונה והשנייה התאכזבתי, אבל האקדמיה זו קליקה סגורה, מדובר בכמה מאות אנשים שדי מתעסקים בלשווק את מה שהם עושים, ככה זה עובד. אבל הניצחן האמיתי שלנו זה הניצחון בקהל. הסדרה הגיעה לכל בית בישראל, זה הניצחון. אם אתה כל הזמן תחפש את החוגים שלא מקבלים אותך, זו הדרך לקבע את עצמך במעמד נמוך. להגיד 'דופקים אותי'? זה לא מעניין אותי, אני ממשיך קדימה. הם יכולים לחשוב אחרת ואני חושב שאנחנו עושים משהו מדהים ואני גאה בו מאוד. אני האחרון שיכול להגיד שאני מקופח, אני אחד האמנים העסוקים בארץ ואני לא יכול להתלונן. אני מסתכל על ההצלחה ואני חושב שאני נותן כוח להרבה אחרים שבאים כמוני ומצליחים".
איך היה לצלם בתקופת הקורונה?
"היו לנו חמישה חולים בקורונה. ממוקה הגיע במיוחד מניו יורק ואז שלומי קוריאט חלה. הוא חזר לניו יורק והגיע שוב לארץ. ההידבקויות עיכבו לנו את הצילומים, ועשינו סלטות באוויר כדי לסיים. ככה זה בכל ההפקות עכשיו. קשה, אבל מסתדרים".
"אני לא עושה אודישנים. מי שרוצה אותי, מכיר אותי"
אתה בעצמך נדבקת, אבל בצילומי סדרה אחרת, "מנאייכ".
"כן. במקרה של 'מנאייכ' הצילומים נדחו בכמעט חודש בגלל הידבקויות על הסט. ברמה האישית עם הקורונה, היו לי יומיים קשים של כאבי גרון חזקים ומוזרים וכאבי שרירים. לא ידעתי שאני כל כך שרירי עד שהרגשתי את אותם כאבים".
אפרופו "מנאייכ", אסייג, שזכה לשבחים רבים על תפקידו בסדרת הטלוויזיה של כאן, המשיך לצילומי העונה השנייה, אולם במהלכם אירעה תקרית לא נעימה שבה ניצבים התלוננו כי לא ניתנה להם האפשרות לאכול מהאוכל של השחקנים והוא איים לעזוב את הצילומים אם לא תינתן להם הזדמנות שווה. "הייתה טעות בשיקול דעת של אחד מאנשי ההפקה", הוא מספר. "אני באתי, ראיתי וכעסתי. זה היה קצת מעצבן וזה תוקן מהר לשמחתי. היום, כמו שהיה בעבר, כולם אוכלים עם כולם. גם ב'מנאייכ' וגם ב'שנות ה-90'. זה היה אירוע נקודתי. לא התאים לי שיתייחסו לאנשים כאילו שהם דרג ב'. יחד עם זאת, אני יכול להבין אם לשחקנים יש קדימות באוכל מבחינת התזמון כי הם צריכים לעבור על טקסטים. אבל מבחינת איכות המזון - כולם יאכלו את אותו דבר".
אגב, הליהוק שלך ל'מנאייכ' לא עבר בשלום. היו כאלה שהתנגדו.
"אני יודע. יואב גרוס (המפיק, ר.ב) ורועי עידן (היוצר, ר.ב) הציגו אותי בתפקיד ראשי בתאגיד והתאגיד ביקשו לראות אודישן שלי. אני לא עושה אודישנים, אני לא טוב באודישנים. מי שרוצה אותי, מכיר אותי, אבל גרוס ורועי עידן התעקשו והשאר היסטוריה".
שחקנים גדולים בהוליווד עושים אודישנים.
"סבבה, אני מבסוט בשבילם. יש לי את העיסוקים שלי. העיסוק המרכזי שלי זה הסטנדאפ, אז הפרנסה שלי לא תלויה במשחק, וצריך להבין את המשמעות, כי אני יכול לברור ולהגיד, 'אם אתם רוצים, קחו אותי, ואם לא אז לא'".
את הציוות עם יוצרי מנאייכ, אסייג לא סיים בסדרה הזאת. הוא עובד בימים אלה על דרמת פשע חדשה לצד גרוס ורועי עידן שתשודר ברשת ותיקרא "פטריק".
"רוצה לעשות סדרה לנטפליקס"
מה החלום שלך?
"אני רוצה לעשות סדרה לנטפליקס, להגיע עם סדרה משלי זה מבחינתי משהו שהוא בתוכניות ובעבודה. אני מפתח כל מיני דברים קדימה, דווקא בדרמה. 'מנאייכ' עשתה לי חשק, התחמקתי מדרמות במשך הרבה שנים".
4 צפייה בגלריה
"התחמקתי מדרמות הרבה שנים, 'מנאייכ' עשתה לי חשק". אסייג ואריק משעלי בפרמיירה של "שנות ה-90"
(צילום: ענת מוסברג)
חזרה ל'שנות ה-90'. בעונה הזו הפך דניאל אסייג, בנו של שלום, לתסריטאי הראשי לצד אביו, אחרי פרישתו של מני אסייג, אחיו של שלום, כך שלמעשה דניאל כותב את סיפור גירושי הוריו.
עם סיפור משפחתי כזה, פלא שעדיין לא עשיתם תוכנית ריאליטי משפחתית.
"ביום שאעשה ריאליטי על המשפחה שלי תבין שאני במצוקה כלכלית. החיים שלי פרטיים, העניינים שלי נשארים בתוך המשפחה שלי".
משפט אמיץ יחסית לעובדה שבנך דניאל כיכב בעבר בדוקו-ריאליטי "מחוברים".
"אני מאוד לא רציתי שדניאל יעשה את 'מחוברים', אני ההפך בקטע הזה. מתחילת הדרך, מאז שאני מופיע, אמרו לי, 'בוא ותצלם בתוך הבית' ותמיד התחמקתי מזה, אני לא אוהב את זה".
