ההצלחה המסחררת של ספרה של דליה אוונס "שירת סרטני הנהר" (Where the Crawdads Sing, 2018), הסתכמה עד כה במכירה של יותר מ-12 מיליון עותקים (בישראל הוא פורסם ב-2020 בהוצאת כנרת זמורה דביר). הוכחה לא רק ליכולת של אוונס ליצור דימוי של אינדיווידואליזם נשי עבור קהל הקוראות העכשווי, אלא גם ליכולת השיווק של "מועדון הקריאה של ריס (ווית'רספון, א"ד)" שהיה ממקדמיו הראשונים של הספר. כעת "הלו סאנשיין", חברת ההפקות של ווית'רספון, עומדת מאחורי העיבוד הקולנועי.
שירת סרטני הנהר
יחסית להצלחתו יוצאת הדופן של הספר, הסרט, שיצא בארה"ב לפני חודש, זכה להצלחה בסדר גודל בינוני (כ-90 מיליון דולר הכנסות, מתוכם 75 מיליון בארה"ב). העלילה שנפרשה על כמעט 400 עמודים צומצמה ע"י התסריטאית, לוסי אליבר, לתסריט של סרט שאורכו מעט יותר משעתיים.
על פניו, אליבר נראית כבחירה אידיאלית לעיבוד עלילת הספר המתרחשת באזור ביצת עשב במדינת צפון קרוליינה. לפני עשר שנים היא כתבה את התסריט של "חיות הדרום הפראי" (שהקנה לה מועמדות לאוסקר לתסריט מעובד ממחזה, שאותו כתבה) – סרט שגם בעלילתו יש ילדה בודדה, הנמצאת באזור טבע פראי למחצה (במקרה ההוא אי "באיו" בלואיזיאנה). אגב, "צפון קרוליינה" של "שירת סרטני הנהר" צולמה גם היא בלואיזיאנה.
אבל הפער בין "שירת סרטני הנהר", לבין "חיות הדרום הפראי" רב. בסרט המוקדם יותר בן צייטלין, הבמאי והתסריטאי השותף, השתמש בדמות הילדה כנקודת מוצא ליצירת אפיון מיתי של העולם בו היא מוקמה. אוליביה ניומן, הבמאית של "שירת סרטני הנהר", מסתפקת בשימוש בטבע כרקע לתהפוכות המלודרמטיות של העלילה.
משפחת קלארק הענייה גרה על גדות ביצת עשב בצפון קרוליינה של תחילת שנות ה-50 במאה הקודמת. האב (גארט דילהאנט) האלים והשתיין סובל מרקע עמום של טראומה צבאית. האם (אחנה אוריילי) מואסת בהתפרצויות הזעם של האב ונוטשת ומשאירה מאחור את חמשת הצאצאים. בהמשך, גם הילדים הנטושים שהפכו לנערים ונערות בורחים מהבית ומהאב ומשאירים מאחוריהם את האחות הקטנה קתרין דניאל המכונה "קיה" (ג'וג'ו רגינה). לאחר שגם האב יעלם, קיה בת השבע תגדל בבדידות בתוך סביבת הטבע שאותה היא תלמד להכיר לפרטי פרטיה הבוטניים והזואולוגיים. אירועים אלו מעצבים את הדמות שהיא תגדל להיות ונמצאים ברקע של פעולותיה העתידיות, בסרט נותר מכך בעיקר אוסף צילומים נאים של הלוקיישן בו הסרט צולם.
ביקורות נוספות:
היא מתפרנסת מליקוט צדפות ומכירתם לחנות בעיירה ברקלי קוב השוכנת בסמוך לביצה. בעלי החנות, הזוג האפרו-אמריקאי ג'אמפין ומייבל (סטרלינג מייקר ג'וניור ומייקל הייאט) יהיו הדמויות הבוגרות היחידות שיתייחסו אליה בחום ובדאגה. עבור שאר אנשי העיירה היא תהיה "נערת הביצות" הפראית – דמות המעוררת רתיעה ודחייה.
