יש משהו מאוד מתסכל בסדרות שמפגינות ניגוד חריף בין התסריט לשאר ערכי ההפקה. "משמר הגבול", הדרמה החדשה של מני יעיש ("ג'ודה", הסרטים "המשגיחים" ו"אבינו"), ניחנה, על פניו, בכל מה שאמור לקסום ולפתות את הצופה להתמסר אליה - שחקנים נהדרים, הפקה מושקעת מאוד, בימוי מצוין וסיפור עם פוטנציאל דרמטי. אבל למרבה הצער התסריט, ובעקבותיו גם הדיאלוגים, ניחנו בחוסר מעוף, מהסוג שמכשיל לא פעם דרמות ישראליות, ואלה גוררים אחריהם את הדמויות אל מחוזות בנאליים ושטחיים, שלא יזהו סאבטקסט גם אם הוא ישב איתם על טיסה לאומן ויבקש מהם לעבור לסוף המטוס.
"משמר הגבול" - טריילר
"משמר הגבול", שנמכרה לנטפליקס, עלתה אתמול (ג') ל-HOT VOD ומחר תשודר ב-3HOT, עוקבת אחרי אבי (בן סולטן, האח של ניב סולטן, למי שמנהל את הרישום), נער שמתגורר בבת ים על גבול יפו, עם אבא (שלומי שבת בתפקיד טלוויזיוני ראשון) שמתפרנס מעבודה בקיוסק, והוא בעל היכרות עמוקה עם חדר המנהלת בבית הספר שבו הוא לומד. לא צריך הרבה כדי להדליק את אבי - כל התגרות מינימלית מציתה אצלו פתיל קצרצר והופכת אותו לחיה אלימה עם דם בעיניים. בשלב מסוים אבי והחבר שלו, קובי (עידן אליאלי) מסתבכים עם כנופיית ערבים מיפו, שגונבת לאבי את האופנוע. כשהם יוצאים למסע נקמה מסתבר שהם לא היו יכולים לבחור פחות טוב - מדובר בכנופייה המסוכנת ביותר ביפו, ורק התערבות של העבריין המקומי מבת ים, צ'יקו (חיים זנאתי), שכוללת סצנת בורר מתבקשת, מצילה את חייו. אבל המחיר לא זול: אבי לא יוכל יותר להיכנס ליפו, ואם ייכנס - דמו יותר.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אבי וקובי, מושפלים אבל חסרי אונים, מוצאים פתרון: הם יתגייסו למג"ב ויחזרו ליפו כמנצחים, או כמו שהם מגדירים את זה, "כוסיות בטיילת וסטירות לערבים ביפו". אלא שכשאבי מתגייס למשמר הגבול הוא פוגש את הגבולות שמציבה בפניו המסגרת. הוא מחויב לעמוד בחוקי הצבא ולשלוט בהתקפי הזעם שלו, כי גם יש לו מה להפסיד: אם הוא יסולק משורות הצבא הוא יאבד את קורת הרוח של אבא שלו ואת העתיד שמציע לו השירות ביחידה. בייחוד כשמסתבר שאבי ניחן ביכולות שהופכות אותו לשוטר מוצלח מאוד, אם רק יצליח לנהל נכון את האגו שלו. הוא גם זוכה להערכת המפקד שלו, ורסנו (שלום מיכאלשווילי), שמנפנף מולו בגזרים ובמקלות, מעמיד אותו במקומו ומשמש לו דמות אב ומנטור.
2 צפייה בגלריה
התשוקה הפראית של יעיש לסצנות אקשן אלימות, דוחפת אותו ליצירות שאלימות היא לא רק התבלין שלהן אלא סלע קיומן. מתוך "משמר הגבול"
(צילום: באדיבות HOT ו-NEXT TV)
נראה שהחיבה, שלא לומר התשוקה הפראית של יעיש לסצנות אקשן אלימות, או בשמן העממי יותר, מכות, דוחפת אותו ליצירות שאלימות היא לא רק התבלין שלהן אלא סלע קיומן. אבל לא מדובר בבחינה של היצר האלים בדמויות שלו, אלא פשוט חיפוש אחר הצדקות לשילוב של כמה שיותר סצנות אלימות וקפיצה על כל הזדמנות לשרבב אותן לעלילה. אולי אני מקרה קיצון ולא בדיוק קהל היעד של "משמר הגבול", ואולי אני לא נמנית על המגדר הנכון, אבל מעולם לא הבנתי מה עומד מאחורי הסגידה לסצנות של אלימות אנושית. מה מתגמל בצפייה באנשים שזורקים אחד על השני כסאות פלסטיק או חוקרים עם כפות הרגליים שלהם את האיברים הפנימיים של האדם שעומד או שרוע מולם, במיוחד כשמדובר בסצנות שנמשכות עוד ועוד, ואין להן תכלית מלבד יצירת זעזוע או כיווץ פנימי.
אנחנו רוצים, כמובן, שאבי יתבגר, יהפוך לאדם אחראי ושקול ויציל את עצמו משקיעה בעולם העבריינות נטול העתיד. הוא אומנם עדיין ממתין בלהיטות להזדמנות שלו "להכניס מכות לערבים" אבל לאט לאט הוא מתחיל להפנים את המטרה שלשמה התגייס, או כמו שמנסח את זה המפקד שלו, "התגייסתם למג"ב כדי לתת את הדם שלכם למדינה!". אלא שאנשים אחרים בסביבה שלו מעוניינים דווקא לשאוב אותו איתם למטה, ולנצל את המעמד החדש שלו. אבי נקרע בינם ובין היעוד החדש שלו, ובדרך גם מכיר - איך לא - בחורה, מירי (נועה אסטנג'לוב, "המפקדת"), שגם משמשת לו כמצפן ומסמנת לו את דרך הישר.
מעבר לאלימות השוצפת שלה, שכבר בפרק הראשון (מתוך שניים שנשלחו לביקורת) מאכלסת לפחות שלוש-ארבע סצנות, "משמר הגבול" מציעה נרטיב צפוי וחיוור למדיי, שכנראה מבוסס ברמה זו או אחרת על פרטים מהביוגרפיה של יעיש, אותו סיפור מייאש על בחור שעד שהוא מנסה לצאת מהבור שלו, מגיע מישהו, אכזרי וקר, ושואב אותו חזרה פנימה.
אפשר ש"משמר הגבול" מציעה הצצה מעניינת להתנהלות ולדילמות של הלוחמים המשרתים בחיל יוצא הדופן הזה, שבו הם מתפקדים כהכלאה בין שוטר וחייל. המגע התדיר שלהם עם אזרחים, ההרכב הייחודי שלו, שכולל גם בני מיעוטים ונשים, ויכול להיות שהנושאים האלה באמת יתפתחו בהמשך העונה (שמונה פרקים בסך הכול), אבל לפחות על סמך שני הפרקים הראשונים, הדיאלוגים בין הדמויות, כולל שיחות המוטיבציה הצפויות במסגרת הצבאית או הטקסט העברייני, לא מצליחים לשקף עומק או מורכבות. "משמר הגבול" מבקשת לשחק על שני צירים: העברייני והצבאי, והיא נוטה, שלא בטובתה, להשתקע דווקא בראשון, בעוד שבשני טמון הפוטנציאל שלה לחרוג מהקלישאה. ככה או ככה, היא תצטרך להעריך את המסע של הדמויות שלה קצת יותר כדי לאפשר לסדרה להמריא.
