מאז סיים את הפאזה הראשונה בקריירה, אי שם בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, קלווין האריס הוא מדען של מוזיקה למוחות כבויים. או כמו שקוראים לזה בעברית: קיץ. לא פלא שיום השישי הראשון של אוגוסט מתהדר באלבום חדש של המפיק והיוצר, שהחליט לאפסן את הקול שלו אחרי שני אלבומיו הראשונים ולהשאיר את הבמה למבצעים ולמבצעות טובות ממנו. גם האלבום הקודם שלו מ-2017 רצה, וגם הצליח, להיות הכוכב של מסיבות הבריכה או הרמקולים הניידים על חוף הים. חמש שנים אחרי, כל כך הרבה אנשים מוכנים להקריב כסף, מזוודה וגם איבר כדי לחגוג שוב את החיים, אז שיעשו את זה בלעדיו? זיבי.
2 צפייה בגלריה
רשימת אנשי קשר שהולמת את מעמדו בתור מכונת להיטים. קלווין האריס
(צילום: Simon Thirlaway | קריאייטיב: Emil Nava)
כשהאריס רוצה להשתלט על האירוע, הוא לא מגיע לבד. מאז שהוריד את הטייטל "זמר" מכרטיס הביקור, רשימת אנשי הקשר שלו הולמת את מעמדו בתור מכונת להיטים. ואכן, גם ב-Funk Wav Bounces Vol. 2 שיצא אתמול (ו') הם מתייצבים כמו פליטי ריאליטי להשקת חנות למוצרי תינוקות: מדואה ליפה ועד הלסי מהצד של הפופ, מאופסט של מיגוס ועד פושה טי באגף של ההיפ הופ, וגם ג'ורג'ה סמית', נורמני ו-Shenseea (שנסיה) המצוינות על משבצת הקולות החדשים והמרעננים. נשארה רק בעיה אחת, קטנה, לא משמעותית: השירים.
עוד במדור מוזיקה:
כשהאריס חתך באלבום הקודם לכיוון ה-Fאנק והצ'יל-אאוט זה היה רגע מעניין וסימבולי: אחד מגיבורי ההתפוצצות של הדאנס בעשור הקודם הבין שהרחבה עומדת להתרוקן. ההיפ הופ השתלט על המצעדים, דור ה-Z כבר לא ממש מתרגש מסמים והאריס עצמו נזקק לשינוי תדמית בעידן ה-Me Too. לכן Funk Wave Bounces Vol. 1 היה הקוקטייל הנכון: קצת אלכוהול, קצת פירות, מידה נאה של סוכר ומטריה אסתטית לקישוט. הוא גם אירח, בדיוק בזמן, את טראוויס סקוט לפני האלבום המהפכני Astroworld ואת מיגוס שייצגו את ההיסטריה סביב פריחת הטראפ.
אלבום ההמשך, כדרכם של רוב ההמשכונים, לא נשמע כמו התקדמות אלא כשאריות. הרעיונות נותרו אותם רעיונות, חלק מהאורחים (כגון טימברלייק, פארל וויליאמס ובוודאי סנופ דוג, שמסוגל למצוא את עצמו גם בניסיון ה-3,215 של סטטיק ובן אל לפרוץ בארצות הברית) רחוקים מאוד משיאם, וגם אלמנט ההפתעה נעלם. Potion, למשל, מצליח לגרום לאחת הנשים הכריזמטיות בהיסטוריה של הפופ, דואה ליפה, להישמע כמו קריינית פרסומות שמנסה לעשות הסבה לשירה. ברצינות, זה נשמע כאילו היא הקליטה את החלק שלה בהודעות קוליות בזמן החלפת אאוטפיט בהופעות. ב-Day One, שחותם את האלבום, מתברר שהגרוב של פארל יצא לקנות סיגריות ולא חזר, וגם ראפר מוחץ כמו פושה טי לא סוחב אותו למעלה. אפילו Woman Of The Year, ניסיון מלאכותי כמו סוכרזית להרים המנון "מעצים", לא חושף אפילו עשירית מהכישרון של המבצעות סטפלון דון וקלואי.
2 צפייה בגלריה
במקרה של האריס ההתחממות הגלובלית היא לא רק חדשות איומות. עטיפת האלבום Funk Wav Bounces Vol.2
מנגד, Somebody Else מביא קצת ממה שכל כך חסר באלבום: רגש. כשג'ורג'ה סמית' שרה "מה לעזאזל אני עושה פה?", זה באמת נשמע כאילו היא לא מבינה למה להיות במקום שעושה לה רע, ולא כמי שרק שרה על זה בעודה מוקפת בצבא שדואג לספק את כל צרכיה. גם הבית של ליל' דורק מכיל תנופה שמסוגלת לזקוף את האוזן בזמן שהבסים עושים לה מסאז' רקמות עמוק. יש מצב שזה גם מה שגרם להאריס להזמין את באסטה ריימס הוותיק ל-Ready Or Not: לפעמים מסיבה צריכה מישהו שינבח.
אין סכנה שהאלבום לא יגיע לאוזניים שמחכות לו ספציפית או באופן כללי למוזיקה בסגנון. מהבחינה הזאת, במקרה של האריס ההתחממות הגלובלית היא לא רק חדשות איומות. אבל את החותם שלו במיינסטרים הטביע האריס בזכות השאיפה להיות לפחות חצי צעד לפני אחרים, או לכל הפחות לעשות את מה שהם עושים רק יותר טוב. למרבה הצער, הפעם הוא בחר להעביר את שנת החורף שלו לקיץ.