עם התבגרותה של קיה (כעת בגילומה של דייזי אדגר ג'ונס) היא הופכת למוקד עניין של שני גברים צעירים. הראשון הוא טייט ווקר (טיילור ג'ון סמית'), שאותו היא ראתה לראשונה בביצות כשהיו ילדים. בין השניים מתחיל להתפתח קשר יפה שבו הוא מלמד אותה לקרוא ומעודד את פיתוח הכישרון שלה לציור פרטי החי והצומח באזור הביצה. כשטייט יצא ללימודים ויעלם מחייה, קיה שבורת הלב תיכנס בהדרגה לקשר שני עם "הבחור הרע" צ'ייס אנדרוז (האריס דיקינסון) המגיע ממשפחה אמידה בברקלי קוב. בהמשך גם טייט יחזור וינסה לתקן את העוול שעשה לקיה. טייט וצ'ייס אמורים להיות הפכים, אך מה שמשותף לשניהם הוא הפיתוח הלא מספק של הדמויות.
3 צפייה בגלריה
אלמנט ההעצמה הנשית, שגם במקור הספרותי היה מפוקפק, הופך לשחקן משמעותי בסרט. מתוך "שירת סרטני הנהר"
(צילום מסך)
במשפט העומד במוקד העלילה, קיה חשודה בכך שרצחה את צ'ייס. עבור אנשי העיירה, ובעיקר אימו של צ'ייס, קיה היא הזרה שדרדרה את אחד מ"טובי בניה". להגנתה המשפטית של הגיבורה מתייצב עורך הדין טוב המזג טום מילטון (דייוויד סטראתיירן). עדותה של קיה, המשלבת פלשבקים, היא המאפשרת לפרוש את סיפור חייה מילדותה ועד הרגע בו הפכה לנאשמת.
בעוד הספר של אוונס היה במהותו סיפור התבגרות של גיבורה בודדה בסביבת הטבע, כשההתרחשות המשפטית הופיעה רק במעמקי העלילה. בסרט זוהי המסגרת לעלילה מראשיתה. לכן ההתייחסות בסרט לנוכחות של הורי הגיבורה היא מוגבלת. השימוש באלמנט השירה של המשוררת אמנדה המילטון (שבוודאי זכורה היטב לקוראות הספר) הושמט מהסרט. כמו כן צומצמו האלמנטים הגזעיים/גזעניים הנובעים מתיאור יחסי לבנים שחורים בצפון קרוליינה של תחילת שנות ה-50.
אין ספק שניתן לזהות בסרט את העלילה של הספר, אבל עצם הצגת ההתרחשויות העלילתיות אינה מבטיחה עיבוד מוצלח. בגלל הדילול בהצגת הרקע המשפחתי, והאופן המוגבל בו מבוססת הווייתה הרוחנית של הגיבורה, מהלך הסיום של הסרט חסר את הבסיס המקנה לו את תוקפו. אלמנט מהותי של "העצמה נשית", שגם במקור הספרותי היה מפוקפק, הופך לפואנטה של כל הדבר.
3 צפייה בגלריה
צומצמו האלמנטים הגזעניים של צפון קרוליינה בשנות ה-50 - וחבל. מתוך "שירת סרטני הנהר"
(צילום מסך)
אופיו השטוח של הסרט ניכר גם באופן ההצגה של הגיבורה. "ילדת הביצות" בגילומה של אדגר ג'ונס תמיד חפופה ומסורקת היטב, עורה צח ונקי במידה לא סבירה. היא נראית כנערה שחייה חיים נינוחים למדי במיטב שיש לעולם המתורבת להציע. לכן גם מתקיים פער לא סביר, כמעט קומי, בין המראה שלה לרתיעה אותה היא מעוררת בתושבי העיירה. "שירת סרטני הנהר" אינו שואף להשגת המורכבות, המוגבלת לכשעצמה, שניתן לחלץ מהמקור הספרותי, אלא לשטח אותו עוד יותר לעלילת משולש רומנטי, רצח, והפגנת עוז הרוח של הגיבורה שהאינדיבידואליות שלה לא תוכנע.
